המשפחה הקרובה: את אחים שלי הקטנים אחיינים וזה מנשקת מחבקת בלי סוף מכוצ'צ'ת. יש לי אחים שאוהבים יותר יש כאלה שפחות. יש את האלה שמתבגרים וכבר עברו אותי בראש אז קצת יותר מורכב חחח במיוחד ליד חברים שלהם חחחחחח. אבל בגדול את אחים שלי הקטנים ממש וגם זה די מקובל. יש לי עוד אחים שככה מכוצ'צ'ים את הקטנים.
אחים שלי שבגילי לצערי אין מגיע בכלל. ואני אומרת לצערי כי לא הורגלנו בכך ולהיפך, נוצרה איזה מבוכה או חסך בעניין הזה. רק בחתונה של אחותי הגדולה למשל חיבקתי אותה פעם ראשונה בערך.
בכלל למשפחה המורחבת שלי יש אישיוז עם מגע וזה קשור לעבר משפחתי מאוד מורכב. למשל סבתא שלי הייתי מאוד רוצה לחבק ולנשק אותה היא פחות 'אוהבת'. לדעתי היא כן אוהבת מגע אבל הרבה חסימות והגנות יש שם.
ההורים שלי: לצערי לא ממש גם בתור ילדה וגם עכשיו, אבא בכלל לא (קשור למה שכתבתי קודם). זוכרת פעמים ספורות שחיבק או נתן נשיקה קטנטנה בחיי: בחתונה, אולי בבת מצווה ובטח עוד איזה פעם פעמיים שאני לא זוכרת.
אמא קצת יותר אבל בעיקר אני הייתי מחבקת אותה ודורשת ממנה חיבוקים עד שכבר נמאס לי והיה איזה ריחוק
לגבי חברות, וואו, קשה לי מאוד. לצערי אני אומרת אני לא מאלה שמחבקות באוטומטי (אולי טראומה מהאולפנה שם הייתי צוחקת עלינו שבוקר טוב זה חיבוק כל יום וערב מחדש חחחח) אבל גם היום לחברות טובות שאני רואה פעם ב.. זה חיבוק מאולץ ואני אומרת לצערי כי שוב, זה בא מאותו מקום של החסימות של המשפחה שלי....
המשפחה בצד השני יש יחסית יותר מגע וזה, עם חלק זה מביך ועם חלק למשל סבא ודודים זה אמיתי. אז כשאני מקבלת חיבוק דוב מדוד שלי אני שמחה (למרות שלא יודעת אם זה בעייתי).
עם הגרוש היה הרבה מגע ואז הבנתי שאני אוהבת מאוד מגע וזה ובבית שלי בעז''ה ככה זה יהיה עם הילדים שלי ולהם זה יבוא יותר טבעי ממני.
עם חברות אגב לפעמים זה מגעיל אותי קצת.. לא יודעת איך להסביר:/ אבל בהחלט יש אישיוז עם מגע חיבה אצלנו בבית ואני שמחה שלפחות יש את אחים שלי הקטנים שאיתם היינו פתוחים בזה וב''ה גם עכשיו כשהם גדלו זה טבעי איתם
תודה כל הבמה לשפוך
))
