כותבת כאן כדי לאפשר לעצמי להתחיל להירגע..
נשואים 11 שנים, עם ארבעה ילדים. זכינו בשפע של כשרונות ויכולות, ושפע כלכלי, ובית מקסים, וילדים שהולכים ופורחים. וחושבת שאנחנו צריכים למנף את כל מה שקיבלנו לעשייה משמעותית למען החברה.
עם כל זה, לצערי, אני כבר ממש מתקשה לשאת את הנוכחות של בעלי, וכשהוא יוצא מהבית (שלצערי זה לא קורה הרבה..), יש בי ממש הקלה ונחת. הוא פשוט מלאה אותי בירידה לפרטים אינסופיים, מדבר על מזג האוויר ועל רשימת קניות ועל מלא דברים טכניים, רוב הזמן שואל איפה כל מיני חפצים נמצאים, ומאד פסיבי בהתנהלות בבית. כשאני אבקש ממנו לעשות משהו הוא יעשה בסופו של דבר, אבל כמעט אף פעם לא יוזם בעצמו. אבל מה שהכי מפריע לי, שאני מחפשת מאד אמירה ערכית וחינוך לאידאלים ולהסתכלות רחבה על המציאות, תמיד לחפש במה אנחנו יכולים לעזור ולהשפיע בכל דרך אפשרית למי שנמצא לידנו, למדינה שלנו ולעולם, יש בי הרבה הרבה שאיפות ואני חושבת שככה נכון וראוי לחיות, גם לטובת המשפחה שלנו. אני מרגישה שמאז החתונה קצת נכבתי, הוא הפך אותי ליותר צינית וקירר את ההתלהבות שלי בהדרגה ובעיניי זה ממש כואב שעם כל השפע שזכינו לו, אנחנו חיים את החיים לא ברוחב ובעומק האמיתיים שאנחנו מסוגלים להם.. הוא כל הזמן מדבר איתי רק על דברים באמת חסרי משמעות. קיימתי איתו אינספור שיחות, אבל מרגישה כאילו אני מדברת שפה אחרת והוא לא מבין אותי, באמת לא מבין מה אני רוצה. הייתה פעם שיצאנו לטיול קצר ביחד אחרי תקופה של כמעט שנה וחיכיתי לראות לאן הוא יוביל את הזמן הזה.. הוא התחיל לדבר על חלקים של מכונת כביסה, ואני פשוט איבדתי את זה וחזרתי הביתה מיד. ניסיתי פעם ללכת לייעוץ זוגי בעצמי, כי הוא לא רואה צורך. לקח לי הרבה זמן עד שאזרתי אומץ, ופניתי למישהי מאד מוכרת ומומלצת, והיא התייחסה אליי קצת בהתנשאות ובזלזול, אז לא רציתי להמשיך. אני מבינה שזאת האישיות שלו וזה מי שהוא ואני פשוט לא רוצה לראות אותו יותר. רציתי לגדל משפחה שמתבססת על ערכים, שמתמסרת לעקרונות ולאידאלים חשובים, והילדים שלי ראויים לחיים גבוהים וערכיים יותר. ברור לי שצריכה להודות על זה שאנחנו משפחה שלמה ובעל בריא, וסך הכל הוא אבא טוב לילדים ואיש נחמד. מתפללת שה' יראה לי את הדרך איך נכון להמשיך.
נשואים 11 שנים, עם ארבעה ילדים. זכינו בשפע של כשרונות ויכולות, ושפע כלכלי, ובית מקסים, וילדים שהולכים ופורחים. וחושבת שאנחנו צריכים למנף את כל מה שקיבלנו לעשייה משמעותית למען החברה.
עם כל זה, לצערי, אני כבר ממש מתקשה לשאת את הנוכחות של בעלי, וכשהוא יוצא מהבית (שלצערי זה לא קורה הרבה..), יש בי ממש הקלה ונחת. הוא פשוט מלאה אותי בירידה לפרטים אינסופיים, מדבר על מזג האוויר ועל רשימת קניות ועל מלא דברים טכניים, רוב הזמן שואל איפה כל מיני חפצים נמצאים, ומאד פסיבי בהתנהלות בבית. כשאני אבקש ממנו לעשות משהו הוא יעשה בסופו של דבר, אבל כמעט אף פעם לא יוזם בעצמו. אבל מה שהכי מפריע לי, שאני מחפשת מאד אמירה ערכית וחינוך לאידאלים ולהסתכלות רחבה על המציאות, תמיד לחפש במה אנחנו יכולים לעזור ולהשפיע בכל דרך אפשרית למי שנמצא לידנו, למדינה שלנו ולעולם, יש בי הרבה הרבה שאיפות ואני חושבת שככה נכון וראוי לחיות, גם לטובת המשפחה שלנו. אני מרגישה שמאז החתונה קצת נכבתי, הוא הפך אותי ליותר צינית וקירר את ההתלהבות שלי בהדרגה ובעיניי זה ממש כואב שעם כל השפע שזכינו לו, אנחנו חיים את החיים לא ברוחב ובעומק האמיתיים שאנחנו מסוגלים להם.. הוא כל הזמן מדבר איתי רק על דברים באמת חסרי משמעות. קיימתי איתו אינספור שיחות, אבל מרגישה כאילו אני מדברת שפה אחרת והוא לא מבין אותי, באמת לא מבין מה אני רוצה. הייתה פעם שיצאנו לטיול קצר ביחד אחרי תקופה של כמעט שנה וחיכיתי לראות לאן הוא יוביל את הזמן הזה.. הוא התחיל לדבר על חלקים של מכונת כביסה, ואני פשוט איבדתי את זה וחזרתי הביתה מיד. ניסיתי פעם ללכת לייעוץ זוגי בעצמי, כי הוא לא רואה צורך. לקח לי הרבה זמן עד שאזרתי אומץ, ופניתי למישהי מאד מוכרת ומומלצת, והיא התייחסה אליי קצת בהתנשאות ובזלזול, אז לא רציתי להמשיך. אני מבינה שזאת האישיות שלו וזה מי שהוא ואני פשוט לא רוצה לראות אותו יותר. רציתי לגדל משפחה שמתבססת על ערכים, שמתמסרת לעקרונות ולאידאלים חשובים, והילדים שלי ראויים לחיים גבוהים וערכיים יותר. ברור לי שצריכה להודות על זה שאנחנו משפחה שלמה ובעל בריא, וסך הכל הוא אבא טוב לילדים ואיש נחמד. מתפללת שה' יראה לי את הדרך איך נכון להמשיך.
