התלבטות צניעות ולחץ חברתי בבית ספר (ממ״ד)קמה ש.
בס״ד

שבוע טוב,

הבת שלנו התחילה כיתה א׳. מכל מיני שיקולים רשמנו אותה לבי״ס שבו הרוב המוחלט של הבנות עם שרוולים קצרים (מהתרשמות מחוץ לבית הספר אולי-אולי 5% עם שרוולים ארוכים). גם בגן שבו היא למדה עד עכשיו המצב היה דומה. אנחנו קונים לה שרוולים ארוכים (3/4) מגיל 3. בסוף הגן היא התחילה לבקש שרוולים קצרים. עכשיו היא מבקשת ביתר שאת כי היא אומרת (בצדק) שרק היא עם שרוולים ארוכים. עוד נתון הוא שבזמן האחרון אנחנו רואיםשהיא לא במקום הכי חזק מבחינה רגשית.

כרגע בעלי ואני בהתלבטות. בגדול אנחנו חושבים לאפשר לה לשים שרוולים קצרים. גם כי אין לה ממש חיוב עדיין. גם כי ממה שידוע לנו יש דעת מיעוט (הרב משאש?) שכן מאפשרת שרוולים קצרים. ובעיקר כי קשה לה כנראה. ושאנחנו מתייחסים לחינוך בכלל ולחינוך לצניעות בפרט כמשהו לטווח המאד רחוק, שהתשתית שלו השמחה של הילד והעיקרון של ״חנוך לנוער על פי דרכו״. שחשוב שהילדה תראה בנו כתובת וגם שקריטי שהיא לא תפתח אנטי. שבסופו של דבר היא רואה בבית אמא עם שרוולים ארוכים והיא יודעת שזה הדבר הנכון מבחינתנו.

אנחנו גם חשבנו לקיים איתה שיחה ולהסביר לה את הצדדים השונים. להסביר לה את המושג של ״לחץ חברתי״ ושלפעמים אנחנו נדרשים לנהוג לא כמו רוב הסביבה. ושמצד שני אנחנו מבינים את המקום שלה ושומעים אותה. וככה לתת לה להחליט.

מה אתן אומרות? (בעלי הסכים איתי שחכם להתייעץ בפורום הקדוש לפני שננקוט בצעד מעשי כלשהו ). האם יש לכן ניסיון עם מקרים דומים? תובנות שתרצו לשתף? תודה מראש!
אשתף אותךחגהבגה
אמנם גיל יותר גדול אך עדיין.
אחותי בת 12, למדה בגנים ויסודי בחינוך חרדי. אבל זה חרדי של סגנון חוזרים בתשובה כזה לא הארד קורד.
ההורים שלי בעצמם חזרו בתשובה ולא ממש מקטלגים את עצמם- כן יש מחשב וסמארטפונים מסוננים- אין טלוויזיה, אמא שלי הולכת עם גרביים וכיסוי ראש מלא..
המשפחה ממש לא הסגנון של בית הספר- בלשון המעטה. ההורים שלי הקריבו הרבה מהערכים שחשובים להם- מצויינות, לימודים, רמה גבוהה, בשביל תורה כביכול.
אבל היו כמה מקרים, שפשוט הוציאו את אמא שלי מהכלים והם העבירו את אחותי לאו לפנה.
ושם הולכים בלי גרביים, חצאיות יותר קצרות, ישיר פזור, עגילים גדולים.
אמא שלי אמרה בפירוש- ככה לא מתלבשים אצלנו בבית. יש כל מיני אנשים, ואת לומדת במקום כזה.

אז אמנם היא גדולה, אבל הבינה.
איך אתם רגילים ללכת בבית? יש לה אחיות גדולות יותר?
אני חושבת שהיא קטנה מידיכבתחילה
להבין שיקולי צניעות ולחץ חברתי.
היא לא בגיל שמבין את חשיבות הצניעות. מבחינתה היא רוצה חולצה כמו חברות שלה, להרגיש שייכת ודומה לכולם.
להיות שונה מבחינה חיצונית משאר החברה זה דבר ממש לא נעים ועלול לגרום לה לשנוא את הבגדים הארוכים ובגיל יותר גדול, כשהבחירה תהיה שלה, היא יכולה לקצר חולצות וחצאיות כי 'כפו' עליה בגיל צעיר.

יכולה לספר לך שלמדתי בכיתה ז-ט באולפנית לא דוסית. היחידה עם גרביים. היחידה עם שרוול ארוך(גם שלושת רבעי אבל לא מקופל למעל המרפק). היחידה ששמה עליונית מעל חולצת בית ספר שהיתה טריקו צמודה עם סמל בית ספר.
כל זה גרם לריחוק חברתי ופשוט לא מצאתי את עצמי שם. בכלל בכלל לא. אני בנאדם סופר חברותי ולא הצלחתי לייצר חברות כי כולם היו נורא שונות ממני. וכן, החיצוניות=תיוג.
בכיתה י' עברתי לאולפנא דוסית, רובם נראות כמוני+-, ישר מצאתי את עצמי והיו לי הרבה חברות.

אני לא יודעת מה הסיבה שאתם שולחים דווקא לבית ספר הזה.
אני רק יודעת שכנראה יהיה פה ויתור כלשהו.
או שלכם על הבית ספר.
או שלה על הצניעות. כי גם אם עכשיו תחזיקו בזה, בעתיד זה לא ישפיע לטובה.

בהצלחה בכל בחירה!
אין לי ממש עיצה איך נכון לנהוגאני זה א
מה שכן בעיני המחשבה שלא תפתח אנטי נכונה..איך ומה לעשות אולי הייתי מתייעצת עם רב אונדמות חינוכית תורנית שיכולים לפרט לה את העניין וכל השיקולים שיש..
ומבחינת בית הספר אני חושבת שיותר נכון לשלוח למוסד חינוכי שמתאים לדרך של הבית אבל באמת לםעמים יש אילוצים וצריך לראות איך מתמודדים איתם.
ודבר אחרון אנחנו גרים עם חמותי שממש לא דתיה ויש בני דודים ודודים/ות שלא הולכים בצניעות ובצד שלי יש שגם לא הולכים בצניעות וכאלו שדתיים אבל עם שרוול קצר והסברנו לילדה הגדולה מגיל מאוד צעיר שככה אנחנו הוחכים וכל אחד הולך לפי הרב שלו והיא קיבלה את זה וזה נאוד ברור לה שככה אנחנו ולא בגלל שהם הולכים ככה גם היא צריכה ללכת ככה. מה שכן לפעמים יש דברים שאם אני רואה שקשה לה אני מעגלת קצת פינות ומאפשרת קצת כדי באמת לא ליצור מצב של אנטי.
הייתי מבררת קטדם כל אם צוחקים עליה בבית ספר או שזה באמת סתם כי היא רואה את כולם ככה.. ואולי נגיד לשים חולצות שלא ממש מכסות את המרפק אבל גם לא קצרות ממש כאלו טישרט רחבות..
אצלנו המצב לא כ"כ דומה, ובכל זאת משתפת:מתואמת
אנחנו הולכים לפי הדעה שאומרת שמגיל שלוש צריך להתלבש בצניעות המירבית - שאצלנו זה אומר שרוולים ארוכים, חצאית ארוכה וגרביים.
בבית הספר שלנו זו גם הדעה המקובלת וכך התקנון של בית הספר, אבל בגנים יש גישות שונות.
וכן, קרה שהבנות שלנו אמרו שהן לא רוצות גרביים, כי "למה זאת וזאת הולכת בלי גרביים ואני כן צריכה?"
והשבנו בפשטות שכך נוהגים אצלנו, ואצלן נוהגים אחרת.
(מציינת שהיו פעמים שקצת שחררנו בנושא הזה - אם למשל רק יורדים לרחבת הבניין כדי לשחק, וכדומה, כי בכל זאת זו החמרה על החמרה)
היום הגדולה שלי (בת 13.5) מקבלת את זה בהרבה יותר פשטות מאשר בגיל צעיר, ואף שיש לה בנות בכיתה ש"מורדות" (בתחום הזה וגם באחרים) היא לא מצטרפת אליהן. וב"ה יש לה קבוצה של חברות בסגנון שלה, אז אין לה לחץ חברתי ישיר.
עם הקטנה (בת 6.5, נכנסה לא' עכשיו) זה קצת יותר תהליך (גם כי כנראה יש לה קצת רגישות תחושתית), אבל בסך הכול היא מקבלת את הדרך. (ויכול להיות שבגיל ההתבגרות היא תהיה שונה, אני כבר מתכוננת לזה מראש ומתפללת לה' שייתן לנו את החוכמה לחנוך לה לפי דרכה ולפי דרכנו בשילוב).

בהצלחה, יקרה! אתם הורים מדהימים, שמצד אחד לא מתביישים להאמין בדרך מסוימת ומצד שני משתדלים לא ללכת ראש בקיר. אשריכם!
שרשור כלבביאבןישראל
אנחנו באותה סירה רק ששלנו בת 7 , בוגרת מאוד לגילה.
מה שהחלטנו בכיתה א זה לתת לה ללבוש קצר וכן דיברנו איתה על העניין של הצניעות בנחמדות.
החלטנו ביחד ובתהליך שמהשנה היא תלבש 3/4 מהחורף.
לא יודעת להגיד לך מה נכון כי זה גם מאוד תלוי ילדה ואופי, אבל ברוך ה' בתהליך היא מבינה לאט את המשמעות של העניין .
מוסיפה שאני מרגישה שהרבה בעניין הזה ובכלל בכל תחום זה להתפלל עליה שבעזרת ה' תזכה להבין את המשמעות של הצניעות ושאנחנו בנות מלכים.
( גם אני עם 3/4 והרבה מסביבי עם קצר..)
עוד נקודה אחרונה
דמות רבנית שהתייעצתי איתה אמרה לי, קודם כל בנחת, בלי לחץ סביב הנושא הנ"ל. כן אפשר להגיד ככה אצלנו הולכים וכו, ובזמן רגוע להסביר לה יותר לעומק.
חושבת שהייתי מאפשרתאורוש3
קצר.
אומרת אולי משהו כמו שזה חשוב בעיניכם להיות עם 3/4 אבל אתם רואים שזה מאוד קשה לה. לכן אתם מרשים לה קצר. עד שהיא תרגיש מספיק בוגרת ללבוש 3/4 כמו אמא.
ולדבר בלי קשר ובעקיפין בכל מיני הזדמנויות על לחץ חברתי, הקשבה ללב שלה. זה חשוב בכל מקרה.
אנחנו לא מקפידים מגיל 3אמאשוני
אז חושבת שאם הייתי בסיטואציה דומה היא הייתה יותר קלה בשבילי,
אבל חושבת שבמכלול השיקולים לאיזה ביה"ס לשלוח הייתי לוקחת בחשבון שהילדים יתלבשו בהתאם לקוד הלבוש המקובל.
זה מבאס נורא להיות יוצא דופן. היא עדיין קטנטונת בשביל ההתמודדות הזאת לדעתי.

מבחינת האמירה המשפחתית- יש פה אמירה מאוד יפה לטעמי, שלמרות שיש למשפחה קו לפיו הולכים, גם מבינים שהחיים מורכבים והלוואי והייתם יכולים לשלוח למקום בו קוד הלבוש תואם את השקפתכם,
אבל כיוון שלא, אתם מקבלים את המורכבות הזאת ולא מעמיסים על כתפי הקטנה את ההתנגשות הזאת.

מהצד השני, הייתי חושבת שאם הילדה רגילה להתלבש באופן מסויים וכבר שלוש שנים אתם מקפידים על שרוולים ארוכים אז זה מוזר ללכת פתאום אחורה ולהוריד לה לקצר.

מחשבה נוספת בהקשר הזה- לא דווקא בהקשר של בנות- מה המשמעות של מכוסה, מכבד וכו'
למשל אני לא אוהבת להלביש גופיות ללא שרוול כלל אפילו לא לתינוק (בן, בת לא משנה)
אצל הבן שלי בת"ת בכיתה א', בתקנון ביקשו לבוא עם מכנס ארוך ובפועל היו הרבה שבאו בקיץ עם מכנס עד הברך וגיליתי את זה בדיעבד.
וכשהוא ביקש גם היה לי מוזר פתאום ללכת אחורה ולחשוף לו את הרגל.
ניהלנו שיחה על משמעות הבגדים והשדר. מה מצופה מבן תורה. האם מכובד ללמוד תורה עם מכנס קרוע וכו'.
נתתי דוגמה מבעלי מקצועות שונים
איך המלמד הולך, מנהל הת"ת,
זה היה שיח ובירור משותף. בסוף הוא בחר להמשיך עם הארוך ולהחליף אחר"צ לקצר (כדורגל ושות')
אני חושבת שזה שיח אחר ושאפשר לעשות את זה גם עם בנות בכל גיל.
זה לא "צניעות" בביגוד במובן שהתרגלנו אליו.
לדעתי לביה"ס צריך להתלבש ברף העליון המכובד מתוך סגנון התלבושות שהולכים איתם,
אז דווקא בביה"ס לקצר?

בקיצור אין מסקנה ברורה, רק כמה הגיגים.
סתם נקודה למחשבה.:-)

תסנני אם לא מתאים לסגנון שלכם אבל...

אני חושבת שיש אפשרות (כי אני גדלתי כך) להעביר לילדים גאווה בהיותם שונים, זכות בהיותם יותר! אפשר, זה לא אסור אבל אנחנו מהדרים ו.... 

זה גישה כללית בחינוך ילדים, כי היום זה צניעות, ומחר זה עוד דברים שתמיד יש שוני. תכנים שנכנסים הביתה, כשרות וכן הלאה...

אני חושבת שהיא לחלוטין בגיל שיכול להבין את זה. כמו שאני יכולה לקנות מוצר פשוט יותר ואני יבחר בטוב/במותג/ באיכות כי הוא יותר... כך גם זה בסדר גמור ללבוש קצר (שוב, לפי דעות מסוימות) אבל אנחנו מעדיפים מעבר, עוד קצת! ילד מבין את זה וגאה.

במקום כזה הוא גם יהיה מסוגל לבחור.

אני לא בטוחה שאין לה חיוברקלתשוהנ

לא סתם התחלתם מגיל 3...

נראה לי שזה גם שאלה חינוכית וגם שאלה הלכתית.

 

אני לא חושבת שזה גיל לדבר על לחץ חברתי, נראה לי שזה יותר גיל ל-אנחנו ככה, ומישהו אחר ככה, וזהו.

 

ועוד דבר, אם היא נשארת בבית הספר הזה, אולי עדיף לה לדעת מראש שהיא עם שרוולים כאלה וזהו, גם מן הסתם ההבדלים בינה לבין שאר הבנות לא מתבטאים רק בשרוולים. אז זה דרך חיצונית נהדרת להבין שהחברות שלה טובות ומתוקות ומעולות ולא בכל הדברים אנחנו זהים.

הרי זה לא יהיה יותר קל בכיתה ג או בכיתה ה, שדווקא שם הלחץ החברתי כן גדל משנה לשנה.

לדעתי עדיף לה להיות בידיעה של שונות ולהתפתח משם, זאת הרי המציאות באמת.

 

 

 

אני חושבת שכן לחפש פתרון שהיא לאחמצוצית
תהיה בולטת בנוף. לא נכון להעמיס על ילד קטן את השוני החברתי. מניסיון. אם בוחרים מקום מסוים צריכים להשתדל לזרום עם המקום. אם לא מתאים אז עדיף להחליף את המקום.
כל ילד לגופובת 30
אבל אני חושבת שבאופן עקרוני, חוסן פנימי של הילד נבנה גם מדברים כאלה, שבהם הוא נדרש להיות עצמו, ולעמוד על שלו מול אחרים.
זה יכול להיות פתח לשיחות מעניינות ובונות בענייני צניעות, מחויבות לקב''ה ולתורה, ועוד נושאים כאלה
הגדרת יפה..מתחברת. גם חושבת שהיתי ממנפת את זהשאלהקטנהאחת
לשיח שהוא מעבר רק לשרוולים
אלא מהותי יותר
על אמונה, על מה הערכים בבית ולמה אנחהו מאמינים שזה הכי טוב עבורכם
על התמסרות ועל ערך של התגברות
של דיוק לעצמי ולא רק כניעה בלחץ חברתי- בכללי..בכל נושא
ואז מבחינתי- רק הרווחתי שם שיח וכיווני חשיבה...שמשמעותיחם אפילו יותר מהכל


ואישית ..מחילה.. אבל לא היתי מאפשרת

כי בעיני זה לשדר מסר סותר

אם אחד מעקרונות החינוך שלי זה שמירת הלכה
אז מבחינתי אין מצב 'להתיר' עצמאית לילדה לעבור על הלכה

יש הבדל בין מאיזה כיל לחייב בדברים לפי בשלות נפ'ית
לבין להתיר לה להוריד משהו הלכתי- ולא רק חומרא - רק מלחץ חברתי
זה בעצם לומר לה- כן הלכה זה משהו שאפשר לבטל אותו בעצמינו כשמתחשק לנו.
וזה לא.

הבת שלי אגב גם שלחנו לבי''ס פחות תורני ממה שהינו רוצים
ולנו מלכתחילה ממש רצינו שתלך עם גרביים אבל היא כמובן כבר לא רצתה..ואף אחת שם לא שמה.. אז ידענו שזה רק יגרום למתח וכעס על ההלכה והצניעות..העדפנו לאפשר לה לבחור אחרי הסבר שלנו על הנושא וכו..
אבל גרביים זה לא אותו דבר הלכתי כמו שרוול ..
וכמו בכל דבר אחר..חושבת שזה בריא ונכון שיש לנו כהורים גם גבולות למה אנו מאפשרים כרגע לוותר ולהרפות ומה חשוב ועקרוני לנו כגבול..
זה מסר משמעותי לילד בחיים
לטובתו.

מזדהה עם מה שאת כותבתבארץ אהבתי
וגם אנחנו היינו באותה התלבטות לגבי חצאית ארוכה, שאני כן מקפידה לכסות גם מתחת לברך, אבל ראינו שממש לא שייך להקפיד על הילדה, כי זה לגמרי לא קיים בסביבה שלנו (אפילו אין איפה למצוא חצאיות כאלו בחנויות...). אז החצאית עוברת את הברך וזה מספיק לפי ההלכה, למרות שלכתחילה היינו מעדיפים כן להקפיד שתכסה גם מתחת לברך.

אבל אני מסכימה שעל דברים שזו הלכה ברורה באמת זה מסר הרבה יותר בעייתי להחליט לוותר.

אבל באמת זו סיטואציה מורכבת. נראה לי שהפתרון הכי נכון זה למצוא מקום שיאפשר ללכת על פי הנורמות של הבית בלי להיות יוצאת דופן, אבל זה כנראה לא כל כך פשוט...
אני חושבתשירוש16
(ונא לא לסקול אותי בעגבניות...)
שעצם העובדה שהכנסתם אותה לתוך מערכת שלא מתאימה לערכים שלכם מציבה אתכם בבעיה.
היום זה שרוולים ומחר זה עיניין אחר.

הבעיה עם השרוולים זה שהכנסתם אותה לתוך מערכת בידיעה ברורה שמראש אתם מכניסים אותה לניסיון ועמדת מיעוט מול חברותיה.
כל מערכת היא מורכבת ולא תמיד מתאימה ב100 אחוז לכל ההורים מכל הבחינות. אבל יש הבדל בין תקלות שנקראות בדרך לבין מערכה שקבעתם/ידעתם מראש.
אנחנו בתור הורים משתדלים להסיר מהילדים, לפחות בשנותיהם הרכות, מערכות וקונפליקטים כאלה. אנחנו רוצים שהילדים יעריכו ויקשיבו לכללי המערכת. אחרת כל המושג של "כבוד" ו"ציות" נעלם.

אפשר אולי להגדיר בגדים מסוימים לבי"ס ובניהם שרוולים קצרים אך להגיד בפירוש שנכנסים הבייתה ומחליפים בגדים.

שנית, אתם כהורים צריכים להגדיר לעצמם מהם הקווים האדומים שלכם. בצניעות, שבת, חגים, כשרות. אם אורך השרוול אינו מהווה מבחינתכם קו אדום - אז אין צורך להתעקש על זה. חבל. תשמרו את האנרגיות כדי לשים דגש על מה שבאמת חשוב.
אם זה כן קו אדום אולי כדאי לעשות חושבים מחדש לגבי המקום בו היא נמצאת.
בגדול - לדעתי כדאי לחפש מוסדות עם קווים אדומים/ עקרונות מנחים הדומים לחינוך שלכם.
אני חושבת שהיא עומדת בנסיון שקשה לעמוד בומתחדשת11
כי בעצם כל החברות, רובן, מתלבשות בדרך מסוימת. למה היא צריכה להתלבש אחרת? בגיל הזה נורא קשה לעשות את האבחנה בין מה שנכון לבין מה שהחברה עושה ויש משקל גבוה לעניין החברתי.
אני הייתי שוקלת מעבר לבית ספר שמתאים לערכים אותם אתם רוצים להנחיל
חינוך מתחיל מגיל קטן..
ואפשר להסביר שיש בית ויש את בית הספר. בבית אנחנו מתנהגים אחרת
למרות ששוב, בעיניי זה ניגודיות גדולה מידי ועדיף לחסוך את העניין הזה, ופשוט לשלוח לביהס שמתאים לערכים שלכם
עוד נקודה למחשבהאמאשוני
אולי שווה לשתף אותה בדילמה לאיזה ביה"ס לשלוח אותה, בלי להיכנס לכל הפרטים,
בגדול להסביר שיש הרבה גנים וקצת בתי ספר וצריך לבחור מתוכם
ולהסביר מה זה בחירה ואיך עושים אותה. שיש יתרונות וחסרונות לכל דבר, וצריך להפעיל שיקול דעת וכו.
אפשר לתת דוגמאות מבחירות שאת כן מוכנה לחשוף את כל הקלפים בנוגע אליהם ויש בהם גם חסרונות.
ואז לחזור לעניין בית ספר, לשאול מה היא אוהבת בו, מה היא הייתה משנה לו הייתה יכולה, ואז לספר מהצד שלכם (אם מתאים) מה אתם חושבים
ולהסביר שבכל בחירה כרוך ויתור ואצלכם הבחירה בביה"ס כרוכה בויתור, ואתם מתלבטים אם לוותר על הקוד הלבוש או לוותר על הרצון שלה ללבוש כמו החברות.
אפשר גם להחליט בשבילה בכל מקרה מה הויתור ופשוט לספר לה.
העיקר שלא משנה מה ההחלטה היא תבין את החשיבה שעומדת מאחורי זה,
זה כבר יתן לה כוחות, זה לא שאבא ואמא לא רואים אותי ולא מבינים אותי, אלא יש מחשבה מאחורי ההחלטה שלהם.
היינו במצב דומה. בכיתה ב' העברנו אותהאמא יקרה לי*

היתה רשומה לבי"ס שהיה בו גם וגם והיה לה קשה, בעיקר חברתית.

כי שרוולים קצרים בד"כ הגיעו עם עוד ערכים שלא התאימו לבית. העברנו אותה והיא פרחה.

לא שלא היו שם התמודדויות אבל היתה קבוצה תורנית חזקה שנתנה לה את הכח להתמודד

עם מה שלא מתיישב עם השקפת עולמנו.

 

היום בתור נערה אנחנו רואים שזה נתן לה הרבה כח וחוסן נפשי, כי התמודדויות יהיו בכל מקום...

תודה לכל מי שהגיבה עד כה, עונה במרוכזקמה ש.
בס״ד

תודה על נקודות המבט השונות! אני קוראת אתכן וזה עוזר לי לדייק את מה שאני מרגישה.

אני לא אפרט את השיקולים שהנחו אותנו לרשום אותה דווקא שם, אבל הם רבים ומשמעותיים ואנחנו ממשיכים לחשוב שזה המקום הכי הגיוני ומתאים בשבילה נכון להיום, וגם הכי נכון לנו מבחינה משפחתית. זה עניין ששקלנו אותו רבות. היינו מודעים מלכתחילה לגיוון שיש מבחינת האוכלוסיה וידענו שסביר שהסוגיה הזאת תעלה מתישהו. לא הכי שמחנו על זה כמובן, אבל שוב, כרגע זה מה שהיה נראה לנו הכי הכון ומתאים.

ציינתי שהיא כרגע לא במקום הכי חזק מבחינה רגשית, ולכן אני חוששת מכיווּן של להפוך את ההתמודדות הזאת ליתרון של חיזוק הזהות הדתית שלה. בתחושה שלי אמנם זה יכול לעבוד אבל סיכוי גדול מדי שהמטרה לא תושג.

אני הולכת עם שרוולים 3/4. בבית שמים שרוולים קצרים (פיג׳מות וכו׳) אבל בחוץ שמים 3/4, גם אני וגם היא. אין לה אחות גדולה. רוב הסביבה שלנו הולכת עם שרוולים קצרים.

ב״ה לא ידוע לי שצוחקים עליה או משהו כזה. אבל היא כן מרגישה שונה ולא אוהבת את זה.

מבחינת קווים אדומים, אני מרגישה ש״לסגת אחורה״ ולחזור לשרוולים קצרים מעורר בנו אי נוחות גדולה אבל לא הייתי מגדירה את זה כקווים אדומים מבחינתנו. גם להגדיר לבוש לבית הספר (שרוולים קצרים) ולבוש אחר לבית (שרוולים ארוכים) מרגיש לי פחות מתאים.

מסכימה לחלוטין שחינוך זה מגיל 0 וקל וחומר מגיל 6 ואנחנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי לעשות את ההשתדלות המרבית. ויש אילוצים. ומנסים להסתכל על הדברים במבט של ילדות שלמה ושל חיים שלמים, ומתפללים המון שה׳ יצליח את דרכנו ויביא אותנו למקומות הנכונים ולהחלטות הנכונות.

תודה לכל מי שכתבה דברים מחזקים, זה היה לי ממש משמעותי לקבל!

מתייגת, שבטוח תראו את התודות - @חגהבגה, @כבתחילה, @אני זה א, @מתואמת, @אבןישראל, @אורוש3, @אמאשוני, @, @רקלתשוהנ, @חמצוצית, @בת 30, @שירוש16, @מתחדשת11, @אמא יקרה לי*
רק רוצה1234אנונימי
להוסיף.

שיש הרבה דברים שמשפיעים על חינוך ילדים, ואנחנו כהורים מנסים באמת לחנך לפי מה שאנחנו מאמינים, אבל יש דברים שגם לא תלויים בנו.
ובמיוחד בנושאים האלו, אני פשוט מתפללת שה' ישלח לנו את היכולת לדעת מה נכון לעשות, איך נכון לבחור ואיך לחנך את הילדים שלנו בדרך הטובה.
ושישלח גם לילדים שלנו את היכולת לבחור בטוב.
אז זו אומנם לא עצה פרקטית, אבל נראה לי גם חשוב לדעת שלפעמים עם כל ההשתדלות שלנו הילד יבחר משהו שונה מאיתנו. ולפעמים גם להיפך


תודה רבה! מתחברת מאד.קמה ש.


ניסיתי לכתוב לך מסר באישי ולא הצלחתי...אין שם בנמצא

 

כותבת כאן בזהירות,

כי הנושא הזה בוער בי...

 

פשוט תשאלו את עצמכם- מה הייתם רוצים שיקרה בעוד כמה שנים?

התשובה לשאלה הזו לדעתי מתאימה גם לעכשיו....

 

יש דברים שאכן מקלים בהם בגילאים הקטנים, אבל יש דברים שדווקא ההשרשה שלהם היא בגיל קטן.

אם היום, אפשר לוותר על זה בגלל הקושי החברתי,

אז זה עלול להוות מודל להמשך ואז יהיו כל מיני סיבות אחרות או דומות למה אפשר לוותר על זה.

 

ולהפך- אם היום, כשזה לא קל, מגלים מסירות , גם בהמשך כשיהיו קשיים, הילד יודע כבר להפעיל את השריר הזה.

 

כן צריך לראות איך נותנים ללבוש הזה מקום של כבוד למרות השוני- משקיעים בבגדים יפים,

מדגישים את היופי שבזה וכן- מותר לומר- ככה אנחנו נוהגים וזה בסדר להיות שונים בזה...

 

באותה סירה כמו שלך... ובדיוק השנה הרגשנו שהמחיר של השוני גבוה מידי ומגיע לילדים לחיות בחברה 

שדומה להם ועשינו קצת שינויים בבתי הספר.

 

בהצלחה!

החלטות טובות ושנה של ברכה!

 

 

תודה רבה... וגם שניסית לשלוח הודעה בפרטיקמה ש.אחרונה

בס''ד

 

אנחנו בהחלט עם חזון מסוים לגבי הילדים שלנו... אבל הדרך לחזון הזה לצערי לא נמסרה לנו ביחד עם הלידות שלהם... יש הרבה שיקולים ומשתדלים לפעול בצורה הכי נכונה, וזה לא תמיד חד משמעי. תודה שכתבת והרבה הצלחה עם המסגרות החדשות ובכלל ❤

למה מלכתחילה? היא בסך הכל ילדה, תפקיד שלכם בתור הוריםתיתיל

זה לגשר על הפער עם העולם, שהוא במילא קיים, ובמילא קשה להתמודד איתו בגיל גדול יותר אז איך היא תעשה את זה עם חוסר בבסיס חזק?... לא מבינה למה לשלוח לסגנון לא שלכם ובמילא לגרום לה להיות שונה? להרגיש שונה וגם אם לא שונה מהבית ספר אז שונה מכם...

היא כתבה שיש עוד שיקולים משמעותייםבת 30

סגנון ואורך השרוול זה לא חזות הכל. וגם זה מאוד תלוי מה האפשרויות האחרות

שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונהאחרונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

קשה מאוד לאבחן את זהעם ישראל חי🇮🇱

זה לוקח זמן

כי עד שרואים נוזל באגן

האולטרסאונד לא מצליח לראות את זה ישר

אני הלכתי מספר פעמים והתלוננתי ולא ראו כלום

עד שהגעתי ממש בצליעה מכאבים

והכאב היה ברמה של צירים

כל הרחם והאגן היה מלא במוגלה

סליחה שאני מלחיצה אולי אבל אל תגיעי למצב שאני הגעתי אליו. אני הייתי ממש אומללה

והייתי צריכה להכנס להריון כדי שהדלקת הזאת תצא לי מהגוף.. 

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרוםאחרונה

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

אני חושבת שלא הבנת למה היא התכוונהיעל מהדרום

לק"י


היא לא התכוונה שיו"ש זה לא חלק מהארץ.

עד כמה שאני הספקתי להכיר אותה, ולפי מה שהיא כתבה פה בהמשך, זו בוודאות לא הכוונה.

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונהאחרונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
אשמח להתייעץ - מטפלתאמא טובה---דיה!

המטפלת של הבן שלי (בן שנה) צריכה ללדת בעז"ה בערך בל"ג בעומר, ואני מתלבטת אם אחרי פסח להחזיר אותו אליה ואז אחרי שלושה שבועות הוא יעבור למישהי אחרת, שאז אני חוששת שההסתגלות תהיה קשה יותר (אני לא יודעת כמה הוא זוכר את המטפלת אחרי החופש הארוךךך הזה), או להעביר אותו מייד למטפלת החדשה.

 

למטפלת הרגילה יש ממ"ד בבית, והיא אמרה שהיא פותחת גם אם לא יחזרו למסגרות, ולמטפלת החדשה אין ממ"ד.

 

ואם אני מעבירה אותו למטפלת החדשה מייד אחרי פסח זה גם אומר לשלם כפול על הזמן הזה, אבל יש לי אפשרות כלכלית לזה, אז אם זו האפשרות הטובה אני אעשה את זה.

 

(וסתם מעצבן שהיא דורשת תשלום מלא על כל התק' של המלחמה, אבל זה נושא אחר...)

את צריכה לעדכן מעכשיו?איזמרגד1
אולי פשוט לחכות ולראות אם המסגרות יפתחו או לא ולפי זה להחליט
הייתי שולחת לשלושה שבועות עם ממדמקקה
גם אני, אבל לוקחת אותוכורסא ירוקה
פעם פעמיים לפני להכיר את החדשה לקצת זמן, ומסבירה לו על השינוי
הוא יבין את ההסברים בגיל שנה?אמא טובה---דיה!
אני חוששת שהוא אפילו לא זוכר את המטפלת הישנה, ואז תהיה תק' הסתגלות, ועד שהוא יתרגל הוא יעבור למישהי אחרת...

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

אם הוא בן שנה ויש לך אפשרות שיהיה איתךממתקית

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

אם יחזרו למסגרות יהיה לי קשה להישאר איתואמא טובה---דיה!
בבית.

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.


אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

וואי באמת דילמה.ממתקיתאחרונה

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

הוא יבין חלקיתכורסא ירוקה
ככל הנראה הוא כבר לא זוכר את הישנה. אם יש לך אופציה לא לשלוח אליה בעיני עדיף. אבל אם את צריכה מסגרת אז פשוט להסביר לו
תהיי רגועהעוד מעט פסח

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

אני מירושלים, לאחרונה אין פה הרבה אזעקות.אמא טובה---דיה!
אבל לא יודעת אם לסמוך על זה.

אולי יעניין אותך