המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
בעקבות שרשורים קודמים על בדיקות ודרכי פסיקהעדיעד

בוקר טוב.

בעקבות דיונים בפורום על דרכי פסיקה , הקלות הלכתיות ועוד.

האם לא נוצר מצב בו הפסיקה אט אט נשכחת ומשנה פניה?

למשל:

בעקבות השרשורים כאן , המון נשים בכלל לא בודקות היום 7 בדיקות ב-7 נקיים. 

ראשון ושביעי ואולי עוד יום אחד באמצע

הרבה נשים (אשכנזיות)הולכות עם בגד תחתון צבעוני ב-7 נקיים.

עכשיו שואלת ברצינות,

אם הגישה היא שלהתיר אשה לבעלה זה הכי חשוב, ומאמינה בזה כמובן, אז את זה חז"ל לא ידעו פעם?

ההיתרים הם לפי חז''ל .גם פעם נהגו ככהרקלרגעכאן
וגם היום זה לא הוראה כללית לכולן
אלא פסיקה לפי צורך ספציפי

אף אחד לא ביטל את 7 נקיים טהבדירות בעל יום

רק שאיפה שיש צורך -לפי חז''ל מימים ימימה מותר להתיר מינימום בדיקות ויש דיונים איזה מהן כדאי..

אם יש בעיית הכתמות לדוגמא- אז כן מותר להתיר תחתון צבעוני
זה לא הלכה גמורה זה מנהג חשוב וראוי אבל כשצריך- מותר בהלכה לוותר עליו
זה לא קולא של בואו נוריד הלכות
זה ההלכה בעצמה- לפסוק לפי המצב

תכדירי פעם. הפסיקה להלכה- 2*7=14עדיעד

כמעט אף אחת מחברותי, הדוסיות למדיי, לא בודקת כל היום.

ואם הן לא, יכולה להניח מה קורה לגבי השאר.

גם יודעת  מבעלי שמתעסק בתחום.

כם אם לא ביטלו בפועל, זה מה שקורה...

ובשולחן ערוך וספרי ההלכה שאני למדתי מהם לא כתוב שאפשר להתיר צבעוני ב7 נקיים לאשכנזים,

אלא מה, זו פסיקה ספציפית לשואלות, אם כך, איך ייתכן שהמון אשכנזיות הולכות עם צבעוני היום בנקיים?

יודעת בוודאות שפעם זה לא היה.

מה התחדש?

פעם לא היה צריך להתיר אשה לבעלה?

 

גם פעם -גם לפני מאות שנים היו היתרים כאלהרקלרגעכאן
אולי פעם נשים לא סיפרו לשכנות שךהן מה הן לובשות בתחתונים

את למדת את הנושא?
כי כשלומדים אז רואים את זה שהכל כבר היה קיים

(אני מדריכת כלות)
בעלי רב ופוסק ואני למדתי אבל לא מדריכהעדיעד

בפועל כי אין לי סבלנות לחפירות

כשאני התחתנתי (לפני לא מעט שנים) לא הופיע בשום ספר הלכה ראשון ושביעי.

דיברו איתי על מצבים מקילים כי כל ה-7 זה בסופו של דבר החמראה של כל השיטות ביחד.

היום עם כל מי שאנ מדברת כמעט היא לא בודקת 7 ימם.

לא עולה מספרי הפסיקה , שזה היה המצב הנפוץ..

דיוק, הופיע ראשון ושביעי כמחלוקת לפני שנפסקה ההלכה ש 2*7עדיעד

והיא אמרה לי שבמצבי קיצון לשאול.

הים, כל הנשים  כמעט שאני מכירה הן במצבי קיצון.

וזה מוזר

אני לא בקיאה בתחום, אבל גם לא ממש מבינה את הדיון,מישי' מאפושו'
הרי אם יש היתר אז יש היתר. ואם יש הנחיה מרב אז יש הנחיה וכך נכון וראוי לנהוג.
למה זה משנה מה היה פעם?

מה גם שאנחנו יודעות על העבר בעיקר מהכתוב. והכתוב נוטה להחמיר ולא לפרוש לכולם את כל ההקלות וההיתרים האפשריים.

רק נקודה קטנה לגבי צבע הבגד, פעם לא היו תחתונים צבעוניים 🤷
לא סתם קוראים להלבשה תחתונה 'לבנים'.. אז הגיוני שזה נפוץ יותר היום. שיש את האפשרות בכלל לבחור.

כנ''ל לגבי דברים אחרים,
אנחנו מתארגנות לטבילה בחדרים מוארים ונקיים מאוד. ייתכן שסבות סבתותינו לא 'זכו' לתנאים כאלה ובעצם טבלו הרבה פחות 'מצוחצחות'?
זה לא אומר שפעם לא הקפידו על חפיפה ובדיקה וזה לא אומר שהיום מחמירים, זה פשוט מעיד על שינויים בתנאי החיים שמשפיעים על הדברים האלה.
תגובהעדיעד

1. השאלה הייתה (באמת בשביל להבין או לדון ) על הפסיקה.. איך יכול להיות שהיום הפסיקה כה מקילה בעניין אל מול פעם. אני זוכרת שכשבעלי התיר לי ראשון ושביעי אחרי שההתקן גמר אותנו ממש, דווקא לא הורמונלי, והייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שקיבלה היתר כזה.. 

2. פעם לא היו תחתונים בכלל... וכן היה צבעוני.

3. לגבי הטבילה, לא צריך להיות מצוחצחת, צריך שלא יהיה חציצה. ודיני חציצה לא השתנו עד היום כהוא זה. 

השתנו דיני חציצה...דיליה
המון דברים שפעם לא נחשבו חציצה היום הם בהחלט כן.
למשל זבוב מת...
ושאר הדוגמאות מוטב שלא להטריד כאן אנשים ברמת הדחייה.
אבל בהחלט היום יש יותר הקפדה.וכן לגבי 7 נקיים דווקא אני לא שמעתי על הרבה שלא בודקות אלא ראשון ושביעי ובסביבתי כולן בוקות 2*7 אולי מוך דחוק באמתצכבר הרוב לא עושות.
דיני החציצה לא השתנו מה שהשתנה אולי זו ההגדרהעדיעד

על מה מקפידים ועל מה לא.

ההלכה לא השתנתה 

כנ’’ל לגבי בדיקות.דיליה
מעיקר ההלכה זה הפסק וראשון שביעי.
זה לא הורידו לאף אחת...
בשולחן ערוך נפסק 2*7עדיעד


חדש ליביבוש

ממש חדש לי שמתירים צבעוני ב7 נקיים

קחי בחשבון שרוב חברותייך עברו לידה לפחות 1 ואז המקום יותר רגיש

ויש יותר הקלות

תשובה-חגהבגה
קודם כל, יישר כח על השאלה, נראה שאת חותרת לאמת ולטוב.
לגבי שאלתך- זה שאת קוראת כאן על 'הרבה נשים', זה לא אומר שבפועל אחוז כל כל גדול מנשות ישראל לא הולך לפי הפסיקה ה'קלאסית'.
וגם אם כן הרבה מקבלות היתרים כאלו ואחרים, צריך לזכור שהגוף הנשי עבר שינויים עצומים במהלך הדורות, בגלל השינויים הקיצוניים שהעולם עבר. המהפכה התעשייתית, מעבר מארצות שונות, במיוחד נשים יהודיות שבמהלך הדורות עברו פוגרומים ל"ע וכו' וכו'. היום רוב הנשים עובדות קשה כדי לפרנס, ובכלל, לחץ החיים שונה. היום חלקי משתמשות באמצעים הורמונליים, ולאו דווקא למניעת הריון, גם לדחיית מחזור/ביוץ, אפילו לטיפול בתופעות כמו תסמונת השחלות הפוליציסטיות, וכו'.
כל השינויים האלו גורמים גם לאי סדירות בפעולות הפשוטות של מערכת הגוף, ולכן התעוררו הרבה הרבה שאלות חדשות, שדורשות מענה הלכתי סביר ומתאים.

דבר נוסף, שב דורות האחרונים הכל נפתח ויש מתירנות אינסופית, ערך הבית וחיי הנישואין ירד, וההלכה לוקחת בחשבון שצריך לעשות הכל על מנת לשמור על גרעין ביתי חזק ויציב.

כל מה שאני אומרת- אלו הגיגי מחשבותיי בלבד, לא שמעתי בשום מקום אז אולי זו ערימה של גיבורים שטותיים😅


אבל- ופה מגיע אבל גדול- אני כן חושבת שאשה צריכה לעשות את המקסימום כדי להצליח קודם כל לפי ההלכה הראשונית- אלא אם כן יש בעיה ידועה עוד מלפני הנישואין.
אם זה קשה לה מאוד מבחינה פיזית, טכנית, רגשית נשית, אז, לדעתי, יש לפנות לרב שפוזר על מנת שיפסיק לה באופן אישי, ולא שכל אחת תחליט לעצמה מתי היא מקילה ובאיזו הלכה כי שמעה או קראה כך איפשהו פעם...
אבל ברגע שיש התייעצות עם פוסק גדול, שמבין את עומק העניין, ומתאים לבני הזוג, 'ביטולה זהו קיומה'.

שכוייעח עצום
סביב החתונה שליאני10
דיברתי עם מישהו על כל ענין הלכות הנידה וכמה פרטים זה והוא אמר לי משהו מאד חכם.
להלכות שבת או כשרות יש אלפי פרטי פרטים, שרוב האנשים לא מכירים ולא יודעים. זה כתוב בספרים, כי פה ושם היה איזה רב שפסק לעשות ככה, אבל בסופו של דבר לכל קהילה ובית היו המנהגים שלהם ואנשים גדלו לכל המנהגים האלה. רובנו לא לומדים כל פרט שנפסק אי פעם בהלכות האלה, ולא מרגישים צורך בהכרח לדקדק בכל הלכה. אנחנו עושים בדכ את מה שההורים שלנן עשו ומקסימום מוסיפים כמה דברים בודדים שלמדנו בעצמנו.
הלכות נידה שונות בתכלית. אנחנו לא גדלים עליהן, כי זה דבר נסתר ומוצנע, אנחנו לומדים אותם בגיל מבוגר, מספרים ומאנשים זרים שחשוב להם מאד להעביר הכל. מה שיוצא זה שאנחנו לומדים פרטי פרטים ודקדוקים, שאם היינו גדלים אליהם ככל הנראה חלקנו היינו עושים פרטים כאלה וחלקנו פרטים אחרים, בדיוק כמו בשבת או כשרות, כי מדןבר במנהגים ולא בהלכות ממש.
הוא נתן לי כמה דןגמאות (בכוונה לא כותבת כאן כי לא בטוחה שזוכרת במדויק) מאיסורי הקרבה בנידה שהם ממש מנהגים לא הכי מרכזיים בפסיקה, ושבאותה מידה הם נפסקו להלכות צניעות הכלליות, אבל כמעט ואף אחד בעולם לא מקיים אותם בהלכות צניעות הכלליות וכמעט כולם מקיימים אותם בהלכות נידה. למה? כי בהלכות צניעות אנחנו עושים את מה שאנחנו רואים סביבנו ואת מה שחונכנו עליו, והלכות נידה הן הלכות שלומדים מספר (או שוב - ממדריכה שלמדה את זה מספר, ומנסה להעביר הכל בלי להחסיר פרט) ובצורה הזו אנחנו לא רואים את המדרג בין ההלכות השונות, לא מבינים כמה דבר כזה או אחר יותר חמור או יותר "הלכתי" (לעומת מנהגים).

אז לשאלתך אני חושבת שזה תהליך טבעי, שיש בסיס של הלכה שזה מה שצריך ואנשים מקיימים קודם כל אותו. כל המעבר - כל אחד לוקח לעצמו את מה שמתאים לו, וזה נהדר. בדיוק כמו בהלכות מכל תחום אחר
תרשי לי להעיר שאינני מסכימה להשוואהעדיעד

ההשוואה שהרב עשה לך הייתה רלוונטית אולי לפני שחובר השולחן ערוך (או רמב"ם..

)

אז ייתכן שכל רב עשה  בכל קהילה כראות עיניו וכמסורת ההלכתית אותה הכיר.

לאחר שהשולחן ערוך התקבל בכלל ישראל (ולאשכנזים - רמ"א), הייתה פסיקה די אחידה.

אחר כך הועלו שאלות שלא הופיעו בפסיקה וחוברו ספרי שאלות ותשובות למיניהם.

אבל הפסיקה הייתה די אחידה בליבת ההלכה. זה לא שכל קהילה עשתה מה שנראה לה.

 

 

ברור שיש פסיקה אחידה - על הבסיס!אני10
אבל הבסיס, כשמו כן הוא. אין כל כך הרבה פרטים בתוכו. מעבר לבסיס הזה יש הרבה מנהגים ותוספות שבהחלט לא כל אחד עשה.
אני יכולה לומר לך שבהקשר אחר שמעתי מרב אחר בדיוק את אותם הדברים על קיום הלכה באופן כללי בקרב יהדות אירופה. הוא טוען שבעבר למרות הפסיקה האחידה האשכנזית הבסיסית היו המון המון מנהגים שונים בכל קהילה שנשמרו מאב לבן ומרב לתלמיד וכל אחד עשה את מה שחונך אליו, ובשואה רבות מהמסורות האלה נחרבו מהיסוד, אז מה שקורה זה שבעשרות השנים האחרונות אנשים התחילו ללמוד מספרים ובאמת הפסיקה האשכנזית בארץ אחידה בהרבה ממה שהיתה לפני מאה שנה. לא כי כולנו פוסקים לפי הרמא אלא כי איבדנו את המסורת.

גם בזמן חזל לא היתה פסיקה אחידה וגם בזמן הרמבם, השוע (או הרמא) וגם אחריהם. נכון שהם נותנים איזשהו בסיס אחיד אבל לא כל פרט שהם מציינים הוא הלכה בסיסית הם מזכירים הרבה מנהגים, שחלקם התקבלו בקהילות מסוימות וחלקם לא.

הבעיה שכשלומדים מספרים הכל נראה באותה חומרה ולא מובן המדרג. כל מנהג קטן הופך להיות הלכה. בגלל זה נוצר מצב כזה יותר בהלכות נידה מכל נושא אחר.
יש הבדל בין מנהגים שוליים או ספרות הלכתית מאוחרת של שאלותעדיעד

ותשובות, לבין עיקר ההלכה שהוא לא משתנה.

לא כל רב עשה מה שבא לו בקהילה שלו

לא אמרתי שכל רב עשה מה שבא לואני10
אבל אם הבסיס הוא בדיקה ביום הראשון והשביעי אז מעבר לזה, כן, יש מקום לכל רב להפעיל שיקול דעת.
(וראיתי בתחומים אחרים פסיקות הרבה הרבה יותר מרחיקות לכת)
אני חושבת שאת פשוט מכניסה תחת המונח "בסיס ההלכה" הרבה יותר ממה שאני מכניסה תחתיו, ובעיקר - יותר ממה שרוב הרבנים הפוסקים מכניסים שם, אם לשפוט לפי הפסיקות שלהם.
עונהעדית הסינית
כן יש לי תחושה שכיום יותר נשים סובלות מהכתמות בין וסתיות ובעיות שמצריכות היתרים. אבל זאת תחושה.
מה שבטוח שגלולות כמו סרזט והתקני מירנה וכיו בזה גורמים בעיות.
קוראת את השרשרת ורוצה קצת להסתייג.:-)
קודם כל, באמת הטבעיים נשתנו (זה מוזכר בהקשרים שונים בהלכה) אנשים חלשים יותר מפעם, העולם השתנה ובטוחה שמורכבויות מגיעות לרבנים בתדירותהרבה יותר גבוה מבעבר (הגיוני שיש יותר מורכבויות אבל גם יותר מודעות וזה משפיע)
דבר שני, ואני מקווה שאוכל נכון ולא אתפרש כשיפוטית, כן אנחנו יותר יודעים היום ויותר "חכמים", מחפשים את ההקלות אם אפשר ופחות תמימים מבעבר וזה משפיע. אבל עדיין, הרבה נשים אמנם לא בודקות מסיבות כאלה ואחרות 7*2 אבל המון אחרות כן מקפידות על זה! ובמסירות נפש! ומקפידות על תחתון (וסדין!) לבן. שוב זה עניין של גישה ותלוי את מי את פוגשת, ועם התפשטות ה'קידמה' והחשיפה המוגברת של כולנו לפתיחתות אנשים יותר מחפשים להקל חלביות בסדר גמור, וזה מאז ומעולם היה. אולי בתפוצה נמוכה יותר אבל כן. יש אידיאל גדול מאד להתיר אישה לבעלה וגדולי ישראל בכל הדורות עסקו בזה הרבה...
אז ככהשירוש16
אפשר למסור את הנפש על מנהגים - אבל לא לשכוח שמדובר במנהג ולא בהלכה!

כשבאתי לאמא שלי וסיפרתי שסדין לבן זה מנהג ועוד מנהג בנות ירושלים היא הייתה בהלם. היא הייתה בטוחה שנים שזאת ההלכה. ההלכה היא שהבגדים הצמודים לגוף יהיו לבנים(פעם זה היה כותונת היום זה תחתון).
ומעבר לזה נשים קיבלו על עצמן כל מיני מנהגים אבל הם בפירוש לא ההלכה. אפשר להקפיד על מנהג אבל אין לבלבל זאת עם ההלכה עצמה.

אגב, יש נשים שבשבילן 2 בדיקות זה מעל ומעבר ומסירות נפש בפני עצמה. יש נשים שאשכרה לוקחות משככי כאבים לפני/אחרי הבדיקות.
חוזרת על מה שכתבתי - 7*2 זה הלכה בשו"ע . זה לא מנהגעדיעד

הלכה שניתן להקל בה , אבל לא מנהג.

את חוזרת על זה כל הזמן אבל אולי שווה להסתכל מכיוון אחראני10
את חושבת שאם זה היה ממש עיקר ההלכה פוסקים היו מתירים להפחית בבדיקות בכזו קלות?
כמו שכתבתי לך למעלה, השוע כותב הרבה דברים חלקם עיקר הדין וחלקם לא.
הפוסקים שמכירים את ההבדלים יודעים מה ניתן להתיר. אף אחד לא יתיר לדלג על עיקר הדין.
אבל זה שמשהו כתוב בשוע לא הופך אותו אוטומטית לעיקר הדיו
מה שנכתב בשו"ע להלכה זה עיקר הדין ולא מנהגעדיעד

מכיוון שהשו"ע החמיר, הפוסקים באופנים מסויימים התירו.

וזו בדיוק הטעות שאני מדברת עליה.

גם אני עושה 1 ו-7 אבל אני יודעת שיש לי היתר חריג ולא הופכת את ההלכה להמלצה בלבד.

זו גם בדיוק מטרת השרשור כדי להעלות ולדון במודעות לעניין

על סמך מה את קובעת את זה?אני10
עצם העובדה שאת משתמשת במונח החמיר, כבר אומר שזה לא עיקר הדין.
עיקר הדין זה לא לאכול בשר וחלב, לא להדליק אש בשבת, לא לקיים יחסים עם אישה נידה. זה עיקר הדין. זה דברים שאי אפשר להתיר.
חזל וחכמים קבעו במהלך הדורות מספר מסוים של בדיקות פנימיות. חלקן (לדוגמא הפסק ובדיקה 1 בראשון ושביעי) הן עיקר הדין והשאר לא. נכון, במידת האפשר אמורים לעשות אותם, אבל חשוב להבין את המדרג ביניהן לבין הבדיקות העיקריות.
זו הלכה ולא מנהג, אבל זה לא בסיס ההלכה כמו הבדיקות הקריטיות.

ולא חושבת שכל היתר הוא חריג. יש היתרים נפוצים מאד, ויש דברים שהם רצויים אבל לא חובה. יש מרחב תמרון גם בתוך ההלכה, בדיוק במקרים האלה - שהם לא עיקר הדין.
יש כללי פסיקה. כשכתוב משהוא בשולחן ערוךעדיעד

זו ההלכה.

זו לא המלצה.

אחרת אפשר להשליך את השו"ע לצד ולומר שהכל שם המלצות..

לדבריך, לא ניתן לדעת בשו"ע מה העיקר ומה לא.

הלכה שנכתבה כעובדה מוגמרת היא מחייבת.

אלא מה, הפסיקה הזו בעצמה היא מחברת כמה שיטות ביחד לחומרא.

ומזה הגיע שיש להקל בשעת הדחק כשצריך.

אבל אל תהפכי את זה למנהג בעלמא. זו הלכה.

 

ברור שניתן לדעת מה העיקר ומה לאאני10
פשוט צריך ללמוד. השולחן ערוך הוא בסך הכל ספר שבמהות ובמטרה שלו מקביל לקיצור שולחן ערוך - אוסף שורות תחתונות של פסיקת רבי יוסף קארו שכתב את הבית יוסף ורצה שיהיה לאנשים לא למדנים מקום למצוא בו את השורה התחתונה בפסיקה.
אם רוצים לדעת מה עיקר הדין ומה לא - צריך ללכת למקורות שעליהם הוא התבסס או לפחות לבית יוסף עצמו.
ללמוד את השוע ולחשוב שזו התורה ואין בלתה זה ממש רעיון משונה בעיניי.

לא מכירה שום רב, תנא או אמורא למעט משה רבינו שאנחנו מחוייבים לכל פסיקה ופסיקה שלו על כל נושא.
יש כללי פסיקה, וצריך להתבסס על דורות קודמים, ולא מקובל לפסוק בלי להתחשב בדעת הרמבם, הראש והשוע. כל זה נכון. אבל מפה ועד כל מה שכתוב בשוע מחייב אותי as is זה פשוט לא נכון.

אני באמת מנסה להבין - את חושבת שכולנו מחוייבים לכל פסיקה של רבי יוסף קארו (אלא אם מדובר במקרים ספציפיים שהרמא חלק עליו והשואל אשכנזי)?
קצת לא מדויק - סתם לידיעה על רבי יוסף קארורעותוש10
בבית יוסף הוא הביא שיטות וזה ספר עיון עם כמה דעות
בשולחן ערוך הוא פסק הלכה- לפי שלושה פוסקים שקדמו לו (רמב"ם רי"ף ורא"ש)
מה שמופיע בשולחן ערוך זה הלכה, זה עיקר הדין, זה אותו דבר.

יש דעות מקלות יותר ממנו ויש מחמירות יותר
באופן כללי שולחן ערוך ברוב הנושאים לא נחשב כמחמיר
)והרב עובדיה פוסק לשיטתו)
זה לא סותראני10
השולחן ערוך הוא סוג של קיצור של הבית יוסף, פשוט מביא רק את השורה התחתונה לדעת רבי יוסף קארו. הוא מבוסס על הדיונים בבית יוסף.
זה פסיקת ההלכה שלו, אבל יש שיטות אחרות.
אין שום דבר בשולחן ערוך (האדם, לא הספר) שהופך אותו ואת הפסיקות שלו ליותר מיוחדות וקריטיות מהרמבם, הריף או הראש.
זה חלק מהשתלשלות הפסיקה וכל פוסק צריך להכיר אותו ומן הסתם רואה בפסיקה שלו חשיבות גדולה, אבל לא כל דבר שהוא כתב הוא עיקר הדין.
בטח ובטח שלא כל דבר שהוא כתב בשולחן ערוך שזה ספר של שורה תחתונה. אם כבר, אז מסתמכים על הבית יוסף ועל הדיונים שלו שם.
ומוסיפהאני10
כתבת שהבית יוסף זה ספר עיון. לא בטוחה מה הכוונה שלך, אבל זה לא סתם ספר פלפול. זה ספר הלכה. בתור נשים מלמדים אותנו בעיקר הלכה פסוקה - שורה תחתונה של פסיקה, אם זה בקיצושע או בכל דבר אחר. וככה מרגילים אותנו לחשוב על ספרים מסויימים כסתם פלפול.
יש ספרים בארון שאין בהם נסיון להגיע לפסיקה, אבל הבית יוסף הוא לא כזה, העיון שלו נגיע במטרה לפסוק הלכה.
הסיבה היחידה שהשוע נכתב היא כדי לתמצת את הבית יוסף לאנשים שלא רוצים או לא יכולים ללמוד. זה לא נכתב במטרה למחוק כל דעה אחרת
את סותרת את עצמךשירוש16אחרונה
אם עיקר הדין היה 2 בדיקות 7 ימים לא הייתה אפשרות להתיר זאת.
בעיני יש כמה ענייניםשחרית*
קודם כל לא בטוח שפעם היו מקיימים את כל ההלכות האלו ככתבן וכלשונן.

אני לוקחת דוגמא מתמונות של נשים (גם נשות רבנים), שהלכו פעם עם שרוול מעל המרפק וכיסוי ראש חלקי. היום זה ממש פחות נפוץ.

הדרכות הכלות היו מאם לבת, ומה שהאם נהגה זה מה שהבת עשתה. לא היו מדריכות כלות שלמדו את כל ההלכות לפרטיהן. אני יודעת שאמא שלי בגיל מבוגר יחסית גילתה שצריך ללכת עם לבן ב7 נקיים.

ואם אני הולכת עוד אחורה בדורות- תפיסת הזוגיות היתה שונה לגמרי. השיח על מיניות והנאה ממין לא היו קיימים. נשים התחתנו וקיימו יחסים לרוב "כי צריך" וזה היה חלק מהתפקיד שלהן. גם נישואי אהבה היו פחות נפוצים וקשר בין בני זוג היה לרוב פשוט קשר שותפי.
אנשים עבדו פיזית קשה מאוד, עם הרבה פחות פנאי.
אני חושבת שפחות היה דחוף להם להיות מותרים, או שזה פחות היה בשיח ובמודעות.

עד כאן מחשבותי שלא מבוססות כמובן על שום דבר..
א. כן להתיר אישה לבעלה זה מצווה נעלה מאודפלא הבריאה
גדולת הייחוד בין בעל לאישתו היא אחד הדברים הנעלים והחשובים ביותר ביהדות. עד כדי כך שהרבה פעמים יפסקו לאישה דברים שהם בדיעבד. וזה רק מראה כמה זה חשוב!
שוב מצוות דאורייתא תמיד נשמרות. אך כל העניין של 7 נקיים זה מחז"ל ולכן במקום של קושי גדול, מקלים במצוות דרבנן. רק כמובן בפסיקת רב.
בכל הלכות יש חובה שהיא קו אדום, ויש דברים שניתן להקל בדיעבד אם אישה שכחה או לכתחילה בעקבות קושי גדול. אף רב לא יתיר לאישה לטבול בלי הפסק ובדיקה ביום השביעי. אבל הבדיקות שיש באמצע הם תוספת שנשים קיבלו על עצמן. אז אסור בכלל לזלזל או להקל ראש לבד.
היום המציאות בשונה מפעם מצב הבריאות הנשית שלנו שונה מפעם. אנחנו אוכלים וישנים בצורה לא מאוזנת ולכן יש עליה חדה בפטריות נרתקיות שיוצרות פצעים. ובעור רגיש במקום, בדימומים בין וסתיים ובכתמים.
אם לאישה יש פטריה בנרתיק והיא עושה 14 בדיקות יש המון סיכוי שהיא תפצע את עצמה ואז העד יוצא אדום. אבל אין עם זה שום בעיה. כי זה דם פצע ולא דימום מהרחם. רוב הרבנים (במחילה) היום לא יודעים לפסוק ולהבדיל בין דם מהרחם לדם פצע לפי צבעו. ולכן או ששולחים לבודקת טהרה. או חלקם מבינים שאם הם לא יורידו במספר הבדיקות האישה לא תוכל לטבול כי היא תפצע את עצמה שוב ושוב. ולכן נותנים הקלה ועושים רק את הבדיקות ההכרחיות ביותר.
ואותו דבר בכתמים אקראיים. יש גדר מאוד מוגדר מה אוסר מדאורייתא, ולכן כדי להתרחק ממנו ניתן להקל בדברים דרבנן.

בנימה אישית. ברוך ה' שאנחנו מקורבים לרב שיודע לפסוק לפי צבעים. (ובגלל זה גם לא פוסק לעשות רק 2 בדיקות אלא 7 מלאים) אבל לולי זה ספק אם הייתי מותרת לבעלי אי פעם מסך שנות נישואנו הלא מועטים. כי כמעט כל חודש יש לי בעיות....
אני מדייקת, התוספת של הבדיקות באמצע היא לא תוספת שנשים קיבלועדיעד

על עצמן.

זה נפסק להלכה בשולחן ערוך.

ומסכימה שהיום יש יותר דימומים מפעם גם בגלל החלשות הגופים

ההורמונים ועוד

למה את מסיקה שרוב הרבנים היום לא מבדילים בין דם פצע לדםיעל מהדרום
לק"י

מהרחם?
מניחה שלא עשית מחקר.....
דווקא רואה סביבי רבנים עם ידע מטורף:-)
יונים לזהות כ"כ הרבה דרך צבע הכתם...
אישית סבלתי המון מכתמים בגלל רגישות. אחוזים קטנטנים ממש אסרו.
ההלכהשירוש16
לאמיתה היא להתיר אישה לבעלה. לא לאסור.
ולכן רבנים גדולים מאוד עוסקים כל הזמן בשאלות כאלה
דוד המלך היה עוסק בזה! קו וחומר רבנים בדורנו תפקידם לנסות להתיר אישה לבעלה. זאת ההלכה.
אין מקום להחמיר - להפך.
שאלה מהממת. בעיני זו המהות המדהימה של תורה שבע"פתהילה 4
יש כללי פסיקה שנמסרים מדור לדור יש מסורת ויש דגשים ועולם ערכים ותרבות של כל דור שעם כל כללי הפסיקה חייבים להתייחס אליהם ולתת להם מענה מתוך עולם ההלכה. לכן עולם הפסיקה הוא עולם חי ודינמי שמחובר לחיים ולתרבות הקיימת. באמת, בעבר תפיסת הזוגיות הייתה יותר מוכוונת מעמד חברתי, הקמת משפחה וביטחון אישי וכלכלי. היום תפיסת הזוגיות היא יותר של אהבה וחיבור. וזה לא שזה לא היה קיים פעם אלא שהיום יש לרובד הזה יותר מקום ויותר דגש. זה בא לידי ביטוי גם בהדרכות זוגיות , בתפיסת עולם הזוגיות וברור שגם עולם ההלכה צריך לתת לזה מקום ולכן החשיבות של היותם של בני זוג מותרים כמה שיותר באה לידי ביטוי יותר משמעותי בדור שלנו.
אפשר גם לדבר על הניתוק מעולם החומר והגוף שהיה יותר בימי הגלות ובימינו חוזרים לקידוש החומר או יותר נכון גאולת החומר מתוך קדושה. למשל, בגלות היו מקומות בהם התפיסה הייתה שהחיבור הזה הוא הכרח אבל לאו דווקא חיובי. היום רואים כמה לא רק שזה חשוב לקשר בין איש ואשתי אלא יש מקומות בהם זה מוצג כקדושה ממש וכמשל לקודש הקודשים. בעולם כזה ברור שיחפשו יותר היתרים מתוך עולם ההלכה והמסורת כדי יותר לאפשר את החיבור בין איש לאישה.
לעצם הדינים, אני לא מספיק בקיאה אבל הרבה מההיתרים נסמכים על זה שהיו שנים בהם חז"ל וגם הנשים בעצמן קיבלו על עצמן הרבה חומרות. אז אי אפשר להתיר מה שהתקבל אבל כשיש גזירה על גבי גזירה והכל מדרבנן אז תלמידי חכמים שמכירים ויודעים את דרכי הפסיקה יכולים גם להקל. ובאמת יכול להיות שפעם היו משקיעים בזה פחות כי זה לא היה כ"כ קריטי והיום מבינים כמה שזה חשוב ומשקיעים בזה יותר.

קחי בחשבון שמהתורה רק אישה שמרגישה את יציאת דם המחזור נטמאת וגם זה מתחלק לנידה וזבה. היום כולנו מתנהלות על פי דיני זבה שהם חמורים יותר וזה מדרבנן. אז 7 נקיים זה רק כשאישה זבה וכולנו נוהגות כך. אבל אם לאישה יש כתמים שהם לא חלק מהמחזוריות הרגילה ולעיתים דם שיוצא מסיבה אחרת אז בימינו מעדיפים לחפש דרך להתיר ולא לטמא אישה לזמן ארוך כ"כ.
גם בודקות הטהרה הן המצאה חדשה של דורינו כשפעם נשים היו פשוט נאסרות והיום מצאו דרך לבדוק בדיקה נוספת לפני שאוסרים.
( גילוי נאות - לי ממש קשה עם העניין של בודקות טהרה אבל אני שמעתי מהרה מאד נשים על כמה שזה הציל אותן וזה פיתרון שלא היה פעם).

וואו. יצא לי ארוך...

ארוך אבל כתבת יפה מאדעדיעד


אהבתי את מה שכתבת. תודה!שחרית*


רק מדייקת..באר מרים
דווקא מציאות שרווחת בימינו של דימומים לא סדירים שאינם מחזור מתקרבת הרבה יותר למציאות ההלכתית של זבה ומצריכה זהירות יתר בפסיקה..
נכון מאד. צודקתתהילה 4
לא קראתי תגובותמובכת לשאול
אבל היה לי ממש עצוב לקרוא את השאלה....
(אולי זה לא בסדר שאני עונה בלי לקרוא את המשך השרשור, אולי בהמשך הסברת את עצמך... בכל זאת כותבת את אשר על ליבי)

אנ'לא מכירה אותך .. לא יודעת כמה זמן את 'בתוך' כל העניינים של הטהרה... אולי את כמוני של פעם ששנים ב'ה המצווה הזו הייתה בנחת וכמעט לא היו שאלות לרב ואולי את כמו כמוני של השנה האחרונה שכל חודש כמה וכמה וכמה ימים עוברת בשיח צמוד עם הרב על כתמים ודימומים ושאלות
ואולי את משהו אחר בכלל...

אז רק את יודעת איפה את עומדת
ויש מצב.. שאין לך מושג על מה את מדברת
ויש מצב שלא התנסת בניסיון המשוגע הזה של בלאגן עם הטהרה

עצוב לי נורא לקרוא אותך, כי שומעת איזו התנשאות כזו של 'הפסיקה שמשנה את פניה'
מה את אומרת..........
ושואלת 'מה חז'ל לא ידעו פעם את זה שהכי חשוב להתיר אישה לבעלה...'

כאילו אחותי בואיייייייי
נשבר לי הלב מכל ההקלות
ואני יודעת שככה נכון
ועושה עם עצמי עבודה להתחזק בזה
שזה מה שה רוצה ממני....
הכי קל ומפתה זה ליפול לזרועות היצר הרע
שאומר יאללה מה שווה הטהרה עם כל ההקלות האלה

אז ככה בלב צבט לי בלב
.
.
.
ודי נפלתי עלייך... סליחה על החריפות
ובע'ה שתהיי בריאה
ושה' ישלח לכולנו בריאות שמחה ואהבה לאורך ימים
הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהואחרונה

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3אחרונה

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

עזרה פליז- כאב/דיקרות בעוראור בקצה המנהרה

בהריון תאומים שבוע 32.

התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.

משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.

הצילו

תודה רבה

אולי יובש?מוריה

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

תודה לךאור בקצה המנהרה

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

יכול להיות שזה גםמוריה

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

זכור לי שמישהי פה פעם תיארה כזה דבראורוש3

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

תודה לכן. אני לא חוששת שזה משהו מסוכןאור בקצה המנהרה

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

ללדת בזמנו. 🫣מוריה

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

🤔 אני כרגע עסוקה בלשרוד. לאאור בקצה המנהרה

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

מבינה לגמרי. 🫶מוריה

וואי גם לי זה קורה תמיד וזה סיוט!!רק טוב=)

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

נשמע שאין פתרון לדבר בזה . רק לסבול בשקטאור בקצה המנהרה

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אולי דיקור או משהו אחר מהרפואה האלטרנטיבית?ואני שר

כן😒רק טוב=)אחרונה

אם באמת את חושבת שזה משהו שקשור למנחיש_לה_את_זה

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.אחרונה

אנחנו ממש אוהבים.

משהי הייתה בהדסה בייבי במקום האישפוז?עדיין טרייה

אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?

אין שם בדיקות בכלל. לא כל המטפלות שם אחיות....אמהלה

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

תודה על התשובותעדיין טרייה

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

צריך לחתום על סירוב אשפוזשלומית.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

תודה!עדיין טרייה

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הבית חולים שלא מעירים אותך לבדיקות- מעייני הישועהיעל...

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

אני הייתי בעין כרםרקאניאחרונה

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושיתאחרונה

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

עריסה נצמדת קו אפס מבד ולא עץ, יש כזה?הרמה

בלי פער בגובה.

היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר

והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.

יש משהו שהוא גם וגם?

לא יודעת אם יעזור- יש לי של תאומים.מוריה

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

איזה ילד מושחל? הריצרץ נעצר באמצעהרמה

בצד של הריצרץ,מוריה

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

נמוך יותר? אני רוצה שגבהי המזרן יהיו שוויםהרמה

החלק שפותח נפתח יותרמוריה

ואין חתיכת בד שמפריע

בטח, נראה לי שיש הרבה, גם אני קניתי כזו.מתואמת

שאחפש לך את הקישור שלה?

קניתי מנגר שעושה לפי המידות של המיטה שלךבת.

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

כן אשמח ממש🙏🙏הרמה

הלינק לא נפתח🥴 אשמח שובהרמה

לא יודעת אם קו אפס אבל ראיתי במשנת יוסף השבועחילזון 123

לי יש מבדשלומית.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

אבל זה לא קו אפס זה פער נכון?הרמהאחרונה

עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

תודהרקאני