"בומממממםםם!!!!!!"
"אההההההההההה"
"אמאאאאאאאאאאאאא"
"עפה לי היד!" נשמעה צרחה מאי שם וקולות סירנה מהבהבים נשמעו מרחוק. זעקות כאב, צעקות אימה וצווחות חסרות אונים שמעו מכל עבר. ילד קטן גהר מעל אימו השותתת דם, ליטף את פניה החיוורות ובכה: "אימא! קומי! בואי נלך לגינה. אני יהיה ילד טוב, מבטיח לך. אני אקשיב לך לעולמים" הוא התחנן וצעק, אך מלבד גניחות כאב לא נשמע מצד האם מאומה. הילד הסתכל עליה בעיניים כלות, שערו הזהוב האדים מדם האם שנזל עליו וידיו הרכות הונחו על פני אימו בתנוחה מעוררת רחמים, זעקות אימה של אנשים קטועי גםיים הדהדו סביבו אך הוא לא שת ליבו למאומה מלבד אימו. דמעה קטנה זלגה מעיניו הטהורות והוא מחה אותה בידיים מלוכלכות בדם ואחר קרב אל עיניה העצומות והרים את עפעפיה השמוטים באצבעוציו הקטנות. העיניים נפתחו בהו בו חלולות. נראה היה כי לא היו אלה עיניים, כי אם גולות זכוכית בלבד. הוא עזבם והם נשמטו מטה בכבדות.
"אימאאאאאאא!!!!!" הוא קרא, "קומי! אני רוצה שתקומי. דויד רוצה אימא!!"
שקט. לא נשמעה תגובה.
הוא הביט בה והחל בוכה בהסטריה: "אימא! למה את ישנה? אני צריך לאכול, אני צריך לישון. לדויד יש מחר גן. אימא, למה את ממשיכה לישון? למה אימא?? למה?" הוא התיישב על הדם הקרוש ולא שם לב לאצבע קטועה שהייתה תחתיו. "ה'! א תעיר לי את אימא אני מבטיח לך שאני תמיייד תמיייייד יהיה ילד צדיק" אמר. אבל זה כבר היה מאוחר מידי, כי אימו כבר נרדמה לשנת עולמים.
השמ נטתה מערבה והאירה את העולם בגווני ארגמן בוהקים. מראה קרני השמש התערבב עם דמם השפוך של הפצועים בהזדהות והבליט אותו עשרות מונים.
הכל הסתיים.
הרחוב פונה מגופות ההרוגים והפצועים פונו לבתי חולים שישיכו להאבק על חייהם. איברים שלעולם לא יחזרו לבעליהם נקברו באדמה, מכבי אש גדולים שטפו בזרנוקי מיים גדולים את הרחוב וניקו אותו מדם הפצועים והמתים ואנדרטה קטנה מאבן הוצבה לזכרון החללים.
הרחוב נוקה, ולא נשאר כלום מאותו מאורע מצער. או ליתר דיוק, כמעט כלום. רק דבר אחד נשאר.
בפינת הרחוב על קצה המדרכה הוא נשאר שותת דם, וגם כשבאו עם זרנוקי מים לנקות את הדם הקרוש מהכביש, הוא עדיין נשאר.
דמו שנקרש התחמם בשמש, נמס ויצר סביבו שלולית בוהקת של דם. ושוב, הוא נקרש ונמס וחוזר חלילה.
אל לכם לחשוב כי דמו של המת הוא זה, כי זהו דמו של החי.
דם ליבו של דויד שותת לו ברחוב מאותו היום, ואף על פי שחי הוא, ליבו זרוק ומדמם ברחוב.
ואם פעם תלכו ברחוב ותראו לב מדמם בצד הדרך דעו כי ליבו של דויד הוא זה.
ניתן לראות בהערה למטה...