רקע בקצרה:
אני עדיין מאושפזת, פחות או יותר באותו מצב. צוואר 12-16 עם 80% מחיקה, פתיחה מתקרבת ל3 ואין צירים. שבוע 31. הם מפחדים לשחרר אותי כי לפי הפרמטרים אני על סף לידה, אפילו שהם פחות או יותר ככה כבר חמישה ימים.
הבת שלי (שנה וחודש) שבהתחלה קיבלה את ההעלמות שלי בצורה יפה, התחילה להראות סימני מצוקה. היא לא עוזבת לרגע את הבובה שלה, כשבעבר היא השתמשה בה בעיקר לשינה ולהרגעה במקרים קשים.
היא חזרה להתעורר בלילה בבכי, ומחבקת את אבא במשך זמן ארוך, ונרדמת חזרה רק אם הוא שם. (נרדמת לבד מגיל חצי שנה וישנה לילות מלאים מגיל 11 חודשים).
אתמול כשהם באו לבקר היא הייתה בסערת רגשות. כשבעלי יצא לרגע מטווח הראיה שלה היא נכנסה להסטריה, אפילו שהיא הייתה עלי.
היא מתחילה היום אצל מטפלת חדשה, אני מקווה שזה לא יחמיר לה את תחושת הנטישה.
אני צריכה שתזכירו לי שזה הפיך. שאני אחזור אליה ואתן לה את כל האהבה בעולם. שהיא תחזור להיות הילדה השמחה, העצמאית והבטוחה בעצמה שהיא הייתה עד עכשיו
ואם יש רעיונות איך אפשר להקל עליה כבר עכשיו, אשמח לשמוע
אני עדיין מאושפזת, פחות או יותר באותו מצב. צוואר 12-16 עם 80% מחיקה, פתיחה מתקרבת ל3 ואין צירים. שבוע 31. הם מפחדים לשחרר אותי כי לפי הפרמטרים אני על סף לידה, אפילו שהם פחות או יותר ככה כבר חמישה ימים.
הבת שלי (שנה וחודש) שבהתחלה קיבלה את ההעלמות שלי בצורה יפה, התחילה להראות סימני מצוקה. היא לא עוזבת לרגע את הבובה שלה, כשבעבר היא השתמשה בה בעיקר לשינה ולהרגעה במקרים קשים.
היא חזרה להתעורר בלילה בבכי, ומחבקת את אבא במשך זמן ארוך, ונרדמת חזרה רק אם הוא שם. (נרדמת לבד מגיל חצי שנה וישנה לילות מלאים מגיל 11 חודשים).
אתמול כשהם באו לבקר היא הייתה בסערת רגשות. כשבעלי יצא לרגע מטווח הראיה שלה היא נכנסה להסטריה, אפילו שהיא הייתה עלי.
היא מתחילה היום אצל מטפלת חדשה, אני מקווה שזה לא יחמיר לה את תחושת הנטישה.
אני צריכה שתזכירו לי שזה הפיך. שאני אחזור אליה ואתן לה את כל האהבה בעולם. שהיא תחזור להיות הילדה השמחה, העצמאית והבטוחה בעצמה שהיא הייתה עד עכשיו
ואם יש רעיונות איך אפשר להקל עליה כבר עכשיו, אשמח לשמוע
תודה על התגובה!