אוף, זאת דילמה מתוסבכת קצת. הפצפון הוא הבכור שלנו והילד בן תשע זה אח שלי המקסים שמאוהב באחיין החדש שלו. אח שלי יכול להיות שעות עם הבן שלי, כל ציוץ שלו הוא ניגש אליו, בקושי נותן לאחים האחרים ולאמא שלי להיות עם התינוק, קצת מחרפן את המשפחה שגם מתגעגעת לבייבי.
אני מאוד שמחה שהוא כל כך אוהב אותו, גם מבחינה רגשית זה נראה לי ממש חשוב לאח שלי, הוא ילד מאוד בוגר ואחראי ולא מספיק מקבל את זה כי הוא הילד הקטן במשפחה.
אבל, יש לתינוק גם אבא. בעלי פחות אוהב את זה. הוא חושש אז הזהרנו את אח שלי שאנחנו מרשים להחזיק אותו רק בישיבה אבל אח שלי בכל זאת הולך איתו (נניח מוציא אותו מהעגלה והולך לספה לשבת, אבל גם יותר מזה, סתם יוצא איתו החוצה נניח...) הוא מאוד זהיר, תמיד תומך לו בראש ומחזיק ביציבות, אבל בכל זאת לא הרשינו לו והוא עושה את זה... וגם בעלי לא אוהב את האובססיביות של אח שלי לתינוק.
אני מאוד מבינה את בעלי, מצד עצמי הייתי מרשה לאח שלי יותר, אבל מבינה את הצד השני. רק מבחינה רגשית אני חושבת שכל האזהרות וההגבלות שאנחנו נותנים לאח שלי בלי סוף לא נכונות ויכולות לפגוע.
ברור שאם הייתי כותבת הפוך, על אח של בעלי שמחזיק את התינוק בצורה שמפחידה אותי, כולכן הייתן מצדיקות אותי. אז אולי צריך להקשיב לבעלי וזהו...
אני מאוד שמחה שהוא כל כך אוהב אותו, גם מבחינה רגשית זה נראה לי ממש חשוב לאח שלי, הוא ילד מאוד בוגר ואחראי ולא מספיק מקבל את זה כי הוא הילד הקטן במשפחה.
אבל, יש לתינוק גם אבא. בעלי פחות אוהב את זה. הוא חושש אז הזהרנו את אח שלי שאנחנו מרשים להחזיק אותו רק בישיבה אבל אח שלי בכל זאת הולך איתו (נניח מוציא אותו מהעגלה והולך לספה לשבת, אבל גם יותר מזה, סתם יוצא איתו החוצה נניח...) הוא מאוד זהיר, תמיד תומך לו בראש ומחזיק ביציבות, אבל בכל זאת לא הרשינו לו והוא עושה את זה... וגם בעלי לא אוהב את האובססיביות של אח שלי לתינוק.
אני מאוד מבינה את בעלי, מצד עצמי הייתי מרשה לאח שלי יותר, אבל מבינה את הצד השני. רק מבחינה רגשית אני חושבת שכל האזהרות וההגבלות שאנחנו נותנים לאח שלי בלי סוף לא נכונות ויכולות לפגוע.
ברור שאם הייתי כותבת הפוך, על אח של בעלי שמחזיק את התינוק בצורה שמפחידה אותי, כולכן הייתן מצדיקות אותי. אז אולי צריך להקשיב לבעלי וזהו...
)
