יש לנו ילד בן 5 חודשים, חמוד והכל וכו'.
זה סיפור שקרה באמת (לפני כמה דקות), אבל מתאר התנהלות יחסית קבועה שלי, אבל אשמח שתבהירו לי את העניין:
לפני כמה דקות אשתי נתנה לי את הילד בזמן שהחזקתי מחשב נייד ביד אחת.
הוא היה לי ביד השניה והחלטתי להוריד אותו בעריסה (תוך החזקה במחשב הנייד).
בעודי מנסה להוריד אותו, הוא הרים את הראש והיה מן איבוד שיווי משקל, ככה שהוא נפל עם הראש על המזרון.
הוא נבהל והתחיל לצרוח וישר הרמתי אותו וניסיתי להרגיע אותו (כי הם גם עייף + מכה בראש זה לא נעים).
אשתי כולה נבהלה, באה מהר ושאלה מה קרה, התחילה להאשים אותי על חוסר האחריות שלי (קרה לי לא מזמן מקרה של מים חמים מדי במקלחת) ואחרי שאיתי הוא קצת נרגע, היא לקחה אותו והניקה.
היא ישר שאלה אותי (שוב, בעקבות אירוע קודם): "אתה לפחות מרגיש רע עם מה שעשית??"
עניתי: "טעות בקטנה... ברור שאני לא אדיש, אחרת הייתי מגיב אחרת אליו ואומר לעצמי 'מה נסגר איתו?', אבל הבנתי שצריך להרגיע". אבל אכן אני רואה בזה כ'טעות של הורים מתחילים' או משהו שבהחלט יכול לקרות.
היא ישר מזדעקת: "איך לא מפריע לך שאתה פוגע בתינוק?!" ואז אומרת "מפריע לי שאתה ככה פוגע בתינוק שלי ולא נזהר ואפילו לא מרגיש רע"
אז נכון, אני לא אוכל את עצמי וגם לא חושב שאתנהל אחרת (כי עד עכשיו זה עבד לי) ובתכלס לא באמת קרה שום נזק, הוא באמת נפל על המזרון, לא על הרצפה...
יש מצב שתוכלו "להכניס בי" את עניין השגגה שלא אקח את זה כ"אופס, טוב נו.."?
או לחילופין להגיד שזה בסדר ונורמלי וקורה לכולם ואין מה לדאוג..?
זה סיפור שקרה באמת (לפני כמה דקות), אבל מתאר התנהלות יחסית קבועה שלי, אבל אשמח שתבהירו לי את העניין:
לפני כמה דקות אשתי נתנה לי את הילד בזמן שהחזקתי מחשב נייד ביד אחת.
הוא היה לי ביד השניה והחלטתי להוריד אותו בעריסה (תוך החזקה במחשב הנייד).
בעודי מנסה להוריד אותו, הוא הרים את הראש והיה מן איבוד שיווי משקל, ככה שהוא נפל עם הראש על המזרון.
הוא נבהל והתחיל לצרוח וישר הרמתי אותו וניסיתי להרגיע אותו (כי הם גם עייף + מכה בראש זה לא נעים).
אשתי כולה נבהלה, באה מהר ושאלה מה קרה, התחילה להאשים אותי על חוסר האחריות שלי (קרה לי לא מזמן מקרה של מים חמים מדי במקלחת) ואחרי שאיתי הוא קצת נרגע, היא לקחה אותו והניקה.
היא ישר שאלה אותי (שוב, בעקבות אירוע קודם): "אתה לפחות מרגיש רע עם מה שעשית??"
עניתי: "טעות בקטנה... ברור שאני לא אדיש, אחרת הייתי מגיב אחרת אליו ואומר לעצמי 'מה נסגר איתו?', אבל הבנתי שצריך להרגיע". אבל אכן אני רואה בזה כ'טעות של הורים מתחילים' או משהו שבהחלט יכול לקרות.
היא ישר מזדעקת: "איך לא מפריע לך שאתה פוגע בתינוק?!" ואז אומרת "מפריע לי שאתה ככה פוגע בתינוק שלי ולא נזהר ואפילו לא מרגיש רע"
אז נכון, אני לא אוכל את עצמי וגם לא חושב שאתנהל אחרת (כי עד עכשיו זה עבד לי) ובתכלס לא באמת קרה שום נזק, הוא באמת נפל על המזרון, לא על הרצפה...
יש מצב שתוכלו "להכניס בי" את עניין השגגה שלא אקח את זה כ"אופס, טוב נו.."?
או לחילופין להגיד שזה בסדר ונורמלי וקורה לכולם ואין מה לדאוג..?
