שלום,
הפורום בני הישיבות לא ממש פעיל אז אני שואל פה.
השאלה היא - למדתי בישיבת הסדר שבה בעצם היה שיעור יומי של הר"מ ופעמיים בשבוע שיעור גמרא של ראש הישיבה (שיעור כללי ועוד שיעור). אז בעצם הלו"ז נראה ככה בשיעור א:
9-12 חברותא.
12-13 שיעור של הר"מ ופעמיים בשבוע שיעור של ראש הישיבה.
15:30 - 17:30 (בערך) סדר שני
20:30 - 22:15 (בערך) חברותא עם מישהו משיעור גבוה יותר
אני מסתכל אחורנית על שיעור א ומנסה להבין את הרציונל.
בשבוע יש 35 שעות (בערך) שלומדים בחברותא ו-5 שעות של שיעורים??!!!???
משהו כאן לא ברור לי בכלל.
כשמישהו מגיע לשיעור א, בהנחה שלא בא עם בסיס טוב בגמרא, זה נראה לי אמור להיות קצת הפוך - לפחות אולי בחצי
הראשון של שיעור א'.
שיהיה נניח כל יום בערך 4-6 שעות של שיעורים שבהם ממש מנתחים את הגמרא חתיכה אחר חתיכה, מביאים את כל הראשונים, מסבירים הכל הכל הכל מכל הכיוונים והצדדים, ואז שעתיים-שלוש שעות של חברותא לחזור על השיעורים ולימוד עצמי.
ככה לאט לאט התלמיד מבין מי נגד מי, איך ללמוד, על מה לשים דגש, איך לעשות ניתוחים, כלי לימוד וכו' וכו'.
בצורה של ה-35 שעות לימוד עם חברותא ואך ורק 5 שעות של שיעורים, זה נראה לי כמו סוג של בזבוז זמן מטורף. כי "סתם" לומדים בלי בכלל לדעת איך ללמוד, איך לנתח, איך לגשת לראשונים וכו' וכו' (והחברותא משיעור יותר בוגר לא תמיד טוב בגמרא).
עד שמבינים בכלל איך ללמוד אפשר להגיע לאמצע שיעור ד', ובשביל מה??? למה לא פחות או יותר "להאכיל בכפית" בשיעור א', ואם לא כל השנה אז לפחות בחצי הראשון של השנה, ואז אחרי שהתלמיד יודע פחות או יותר איך ללמוד - לתת יותר זמן ללימוד עצמי??
