פוסט פריקה-
התחתנו לפני כמה שנים,. באמת אהבנו אחד את השניה ותכלס עדיין אוהבים.
אישתי ממש רצתה להיות עקרת בית, גיליתי את זה למעשה רק אחרי שהתארסנו כי בהתחלה היא כן דיברה לעשות קורס במחשבים או משהו אחר וכן חשבה ללמוד מקצוע. וואלה הפתיע אותי כשהיא אמרה שהיא רוצה להיות עקרת בית אבל חשבתי שזו סיבה מטופשת לבטל כי אנחנו כן אוהבים וכן כיף לנו ביחד. וכל זה למרות שאני הייתי סטודנט ולהיות מפרנס יחיד זה אתגר.
אחרי החתונה אישתי כן הסכימה לעבוד אבל מהר מאוד המיון הודיע שזה לא מתאים ( לא יודעים, מעולם הסבירו). מאז אישתי בבית, החלום היחיד שלה להיות אמא עם ילדים בלי שום שאיפות .
קצת אחרי שפוטרה מהמעון היא התחילה לשבת בבית ולצפות בסרטים , ככה כמעט כל היום, הבית התחיל להיות מוזנח. בין לבין היא נכנסה להיריון ומבחינתי חשבתי שאולי רק בגלל עייפות ההריון וכל מה שמתלווה לזה לא היה לה כוח אז פירגנתי, עבדתי קשה בחוץ ועבדתי קשה בבית כדי שאישתי האהובה תוכל לנוח.
אחרי הלידה אז היא הייתה צריכה לטפל בילד אז חשבתי שבגלל זה הבית מוזנח ומחכה לי אבל אז ככל הילד גדל ראיתי שגם הוא מוזנח- לא יוצא לפארקים, לא מקבל את היחס שלו ואישתי בפלאפון שלה כמעט כל היום. (המחשב שלה התקלקל אבל מאיפה אתקן לה אותו עם משכורת מינימום יחיד שצריך לפרנס אישה וילד).
וואלה לא יודע מה להגיד. אני כבר קורס. גם עובד קשה בחוץ גם מנקה את הבית עובד קשה. וגם מטפל בילד כי אישתי בפלאפון שלה
ותכלס הכי מבאס שכששואלים אותו מה אישתי עושה ואני עונה שהיא עקרת בית עם הילד אומרים לי שזה הכי מדהים כי האישה מטפלת בבית והילדים ולא צריך לדאוג ועמוק בפנים אני פשוט מבואס.
וכשאנחנו מדברים אישתי אומרת שהיא כן עובדת קשה.
איך פותרים את זה?
התחתנו לפני כמה שנים,. באמת אהבנו אחד את השניה ותכלס עדיין אוהבים.
אישתי ממש רצתה להיות עקרת בית, גיליתי את זה למעשה רק אחרי שהתארסנו כי בהתחלה היא כן דיברה לעשות קורס במחשבים או משהו אחר וכן חשבה ללמוד מקצוע. וואלה הפתיע אותי כשהיא אמרה שהיא רוצה להיות עקרת בית אבל חשבתי שזו סיבה מטופשת לבטל כי אנחנו כן אוהבים וכן כיף לנו ביחד. וכל זה למרות שאני הייתי סטודנט ולהיות מפרנס יחיד זה אתגר.
אחרי החתונה אישתי כן הסכימה לעבוד אבל מהר מאוד המיון הודיע שזה לא מתאים ( לא יודעים, מעולם הסבירו). מאז אישתי בבית, החלום היחיד שלה להיות אמא עם ילדים בלי שום שאיפות .
קצת אחרי שפוטרה מהמעון היא התחילה לשבת בבית ולצפות בסרטים , ככה כמעט כל היום, הבית התחיל להיות מוזנח. בין לבין היא נכנסה להיריון ומבחינתי חשבתי שאולי רק בגלל עייפות ההריון וכל מה שמתלווה לזה לא היה לה כוח אז פירגנתי, עבדתי קשה בחוץ ועבדתי קשה בבית כדי שאישתי האהובה תוכל לנוח.
אחרי הלידה אז היא הייתה צריכה לטפל בילד אז חשבתי שבגלל זה הבית מוזנח ומחכה לי אבל אז ככל הילד גדל ראיתי שגם הוא מוזנח- לא יוצא לפארקים, לא מקבל את היחס שלו ואישתי בפלאפון שלה כמעט כל היום. (המחשב שלה התקלקל אבל מאיפה אתקן לה אותו עם משכורת מינימום יחיד שצריך לפרנס אישה וילד).
וואלה לא יודע מה להגיד. אני כבר קורס. גם עובד קשה בחוץ גם מנקה את הבית עובד קשה. וגם מטפל בילד כי אישתי בפלאפון שלה
ותכלס הכי מבאס שכששואלים אותו מה אישתי עושה ואני עונה שהיא עקרת בית עם הילד אומרים לי שזה הכי מדהים כי האישה מטפלת בבית והילדים ולא צריך לדאוג ועמוק בפנים אני פשוט מבואס.
וכשאנחנו מדברים אישתי אומרת שהיא כן עובדת קשה.
איך פותרים את זה?
, כנ"ל שצריך לקחת את הילדים לקנות ביגוד וציוד לבית הספר, לימי הולדת של חברים, למפגש עם הגננת. בנוסף הגדול שלי אוטיסט אז יש את כל הסידורים סביב זה- מפגשים עם ק.תקשורת, םסיכולוגית וכו'), לא רואה איך מתאפשר בלי עזרה *בכלל* ששני בני הזוג יצאו לעבוד וינהלו בית. 
