אבל מבין השורות לא נראה לי שזה יש עתיד.

בכל מקרה, אני חושב שזה ממש מעיד על פתיחות מחשבתית של המדוייט (חוץ ממקרי קיצון), ומבחינתי

זה היה סינון טבעי לגמרי.

אם מישהי מצביעה למשותפת זה כנראה יהיה גדול עלי (או פרוגרסיבית וכו')

כשרציתי להדגיש הבדלים

פלטתי שאני לוקח כדורים (אלטרוקסין) כי יש לי בעיה בבלוטת התריס

בערב מקבל מקבל שיחה מהשדכנית:

שדכנית: "מה אמרת משהו על כדורים? היא חוששת שזה משהו נפשי"

אני: "לא איזה נפשי, זה אלטרוקסין.." (ומסביר לה מה זה)

שדכנית: טוב אני אדבר איתה..

אחרי חצי שעה "הלו, תשמע, היא ביטלה כי היא לא רוצה לקחת סיכון, מפחדת אולי זה נפשי" 

עזוב..

איך אמרתי לחבר שלי, יותר לא אומר כלום על כדורים - גם אם זה פלאפל 

דווקא לא הגדירה את עצמה..

צוואת ר' יהודה החסיד, ומנהג רבים מעמ"י להקפיד עליו מלבד במקום דוחק גדול...

כי יש עוד דברים שהוא אמר שאף אחד לא עושה, ורק על זה החליטו להקפיד

לא הסתפקתי בכך שזו צוואתו, אלא שמנהג ישראל להקפיד עליה. ומכאן שאובה הסמכות, לא מעצם הצוואה.

אז באמת יש לדון מה הטעם שבחרו בזה ולא בזה, אבל סוף כל סוף זו המציאות, ואנו מקפידים על מנהג ישראל.

(חוץ ממקומות שאין זה מנהגם, כמובן)

@חושבת בקופסא דוגמה נוספת למשמעותו של מנהג ישראל.

סוף כל סוף זה לא שהם המציאו את זה בעצמם.. מסכים

חבל לנצל"ש את השרשור הזה, אז אני רק אגיד שזה טיעון מאוד לא משכנע.

אין טיעון יותר משכנע מזה, הרי זו ראיה לליבת העניין.

"רבים מעמ"י" כתבתי ולא כל עמ"י...

והנה הראית שזה לא מנהג משפחתך בכלל..

תכל'ס גם הראשון והשלישי לא הזויים...

כאילו חברה מה נסגר?

כל אחד עם הדעה שלו....

מה העניין לפסול בזה?

אבל ב"ה שפסלו אותי כי אחר כך הבנתי שהוא לא בחור מומלץ בכלללל (ועדיף לא לפרטט).

אני נתתי את הדעה שלי והכי מקשיבה לעוד דעות...

אבל הם קראו לי דעתנית....

שנתנגד להם.?

כמו האלה שאומרים לך "אתה עצבני.. אבל למה אתה עצבני"

בסוף כשאתה מתעצבן.. "ראית אמרתי לך שאתה עצבני" 

הייתה תקופה בישיבה שהייתי כל הזמן אנטי, אז פעם חבר שלי אמר לי שאני כל הזמן משמש בתור אופוזיציה.

אוטומטית יצא לי "ממש לא"..

אבל זהו, כבר לא.. אל תחשבו אפילו לפסול אותי בגלל הסיפור ההיסטורי הזה

אני אביא לך את אותו אחד שנתקף היסטריה מהחורים שלי ואת תביאי לי כביכול את ההוא שדוגל בלחורר אוזניים וסתם נורא מעניין אותי אם הם יבינו כמה זאת יציאה של ילדים..

שני מקרים שונים:

1. כי נושא האמונה מאוד חשוב לי.

2. כי נושא שמירת ההלכה חשוב לי.

כמה שמצחיק, ככה עצוב.

טוב, הוא באמת היה כמעט עיוור ללא משקפיים.

ובכל זאת אני חושב שהזוי לפסול על כך.

שרשור חמוד!

איך ידעתם שעל הדברים האלה פסלו אתכם? כי מאמינה שלרוב לא נעים לאמר מה הפריע (וגם לא בטוח שרלוונטי) אז איך אתם יודעים?

אני משתייכת לזרם חברתי מסויים שלאנשים מצומצמים חשיבתית יש עליו סטיגמות מימי הביניים בערך...

אז אחד פסל אותי על זה כי לדעתו אם אנחנו שייכים לזרם X אנחנו ככל הנראה אנשים לא מתורבתים,

ולדבריו: "הוא לא רוצה להכנס למשפחה שאוכלים בה דגים בידיים" (שזו כמובן סטיגמה הזויה שאין לה כל קשר עם המציאות כן?)

וואי כמה צחקתי כששמעתי את זה.

עם אילו תפיסות אנשים חיים על מי ששונה מהם???

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.