תתפלאי מה שיחה פתוחה וכנה יכולה לעשות..

ואם דיברתם ולא עזר, לכו לייעוץ. או לפחות את לבדך בתור התחלה.

מה יעזור לי יעוץ?

מראה לך מה אתה באמת וכיצד אפשר לשפר את זה,

מקבלים את זה באופן אחר כי זה אובייקטיבי

ואשכרה, אתה מאשים אותי, כאילו כל גבר שאיתי הייתי חיה ככה הייתי מרגישה?

יש לאש כח עצום לרומם גבר או להשפיל.

אולי בלי אלימות פיזית.. אבל נפשית ומילולית גם כן

מפתיע קצת שזה המסקנה ממה שהיא כותבת.

זה לא שכל מה שהיא כותבת זה על בסיס המקום שלה מול בעלה או מול בעלה כשיש נשים אחרות בסיפור. זה רק כוכבית בתוך כל זה.

וזה גם כל כך הגיוני שהיא מרגישה את זה בתוך כל המצב שלהם, גם אם בעלה לא באמת מתייחס אובייקטיבית באופן יוצא דופן לנשים אחרות.

(לפותחת - אני לא מתכוונת שאני לא מזדהה עם המקום הזה שאת רוצה את היחס המיוחד והמלאה של בעלך אלייך באופן מיוחד, אבל אני מסייגת שיכול להיות שהתחושה שלך באה מהמקום של הקשר שלכם היום ולא דווקא בגלל שהוא באמת מתייחס באופן מיוחד לנשים אחרות)

ממש מנסים לעשות הפרדה של כל נושא ונושא,

ואז מתייחסים לעומק לכל נושא.

למשל, ממה שציינת בהודעתך בלבד אפשר לחלק לכמה נושאים:

1. אתם נשואים 5 שנים.

יש ילדה ב"ה.

בת כמה היא?

2. הייתה אהבה גדולה בתחילת החיים - נקודה מאוד מאוד משמעותית, טובה וחיובית -

ואת כותבת שהייתה את אותה האהבה עד לפני כמה חודשים.

מה קרה שם בזמן הזה?

האם משהו השתנה?

חשוב לברר זאת לעומק.

3. כתבת שבעלך בעל טוב

ושמה שאת מרגישה שחסר זה יותר מודעות (שלו),

יותר לדעת איך מתנהגים עם אישה,

להצליח לעבור בשלום ובטוב תאקלים בזוגיות,

העניין שהוא מאוד רוצה ומבטיח לנסות אבל בפועל משהו שם מתפקשש.

צריך ממש שורה שורה לעבור ולראות איך ניגשים אליה בכדי שיהיה שיפור.

וב"ה הכל בר שינוי ובר תיקון!

עם כלים נכונים, ועם מודעות נכונה, ועם רצון אמיתי של שניכם ולקיחת אחריות אישית ומוכנות לעבודה - זה לגמרי לגמרי אפשרי, ואפשרי בשלמות ב"ה

4. העניין שכתבת שאת מרגישה לא מספיק אהובה אצלו -

גם כאן - לברר זאת לעומק מול שניכם

5. העניין שכתבת שלדעתך אכפת לו מנשים אחרות, ולראייה הוא התעניין מאוד בלידה של אשת אחיו שהייתה קשה

6. העניין שלו בלידה שלך - שכתבת שהיה אפתי - לראות מה בדיוק קרה שם,

ובעיקר *למה*

הלמה הזה הוא מאוד מאוד חשוב.

סתם כדוגמא,

מאוד יכול להיות ש*את* פירשת את ההימצאות שלו בלידה שלך כאפתית,

בעוד *הוא* חווה שינוי מאוד משמעותי - בהפיכתו לאב, ולראות את בתו, ולהיות נוכח בלידה

ובגלל שזה *קשור אליו אישית ולמחויבות שלו ולכל המשך החיים שלו* (מה שאין כן בלידה של אשת אחיו, שאין לו כל קשר ומחויבות והרבה יותר קל להיכנס לזה לעומק וכו' בלי שזה ישפיע עליו...) התגובה שלו הייתה נראית אולי מבחוץ כאפתיות, בעוד מה שבאמת קרה זה שהנפש הייתה קצת בהלם ולוקח לה זמן להסתגל ולהתרגל וזה מאוד מאוד טבעי...

7. וזה סעיף סופר חשוב (כולם חשובים כמובן מאוד מאוד, וכאן אולי יותר) - 

כתבת שאולי את בדיכאון.

אם אכן זה המצב, זה פקטור מאוד מאוד *מאוד* משמעותי שמשפיע גם על הזוגיות כמובן.

אדם בדכאון נמצא בתוך חושך גדול

כמו שמיכה ענקית שמכסה על כל שאר הרגשות הטובים שנמצאים - ופשוט לא ניתן לראות אותם ולהרגיש אותם בגלל אותה השמיכה הזאת של הדכאון...

ואם את אכן בדיכאון חשוב מאוד מאוד לטפל.

קודם כל בשבילך.

בשביל כל הבית שלכם.

הילדה.

הזוגיות כמובן

זה החיים שלך

הייתי מציעה בהקדם לפנות לרופא המשפחה / אחות טיפת חלב / ארגון ניצ"ה וכדומה ולראות האם יש באמת דכאון ואם כן להתחיל לטפל כמה שיותר מהר.

חיים עם דכאון הם לא חיים. בשום תחום שהוא.

ולאחר הטיפול בדכאון ב"ה השמש חוזרת לזרוח,

האור יכול להיכנס

וכמובן שגם בזוגיות זה משפיע לטובה מאוד מאוד...

8. כתבת שאת עם גלולות -

גם את הכיוון הזה הייתי מבררת,

ורואה האם התופעות לוואי של הגלולות (שלרוב ממש לא מקדם הרגשה טובה ומצב רוח טוב, בטח במצב של דכאון, הייתי רצה לברר זאת כי אחת התופעות הידועות זה שינוי במצב הרוח לרעה... אם זה אכן כאן כדאי מאוד לשקול החלפה של מינון / סוג גלולה / סוג אמצעי מניעה אחר בלי הורמונים וכן הלאה...

9. מצרפת לך תשובה ארוכה שכתבתי, ובתוכה, בין היתר ישנה התייחסות רחבה לנושא דומה לשאלתך בכותרת (איך מחזירים את האושר לחיי הנישואים?) - תוכלי לגלול עד שתגיעי למילים בכותרת: "והאם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה"

+ הכותרת "הבנת מהות הנישואין"

כאן:

מנסה לענות - אזהרת חפירה רצינית לפנייך - נשואים טריים

ב"הצלחה רבה רבה יקרה!

גמר חתימה טובה ולכל הישועות והטוב שיש 🙏

ה' ישלם שכרך מהשמים.

זה שהגעת לשלב שצריך לעבוד יותר. שחיקה, שגרה, התרגלות זה דברים שקורים לכולם.

אין שום דבר שאת כותבת לרעת בעלך, ומה שכתבת שאת לא מרגישה מספיק אהובה או לא מספיק בטוחה מול נשים אחרות זה רק מחזיר אותך לבדוק את מה שכתבתי.

להגיד - "מבחינתי בוא קאט" זה בטח לא פתרון. כי ההרגל מגיע עם כל בן זוג, כל אחד. גם הכי מדהים שיש. צריך עבוד, לפתח, להעמיק את הקשר, לאהוב מחדש כל הזמן. אלה החיים...

התחייבתם אחד לשני לפני 5 שנים, לעזוב את הקשר בגלל שהתמסמסו לכם השאריות מההתחלה זה ממש לא הוגן וגם לא הגיוני.

מה העבודה שאת מוכנה להשקיע בקשר הזה?

כמה מאמץ?

את מודעת לזה שבכל קשר שלא יהיה לך גם המדהים ביותר אחרי 5 שנים את תגידי - בוא ניפרד כי נגמרה האהבה? אין אופציה אחרת. פשוט אין.

אלה החיים

זה בדיוק הזמן שלכם לפרוץ למקום אחר עמוק יותר וטוב יותר

תשקיעו

אולי יש הרגלים שאתם צריכים לבדוק ולהעיף, אולי יש דברים שאהבתם לעשות פעם וסתם הפסקתם וזה הזמן להחזיר, אולי יש דרכים אחרות חדשות להכיר אחד את השני שלא ידעתם עליהם...

ואם אתם לא מוצאים לבד אחרי שאתם מדברים על זה ומעלים את זה ביחד - לכו לטיפול זוגי. תילחמו בשגרה, תילחמו ביחד בהרגל, ותגלו שהקשר שלכן יכול להיות הרב היותר עמוק ועשיר ממה שהוא עכישו

או שהוא השתנה?

באמת, שיניתם לי משהו בהסתכלות בתקווה ובלב.

עברו ימים הרבה הרבה יותר טובים.

נתתם לי כוח לעשות שינוי, לרצות אחרת ולנסות.

תודה.

חג שמח!

לי לקח הרבה זמן לקלוט שהגלולות שלקחתי גרמו לי לשקיעה רגשית, אפטיות וקושי להתמודד עם אתגרי המציאות וכשהפסקתי עם אותן גלולות חזרתי לעצמי.

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב