התלבטות צניעות ולחץ חברתי בבית ספר (ממ״ד)קמה ש.
בס״ד

שבוע טוב,

הבת שלנו התחילה כיתה א׳. מכל מיני שיקולים רשמנו אותה לבי״ס שבו הרוב המוחלט של הבנות עם שרוולים קצרים (מהתרשמות מחוץ לבית הספר אולי-אולי 5% עם שרוולים ארוכים). גם בגן שבו היא למדה עד עכשיו המצב היה דומה. אנחנו קונים לה שרוולים ארוכים (3/4) מגיל 3. בסוף הגן היא התחילה לבקש שרוולים קצרים. עכשיו היא מבקשת ביתר שאת כי היא אומרת (בצדק) שרק היא עם שרוולים ארוכים. עוד נתון הוא שבזמן האחרון אנחנו רואיםשהיא לא במקום הכי חזק מבחינה רגשית.

כרגע בעלי ואני בהתלבטות. בגדול אנחנו חושבים לאפשר לה לשים שרוולים קצרים. גם כי אין לה ממש חיוב עדיין. גם כי ממה שידוע לנו יש דעת מיעוט (הרב משאש?) שכן מאפשרת שרוולים קצרים. ובעיקר כי קשה לה כנראה. ושאנחנו מתייחסים לחינוך בכלל ולחינוך לצניעות בפרט כמשהו לטווח המאד רחוק, שהתשתית שלו השמחה של הילד והעיקרון של ״חנוך לנוער על פי דרכו״. שחשוב שהילדה תראה בנו כתובת וגם שקריטי שהיא לא תפתח אנטי. שבסופו של דבר היא רואה בבית אמא עם שרוולים ארוכים והיא יודעת שזה הדבר הנכון מבחינתנו.

אנחנו גם חשבנו לקיים איתה שיחה ולהסביר לה את הצדדים השונים. להסביר לה את המושג של ״לחץ חברתי״ ושלפעמים אנחנו נדרשים לנהוג לא כמו רוב הסביבה. ושמצד שני אנחנו מבינים את המקום שלה ושומעים אותה. וככה לתת לה להחליט.

מה אתן אומרות? (בעלי הסכים איתי שחכם להתייעץ בפורום הקדוש לפני שננקוט בצעד מעשי כלשהו ). האם יש לכן ניסיון עם מקרים דומים? תובנות שתרצו לשתף? תודה מראש!
אשתף אותךחגהבגה
אמנם גיל יותר גדול אך עדיין.
אחותי בת 12, למדה בגנים ויסודי בחינוך חרדי. אבל זה חרדי של סגנון חוזרים בתשובה כזה לא הארד קורד.
ההורים שלי בעצמם חזרו בתשובה ולא ממש מקטלגים את עצמם- כן יש מחשב וסמארטפונים מסוננים- אין טלוויזיה, אמא שלי הולכת עם גרביים וכיסוי ראש מלא..
המשפחה ממש לא הסגנון של בית הספר- בלשון המעטה. ההורים שלי הקריבו הרבה מהערכים שחשובים להם- מצויינות, לימודים, רמה גבוהה, בשביל תורה כביכול.
אבל היו כמה מקרים, שפשוט הוציאו את אמא שלי מהכלים והם העבירו את אחותי לאו לפנה.
ושם הולכים בלי גרביים, חצאיות יותר קצרות, ישיר פזור, עגילים גדולים.
אמא שלי אמרה בפירוש- ככה לא מתלבשים אצלנו בבית. יש כל מיני אנשים, ואת לומדת במקום כזה.

אז אמנם היא גדולה, אבל הבינה.
איך אתם רגילים ללכת בבית? יש לה אחיות גדולות יותר?
אני חושבת שהיא קטנה מידיכבתחילה
להבין שיקולי צניעות ולחץ חברתי.
היא לא בגיל שמבין את חשיבות הצניעות. מבחינתה היא רוצה חולצה כמו חברות שלה, להרגיש שייכת ודומה לכולם.
להיות שונה מבחינה חיצונית משאר החברה זה דבר ממש לא נעים ועלול לגרום לה לשנוא את הבגדים הארוכים ובגיל יותר גדול, כשהבחירה תהיה שלה, היא יכולה לקצר חולצות וחצאיות כי 'כפו' עליה בגיל צעיר.

יכולה לספר לך שלמדתי בכיתה ז-ט באולפנית לא דוסית. היחידה עם גרביים. היחידה עם שרוול ארוך(גם שלושת רבעי אבל לא מקופל למעל המרפק). היחידה ששמה עליונית מעל חולצת בית ספר שהיתה טריקו צמודה עם סמל בית ספר.
כל זה גרם לריחוק חברתי ופשוט לא מצאתי את עצמי שם. בכלל בכלל לא. אני בנאדם סופר חברותי ולא הצלחתי לייצר חברות כי כולם היו נורא שונות ממני. וכן, החיצוניות=תיוג.
בכיתה י' עברתי לאולפנא דוסית, רובם נראות כמוני+-, ישר מצאתי את עצמי והיו לי הרבה חברות.

אני לא יודעת מה הסיבה שאתם שולחים דווקא לבית ספר הזה.
אני רק יודעת שכנראה יהיה פה ויתור כלשהו.
או שלכם על הבית ספר.
או שלה על הצניעות. כי גם אם עכשיו תחזיקו בזה, בעתיד זה לא ישפיע לטובה.

בהצלחה בכל בחירה!
אין לי ממש עיצה איך נכון לנהוגאני זה א
מה שכן בעיני המחשבה שלא תפתח אנטי נכונה..איך ומה לעשות אולי הייתי מתייעצת עם רב אונדמות חינוכית תורנית שיכולים לפרט לה את העניין וכל השיקולים שיש..
ומבחינת בית הספר אני חושבת שיותר נכון לשלוח למוסד חינוכי שמתאים לדרך של הבית אבל באמת לםעמים יש אילוצים וצריך לראות איך מתמודדים איתם.
ודבר אחרון אנחנו גרים עם חמותי שממש לא דתיה ויש בני דודים ודודים/ות שלא הולכים בצניעות ובצד שלי יש שגם לא הולכים בצניעות וכאלו שדתיים אבל עם שרוול קצר והסברנו לילדה הגדולה מגיל מאוד צעיר שככה אנחנו הוחכים וכל אחד הולך לפי הרב שלו והיא קיבלה את זה וזה נאוד ברור לה שככה אנחנו ולא בגלל שהם הולכים ככה גם היא צריכה ללכת ככה. מה שכן לפעמים יש דברים שאם אני רואה שקשה לה אני מעגלת קצת פינות ומאפשרת קצת כדי באמת לא ליצור מצב של אנטי.
הייתי מבררת קטדם כל אם צוחקים עליה בבית ספר או שזה באמת סתם כי היא רואה את כולם ככה.. ואולי נגיד לשים חולצות שלא ממש מכסות את המרפק אבל גם לא קצרות ממש כאלו טישרט רחבות..
אצלנו המצב לא כ"כ דומה, ובכל זאת משתפת:מתואמת
אנחנו הולכים לפי הדעה שאומרת שמגיל שלוש צריך להתלבש בצניעות המירבית - שאצלנו זה אומר שרוולים ארוכים, חצאית ארוכה וגרביים.
בבית הספר שלנו זו גם הדעה המקובלת וכך התקנון של בית הספר, אבל בגנים יש גישות שונות.
וכן, קרה שהבנות שלנו אמרו שהן לא רוצות גרביים, כי "למה זאת וזאת הולכת בלי גרביים ואני כן צריכה?"
והשבנו בפשטות שכך נוהגים אצלנו, ואצלן נוהגים אחרת.
(מציינת שהיו פעמים שקצת שחררנו בנושא הזה - אם למשל רק יורדים לרחבת הבניין כדי לשחק, וכדומה, כי בכל זאת זו החמרה על החמרה)
היום הגדולה שלי (בת 13.5) מקבלת את זה בהרבה יותר פשטות מאשר בגיל צעיר, ואף שיש לה בנות בכיתה ש"מורדות" (בתחום הזה וגם באחרים) היא לא מצטרפת אליהן. וב"ה יש לה קבוצה של חברות בסגנון שלה, אז אין לה לחץ חברתי ישיר.
עם הקטנה (בת 6.5, נכנסה לא' עכשיו) זה קצת יותר תהליך (גם כי כנראה יש לה קצת רגישות תחושתית), אבל בסך הכול היא מקבלת את הדרך. (ויכול להיות שבגיל ההתבגרות היא תהיה שונה, אני כבר מתכוננת לזה מראש ומתפללת לה' שייתן לנו את החוכמה לחנוך לה לפי דרכה ולפי דרכנו בשילוב).

בהצלחה, יקרה! אתם הורים מדהימים, שמצד אחד לא מתביישים להאמין בדרך מסוימת ומצד שני משתדלים לא ללכת ראש בקיר. אשריכם!
שרשור כלבביאבןישראל
אנחנו באותה סירה רק ששלנו בת 7 , בוגרת מאוד לגילה.
מה שהחלטנו בכיתה א זה לתת לה ללבוש קצר וכן דיברנו איתה על העניין של הצניעות בנחמדות.
החלטנו ביחד ובתהליך שמהשנה היא תלבש 3/4 מהחורף.
לא יודעת להגיד לך מה נכון כי זה גם מאוד תלוי ילדה ואופי, אבל ברוך ה' בתהליך היא מבינה לאט את המשמעות של העניין .
מוסיפה שאני מרגישה שהרבה בעניין הזה ובכלל בכל תחום זה להתפלל עליה שבעזרת ה' תזכה להבין את המשמעות של הצניעות ושאנחנו בנות מלכים.
( גם אני עם 3/4 והרבה מסביבי עם קצר..)
עוד נקודה אחרונה
דמות רבנית שהתייעצתי איתה אמרה לי, קודם כל בנחת, בלי לחץ סביב הנושא הנ"ל. כן אפשר להגיד ככה אצלנו הולכים וכו, ובזמן רגוע להסביר לה יותר לעומק.
חושבת שהייתי מאפשרתאורוש3
קצר.
אומרת אולי משהו כמו שזה חשוב בעיניכם להיות עם 3/4 אבל אתם רואים שזה מאוד קשה לה. לכן אתם מרשים לה קצר. עד שהיא תרגיש מספיק בוגרת ללבוש 3/4 כמו אמא.
ולדבר בלי קשר ובעקיפין בכל מיני הזדמנויות על לחץ חברתי, הקשבה ללב שלה. זה חשוב בכל מקרה.
אנחנו לא מקפידים מגיל 3אמאשוני
אז חושבת שאם הייתי בסיטואציה דומה היא הייתה יותר קלה בשבילי,
אבל חושבת שבמכלול השיקולים לאיזה ביה"ס לשלוח הייתי לוקחת בחשבון שהילדים יתלבשו בהתאם לקוד הלבוש המקובל.
זה מבאס נורא להיות יוצא דופן. היא עדיין קטנטונת בשביל ההתמודדות הזאת לדעתי.

מבחינת האמירה המשפחתית- יש פה אמירה מאוד יפה לטעמי, שלמרות שיש למשפחה קו לפיו הולכים, גם מבינים שהחיים מורכבים והלוואי והייתם יכולים לשלוח למקום בו קוד הלבוש תואם את השקפתכם,
אבל כיוון שלא, אתם מקבלים את המורכבות הזאת ולא מעמיסים על כתפי הקטנה את ההתנגשות הזאת.

מהצד השני, הייתי חושבת שאם הילדה רגילה להתלבש באופן מסויים וכבר שלוש שנים אתם מקפידים על שרוולים ארוכים אז זה מוזר ללכת פתאום אחורה ולהוריד לה לקצר.

מחשבה נוספת בהקשר הזה- לא דווקא בהקשר של בנות- מה המשמעות של מכוסה, מכבד וכו'
למשל אני לא אוהבת להלביש גופיות ללא שרוול כלל אפילו לא לתינוק (בן, בת לא משנה)
אצל הבן שלי בת"ת בכיתה א', בתקנון ביקשו לבוא עם מכנס ארוך ובפועל היו הרבה שבאו בקיץ עם מכנס עד הברך וגיליתי את זה בדיעבד.
וכשהוא ביקש גם היה לי מוזר פתאום ללכת אחורה ולחשוף לו את הרגל.
ניהלנו שיחה על משמעות הבגדים והשדר. מה מצופה מבן תורה. האם מכובד ללמוד תורה עם מכנס קרוע וכו'.
נתתי דוגמה מבעלי מקצועות שונים
איך המלמד הולך, מנהל הת"ת,
זה היה שיח ובירור משותף. בסוף הוא בחר להמשיך עם הארוך ולהחליף אחר"צ לקצר (כדורגל ושות')
אני חושבת שזה שיח אחר ושאפשר לעשות את זה גם עם בנות בכל גיל.
זה לא "צניעות" בביגוד במובן שהתרגלנו אליו.
לדעתי לביה"ס צריך להתלבש ברף העליון המכובד מתוך סגנון התלבושות שהולכים איתם,
אז דווקא בביה"ס לקצר?

בקיצור אין מסקנה ברורה, רק כמה הגיגים.
סתם נקודה למחשבה.:-)

תסנני אם לא מתאים לסגנון שלכם אבל...

אני חושבת שיש אפשרות (כי אני גדלתי כך) להעביר לילדים גאווה בהיותם שונים, זכות בהיותם יותר! אפשר, זה לא אסור אבל אנחנו מהדרים ו.... 

זה גישה כללית בחינוך ילדים, כי היום זה צניעות, ומחר זה עוד דברים שתמיד יש שוני. תכנים שנכנסים הביתה, כשרות וכן הלאה...

אני חושבת שהיא לחלוטין בגיל שיכול להבין את זה. כמו שאני יכולה לקנות מוצר פשוט יותר ואני יבחר בטוב/במותג/ באיכות כי הוא יותר... כך גם זה בסדר גמור ללבוש קצר (שוב, לפי דעות מסוימות) אבל אנחנו מעדיפים מעבר, עוד קצת! ילד מבין את זה וגאה.

במקום כזה הוא גם יהיה מסוגל לבחור.

אני לא בטוחה שאין לה חיוברקלתשוהנ

לא סתם התחלתם מגיל 3...

נראה לי שזה גם שאלה חינוכית וגם שאלה הלכתית.

 

אני לא חושבת שזה גיל לדבר על לחץ חברתי, נראה לי שזה יותר גיל ל-אנחנו ככה, ומישהו אחר ככה, וזהו.

 

ועוד דבר, אם היא נשארת בבית הספר הזה, אולי עדיף לה לדעת מראש שהיא עם שרוולים כאלה וזהו, גם מן הסתם ההבדלים בינה לבין שאר הבנות לא מתבטאים רק בשרוולים. אז זה דרך חיצונית נהדרת להבין שהחברות שלה טובות ומתוקות ומעולות ולא בכל הדברים אנחנו זהים.

הרי זה לא יהיה יותר קל בכיתה ג או בכיתה ה, שדווקא שם הלחץ החברתי כן גדל משנה לשנה.

לדעתי עדיף לה להיות בידיעה של שונות ולהתפתח משם, זאת הרי המציאות באמת.

 

 

 

אני חושבת שכן לחפש פתרון שהיא לאחמצוצית
תהיה בולטת בנוף. לא נכון להעמיס על ילד קטן את השוני החברתי. מניסיון. אם בוחרים מקום מסוים צריכים להשתדל לזרום עם המקום. אם לא מתאים אז עדיף להחליף את המקום.
כל ילד לגופובת 30
אבל אני חושבת שבאופן עקרוני, חוסן פנימי של הילד נבנה גם מדברים כאלה, שבהם הוא נדרש להיות עצמו, ולעמוד על שלו מול אחרים.
זה יכול להיות פתח לשיחות מעניינות ובונות בענייני צניעות, מחויבות לקב''ה ולתורה, ועוד נושאים כאלה
הגדרת יפה..מתחברת. גם חושבת שהיתי ממנפת את זהשאלהקטנהאחת
לשיח שהוא מעבר רק לשרוולים
אלא מהותי יותר
על אמונה, על מה הערכים בבית ולמה אנחהו מאמינים שזה הכי טוב עבורכם
על התמסרות ועל ערך של התגברות
של דיוק לעצמי ולא רק כניעה בלחץ חברתי- בכללי..בכל נושא
ואז מבחינתי- רק הרווחתי שם שיח וכיווני חשיבה...שמשמעותיחם אפילו יותר מהכל


ואישית ..מחילה.. אבל לא היתי מאפשרת

כי בעיני זה לשדר מסר סותר

אם אחד מעקרונות החינוך שלי זה שמירת הלכה
אז מבחינתי אין מצב 'להתיר' עצמאית לילדה לעבור על הלכה

יש הבדל בין מאיזה כיל לחייב בדברים לפי בשלות נפ'ית
לבין להתיר לה להוריד משהו הלכתי- ולא רק חומרא - רק מלחץ חברתי
זה בעצם לומר לה- כן הלכה זה משהו שאפשר לבטל אותו בעצמינו כשמתחשק לנו.
וזה לא.

הבת שלי אגב גם שלחנו לבי''ס פחות תורני ממה שהינו רוצים
ולנו מלכתחילה ממש רצינו שתלך עם גרביים אבל היא כמובן כבר לא רצתה..ואף אחת שם לא שמה.. אז ידענו שזה רק יגרום למתח וכעס על ההלכה והצניעות..העדפנו לאפשר לה לבחור אחרי הסבר שלנו על הנושא וכו..
אבל גרביים זה לא אותו דבר הלכתי כמו שרוול ..
וכמו בכל דבר אחר..חושבת שזה בריא ונכון שיש לנו כהורים גם גבולות למה אנו מאפשרים כרגע לוותר ולהרפות ומה חשוב ועקרוני לנו כגבול..
זה מסר משמעותי לילד בחיים
לטובתו.

מזדהה עם מה שאת כותבתבארץ אהבתי
וגם אנחנו היינו באותה התלבטות לגבי חצאית ארוכה, שאני כן מקפידה לכסות גם מתחת לברך, אבל ראינו שממש לא שייך להקפיד על הילדה, כי זה לגמרי לא קיים בסביבה שלנו (אפילו אין איפה למצוא חצאיות כאלו בחנויות...). אז החצאית עוברת את הברך וזה מספיק לפי ההלכה, למרות שלכתחילה היינו מעדיפים כן להקפיד שתכסה גם מתחת לברך.

אבל אני מסכימה שעל דברים שזו הלכה ברורה באמת זה מסר הרבה יותר בעייתי להחליט לוותר.

אבל באמת זו סיטואציה מורכבת. נראה לי שהפתרון הכי נכון זה למצוא מקום שיאפשר ללכת על פי הנורמות של הבית בלי להיות יוצאת דופן, אבל זה כנראה לא כל כך פשוט...
אני חושבתשירוש16
(ונא לא לסקול אותי בעגבניות...)
שעצם העובדה שהכנסתם אותה לתוך מערכת שלא מתאימה לערכים שלכם מציבה אתכם בבעיה.
היום זה שרוולים ומחר זה עיניין אחר.

הבעיה עם השרוולים זה שהכנסתם אותה לתוך מערכת בידיעה ברורה שמראש אתם מכניסים אותה לניסיון ועמדת מיעוט מול חברותיה.
כל מערכת היא מורכבת ולא תמיד מתאימה ב100 אחוז לכל ההורים מכל הבחינות. אבל יש הבדל בין תקלות שנקראות בדרך לבין מערכה שקבעתם/ידעתם מראש.
אנחנו בתור הורים משתדלים להסיר מהילדים, לפחות בשנותיהם הרכות, מערכות וקונפליקטים כאלה. אנחנו רוצים שהילדים יעריכו ויקשיבו לכללי המערכת. אחרת כל המושג של "כבוד" ו"ציות" נעלם.

אפשר אולי להגדיר בגדים מסוימים לבי"ס ובניהם שרוולים קצרים אך להגיד בפירוש שנכנסים הבייתה ומחליפים בגדים.

שנית, אתם כהורים צריכים להגדיר לעצמם מהם הקווים האדומים שלכם. בצניעות, שבת, חגים, כשרות. אם אורך השרוול אינו מהווה מבחינתכם קו אדום - אז אין צורך להתעקש על זה. חבל. תשמרו את האנרגיות כדי לשים דגש על מה שבאמת חשוב.
אם זה כן קו אדום אולי כדאי לעשות חושבים מחדש לגבי המקום בו היא נמצאת.
בגדול - לדעתי כדאי לחפש מוסדות עם קווים אדומים/ עקרונות מנחים הדומים לחינוך שלכם.
אני חושבת שהיא עומדת בנסיון שקשה לעמוד בומתחדשת11
כי בעצם כל החברות, רובן, מתלבשות בדרך מסוימת. למה היא צריכה להתלבש אחרת? בגיל הזה נורא קשה לעשות את האבחנה בין מה שנכון לבין מה שהחברה עושה ויש משקל גבוה לעניין החברתי.
אני הייתי שוקלת מעבר לבית ספר שמתאים לערכים אותם אתם רוצים להנחיל
חינוך מתחיל מגיל קטן..
ואפשר להסביר שיש בית ויש את בית הספר. בבית אנחנו מתנהגים אחרת
למרות ששוב, בעיניי זה ניגודיות גדולה מידי ועדיף לחסוך את העניין הזה, ופשוט לשלוח לביהס שמתאים לערכים שלכם
עוד נקודה למחשבהאמאשוני
אולי שווה לשתף אותה בדילמה לאיזה ביה"ס לשלוח אותה, בלי להיכנס לכל הפרטים,
בגדול להסביר שיש הרבה גנים וקצת בתי ספר וצריך לבחור מתוכם
ולהסביר מה זה בחירה ואיך עושים אותה. שיש יתרונות וחסרונות לכל דבר, וצריך להפעיל שיקול דעת וכו.
אפשר לתת דוגמאות מבחירות שאת כן מוכנה לחשוף את כל הקלפים בנוגע אליהם ויש בהם גם חסרונות.
ואז לחזור לעניין בית ספר, לשאול מה היא אוהבת בו, מה היא הייתה משנה לו הייתה יכולה, ואז לספר מהצד שלכם (אם מתאים) מה אתם חושבים
ולהסביר שבכל בחירה כרוך ויתור ואצלכם הבחירה בביה"ס כרוכה בויתור, ואתם מתלבטים אם לוותר על הקוד הלבוש או לוותר על הרצון שלה ללבוש כמו החברות.
אפשר גם להחליט בשבילה בכל מקרה מה הויתור ופשוט לספר לה.
העיקר שלא משנה מה ההחלטה היא תבין את החשיבה שעומדת מאחורי זה,
זה כבר יתן לה כוחות, זה לא שאבא ואמא לא רואים אותי ולא מבינים אותי, אלא יש מחשבה מאחורי ההחלטה שלהם.
היינו במצב דומה. בכיתה ב' העברנו אותהאמא יקרה לי*

היתה רשומה לבי"ס שהיה בו גם וגם והיה לה קשה, בעיקר חברתית.

כי שרוולים קצרים בד"כ הגיעו עם עוד ערכים שלא התאימו לבית. העברנו אותה והיא פרחה.

לא שלא היו שם התמודדויות אבל היתה קבוצה תורנית חזקה שנתנה לה את הכח להתמודד

עם מה שלא מתיישב עם השקפת עולמנו.

 

היום בתור נערה אנחנו רואים שזה נתן לה הרבה כח וחוסן נפשי, כי התמודדויות יהיו בכל מקום...

תודה לכל מי שהגיבה עד כה, עונה במרוכזקמה ש.
בס״ד

תודה על נקודות המבט השונות! אני קוראת אתכן וזה עוזר לי לדייק את מה שאני מרגישה.

אני לא אפרט את השיקולים שהנחו אותנו לרשום אותה דווקא שם, אבל הם רבים ומשמעותיים ואנחנו ממשיכים לחשוב שזה המקום הכי הגיוני ומתאים בשבילה נכון להיום, וגם הכי נכון לנו מבחינה משפחתית. זה עניין ששקלנו אותו רבות. היינו מודעים מלכתחילה לגיוון שיש מבחינת האוכלוסיה וידענו שסביר שהסוגיה הזאת תעלה מתישהו. לא הכי שמחנו על זה כמובן, אבל שוב, כרגע זה מה שהיה נראה לנו הכי הכון ומתאים.

ציינתי שהיא כרגע לא במקום הכי חזק מבחינה רגשית, ולכן אני חוששת מכיווּן של להפוך את ההתמודדות הזאת ליתרון של חיזוק הזהות הדתית שלה. בתחושה שלי אמנם זה יכול לעבוד אבל סיכוי גדול מדי שהמטרה לא תושג.

אני הולכת עם שרוולים 3/4. בבית שמים שרוולים קצרים (פיג׳מות וכו׳) אבל בחוץ שמים 3/4, גם אני וגם היא. אין לה אחות גדולה. רוב הסביבה שלנו הולכת עם שרוולים קצרים.

ב״ה לא ידוע לי שצוחקים עליה או משהו כזה. אבל היא כן מרגישה שונה ולא אוהבת את זה.

מבחינת קווים אדומים, אני מרגישה ש״לסגת אחורה״ ולחזור לשרוולים קצרים מעורר בנו אי נוחות גדולה אבל לא הייתי מגדירה את זה כקווים אדומים מבחינתנו. גם להגדיר לבוש לבית הספר (שרוולים קצרים) ולבוש אחר לבית (שרוולים ארוכים) מרגיש לי פחות מתאים.

מסכימה לחלוטין שחינוך זה מגיל 0 וקל וחומר מגיל 6 ואנחנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי לעשות את ההשתדלות המרבית. ויש אילוצים. ומנסים להסתכל על הדברים במבט של ילדות שלמה ושל חיים שלמים, ומתפללים המון שה׳ יצליח את דרכנו ויביא אותנו למקומות הנכונים ולהחלטות הנכונות.

תודה לכל מי שכתבה דברים מחזקים, זה היה לי ממש משמעותי לקבל!

מתייגת, שבטוח תראו את התודות - @חגהבגה, @כבתחילה, @אני זה א, @מתואמת, @אבןישראל, @אורוש3, @אמאשוני, @, @רקלתשוהנ, @חמצוצית, @בת 30, @שירוש16, @מתחדשת11, @אמא יקרה לי*
רק רוצה1234אנונימי
להוסיף.

שיש הרבה דברים שמשפיעים על חינוך ילדים, ואנחנו כהורים מנסים באמת לחנך לפי מה שאנחנו מאמינים, אבל יש דברים שגם לא תלויים בנו.
ובמיוחד בנושאים האלו, אני פשוט מתפללת שה' ישלח לנו את היכולת לדעת מה נכון לעשות, איך נכון לבחור ואיך לחנך את הילדים שלנו בדרך הטובה.
ושישלח גם לילדים שלנו את היכולת לבחור בטוב.
אז זו אומנם לא עצה פרקטית, אבל נראה לי גם חשוב לדעת שלפעמים עם כל ההשתדלות שלנו הילד יבחר משהו שונה מאיתנו. ולפעמים גם להיפך


תודה רבה! מתחברת מאד.קמה ש.


ניסיתי לכתוב לך מסר באישי ולא הצלחתי...אין שם בנמצא

 

כותבת כאן בזהירות,

כי הנושא הזה בוער בי...

 

פשוט תשאלו את עצמכם- מה הייתם רוצים שיקרה בעוד כמה שנים?

התשובה לשאלה הזו לדעתי מתאימה גם לעכשיו....

 

יש דברים שאכן מקלים בהם בגילאים הקטנים, אבל יש דברים שדווקא ההשרשה שלהם היא בגיל קטן.

אם היום, אפשר לוותר על זה בגלל הקושי החברתי,

אז זה עלול להוות מודל להמשך ואז יהיו כל מיני סיבות אחרות או דומות למה אפשר לוותר על זה.

 

ולהפך- אם היום, כשזה לא קל, מגלים מסירות , גם בהמשך כשיהיו קשיים, הילד יודע כבר להפעיל את השריר הזה.

 

כן צריך לראות איך נותנים ללבוש הזה מקום של כבוד למרות השוני- משקיעים בבגדים יפים,

מדגישים את היופי שבזה וכן- מותר לומר- ככה אנחנו נוהגים וזה בסדר להיות שונים בזה...

 

באותה סירה כמו שלך... ובדיוק השנה הרגשנו שהמחיר של השוני גבוה מידי ומגיע לילדים לחיות בחברה 

שדומה להם ועשינו קצת שינויים בבתי הספר.

 

בהצלחה!

החלטות טובות ושנה של ברכה!

 

 

תודה רבה... וגם שניסית לשלוח הודעה בפרטיקמה ש.אחרונה

בס''ד

 

אנחנו בהחלט עם חזון מסוים לגבי הילדים שלנו... אבל הדרך לחזון הזה לצערי לא נמסרה לנו ביחד עם הלידות שלהם... יש הרבה שיקולים ומשתדלים לפעול בצורה הכי נכונה, וזה לא תמיד חד משמעי. תודה שכתבת והרבה הצלחה עם המסגרות החדשות ובכלל ❤

למה מלכתחילה? היא בסך הכל ילדה, תפקיד שלכם בתור הוריםתיתיל

זה לגשר על הפער עם העולם, שהוא במילא קיים, ובמילא קשה להתמודד איתו בגיל גדול יותר אז איך היא תעשה את זה עם חוסר בבסיס חזק?... לא מבינה למה לשלוח לסגנון לא שלכם ובמילא לגרום לה להיות שונה? להרגיש שונה וגם אם לא שונה מהבית ספר אז שונה מכם...

היא כתבה שיש עוד שיקולים משמעותייםבת 30

סגנון ואורך השרוול זה לא חזות הכל. וגם זה מאוד תלוי מה האפשרויות האחרות

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765אחרונה

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשוניתאחרונה

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדש

מרגיש לי שחשוב לומרשלומית.אחרונה

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך