(זה כתוב לא כ"כ מסודר וברור... מחילה)
בניגון קול דודי של חב"ד
יש בהתחלה את החלק של המילים ואח"כ החלק שרק ניגון
תמיד חשבתי שכאילו בניגון הזה אנחנו מדבררים את ד'
ד' מבקש שנפתח לו ויש ניגון שמבטא את זה
ואז ניגנו אותו היום ואני כולי חסום אליו והוא לא מצליח לגעת בי
אז ניסתי להיפתח ולהקשיב לו קצת
ופתאום עלה לי שזה בכלל לא דברור של ד'
אלא הכל תיאור של החוויה שלנו
אנחנו מספרים שד' דופק לנו וקורא לנו לפתוח
והניגון זה בעצם התגובה שלנו לקריאה הזאת
בכי של כיסופים ורצון לפתוח את עצמנו לד'
ובעקבות החוויה הזאת של ההקשבה עלה לי פתאום שזה אולי גם חלק מהעניין של ראש השנה
להקשיב
להקשיב לעצמנו
המצווה של ראש השנה זה שופר
רחמנא אמר תקעו
ומצד שני הברכה לשמוע קול שופר
גם בהלכה, מצד אחד צריך תקיעה של יהודי שכיוון למצווה ולהוציא מצד שני המצווה זה השמיעה וזה לא שהתוקע מוציא את כולם ידי חובה בתקיעה מדין שליחות
אז מה הפשט? שמיעה או תקיעה?
מסבירים הפוסקים שהשמיעה זה המצווה
אלא שצריך לשמוע תקיעה של יהודי עם כוונה
ואולי זה בעצם העניין של ההקשבה
שצריך בעצם להקשיב לעצמנו, לקול שיהודי מוציא כשהוא תוקע
להקשיב ולהבין מה בעצם יוצא שם
מה הרוח שיוצאת מהנשמה שלנו אומרת במעבר דרך השופר הזה
היא אומרת שאין לנו מלך אלא אתה
היא אומרת שאנחנו זרעו של אברהם ויצחק ואנחנו מוכנים למסור את הנפש שלנו ל-ד'
זה לא איזה משהו מבחוץ שצריך להשיג
או איזה מחסן זכויות שצריך להביא כדי לזכות
זה פשוט להוציא את הפנים שלנו
הגמרא אומרת "שופר כיוון דלזיכרון קאתי כלפנים(כמו קודש הקדשים שאסור להיכנס לשם עם דברים שמזכירים את חטא העגל) דמי" שופר הוא בא להזכיר לנו את עצמנו ולגעת בפנים שלנו בקודש הקודשים שלנו
ומתוך החיבור וההקשבה לפנים הזה שלנו אנחנו זוכים לאור פני מלך חיים
גם הצורה של השופר
מתחיל מנקודה קטנה שורשית שאליה האדם נושף את הפנים שלו ומהפנימיות הזאת יוצא ומתרחב
ראש השנה זה להקשיב לעצמנו אקטיבית בהתערותא דלתתא ולהתחבר לפנים שלנו
יום כיפור זה מתגלא ממילא בהתערותא דלעילא
(בלי להאריך זה מקביל גם לפסח ופורים, שפסח הוא כמו ראש השנה ופורים כפורים)
אז שנזכה כל הימים האלה לשוב בתשובה "עיקר התשובה שישוב האדם אל עצמו"
ומתוך התשובה אל עצמנו ומתוך כך אל ד' לזכות לאור פני מלך חיים ולשנה טובה ומתוקה
בניגון קול דודי של חב"ד
יש בהתחלה את החלק של המילים ואח"כ החלק שרק ניגון
תמיד חשבתי שכאילו בניגון הזה אנחנו מדבררים את ד'
ד' מבקש שנפתח לו ויש ניגון שמבטא את זה
ואז ניגנו אותו היום ואני כולי חסום אליו והוא לא מצליח לגעת בי
אז ניסתי להיפתח ולהקשיב לו קצת
ופתאום עלה לי שזה בכלל לא דברור של ד'
אלא הכל תיאור של החוויה שלנו
אנחנו מספרים שד' דופק לנו וקורא לנו לפתוח
והניגון זה בעצם התגובה שלנו לקריאה הזאת
בכי של כיסופים ורצון לפתוח את עצמנו לד'
ובעקבות החוויה הזאת של ההקשבה עלה לי פתאום שזה אולי גם חלק מהעניין של ראש השנה
להקשיב
להקשיב לעצמנו
המצווה של ראש השנה זה שופר
רחמנא אמר תקעו
ומצד שני הברכה לשמוע קול שופר
גם בהלכה, מצד אחד צריך תקיעה של יהודי שכיוון למצווה ולהוציא מצד שני המצווה זה השמיעה וזה לא שהתוקע מוציא את כולם ידי חובה בתקיעה מדין שליחות
אז מה הפשט? שמיעה או תקיעה?
מסבירים הפוסקים שהשמיעה זה המצווה
אלא שצריך לשמוע תקיעה של יהודי עם כוונה
ואולי זה בעצם העניין של ההקשבה
שצריך בעצם להקשיב לעצמנו, לקול שיהודי מוציא כשהוא תוקע
להקשיב ולהבין מה בעצם יוצא שם
מה הרוח שיוצאת מהנשמה שלנו אומרת במעבר דרך השופר הזה
היא אומרת שאין לנו מלך אלא אתה
היא אומרת שאנחנו זרעו של אברהם ויצחק ואנחנו מוכנים למסור את הנפש שלנו ל-ד'
זה לא איזה משהו מבחוץ שצריך להשיג
או איזה מחסן זכויות שצריך להביא כדי לזכות
זה פשוט להוציא את הפנים שלנו
הגמרא אומרת "שופר כיוון דלזיכרון קאתי כלפנים(כמו קודש הקדשים שאסור להיכנס לשם עם דברים שמזכירים את חטא העגל) דמי" שופר הוא בא להזכיר לנו את עצמנו ולגעת בפנים שלנו בקודש הקודשים שלנו
ומתוך החיבור וההקשבה לפנים הזה שלנו אנחנו זוכים לאור פני מלך חיים
גם הצורה של השופר
מתחיל מנקודה קטנה שורשית שאליה האדם נושף את הפנים שלו ומהפנימיות הזאת יוצא ומתרחב
ראש השנה זה להקשיב לעצמנו אקטיבית בהתערותא דלתתא ולהתחבר לפנים שלנו
יום כיפור זה מתגלא ממילא בהתערותא דלעילא
(בלי להאריך זה מקביל גם לפסח ופורים, שפסח הוא כמו ראש השנה ופורים כפורים)
אז שנזכה כל הימים האלה לשוב בתשובה "עיקר התשובה שישוב האדם אל עצמו"
ומתוך התשובה אל עצמנו ומתוך כך אל ד' לזכות לאור פני מלך חיים ולשנה טובה ומתוקה
)
יש לך זיכרון צילומי לניקים …