בעלי לומד בכולל, והחברותא שלו מהבוקר עד הערב לא מפסיק לדבר עם בעלי על אשתו.
עכשיו אני שמה בצד את הדיבורים שלהם על חשבון הזמן לימוד, לא מעניין אותי, לא אחריות שלי, מבחינתי אני שלחתי אותו ללמוד והכל טוב, את את חלקי עשיתי.
אבל עצם הרעיון שחצי או יותר מהדיבורים שלו, זה דיווח מה אשתו של החברותא עשתה, טוב לה או רע לה, מה אוהבת לאכול מה אוהבת לעשות, מה אוהבת ללבוש, מה קנתה, מה עשתה, מתי עצבנה אותו (הוא גם הרבה מתלונן עליה) לא עושים לי טוב. (מאמינה שיש דברים אישיים יותר שמספר אך בעלי מבין שעדיף לא לספר לי (לדוגמא מתי היא במחזור, הוא מספר שהיא עצבנית בגלל זה, בעלי יודע את כל הסיפור לידה שלה, אמרתי לו אתה בקי בסיפור לידה שלו יותר מלידה שלי, אמיתי זה ככה), מסנן בקיצור)
אולי אני קנאית בצורה יתרה או הורגלתי לסגנון חיים אחר.
חייבת לציין שבעלי לא כזה, או בכלל לא כזה, הוא לא מספר עלי יותר מידי, בפני אנשים זרים שהוא לא מספר אני אוהבת את זה, זה באמת לא עניינם, אבל נגיד אפילו לאבא שלו או אפילו אמא שלו, נגיד אח שלו מספר כמה אשתו וכו' בעלי לא, הוא אומר שזה לא עניינו לא מתאים וזהו.
אני אומרת לבעלי שלא מתאים לי שהוא החברותא שלו, הוא בחור רדוד לטעמי (מעוד סיפורים שונים שהוא מספר) ולא אומרת לו את הסיבה האמתית שבעיקר אני לא אוהבת שכל הסיפורים שלו זה סביב אשתו), כי אני יודעת שהוא ימשיך לספר לו ובעלי פשוט לא יספר לי כלום, ככה לפחות אני יודעת.
בעלי טוען שאני אישה שתלטנית ואני מחליטה ואיך אני יכולה לקבוע לו כזה דבר וכו' וזה החברותא היחידה שמתאימה לו, ובמקום בו אנו גרים אין הרבה כוללים וכו'...
עוד משהו מוסיפה, בעלי שונא שאני בפורום כאן (הריון ולידה), אני רואה כאן קהילה נשית תומכת, מחבקת מהממת, מלמדת.
והוא רואה בזה, מקום שמדברים על דברים שהצניעות יפה להם, מה כל אחת צריכה לספר את כל הכאבי בטן שלה, לספר בחיים האישיים שלה.
אני אומרת לו, זה אנונימי אף אחד לא מכיר אף אחד, זה משהו אחר.
בקיצור, סליחה שהארכתי, אבל הנושא הזה ממש מעיב על חיי.
לא אוהבת שהוא לומד אתו.
לעבור כולל פשוט לא אופציה כרגע כי אין לאן.
