התלבטות צניעות ולחץ חברתי בבית ספר (ממ״ד)קמה ש.
בס״ד

שבוע טוב,

הבת שלנו התחילה כיתה א׳. מכל מיני שיקולים רשמנו אותה לבי״ס שבו הרוב המוחלט של הבנות עם שרוולים קצרים (מהתרשמות מחוץ לבית הספר אולי-אולי 5% עם שרוולים ארוכים). גם בגן שבו היא למדה עד עכשיו המצב היה דומה. אנחנו קונים לה שרוולים ארוכים (3/4) מגיל 3. בסוף הגן היא התחילה לבקש שרוולים קצרים. עכשיו היא מבקשת ביתר שאת כי היא אומרת (בצדק) שרק היא עם שרוולים ארוכים. עוד נתון הוא שבזמן האחרון אנחנו רואיםשהיא לא במקום הכי חזק מבחינה רגשית.

כרגע בעלי ואני בהתלבטות. בגדול אנחנו חושבים לאפשר לה לשים שרוולים קצרים. גם כי אין לה ממש חיוב עדיין. גם כי ממה שידוע לנו יש דעת מיעוט (הרב משאש?) שכן מאפשרת שרוולים קצרים. ובעיקר כי קשה לה כנראה. ושאנחנו מתייחסים לחינוך בכלל ולחינוך לצניעות בפרט כמשהו לטווח המאד רחוק, שהתשתית שלו השמחה של הילד והעיקרון של ״חנוך לנוער על פי דרכו״. שחשוב שהילדה תראה בנו כתובת וגם שקריטי שהיא לא תפתח אנטי. שבסופו של דבר היא רואה בבית אמא עם שרוולים ארוכים והיא יודעת שזה הדבר הנכון מבחינתנו.

אנחנו גם חשבנו לקיים איתה שיחה ולהסביר לה את הצדדים השונים. להסביר לה את המושג של ״לחץ חברתי״ ושלפעמים אנחנו נדרשים לנהוג לא כמו רוב הסביבה. ושמצד שני אנחנו מבינים את המקום שלה ושומעים אותה. וככה לתת לה להחליט.

מה אתן אומרות? (בעלי הסכים איתי שחכם להתייעץ בפורום הקדוש לפני שננקוט בצעד מעשי כלשהו ). האם יש לכן ניסיון עם מקרים דומים? תובנות שתרצו לשתף? תודה מראש!
אשתף אותךחגהבגה
אמנם גיל יותר גדול אך עדיין.
אחותי בת 12, למדה בגנים ויסודי בחינוך חרדי. אבל זה חרדי של סגנון חוזרים בתשובה כזה לא הארד קורד.
ההורים שלי בעצמם חזרו בתשובה ולא ממש מקטלגים את עצמם- כן יש מחשב וסמארטפונים מסוננים- אין טלוויזיה, אמא שלי הולכת עם גרביים וכיסוי ראש מלא..
המשפחה ממש לא הסגנון של בית הספר- בלשון המעטה. ההורים שלי הקריבו הרבה מהערכים שחשובים להם- מצויינות, לימודים, רמה גבוהה, בשביל תורה כביכול.
אבל היו כמה מקרים, שפשוט הוציאו את אמא שלי מהכלים והם העבירו את אחותי לאו לפנה.
ושם הולכים בלי גרביים, חצאיות יותר קצרות, ישיר פזור, עגילים גדולים.
אמא שלי אמרה בפירוש- ככה לא מתלבשים אצלנו בבית. יש כל מיני אנשים, ואת לומדת במקום כזה.

אז אמנם היא גדולה, אבל הבינה.
איך אתם רגילים ללכת בבית? יש לה אחיות גדולות יותר?
אני חושבת שהיא קטנה מידיכבתחילה
להבין שיקולי צניעות ולחץ חברתי.
היא לא בגיל שמבין את חשיבות הצניעות. מבחינתה היא רוצה חולצה כמו חברות שלה, להרגיש שייכת ודומה לכולם.
להיות שונה מבחינה חיצונית משאר החברה זה דבר ממש לא נעים ועלול לגרום לה לשנוא את הבגדים הארוכים ובגיל יותר גדול, כשהבחירה תהיה שלה, היא יכולה לקצר חולצות וחצאיות כי 'כפו' עליה בגיל צעיר.

יכולה לספר לך שלמדתי בכיתה ז-ט באולפנית לא דוסית. היחידה עם גרביים. היחידה עם שרוול ארוך(גם שלושת רבעי אבל לא מקופל למעל המרפק). היחידה ששמה עליונית מעל חולצת בית ספר שהיתה טריקו צמודה עם סמל בית ספר.
כל זה גרם לריחוק חברתי ופשוט לא מצאתי את עצמי שם. בכלל בכלל לא. אני בנאדם סופר חברותי ולא הצלחתי לייצר חברות כי כולם היו נורא שונות ממני. וכן, החיצוניות=תיוג.
בכיתה י' עברתי לאולפנא דוסית, רובם נראות כמוני+-, ישר מצאתי את עצמי והיו לי הרבה חברות.

אני לא יודעת מה הסיבה שאתם שולחים דווקא לבית ספר הזה.
אני רק יודעת שכנראה יהיה פה ויתור כלשהו.
או שלכם על הבית ספר.
או שלה על הצניעות. כי גם אם עכשיו תחזיקו בזה, בעתיד זה לא ישפיע לטובה.

בהצלחה בכל בחירה!
אין לי ממש עיצה איך נכון לנהוגאני זה א
מה שכן בעיני המחשבה שלא תפתח אנטי נכונה..איך ומה לעשות אולי הייתי מתייעצת עם רב אונדמות חינוכית תורנית שיכולים לפרט לה את העניין וכל השיקולים שיש..
ומבחינת בית הספר אני חושבת שיותר נכון לשלוח למוסד חינוכי שמתאים לדרך של הבית אבל באמת לםעמים יש אילוצים וצריך לראות איך מתמודדים איתם.
ודבר אחרון אנחנו גרים עם חמותי שממש לא דתיה ויש בני דודים ודודים/ות שלא הולכים בצניעות ובצד שלי יש שגם לא הולכים בצניעות וכאלו שדתיים אבל עם שרוול קצר והסברנו לילדה הגדולה מגיל מאוד צעיר שככה אנחנו הוחכים וכל אחד הולך לפי הרב שלו והיא קיבלה את זה וזה נאוד ברור לה שככה אנחנו ולא בגלל שהם הולכים ככה גם היא צריכה ללכת ככה. מה שכן לפעמים יש דברים שאם אני רואה שקשה לה אני מעגלת קצת פינות ומאפשרת קצת כדי באמת לא ליצור מצב של אנטי.
הייתי מבררת קטדם כל אם צוחקים עליה בבית ספר או שזה באמת סתם כי היא רואה את כולם ככה.. ואולי נגיד לשים חולצות שלא ממש מכסות את המרפק אבל גם לא קצרות ממש כאלו טישרט רחבות..
אצלנו המצב לא כ"כ דומה, ובכל זאת משתפת:מתואמת
אנחנו הולכים לפי הדעה שאומרת שמגיל שלוש צריך להתלבש בצניעות המירבית - שאצלנו זה אומר שרוולים ארוכים, חצאית ארוכה וגרביים.
בבית הספר שלנו זו גם הדעה המקובלת וכך התקנון של בית הספר, אבל בגנים יש גישות שונות.
וכן, קרה שהבנות שלנו אמרו שהן לא רוצות גרביים, כי "למה זאת וזאת הולכת בלי גרביים ואני כן צריכה?"
והשבנו בפשטות שכך נוהגים אצלנו, ואצלן נוהגים אחרת.
(מציינת שהיו פעמים שקצת שחררנו בנושא הזה - אם למשל רק יורדים לרחבת הבניין כדי לשחק, וכדומה, כי בכל זאת זו החמרה על החמרה)
היום הגדולה שלי (בת 13.5) מקבלת את זה בהרבה יותר פשטות מאשר בגיל צעיר, ואף שיש לה בנות בכיתה ש"מורדות" (בתחום הזה וגם באחרים) היא לא מצטרפת אליהן. וב"ה יש לה קבוצה של חברות בסגנון שלה, אז אין לה לחץ חברתי ישיר.
עם הקטנה (בת 6.5, נכנסה לא' עכשיו) זה קצת יותר תהליך (גם כי כנראה יש לה קצת רגישות תחושתית), אבל בסך הכול היא מקבלת את הדרך. (ויכול להיות שבגיל ההתבגרות היא תהיה שונה, אני כבר מתכוננת לזה מראש ומתפללת לה' שייתן לנו את החוכמה לחנוך לה לפי דרכה ולפי דרכנו בשילוב).

בהצלחה, יקרה! אתם הורים מדהימים, שמצד אחד לא מתביישים להאמין בדרך מסוימת ומצד שני משתדלים לא ללכת ראש בקיר. אשריכם!
שרשור כלבביאבןישראל
אנחנו באותה סירה רק ששלנו בת 7 , בוגרת מאוד לגילה.
מה שהחלטנו בכיתה א זה לתת לה ללבוש קצר וכן דיברנו איתה על העניין של הצניעות בנחמדות.
החלטנו ביחד ובתהליך שמהשנה היא תלבש 3/4 מהחורף.
לא יודעת להגיד לך מה נכון כי זה גם מאוד תלוי ילדה ואופי, אבל ברוך ה' בתהליך היא מבינה לאט את המשמעות של העניין .
מוסיפה שאני מרגישה שהרבה בעניין הזה ובכלל בכל תחום זה להתפלל עליה שבעזרת ה' תזכה להבין את המשמעות של הצניעות ושאנחנו בנות מלכים.
( גם אני עם 3/4 והרבה מסביבי עם קצר..)
עוד נקודה אחרונה
דמות רבנית שהתייעצתי איתה אמרה לי, קודם כל בנחת, בלי לחץ סביב הנושא הנ"ל. כן אפשר להגיד ככה אצלנו הולכים וכו, ובזמן רגוע להסביר לה יותר לעומק.
חושבת שהייתי מאפשרתאורוש3
קצר.
אומרת אולי משהו כמו שזה חשוב בעיניכם להיות עם 3/4 אבל אתם רואים שזה מאוד קשה לה. לכן אתם מרשים לה קצר. עד שהיא תרגיש מספיק בוגרת ללבוש 3/4 כמו אמא.
ולדבר בלי קשר ובעקיפין בכל מיני הזדמנויות על לחץ חברתי, הקשבה ללב שלה. זה חשוב בכל מקרה.
אנחנו לא מקפידים מגיל 3אמאשוני
אז חושבת שאם הייתי בסיטואציה דומה היא הייתה יותר קלה בשבילי,
אבל חושבת שבמכלול השיקולים לאיזה ביה"ס לשלוח הייתי לוקחת בחשבון שהילדים יתלבשו בהתאם לקוד הלבוש המקובל.
זה מבאס נורא להיות יוצא דופן. היא עדיין קטנטונת בשביל ההתמודדות הזאת לדעתי.

מבחינת האמירה המשפחתית- יש פה אמירה מאוד יפה לטעמי, שלמרות שיש למשפחה קו לפיו הולכים, גם מבינים שהחיים מורכבים והלוואי והייתם יכולים לשלוח למקום בו קוד הלבוש תואם את השקפתכם,
אבל כיוון שלא, אתם מקבלים את המורכבות הזאת ולא מעמיסים על כתפי הקטנה את ההתנגשות הזאת.

מהצד השני, הייתי חושבת שאם הילדה רגילה להתלבש באופן מסויים וכבר שלוש שנים אתם מקפידים על שרוולים ארוכים אז זה מוזר ללכת פתאום אחורה ולהוריד לה לקצר.

מחשבה נוספת בהקשר הזה- לא דווקא בהקשר של בנות- מה המשמעות של מכוסה, מכבד וכו'
למשל אני לא אוהבת להלביש גופיות ללא שרוול כלל אפילו לא לתינוק (בן, בת לא משנה)
אצל הבן שלי בת"ת בכיתה א', בתקנון ביקשו לבוא עם מכנס ארוך ובפועל היו הרבה שבאו בקיץ עם מכנס עד הברך וגיליתי את זה בדיעבד.
וכשהוא ביקש גם היה לי מוזר פתאום ללכת אחורה ולחשוף לו את הרגל.
ניהלנו שיחה על משמעות הבגדים והשדר. מה מצופה מבן תורה. האם מכובד ללמוד תורה עם מכנס קרוע וכו'.
נתתי דוגמה מבעלי מקצועות שונים
איך המלמד הולך, מנהל הת"ת,
זה היה שיח ובירור משותף. בסוף הוא בחר להמשיך עם הארוך ולהחליף אחר"צ לקצר (כדורגל ושות')
אני חושבת שזה שיח אחר ושאפשר לעשות את זה גם עם בנות בכל גיל.
זה לא "צניעות" בביגוד במובן שהתרגלנו אליו.
לדעתי לביה"ס צריך להתלבש ברף העליון המכובד מתוך סגנון התלבושות שהולכים איתם,
אז דווקא בביה"ס לקצר?

בקיצור אין מסקנה ברורה, רק כמה הגיגים.
סתם נקודה למחשבה.:-)

תסנני אם לא מתאים לסגנון שלכם אבל...

אני חושבת שיש אפשרות (כי אני גדלתי כך) להעביר לילדים גאווה בהיותם שונים, זכות בהיותם יותר! אפשר, זה לא אסור אבל אנחנו מהדרים ו.... 

זה גישה כללית בחינוך ילדים, כי היום זה צניעות, ומחר זה עוד דברים שתמיד יש שוני. תכנים שנכנסים הביתה, כשרות וכן הלאה...

אני חושבת שהיא לחלוטין בגיל שיכול להבין את זה. כמו שאני יכולה לקנות מוצר פשוט יותר ואני יבחר בטוב/במותג/ באיכות כי הוא יותר... כך גם זה בסדר גמור ללבוש קצר (שוב, לפי דעות מסוימות) אבל אנחנו מעדיפים מעבר, עוד קצת! ילד מבין את זה וגאה.

במקום כזה הוא גם יהיה מסוגל לבחור.

אני לא בטוחה שאין לה חיוברקלתשוהנ

לא סתם התחלתם מגיל 3...

נראה לי שזה גם שאלה חינוכית וגם שאלה הלכתית.

 

אני לא חושבת שזה גיל לדבר על לחץ חברתי, נראה לי שזה יותר גיל ל-אנחנו ככה, ומישהו אחר ככה, וזהו.

 

ועוד דבר, אם היא נשארת בבית הספר הזה, אולי עדיף לה לדעת מראש שהיא עם שרוולים כאלה וזהו, גם מן הסתם ההבדלים בינה לבין שאר הבנות לא מתבטאים רק בשרוולים. אז זה דרך חיצונית נהדרת להבין שהחברות שלה טובות ומתוקות ומעולות ולא בכל הדברים אנחנו זהים.

הרי זה לא יהיה יותר קל בכיתה ג או בכיתה ה, שדווקא שם הלחץ החברתי כן גדל משנה לשנה.

לדעתי עדיף לה להיות בידיעה של שונות ולהתפתח משם, זאת הרי המציאות באמת.

 

 

 

אני חושבת שכן לחפש פתרון שהיא לאחמצוצית
תהיה בולטת בנוף. לא נכון להעמיס על ילד קטן את השוני החברתי. מניסיון. אם בוחרים מקום מסוים צריכים להשתדל לזרום עם המקום. אם לא מתאים אז עדיף להחליף את המקום.
כל ילד לגופובת 30
אבל אני חושבת שבאופן עקרוני, חוסן פנימי של הילד נבנה גם מדברים כאלה, שבהם הוא נדרש להיות עצמו, ולעמוד על שלו מול אחרים.
זה יכול להיות פתח לשיחות מעניינות ובונות בענייני צניעות, מחויבות לקב''ה ולתורה, ועוד נושאים כאלה
הגדרת יפה..מתחברת. גם חושבת שהיתי ממנפת את זהשאלהקטנהאחת
לשיח שהוא מעבר רק לשרוולים
אלא מהותי יותר
על אמונה, על מה הערכים בבית ולמה אנחהו מאמינים שזה הכי טוב עבורכם
על התמסרות ועל ערך של התגברות
של דיוק לעצמי ולא רק כניעה בלחץ חברתי- בכללי..בכל נושא
ואז מבחינתי- רק הרווחתי שם שיח וכיווני חשיבה...שמשמעותיחם אפילו יותר מהכל


ואישית ..מחילה.. אבל לא היתי מאפשרת

כי בעיני זה לשדר מסר סותר

אם אחד מעקרונות החינוך שלי זה שמירת הלכה
אז מבחינתי אין מצב 'להתיר' עצמאית לילדה לעבור על הלכה

יש הבדל בין מאיזה כיל לחייב בדברים לפי בשלות נפ'ית
לבין להתיר לה להוריד משהו הלכתי- ולא רק חומרא - רק מלחץ חברתי
זה בעצם לומר לה- כן הלכה זה משהו שאפשר לבטל אותו בעצמינו כשמתחשק לנו.
וזה לא.

הבת שלי אגב גם שלחנו לבי''ס פחות תורני ממה שהינו רוצים
ולנו מלכתחילה ממש רצינו שתלך עם גרביים אבל היא כמובן כבר לא רצתה..ואף אחת שם לא שמה.. אז ידענו שזה רק יגרום למתח וכעס על ההלכה והצניעות..העדפנו לאפשר לה לבחור אחרי הסבר שלנו על הנושא וכו..
אבל גרביים זה לא אותו דבר הלכתי כמו שרוול ..
וכמו בכל דבר אחר..חושבת שזה בריא ונכון שיש לנו כהורים גם גבולות למה אנו מאפשרים כרגע לוותר ולהרפות ומה חשוב ועקרוני לנו כגבול..
זה מסר משמעותי לילד בחיים
לטובתו.

מזדהה עם מה שאת כותבתבארץ אהבתי
וגם אנחנו היינו באותה התלבטות לגבי חצאית ארוכה, שאני כן מקפידה לכסות גם מתחת לברך, אבל ראינו שממש לא שייך להקפיד על הילדה, כי זה לגמרי לא קיים בסביבה שלנו (אפילו אין איפה למצוא חצאיות כאלו בחנויות...). אז החצאית עוברת את הברך וזה מספיק לפי ההלכה, למרות שלכתחילה היינו מעדיפים כן להקפיד שתכסה גם מתחת לברך.

אבל אני מסכימה שעל דברים שזו הלכה ברורה באמת זה מסר הרבה יותר בעייתי להחליט לוותר.

אבל באמת זו סיטואציה מורכבת. נראה לי שהפתרון הכי נכון זה למצוא מקום שיאפשר ללכת על פי הנורמות של הבית בלי להיות יוצאת דופן, אבל זה כנראה לא כל כך פשוט...
אני חושבתשירוש16
(ונא לא לסקול אותי בעגבניות...)
שעצם העובדה שהכנסתם אותה לתוך מערכת שלא מתאימה לערכים שלכם מציבה אתכם בבעיה.
היום זה שרוולים ומחר זה עיניין אחר.

הבעיה עם השרוולים זה שהכנסתם אותה לתוך מערכת בידיעה ברורה שמראש אתם מכניסים אותה לניסיון ועמדת מיעוט מול חברותיה.
כל מערכת היא מורכבת ולא תמיד מתאימה ב100 אחוז לכל ההורים מכל הבחינות. אבל יש הבדל בין תקלות שנקראות בדרך לבין מערכה שקבעתם/ידעתם מראש.
אנחנו בתור הורים משתדלים להסיר מהילדים, לפחות בשנותיהם הרכות, מערכות וקונפליקטים כאלה. אנחנו רוצים שהילדים יעריכו ויקשיבו לכללי המערכת. אחרת כל המושג של "כבוד" ו"ציות" נעלם.

אפשר אולי להגדיר בגדים מסוימים לבי"ס ובניהם שרוולים קצרים אך להגיד בפירוש שנכנסים הבייתה ומחליפים בגדים.

שנית, אתם כהורים צריכים להגדיר לעצמם מהם הקווים האדומים שלכם. בצניעות, שבת, חגים, כשרות. אם אורך השרוול אינו מהווה מבחינתכם קו אדום - אז אין צורך להתעקש על זה. חבל. תשמרו את האנרגיות כדי לשים דגש על מה שבאמת חשוב.
אם זה כן קו אדום אולי כדאי לעשות חושבים מחדש לגבי המקום בו היא נמצאת.
בגדול - לדעתי כדאי לחפש מוסדות עם קווים אדומים/ עקרונות מנחים הדומים לחינוך שלכם.
אני חושבת שהיא עומדת בנסיון שקשה לעמוד בומתחדשת11
כי בעצם כל החברות, רובן, מתלבשות בדרך מסוימת. למה היא צריכה להתלבש אחרת? בגיל הזה נורא קשה לעשות את האבחנה בין מה שנכון לבין מה שהחברה עושה ויש משקל גבוה לעניין החברתי.
אני הייתי שוקלת מעבר לבית ספר שמתאים לערכים אותם אתם רוצים להנחיל
חינוך מתחיל מגיל קטן..
ואפשר להסביר שיש בית ויש את בית הספר. בבית אנחנו מתנהגים אחרת
למרות ששוב, בעיניי זה ניגודיות גדולה מידי ועדיף לחסוך את העניין הזה, ופשוט לשלוח לביהס שמתאים לערכים שלכם
עוד נקודה למחשבהאמאשוני
אולי שווה לשתף אותה בדילמה לאיזה ביה"ס לשלוח אותה, בלי להיכנס לכל הפרטים,
בגדול להסביר שיש הרבה גנים וקצת בתי ספר וצריך לבחור מתוכם
ולהסביר מה זה בחירה ואיך עושים אותה. שיש יתרונות וחסרונות לכל דבר, וצריך להפעיל שיקול דעת וכו.
אפשר לתת דוגמאות מבחירות שאת כן מוכנה לחשוף את כל הקלפים בנוגע אליהם ויש בהם גם חסרונות.
ואז לחזור לעניין בית ספר, לשאול מה היא אוהבת בו, מה היא הייתה משנה לו הייתה יכולה, ואז לספר מהצד שלכם (אם מתאים) מה אתם חושבים
ולהסביר שבכל בחירה כרוך ויתור ואצלכם הבחירה בביה"ס כרוכה בויתור, ואתם מתלבטים אם לוותר על הקוד הלבוש או לוותר על הרצון שלה ללבוש כמו החברות.
אפשר גם להחליט בשבילה בכל מקרה מה הויתור ופשוט לספר לה.
העיקר שלא משנה מה ההחלטה היא תבין את החשיבה שעומדת מאחורי זה,
זה כבר יתן לה כוחות, זה לא שאבא ואמא לא רואים אותי ולא מבינים אותי, אלא יש מחשבה מאחורי ההחלטה שלהם.
היינו במצב דומה. בכיתה ב' העברנו אותהאמא יקרה לי*

היתה רשומה לבי"ס שהיה בו גם וגם והיה לה קשה, בעיקר חברתית.

כי שרוולים קצרים בד"כ הגיעו עם עוד ערכים שלא התאימו לבית. העברנו אותה והיא פרחה.

לא שלא היו שם התמודדויות אבל היתה קבוצה תורנית חזקה שנתנה לה את הכח להתמודד

עם מה שלא מתיישב עם השקפת עולמנו.

 

היום בתור נערה אנחנו רואים שזה נתן לה הרבה כח וחוסן נפשי, כי התמודדויות יהיו בכל מקום...

תודה לכל מי שהגיבה עד כה, עונה במרוכזקמה ש.
בס״ד

תודה על נקודות המבט השונות! אני קוראת אתכן וזה עוזר לי לדייק את מה שאני מרגישה.

אני לא אפרט את השיקולים שהנחו אותנו לרשום אותה דווקא שם, אבל הם רבים ומשמעותיים ואנחנו ממשיכים לחשוב שזה המקום הכי הגיוני ומתאים בשבילה נכון להיום, וגם הכי נכון לנו מבחינה משפחתית. זה עניין ששקלנו אותו רבות. היינו מודעים מלכתחילה לגיוון שיש מבחינת האוכלוסיה וידענו שסביר שהסוגיה הזאת תעלה מתישהו. לא הכי שמחנו על זה כמובן, אבל שוב, כרגע זה מה שהיה נראה לנו הכי הכון ומתאים.

ציינתי שהיא כרגע לא במקום הכי חזק מבחינה רגשית, ולכן אני חוששת מכיווּן של להפוך את ההתמודדות הזאת ליתרון של חיזוק הזהות הדתית שלה. בתחושה שלי אמנם זה יכול לעבוד אבל סיכוי גדול מדי שהמטרה לא תושג.

אני הולכת עם שרוולים 3/4. בבית שמים שרוולים קצרים (פיג׳מות וכו׳) אבל בחוץ שמים 3/4, גם אני וגם היא. אין לה אחות גדולה. רוב הסביבה שלנו הולכת עם שרוולים קצרים.

ב״ה לא ידוע לי שצוחקים עליה או משהו כזה. אבל היא כן מרגישה שונה ולא אוהבת את זה.

מבחינת קווים אדומים, אני מרגישה ש״לסגת אחורה״ ולחזור לשרוולים קצרים מעורר בנו אי נוחות גדולה אבל לא הייתי מגדירה את זה כקווים אדומים מבחינתנו. גם להגדיר לבוש לבית הספר (שרוולים קצרים) ולבוש אחר לבית (שרוולים ארוכים) מרגיש לי פחות מתאים.

מסכימה לחלוטין שחינוך זה מגיל 0 וקל וחומר מגיל 6 ואנחנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי לעשות את ההשתדלות המרבית. ויש אילוצים. ומנסים להסתכל על הדברים במבט של ילדות שלמה ושל חיים שלמים, ומתפללים המון שה׳ יצליח את דרכנו ויביא אותנו למקומות הנכונים ולהחלטות הנכונות.

תודה לכל מי שכתבה דברים מחזקים, זה היה לי ממש משמעותי לקבל!

מתייגת, שבטוח תראו את התודות - @חגהבגה, @כבתחילה, @אני זה א, @מתואמת, @אבןישראל, @אורוש3, @אמאשוני, @, @רקלתשוהנ, @חמצוצית, @בת 30, @שירוש16, @מתחדשת11, @אמא יקרה לי*
רק רוצה1234אנונימי
להוסיף.

שיש הרבה דברים שמשפיעים על חינוך ילדים, ואנחנו כהורים מנסים באמת לחנך לפי מה שאנחנו מאמינים, אבל יש דברים שגם לא תלויים בנו.
ובמיוחד בנושאים האלו, אני פשוט מתפללת שה' ישלח לנו את היכולת לדעת מה נכון לעשות, איך נכון לבחור ואיך לחנך את הילדים שלנו בדרך הטובה.
ושישלח גם לילדים שלנו את היכולת לבחור בטוב.
אז זו אומנם לא עצה פרקטית, אבל נראה לי גם חשוב לדעת שלפעמים עם כל ההשתדלות שלנו הילד יבחר משהו שונה מאיתנו. ולפעמים גם להיפך


תודה רבה! מתחברת מאד.קמה ש.


ניסיתי לכתוב לך מסר באישי ולא הצלחתי...אין שם בנמצא

 

כותבת כאן בזהירות,

כי הנושא הזה בוער בי...

 

פשוט תשאלו את עצמכם- מה הייתם רוצים שיקרה בעוד כמה שנים?

התשובה לשאלה הזו לדעתי מתאימה גם לעכשיו....

 

יש דברים שאכן מקלים בהם בגילאים הקטנים, אבל יש דברים שדווקא ההשרשה שלהם היא בגיל קטן.

אם היום, אפשר לוותר על זה בגלל הקושי החברתי,

אז זה עלול להוות מודל להמשך ואז יהיו כל מיני סיבות אחרות או דומות למה אפשר לוותר על זה.

 

ולהפך- אם היום, כשזה לא קל, מגלים מסירות , גם בהמשך כשיהיו קשיים, הילד יודע כבר להפעיל את השריר הזה.

 

כן צריך לראות איך נותנים ללבוש הזה מקום של כבוד למרות השוני- משקיעים בבגדים יפים,

מדגישים את היופי שבזה וכן- מותר לומר- ככה אנחנו נוהגים וזה בסדר להיות שונים בזה...

 

באותה סירה כמו שלך... ובדיוק השנה הרגשנו שהמחיר של השוני גבוה מידי ומגיע לילדים לחיות בחברה 

שדומה להם ועשינו קצת שינויים בבתי הספר.

 

בהצלחה!

החלטות טובות ושנה של ברכה!

 

 

תודה רבה... וגם שניסית לשלוח הודעה בפרטיקמה ש.אחרונה

בס''ד

 

אנחנו בהחלט עם חזון מסוים לגבי הילדים שלנו... אבל הדרך לחזון הזה לצערי לא נמסרה לנו ביחד עם הלידות שלהם... יש הרבה שיקולים ומשתדלים לפעול בצורה הכי נכונה, וזה לא תמיד חד משמעי. תודה שכתבת והרבה הצלחה עם המסגרות החדשות ובכלל ❤

למה מלכתחילה? היא בסך הכל ילדה, תפקיד שלכם בתור הוריםתיתיל

זה לגשר על הפער עם העולם, שהוא במילא קיים, ובמילא קשה להתמודד איתו בגיל גדול יותר אז איך היא תעשה את זה עם חוסר בבסיס חזק?... לא מבינה למה לשלוח לסגנון לא שלכם ובמילא לגרום לה להיות שונה? להרגיש שונה וגם אם לא שונה מהבית ספר אז שונה מכם...

היא כתבה שיש עוד שיקולים משמעותייםבת 30

סגנון ואורך השרוול זה לא חזות הכל. וגם זה מאוד תלוי מה האפשרויות האחרות

חוגגים בת מצווה בקרוב בע"ה-שאלת בגדים למבינות ענייממתקית

אני לא בקטע של לקנות בגדים וכו...
גם ככה יש הרבה הוצאות על האירוע (לא בעד הוצאות בלתי פוסקות, אבל ספציפית לילדה הזו מכל מיני סיבות אישיות הקשורות למהלך חייה, השקענו מאוד, יותר מכל אחיה הגדולים)
לנערת בת המצווה- אקנה שמלה, ברור.
הגדולות- דואגות לעצמן (הזמינו מאתרים)
לקטנים והבנים הגדולים- מבחינתי מה שיש משבת, כל עוד הבגד יפה, ומכבד, לא מיושן וללא כתמים וכו לא רואה צורך לקנות חדש לבת מצווה.

לעצמי- שמלה יפה של שבת, מטפחת מושקעת. לא מתכננת לקנות, כי מבחינתי יש לי.
חברות ושכנות ובעיקר משפחה שלי (אמא שלי, אחיות, גיסות)טוענות שזה ננצרך, וברור לקנות, ואיך אני לא קונה לעצמי, לא באים לאירוע שלך עם בגד שכבר לבשת, צריך בגד חדש וכו וכו
מאיפה הכלל הזה???
לא עניין של כסף, פשוט לא מבינה, יש י שמלה יפה בארון, אלבש אותה. מטפחות שלי באמת כבר  מיושנות, עם פייטים שכבר נפלו, אז אקנה חדש.
כן יראו אותי בבגדי השבת שלי באירוע, זה כזה גרוע?
אני לא בנאדם של שואו

וואו אנימה זה מבינה אותך בקטע של בגדיםנפש חיה.
ממסרשת לך 
תודה...מחכה ממתקית

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

אני גם שונאת את זה. בעיניי זאת גזירה ולא מבינה מהנפש חיה.

כיף בזה.


 

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....


 

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.


 

 

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)


 

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

אני נהנית להתחדש בכלים לבית, עציציםממתקית

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

קראתי ולא הגבתיממתקית

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על ה3 פסים למעלה ^^ בצד ימין ואז נפתח תפריטנפש חיה.

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.


 

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

אני חושבתאמאשוני

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.


 

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.


 

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

זה לא תמיד עניין של התקמצנותאפרסקה
אני למשל לא חפה מהתקמצנות עצמית, אבל יש עוד 2 מניעים שמונעים ממני לקנות בגדים חדשים לעצמי:

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.


2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.


אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

צודקתאמאשוני

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.


אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.


לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

אצלי, לפחות, קניית בגדים היא השקעה הרבה יותר גדולהמתואמת

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

ואם הייתה לך ילדה עם אותם הגבלות כמו שלך?אמאשוני

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

היא בעצמה לא הייתה רוצה להתאמץ לקנות...מתואמת

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

יש לי ילדה רגישה תחושתית ואוהבת להתחדשאמאשוני

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.


בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.


לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..


מתנצלת אם מישהי נפגעה.


שיהיה רק בשמחות!!

הכול בסדרמתואמת
וזו באמת נשמעת התמודדות קשה בתור אמא...❤️
בול אני.ממתקית

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

ממש לא קמצנות, אדרבה אני אקנה מטפחת גם ב- 300 שחממתקית

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

המטרה של להתחדש בבגדים לקראת אירועאמאשוני

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.


את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.


יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

זה עניין של סגנון...מתואמת

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).


שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

תעשי מה שנוח לךנעמי28

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

תעשי מה שטוב לךאורי8
בחויה האישית שלי . אני מחכה להזדמנויות כאלה כדי להשקיע לעצמי ולילדים בבגדים יפים. לי ברור שאם זה אירוע שלנו אני קונה בגדים חדשים לכולם כולל הבנים( גם בגדים של בנים נראים אחרת אחרי כמה כביסות). אוהבת שבאירוע שלנו כולנו נראים מושלם. נראה לי שהרבה נשים מרגישןת ככה, אוהבות לקנות בגדים ורק מחכות להזדמנות להתחדש בשמלה חגיגית  בלי יסורי מצפון. ולכן התגובות.שאת מקבלת... אבל אם בשבילך שמלה חדשה ממש לא תרגש אותך ומרגיש לך מיותר. אל תעשי את זה בשביל אחרים. 
כנ''ל..נחת-רוח
אני לבשתי בבת מצווההריון ולידה

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.


ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

אני איתך, לא אוהבת נורמות כאלו, תעשי מה שטוב לךשיפור
בבת מצוה של הבת שלישומשומוניתאחרונה

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

שירי ילדים שאני אוהבת, מוזמנות להוסיףפומלה
ההר הירוק תמידפומלה
אני נשאר אניפומלה
אמא הכי נהדרתפומלה
אני רוקד עם אמאפומלה
שיר על ברושפומלה
אני אוהב שוקולדפומלה
שי מן הפרדספומלה
מתנה לראש השנהפומלה
קום והתהלך בארץפומלה
שיבולת בשדהפומלה
מלאו אסמינו ברפומלה
עבר עריכה על ידי פומלה בתאריך ז' בתמוז תשפ"ו 23:21

טוב, זה בלי הקליפ.

איך יודעים שבא אביבפומלה
פתחו את השערפומלה
משפחה מיוחדת במינהפומלה
תוסיפו🪗פומלה
המלצה- אפשר להעלות כמה שירים בהודעה אחת....יעל מהדרום
אוי סליחה!פומלה
שירים יפים! בעיני ההר הירוק הוא שיר עצובקופצת רגע
סטייל שירי יום זיכרון, לא הייתי קוראת לו שיר ילדים. למרות שהמוזיקה באמת יפה ומרגיעה 
תודה!💘 בקשר להר הירוק, וואו הוא יפה בעינייפומלה
אבל באמת קראתי עליו קצת ומבינה אותך, למרות שילדים לא מבינים את ההיסטוריה מאוחרה אז לא בהכרח שזה בעיה..
יש לפאר טסי אלבום חדש ומהמם לילדיםניק חדש2

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

סתם מסוקרנת,רק רגע קטאחרונה

מה המטרה של השרשור הזה?

כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?

אני אובדת עיצות עם השינהשירה_11

זה מוציא אותי מדעתי כבר.

ירדתי משינה עצמאית, של הילדה בת 3 כי לא בא לי טוב כל הבכי הזה, אני סוחבת איתה עד 9 בערך  ונותנת לה לישון בסלון.

או בנחת או גם בעצבים כי היא התרגלה לטוב הזה של הסלון.

 

אני לא מסוגלת לשבת לידה בחושך בחדר עד שהיא תירדם זה גדול עליי.

ובנוסף היא ממש מעירה את התינוק בן שנה שיישן איתה בחדר, השינה שלו לא חזקה והוא מתעורר בקלות.

 

בעלי מתעקש שצריך להחזיר אותנו לחדר שלנו בחזרה.

 

לא באלי בכלל, הוא כבר במיטת תינוק והחדר שלנו קטן, וגם מה תחשוב הגדולה? היא תקנא ותרצה לבוא גם.

 

מצדד שני דיי זה בלתי אפשרי כל ערב הסיוט הזה!! זה מביא אותי לרמה אחרת של חוסר סבלנות כבר ואני שונאת אתעצמי ככה.

 

 

 

מה אני מפספסת?

 

הסלון מוחשך?אמאשוני

את יושבת לידה?

זה יכול לקחת גם חצי שעה ויותר עד שהיא תירדם.

תדמייני בים כמו שיש גל, מכניסים את הראש ונותנים לגל לעבור, לא נילחמים בו.

מ20:30 תנסי ליצור אווירת שינה, מקלחת מרגיעה, תתקלחי בעצמך גם שיהיה לך יותר נעים סוף היום.

המטרה שהיא תירדם בלי מלחמות, ובלי לחשוב עם זה הרגל בריא או לא.

מה שעובד, עובד.

גם אחרי שהיא תפסיק לישון שנ"צ היא תהיה משובשת קשות,

אבל אז היא תתרגל, ותוכלו ליצור סדר יום נורמלי והרגלי שינה.


לגבי השינה בסלון, את מטרימה לה את התהליך?


תנסי להסביר לה כבר קודם מה הולך להיות ושאת יושבת לידה, ולא קמים.

ולהרפות מהרצון שהיא תירדם מהר ובקלות,

יש ילדים שלוקח להם זמן.

כל ילד והצרכים שלו.

במיוחד כל עוד "נכפה" עליה הרגלי שינה שלא תואמים את הצורך הטבעי (השנצ במעון)

אין טעם להתחיל תהליך עומק. לעשות תהליך כזה דורש הרבה יותר אנרגיות מאשר לשבת לידה שעה כל ערב,

ועד שתראי פירות, היא כבר תסיים את המעון ושוב הכל ישתנה.


שימי לב אם במעון היא מאריכה את השנצ בגלל שהיא הולכת לישון מאוחר, לא עשית בזה כלום שדחית את השינה מ19:30 ל21:00. זה טריקי.

זה מאוד קשה לעקוב על זה, כי לא תמיד אומרים את האמת. מבטיחים תילי הבטחות ובפועל כלום. רוב המטפלות יעדיפו "לגנוב" ככל האפשר יותר זמן שהילדים ישנים, לכן רק הפסקת שנ"צ לחלוטין פותרת את הבעיה הזו.


אגב עם הבן שלי, בגלל שהיה לנו ככה יותר משנה, הרגלנו אותו בסופ"ש לא לישון צהריים ואז לפחות שישי-שבת היה לנו טיפה זמן לעצמנו ולזוגיות.

בשאר השבוע, פשוט יצאנו איתו, לא הייתה ממש ברירה אחרת.

הקטע שבגלל כל הסגרים/ מלחמות

היו לו תקופות של רצף בבית.

גמלנו אותו משנצ, שזה תהליך בפני עצמו.

הסדר יום שלו התארגן, ובמעון שוב השכיבו אותו לישון והכל התחרבש שוב. ככה כל פעם עד שנגמרה השנה.


כן, ראינו כוכבים, הייתה שנה סיוטית מהבחינה הזו שלא היה לנו זמן לדברים אחרים והיינו כבולים לסדר יום המחורבש שלו, אבל גם זה חולף.

את כבר יכולה לראות את הסוף לפחות.

הייתן נוסעות לנופש עם הילדים בצפון הגולן?הריון ולידה
 מבחינה בטחונית...
כןפאף

צפון הגולן שקט לחלוטין, גם לפני "ההפסקת אש".

רק ליישובים הדרוזים היה ירי, ומעט מאוד מאוד, לפני ההפסקת אש ....

אני בתהיות האם לנסוע לטייל בקיץ בגליל עליון

נגיד באזור שעל?הריון ולידה

ראיתי שב 8/6 היה אזעקות

זה לא ככ מזמן לא?

אין שם כתבמים לפעמים? באמת לא כזה מכירה את ההבדלים בין האזורים

8/6שקדי מרק

זה יום המלחמה עם איראן

לא משהו שמשקף.. היו אזעקות בכל הארץ

צפון הגולן קרוב לגבול עם סוריההשקט הזה

היה לשם ירי גם מלבנון אבל הרבה פחות מלגליל העליון.

אז כרגע ממש סבבה לנסוע לשם

צפון הגולן שקט יחסיתשקדי מרק
כן, אם תהיה בעיה המקום יבטל לך גם ככהזיקוקיםאחרונה

ולא יקח סיכון

אנחנו סגרנו משהו בסביבה ובעלת המקום אמרה שאם יש משהו היא לא תיקח סיכון (במקומות האוהלים וכאלה אין מרחב מוגן)

בלי קשר קרוב לזמן הנופש אני אבדוק בעצמי את המצב ואראה אם מתאים לי ליסוע

קיום יחסי מין לאחר הפלהמבולבלת כרגע

עברתי נפלה טבעית (ללא גרידה, העובר יצא לבד).

הרופאה אמרה לא לקיים יחסי מין עד הווסת הבא, זה יכול לקחת גם חודש וחצי, פלוס עוד שבוע שבעה נקיים...

כששאלתי למה היא הסבירה שאם אכנס להריון לא ידעו אם זה שאריות מהקודם או הריון חדש.

הצעתי לקיים יחסים תוך כדי מניעת הריון, והיא אמרה שאין לי אפשרות למנוע כרגע. קונדום לא רלוונטי כי אני דתיה, ונרות או שקפים זה אחוזים נמוכים.

 

אני מתלבטת- אלו באמת ההנחיות?

זה ממש קריטי?

זה יוצא תקופה ארוכה מאד להיות אסורים...

אולי תתיעצי עם עוד רופאה?שלומית.

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

אולי אפשרהשם שלי

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.


לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

היא אמרה לעשות בדיקת בטא בזן הוסת הבאמבולבלת כרגע
אני ווידאתי קודם כל איפוס בטאshiran30005

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

ומה הרופאים אמרו על זה? שנכנסת להריון לפני הווסת.מבולבלת כרגע

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

כמה שזכור לירקאני

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

 

למה לא למנוע עם נובה רינג? או לחשוב על אפשרויותאני=)

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

נובה רינג זה הרומונים? מעדיפה שלאמבולבלת כרגע

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

עברתי הפלה טבעיתכחל

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

לי לא נתנו כזאת הנחיהרקאני

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

אולי תלוי שבועחמדמדה
אבל לי בשבוע שבע שנפל לבד לא אמרו למנוע, ברגע שטבלתי אחרי ההפלה לא מנעתי
למה לא לעשות אולטרסאונד לשלול הימצאות שארית?21
אם הבטא התאפסה ואין שארית, לא יודעת אם יש סיבה למנוע.

ממש לא הכרחי....עברתי כמה ומעולםתלא מנעתינחת-רוחאחרונה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי


אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות


ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

אילו שימושים יש לחלב אם בנוסף לאכילה?רחללי
באופן קבוע פעמיים-שלוש בשבוע הקטנה לא מסיימת בקבוק במעון ואני שופכת כ100 מ"ל. יש משהו יעיל לעשות עם זה במקום לשפוך?
מתייגתרקאני

@שושנושי המליצה פה פעם על קרם גוף שהיא הכינה מזה

איך את זוכרת???????שושנושי
כבר מגיבה לךשושנושי
לשים באמבטיהתהילנה
זה מעולה לעור
תודה! אני יותר עושה כבר מקלחותרחללי
אולי לשים פחות בכל מנה?אוהבת את השבת
^^^ לחלק למנות קטנות יותריעל מהדרום
הבעיה שלפעמים היא כן שותה הכלרחללי
ואם היא תגמור מנה קטנה זה סיפור וזמן לחמם לה עוד. המטפלת לא תעשה את זה.
הבנתי.. אלופה את על השאיבותאוהבת את השבתאחרונה
בהמשך לדיון על משרות מקווהשזה בסדר לפתוח שרשור חדשנק-ניק

אני מתלבטת אם לשלוח את הבת שלי ללמוד הנדסת חשמל. אבל הייתי רוצה שיהיה לה אפשרות לעבוד גם במשרה חלקית בתקופות עמוסות יותר. תמיד חשבתי שכדאי ללמוד מקצוע שיש בה אפשרות לפחות למשרה חלקית

מה אתן אומרות?

לא שולחים את הבת ללמוד הנדסת חשמל וגם לא מקצוע אחר124816

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).


יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

מסכימה עם זה. זה מעניין אותה בכלל?המקורית
מעניין אותה מאוד. גם אם הניסוח לא מושלםנק-ניק
אחרי הרבה גלגולים ונסיונותכורסא ירוקה

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

להיות עצמאי זה אופי שלא לכולם ישכולנה
בעלי ואני שנינו במקצועות שיש בהם אפשרויות לעצמאות די בקלות, אבל עם ההפרעות קשב שאנחנו זה ברור לנו שזה לא בשבילנו
קודם כל זה דבר שאפשר לעבוד עליוכורסא ירוקה
אבל חלק מהמקצועות כאן מאפשרים שכר מצוין גם כשכירים
רק אומרת שבעלי עם הפרעת קשב והוא עצמאיהמקורית

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

כנ"ל בעליסטודנטית אלופה
העצמאות נותנת לו המון ולדעתי הג'ינגול בחוץ- בעבודה גורמת לו לחזור יותר מרוכז ורגוע הביתה.
לא יודעת, כשבדקתי בעבר הבירוקרטיה שיתקה אותיכולנה
אי אפשר פשוט להתחיל, צריך כל כך הרבה דברים מסביב שזה נראה רחוק ולא מושג..

לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.


יש אנשים שנותנים שירותים בזהכורסא ירוקה
ועוזרים למפות את היציאה לעצמאות ולטפל בבירוקרטיה. אם הענין הוא טכני יש לו פתרונות טכניים, אם זה פחד מעצמאות יש פתרונות אחרים
היופי במקצועות ההנדסהאמאשוני

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.


עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.


אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

אבל היא לא בכיוון של המקצועות שמתגלגלים אליהם מהנדנק-ניק

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זו כבר תהיה בחירה שלה כשהיא תגיע לגשראמאשוני

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אני מגיעה מהתחום הזהכורסא ירוקה

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)


אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.


אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.


מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.


בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

תראי בגדול אני מסכימה איתךאמאשוני

ונשמע שבאמת עשית בדיקת עומק.

אבל אם להיכנס לפרטים, אני חושבת שמה שאת מכירה מקרוב נשמע לך קשה יותר,

לעומת מה שאת מכירה מרחוק שנשמע קל יותר.

אני לא חושבת שזה ככה.

יש גם וגם בהכל, ושום דבר לא פשוט, והכל עביר.

בסוף זה תלוי בפרטים ובהזדמנויות ופחות בכל השוק.

אני למשל בכל השנים שעבדתי בהייטק (לא בתפקיד טכנולוגי)

מעולם לא נתקלתי באמהות צעירות מהנדסות בתחום החומרה שהיו צריכות בייביביטר גם בבוקר וגם בצהריים. בתפקידים הקלאסיים עבדו 8:00-16:0 כזה.

ועבדתי עם נשים מוכשרות מאוד שקיבלו קידומים והעלאות שכר יפות.

בתפקידים האחרים שיש יותר גמישות אבל גם יותר אחריות

היו כאלה שיצאו ב15:00 קבוע וממש עפו עליהן!

(אני חשופה לנתוני נוכחות ושכר באופן גורף אז זה לא מפרשנות או השערות) החיסרון שצריך להיות זמין מחוץ למשרד במקרה הצורך.


לגבי מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד' אני באמת לא יודעת מה המסלול שעשו כדי להגיע לזה, רק יודעת שיש להם תואר בהנדסה והן צעירות.

לגבי חוסר יציבות, זה נכון. באמת זה תחומים שקל לחתוך בהם תקנים.


למה ללכת ללמוד הנדסה ולא רפואה או משפטים או כלכלה,

מניחה שיש לזה חסרונות, אבל מי שיש לה נטיית לב חזקה דווקא לזה, שם היא תצליח יותר.

ויחד עם זאתאמאשוני
אני חושבת שממש חשוב מה שאת כותבת, ושכדאי מאוד שהפותחת תתן לבת שלה לקרוא ולחשוב על זה.
ממה שאני מכירה גם במקצועות האלה לא קל להרוויח טוברחללי

זה כן אפשרי, אבל צריך להיות מעולה ולעשות שיווק טוב כדי למשוך לקוחות כעצמאי.

גם צריך להתאים את שעות העבודה לפעמים ולפתוח גם אחהצ.

בכל מקרה אין לי ניסיון עם המקצועות האלה, אבל נקודה חשובה בעיני זה שבמקצועות ההנדסה המשכורת גבוהה מההתחלה, ומי שחי באופן מחושב וחוסך ומשקיע חלק משמעותי מהמשכורת כבר בגילאי ה20 המוקדמות, יצבור פער גדול על מי ש10 שנים לפחות ירוויח משכורת שאי אפשר לחסוך ממנה ורק אז יתחיל להרוויח ולחסוך (אפקט ריבית דריבית).

האמת שבשלב הזהאיזמרגד1

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

משרה חלקית היא לא ערובה לאיזון חיים- עבודהאמאשוני

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)


בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.


למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

התואר הראשון שלי בהנדסת חשמלהריון ולידה
אומנם מאז התקדמתי לתארים מתקדמים והיום אני יותר עוסקת במחקר בסיסי אז זה קצת סוג אחר של משרה. בשנים הראשונות באמת בעלי יותר היה עם הילדים (הוציא והכניס מהמסגרות) בהמשך כשכבר צברתי וותק אני התגמשתי יותר עם השעות (מגיעה מוקדם ויוצאת באזור 2 וחצי) והוא התפתח יותר עם הקריירה שלו. היום אנחנו במצב די מאוזן ושווה מבחינת עבודה בית. לא בטוחה שמשרה כמו מורה למשל הייתה מביאה אותנו למצב יותר מאוזן משפחתי - בזכות השכר הגבוה שלי בעלי לא היה חייב לעבוד מלא שעות וכן ראה את הילדים הרבה ויכל גם להתפתח בעצמו לקריירה עם שכר גבוה. וברוך ה' מבחינה כלכלית זה מאוד עוזר ששני בני הזוג משתכרים טוב אין לחץ כלכלי בכלל ואפשר לחסוך ולהשקיע לעתיד של הילדים בקלות. לדעתי אם היא מתחברת לתחום אין שום סיבה מראש שתגביל את עצמה למשרה פחות רווחית. בהמשך החיים מוצאים איך להתגמש ולאזן עם משפחה.
אכפת לך לפרט על האופציות?נק-ניקאחרונה
היא למשל נבהלת מהרעיון של תואר שני כי היא לא רוצה להצטרך ללמוד עוד שנים 
אם הבת שלך רוצה ללמוד הנדסת חשמלשקדי מרק

הייתי משתפת אותה במחשבות שלך ובחששות שלך

פותחת אותה לעוד מקצועות שיכולים לדעתך להתאים לכישורים ונטיית הלב שלה.

ושתחשוב על זה..

בסופו של דבר שילוב בין בית לעבודה הוא אף פעם לא קל, והיא תמצא את האיזונים שמתאימים לה. 

אולי תראי לה את השרשור הזהשיפור
שתבין את היתרונות והחסרונות ותוכל לקחת אותן בחשבון בשיקולים שלה. בסופו של דבר אלו החיים שלה שהיא בונה, וכל החלטה שהיא תקבל תשפיע עליה בכל כך הרבה דרכים בהמשך שממש חשוב בעיניי שההחלטה תהיה רק שלה. ומצד שני גם מאוד חושב שתהיה מודעת במידת האפשר לשיקולים ולהשלכות האפשריות של כל בחירה.

ואני מסכימה שגמישות היא שיקול משמעותי, אבל גם משכורת מאוד משמעותית, שלרוב תהיה הרבה יותר גבוהה בהייטק מאשר בתחומים יותר גמישים.

ממש תודה לכולן על התשובות המפורטותנק-ניק
אני אראה לה את התוכן של השרשור.

שאלה נוספת שאנונימית ואמאשומי כתבו על זה קצת זה אם יש אופציות של פחות שעות במשרות של הנדסת חשמל 

אתן אוכלות ביום יום חטיפים? או בכלל לא?פומלה
שוקולד כן... חטיפים לא ככ יוצא לילומדת כעת
לפעמים להשתתף עם הבן שלי בבמבה או צ'יטוס אבל ברמה הזו
בגדול לאמיוחדותאינסופית

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

בכלל לאדיאן ד.
חטיפים לאבוקר אור

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

פעם ב....רק בשבתעם ישראל חי🇮🇱
לא מתחברת לממתקים וחטיפים 
איזה כיף לךךךךךךךך!!!!!!ממתקית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

 

אם הכוונה לחטיפים מלוחים אזריבוזום
לא ממש, אבל אם הכוונה גם לממתקים אז לצערי כן...
כל יום 🤭אן אליוט
כשמי כן אני... לצערי.ממתקית
לא מתבזבזת על חטיפים 😉שומשומ

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

מדויקשירה_11
נופלת על שוקולד או עוגיות 
חטיפים פחות יוצא לי,שגרה ברוכה

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

כן. אוף. לפעמים לאורחת ערבמאוהבת בילדי

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לצערי כןזוית חדשה
לרוב לאהשם שלי

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.


בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

שוקולד והרבהרקאני

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

לא כי לא קונה. רק כשצריך קוניםמנגואית

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...


מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...


אני לא אוהבת בכללמישהי חדשה:)
וגם לא שוקולד, אוכלת קצת דגני בוקר מתוקים או פירות כשרוצה משהו מתוק. בשבת אוכלת קצת עוגה גם.

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לפעמים כןטארקו

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...


בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

גלידות!יעל...
לא מחזיקה בבית כדי לא להתפתות לזההשקט הזה
אבל בכללי מתוק יותר עושה לי את זה😅
אוכלת שוקולד והרבה, חטיפים מלוחים כמעט ולא יוצא ליסטודנטית אלופה
בכלל לא.. בכללי אין לי בבית חטיפים ושוקולדנחת-רוח

קונה לשבת לילדים מארז חטיפים פשוט


וזהו


אחת למלאאא זמן קונה לי חטיף לשבת או שוקולד


אבל משתדלת שבשגרה לא יהיה בנמצא


אם יהיה אז אוכל שטויות


וברגיל לא אוכלת כלום בין הארוחות


אם יש בבית אז נניח פעם פעמיים בשבוע אני אוכלתקופצת רגע
חטיפים בסגנון תפוצ'יפס וביסלי.

חוץ מזה כמובן שאוהבת גם שוקולדים, לא סותר 😉 

לא. שוקולד כן (בערך 2 קוביות ביום)קמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ח' בתמוז תשפ"ו 13:07

בס"ד

 

פעם בשבוע מאפה שווה. וקינוחים בשבתות.

כשיש, כןשנהבאחרונה

בדכ אין. בדכ משהו מתוק עם הקפה בבוקר.

הבעיה אצלי היא שאם אין משהו מתוק אני פשוט מכינה. ואת זה אני באמת מסוגלת לנשנש בלי חשבון.

אולי יעניין אותך