מצד אחד יש לפעמים תחושה שאולי אם רק היינו עושים משהו קצת אחרת התוצאה היתה שונה, וממילא כדאי להפיק לקחים להבא.
מצד שני, יש חשיבות שלא להתבוסס בקשר שלא הצליח כדי שנוכל להמשיך הלאה בקלות, סוג של הסרת אחריות - ייצגתי את עצמי מצוין, זו נטו החלטה עניינית של הצד השני.
שני הצדדים חשובים, אבל קשה להפיק לקחים ובד בבד להשתכנע שהתנהלנו מאה אחוז...
איך אתם מוצאים את האיזון בדיסוננס הזה?



