פעם הנשים היו אחראיות על הבית, הגברים עבדו עבודה פיזית קשה בחוץ וחזרו מאוחר הביתה. לכן, זו הייתה חלוקת התפקידים ביניהם.

 היום, שאופי העבודה שונה מפעם, אין סיבה לחלוקה דיכוטומית כזו.

מה גם, שהסיטואציה הזו של אישה שמתרוצצת מפה לשם, והבעל יושב לו בסתלבט- נראית לי הזויה ומקוממת מאוד, זה ממש לא הגיוני ומכבד. (דרך אגב, למדו את התרבות הקלוקלת הזו מהערבים, שהנשים שלהם באמת הבובה שלהם, והם מזלזלים בה. זה לא השקפה תורנית) 

נראה לי שכדאי לך לדמיין את הבת העתידית שלך נשואה לבעל שחושב כמוך, ובדוק האם גם אז אתה באמת חושב ככה.

אני ממליצה לך להאזין לשיעורים של משה שרון, הוא מדבר על תפקיד הגבר והאישה בנישואין. (בקצרה, הגבר הוא החמה, השמש שתפקידו להשפיע מאורו על האישה. והאישה היא הלבנה, שתפקידה לקבל מבעלה בצורה נכונה, ולא לנהל אותו ,לא להגיד לו עכשיו תעשה כך וכך, אלא לתת לו להחליט בעצמו ולנהל את חייו.) 

ואם עדיין יש כאלה שעושים את זה

אז זה ממש לא תקין 

וואי זה הכי יפריע בעולם!

מאיפה צצה המחשבה המעוותת הזו שככה העולם עובד?

תאמת נדהמתי לקרוא את מה שכתבת....

יכול להיות שאחרי הנישואין בתכלס האישה תעבוד הרבה יותר בתפקידי הבית. אבל לבוא עם הסתכלות כזו מראש של - אני אשב לי ואנוח והיא תעבוד?

אאווציייי

או שסתם יש לך תחושה שככה זה יהיה אבל אם זה לא אתה לגמרי תזרום ואפילו תיזום?

באמת למה אנחנו צריכים להגדיר שוביניזם ופמיניזם אם יש לנו תורה חיים עם כללים ותפיסה משלה?

הסתכל באורייתא וברא עלמא- אז באמת מי צריך משהו אחר..

מי כמוני בז להגדרות המערביות ולאלו שמנסים על ידן לחנך מחדש את התורה. את יודעת את זה.

אבל את חושבת שהתורה כן רוצה סגנון כמו שהוא תיאר? ה' ישמור...

את צודקת שלא צריך להסתכל על זה כ"שובניסט" או "לא שובניסט" אלא נטו בהסתכלות על המידות ודרך החיים התורנית. אבל במדד הזה הוא העמדה שלו לא מקבלת יותר ליטוף מאשר במדד השובניזם...

ככה תוכל להחליף כשלא תהיה מרוצה מרמת הניקיון.

האם כל הנישואין מבחינתך מסתכמים בפרקטיקה של ניהול בית?

בעבר, הייתה יותר מקובלת הדרך שהבעל עובד בחוץ ומפרנס, והאישה עושה את רוב עבודות הבית.

היום, מקובל יותר ששני התחומים מתחלקים בין בני הזוג, אבל הרבה פעמים עדיין חלק יותר משמעותי של עבודות הבית עליה.

אפשר להתחלק בנטל באופן כזה או אחר, לפי מה שמתאים לבני הזוג,  אבל מודל של אישה עובדת ובעל יושב בסתלבט, לא סביר ולא נהוג.

ואני גדלתי בבית שאבא הוא כנראה מה שאתה קורה לו אמא...

מסכימה מאוד עם כיסופי לילה ועץ הזית- שדי תיארו את ההשתלשלות ההיסטורית והטעות שמביאה לתפיסה שמחלקת את את התפקידים כמו שתיארת,

אבל סתם רוצה להביא איזה מחשבה שמסתעפת מזה- פעם אכן גבר היה יוצא ועובד קשה מאוד למען הבית, חזר הביתה והרגיש שותף, משמעותי וחיוני לבית. היו לו אישה וילדים שקיימו חלקים אחרים בשותפות, הבית עמד על עבודת הצוות הזו ואבא היה עמוד תווך מרכזי בבית, דמות ומודל לחיקוי והערצה... (מניחה ובתקווה..)

היום כשמקורות הפרנסה השתנו ככ ויש הרבה פחות את המימד הפיזי- יוצא שאישה יכולה להביא את עיקר הפרנסה הביתה, אולי אפילו הכנסה מלאה, וכדי שגבר ירגיש חלק הוא חייב לחוות השפעה- איך הוא בדיוק יחווה אותה כשהמשוואה של פעם ממש לא עובדת? איך הילדים בדיוק ירגישו אותו ויקבלו ממנו ומה בכלל יהיה "שלו" בבית?

נכון שיש מציאות כזאת בכל מיני בתים- שהאישה אחראית לחלק התחזוקתי, הקולינרי והשוטף של הבית, אולי אפילו בבית שלך.. 

אותי זה מביא תמיד לשאלה של- איפה האבא כאן בסיפור? הוא פשוט מפסיד את חווית הנתינה לבית... את ההשפעה והקשר הפיזי שפעם התבטא בעבודה פיזית וקשה בחוץ והיום יכול לעלות כמה וכמה דרגות בזכות כל השינויים המטורפים שהעולם עבר בדורות האחרונים.. היום איש יכול להיות הרבה יותר לדוג' בבית וליצור קשר קרוב ועמוק עם אשתו והילדים שלו, דרך נוכחות, דרך שותפות בעבודות הבית, דרך טיפול בילדים בחומר וברוח- דברים שגברים בעבר לא יכלו אפילו לדמיין שיתאפשר להם..

אני מדברת מתוך הערכה עמוקה לדרך שבה גדלתי, ויכולה לחתום לך שלא ניתן להשוות את האושר של גבר נשוי עם תפיסה כמו שאתה מתאר, לגבר כמו אבא שלי ועוד אבות שאני מכירה- שפשוט חווים את הבית ומשפיעים באופן שלא ניתן לתאר. 

שלא לדבר על הזוגיות שנוצרת מתוך השותפות הזאת, על הילדים שזוכים לאבא משמעותי ברמה אחרת, על הקשר העמוק שנוצר בבתים כאלה בין ההורים לילדים... ועוד

אז אם שאלת ברור שמאוד יפריע לי אם אני אשמע מבחור כזאת תפיסה, משהו שבעבר יכול היה לגרום לי לחתוך במקום- כי אצלי זה בסיס.. ומאמינה שהרבה ממי שהגיבו כאן כנגד חושבים וחווים את זה כך, אבל היום הייתי יותר מתייחסת למה שהבחור חווה בבית ולהרגלים קודמים שלו ופשוט מפגישה אותו עם מציאות ותפיסה אחרת.. ואז ממש תלוי איך הדברים היו מתפתחים משם..

הייתי ממליצה לך לעשות תחקיר קטן ולחפש בעצמך זוגות משני הסוגים, אפילו קצת לשאול ולראיין אותם ולגלות מה השאיפה שלך בענין ומה בעצם אתה רוצה ומניח בתוך  האמירה "להקים בית בישראל"...

זו טעות.

נכון שאישה אוהבת לנקות, לסדר, לבשל, לכבס כי היא אוהבת לראות בית מתוקתק, מבריק ולהרגיש ספוק במעשי ידיה, אבל זה לא אומר שהיא צריכה לנקות אחריך כמו תינוק שלא מסדר אחריו, זה לא נעים להרגיש שיש פה אדם בוגר שחושב שיש פה משרתת.

זהו שלא.

אין שום משרתת. יש אישה.

שזה אומר שצריך להתחיל להתנהג כמו בן אדם.

לבחורים רווקים המעבר הזה קצת קשה... אבל אין דבר, עוברים את זה.

ומי שחושב שחתונה זה "האישה תשרת ואני אשב בסתאלבט" זה זוועה. כי זה לא הולך לקרות. 

וסתם ככה, מהצד של האישה, זה לא נעים להרגיש שמישהו חושב את המחשבה הזו, זה פוגע מאד.

וגם בשרשור המקביל בנפתח בפורום אחר.

אני רואה שכל הבנות והבנים כאן מלאי ומלאות זעזוע על הרהורי העבירה של הבחור כאן.

אני לא בוחן כליות, ולא יודע בדיוק מה עובר לבחור בראש.

אבל אני מניח שהבחור לא מחפש משרתת ולכן רוצה להתחתן. מה שאני קורא בשאלה הוא:

"בזמן שאני מתכוון להתחתן ולהקים בית טוב ויפה ושמח שתשרה בו השכינה, אני לפעמים חושב לעצמי "איזה כיף שתהיה לי מישהי שתבשל ותכבס בשבילי ואני אשב בצד". ואני לא שובניסט, ז"א זאת לא התכנית שלי, אני פשוט מודע לזה שככה כנראה הרבה דברים יקרו, וזה כיף לי לחשוב את זה".

וכולם כאן מאיזו שהיא סיבה רואים את זה כתכנית עבודה, הוא פשוט מחפש את האשה לשעבד.

ואני באמת לא מבין, הרי במציאות יהיו רגעים שהוא ינוח כי הוא בדיוק לא צריך לשטוף כלים ויהיה לו בית משלו ויהיה לו כיף. וכן, זה חלק ממה שמעודד אנשים להתחתן, הכיף שבנישואין. אף אחד לא מתחתן כדי לשטוף כלים ולהחליף חיתולים. אז תנו לו ליהנות...

אגב, כל הנשים המזועזעות (והגברים המזועזעים) פה, הרי אם בחור יגיד שהוא לא מתכוון לקחת על עצמו את עול הפרנסה, הרי מיד "הוא התחייב בכתובה" וכו' וכו', אף אחד לא יזכיר שהיום זה כבר לא ככה ושני בני הזוג עובדים. האם אותו זעזוע יש כאן כשמישהי תגיד שהיא רוצה בחור שיוכל לפרנס אותה?

אבהיר, אין לי בעיה עם אנשים שיש להם שאיפה למודל מסוים של בית, ובחורה שחשוב לה בחור שייקח חלק בעבודות הבית זה מובן לגמרי. אבל הזעזוע כאן לא נראה לי מבוסס על ראיה נכונה של המציאות, ומאד הפריע לי שעל מחשבות תמימות ואולי מוטעות של בחור, כולם כאן יוצאים עליו כאילו לפחות הוא תכנן לבצע פשע. הוא אפילו לא אמר שזאת התכנית שלו. הוא בסך הכל אמר שזה העולם שהוא מכיר ולכן כיף לו לחשוב שזה ככה במציאות (גם אם בסופו של דבר תתברר טעותו המרה)

הוא כותב שהוא ישב בסתלבט והיא תעשה הכל.

לא שזאת תכנית עבודה (טוב, תכנית אי-עבודה)

ברור שהוא מציג את הצד ה"כיף" שבזה

מה רצית שהוא יכתוב - "אני לפעמים חושב לעצמי שנעשה תורנות שטיפת כלים ואני אדאג לסדר לעצמי את המשמרות שיש בהן פחות כלים"?

הפוך.

הוא צריך לרצות לעשות.

אם הוא רוצה בית שנעים לחיות בו, הוא צריך לרצות להיות שותף בעבודות הבית.

אחד מעדיף לכבס, אחד מעדיף לבשל.

אבל כל אחד עושה משהו.

את רוצה להתחתן כדי לכבס? לבשל?

זה מחיר שאת מבינה שתצטרכי לשלם על התחזוקה של הבית

ואם תמצאי מישהו שמאד רוצה לעשות את כל עבודות הבית בעצמו? ושאת תשבי לנוח? זה יפריע לך?

אז יש כאן בחור שפשוט מדמיין שהוא יתחתן עם מישהי כזאת.

יש אחד שמדמיין להתחתן עם מישהי יפה, אחד שמדמיין להתחתן עם מישהי עשירה, אחר שמדמיין להתחתן עם מישהי חכמה, ואחד, כנראה המעשי מכולם, שמדמיין להתחתן עם מישהי שעושה בשמחה את כל עבודות הבית

אתה צודק. אני לא מתחתנת בשביל לכבס לבשל וכו (זה הוא יעשה את הכל )

ואני לא חושבת שיש מישהי שתשמח לעשות את כל עבודות הבית בשמחה.

לדעתי הוא מודע לגמרי לזה שזאת שאיפה מוגזמת וכנראה זה לא יקרה כך

אבל הוא כן חושב ככה לפעמים. זה חטא?

כל התגובות כאן היו לפחות כאילו הוא אגואיסט מושלם

באמת שלא חשבתי על ההקבלה הזאת.. צודק

אז קודם כל תודה לאנשים החכמים שמסכימים איתי

אבל בכנות - אני באמת מרגיש קצת ככה כל פעם ששולפים כאן את קלף ה"הוא התחייב בכתובה". ושולפים אותו לא מעט.

אז מה אם הוא התחייב בכתובה? את באמת חושבת לנהל את כל חייך לפי מסמך משפטי מתקופה שבה לנשים היה אסור לצאת מהבית (שוב, ברור שזה מחייב הלכתית. אבל אנחנו לא חיים רק במחויבות ההלכתית. אם אנחנו רוצים זוגיות, אז קלף הכתובה פשוט לא רלוונטי). וזאת גם התחושה שלי כל פעם שמישהי רוצה "בחור שמפרנס". ומה את? עכשיו ברור, את לא רוצה בחור שמזניח או שלא אחראי כלכלית. אבל מ"בחור אחראי כלכלית" או אפילו "בחור שלא בונה על העבודה של אשתו בזמן שהוא לומד תורה" ועד "בחור שיפרנס אותי" או "בחור שמבין שהתפקיד של המפרנס הוא התפקיד של הגבר" יש מרחק

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).