א. הרכיב השיפוטי בדת הוא אמצעי למטרה. המטרה זה הקירבה לה' או כל אידיאל אחר מפוצץ גדול ככל שיהיה.

ב. חיבור למחשבות ורגשות משמעותיים.

ג. בשלב החיפוש - מה שיגרום לי להקים משפחה בשמחה. שיהיה מטרה ראשית משותפת. הפרטים פחות קרייטים למרות שברור שיש יחס כלשהו בין הפרטים למטרה. זה אמור ללכת ביחד. בשלב ההיכרות ובניית קשר - הבחינה העיקרית ואולי היחידה היא ביחס לאמון. מאוד חשוב שלי 'פיו וליבו שווים' אבל מעבר לכך לא רואה עניין לחשדנות מסויימת.

וכל "גדולי ישראל באמת" חיו ככה...

שנכדה שלו שהיתה חיילת קרבית הגיעה לסדר ט"ו בשבט ההמוני שהתקיים בבית של הרב תוך כדי שהיא עם נשק ועם מדים. היה מי שהעיר לה בכניסה על כך שלא מגיעים ככה לבית של הרב והיא אמרה לו "זה סבא שלי".. והיא נכנסה והרב קרא לה ליד כולם לשבת לידו. לאה רק שהוא לא התבייש ממנה או הגדיר אותה בתור פאדיחה אלא ממש הראה שהיא רצוייה לא פחות מכל אחד בסדר הזה. 

מכאן רואים שהוא לא חשב שההלכה היא פרמטר?

(מזכיר לי סיפור משעשע:

הזווהילע'ר רב'ה זצ"ל, שהיה ידוע בסנגוריה ואהבת ישראל שלו, נהג לומר תמיד "ועמך כולם צדיקים, ועמך כולם צדיקים..."

יום אחד הגיע אליו איזה מסורתי-למחצה, ואמר לו "נו, הרב'ה הרי ידוע כ'צדיק', ואני - גם כן צדיק, כי הרי אני מה"עמך כולם צדיקים", לי יש בן מבוגר, ולרב'ה יש בת מבוגרת, הבה ונשדכם, כידוע, שצדיקים משתדכים זה עם זה...

אמר לו הרב'ה, ודאי וודאי שאתה צדיק, אבל אני מציע שכל אחד ישתדך עם צדיק כמותו...)

חפש היטב היטב, בחורים ובסדקים, היכן בתגובתה זו: אני מנסה להיות כמו גדולי ישראל באמת, שהצליחו לראות את הלב - לקראת נישואין וזוגיות ובתגובתי עליה זו: ההלכה היא פרמטר משמעותי בהגדרת בן אדם - לקראת נישואין וזוגיות קויים דיון אם זה פרמטר לאהבת ישראל.

אם תמצא - אני פותח שרשור ענק ומשאיר לו קישור בחתימה שלי, שאני מבטל את כל דעותי כעפרא דארעא מול כל מילה שתאמר.

כמו שרמזתי לך בשרשור המקביל, אתה לא קורא מה אני כותב, אלא מביט מלמעלה ומשלים לפי הסטיגמות שיש לך עלי.

האם כתבתי שצריך פחות לאהוב? כתבתי שזה פרמטר לאהבה? אמרתי משהו בכיוון? נאדה.

כתבתי שזה פרמטר בהגדרת האדם, במענה לזה שהיא כתבה שזה לא פרמטר בהגדרת האדם.

אז מה אתה רוצה ממני, לאלף עזאזלים?

כתבתי את זה כדי להסביר למה היא התכוונה שהיא כתבה שההלכה היא לא פרמטר. לזה היא התכוונה.

אל תגיב לי כאילו אני לא בסדר, בגלל פרשנות שלך בדבריה.

לגופו של ענין: זה בדיוק השיבוש שמהווה אם כל חטאת. חוסר הבהירות הזה.

כשמתכוונים לזה - צריך לכתוב את זה.

אחרת מוחקים כל קיום של סולם ערכים תורני.

לאהוב - צריך תמיד.

אבל לא מתוך התעלמות בהבדל "בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו".

אגב, לא נשכח שגם בנוגע לאהבה אנו מכירים אהבה מיוחדת לתלמידי חכמים. "דרחים רבנן".

במקום לצאת בשצף קצף אפשר לנוח ולראות שהרבה פעמים אנשים לא מתכוונים למוטט את יסודות היהדות..

אותו דבר בדיון הקודם בינינו

יצאתי בשצף קצף עליך, בתגובה ליחס שלך אליי.

וזו הפעם השלישית להערב, שאתה מאשים אותי בדברים שלא עשיתי.

ולגופו של ענין: ההבדל בין שלי לשלך, שאני מתבסס נטו על מה שהיא כתבה - ש"ההלכה זה לא משהו שמגדיר בני אדם". היא לא כתבה ש"ההלכה, על אף היותה מגדירה בני אדם, לא משנה את האהבה אליהם". פשוט וקל.

מה מגדיר את ההבדל בין גנב למי שלא גונב?

מה מגדיר את ההבדל בין שקרן לדובר אמת?

מנחש שענית נכון. אבל אלו ערכים שכל העולם מסכים עליהם.

לא תהא כהנת כפונדקית?

זה גם מה שמגדיר הבדל בין מי ששומר שבת למי שלא.

שוב השורה הראשונה כאן: ללמד זכות זה לא אומר לטמון את הראש בחול. - לקראת נישואין וזוגיות

גם על שקרן אפשר ללמד זכות ולא לחשוב שזה מגדיר אותו בצורה בלעדית

איפה כתבתי בלעדית? (פעם רביעית... בררר)

"וכל "גדולי ישראל באמת" חיו ככה.."

למה זה חשוב? למה זה נצרך?

כנגד המגמה של להפוך את גדולי ישראל לאנשים חמודים כאלה שעסקו בללטף את כולם ולא ממש עניין אותם אם אנשים שומרים הלכה או לא.

וזו זכותי להביע את דעתי, ואם היא לא מוצאת חן בעיניך זה לא מצדיק שתאשים אותי לחינם. באמת תודה

זאת פרשנות ממש מחמירה ביחס לדבריה

קרא שוב את סיום התגובה הזו: אני לא יצאתי עליה בשצף קצף, אני כתבתי משפט מאוד קצר ונקודתי - לקראת נישואין וזוגיות

אני לא כחושב שנכון להתייחס לעצם המילים שהיא כתבה ולדקדק בהם.

מה לעשות - אנשים לא כותבים ככה.

והציניות ממש לא מוכרחת, אפשר לחדד, להבהיר, להאיר.

בטח שלא כל עמדה שלא מדוייקת עכשיו היא כמו שאתה מתאר.

ועל אהבה וכו'

לא על מחיקת הפרמטר העקרוני.

ללמד זכות זה לא אומר לטמון את הראש בחול. - לקראת נישואין וזוגיות

זה הכל. מה לעשות.

בני אדם עסוקים ללמד זכות ולקרב ולהתקרב.

אתה כנראה מכיר את האמירה של הרצי"ה על "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"

מי שחושב שאין הבדל בין הרב דרוקמן לניצן הורוביץ, הוא כנראה מטומטם.

צר לי.

ואם הוא רואה את זה כחלק מעבודת ה' של גדולי ישראל, אז כנראה הוא חושב שהם מהדרים במצווה דאורייתא של "והיית משוגע"

לא חכמה לקחת דברים לקיצון ולצאת נגדם

לקחת את התפרשנות הכי מפרגנת של דברי ולהתייחס דווקא אליה.

יפה. אם תצליח לעמוד באתגר הבא אודיע שאני מסכים עם כל דעותיך: - לקראת נישואין וזוגיות

אינטלגנציה, שמביאה להבנת משמעות המילה הזו ועומק הסירוס שיש בה מול היהדות (לעומת מי שחושב שזה סתם מילה נרדפת)

או הפנמת תורת הרב זצ"ל, שמביאה להבנה האמורה.

כמובן, מי שגם אינטלגנט וגם קוקניק, וחווה את עומק הניגוד הזה במלוא הרדיקליות, סולד מזה בכפליים..

פגשתי יותר מידי אנשים שמישהו לא סיפר להם את זה יום אחד, ולא טרחו לפתוח ספרים 🥴

(תראי את הסוגריים שהוספתי שם בעריכה)

חחח

אבל המילה יהדות היא גם חמקמקה. דת לפחות מתייחסת למשהו מאוד ברור.

יהדות = מה שא-להים חושב.

הייתי מאוד נזהר להכניס משהו לזה.

לא על כל מחשבה הייתי מכניס אותה למונח יהדות..

הוא מונח מאוד כולל ומעורפל.

דת הוא זה מעשים, הלכה וזה דבר מאוד מוגדר ולכן יותר קל לי להתייחס אליו.

אני בעצמי לא שלם עם המושג דת ואני מזדהה עם הגועל שלך.

מחלוקות בתוך היהדות.

וכמו כן טענות בשם היהדות שלא נובעות מנבואה

שלם של מחשבות וכיוונים שהתגלו במשך ההסטוריה

ולא כל מחשבה או כיוון הוא מוחלט ויש לקשר אותו לא-להים בצורה בלעדית.

לכן אני נזהר מלייחס אמונות שונות שלא מפורשות בדברי נבואה בגדר יהדות.

לדוגמא - הרמב"ם והכוזרי חולקים בעיקר אמונה. למה אני אקרא יהדות ולמה לא?

לשניהם? אם כך - זה מכלול שכולל בתוכו סתירות.

דת זה משהו מאוד מצומצם ולכן יותר קל להתייחס אליו. זה חוק, הלכה במובן הכי פשוט שפה גם אם יש מחלוקות העקרונות הכללים הם אותם עקרונות (במסגרת האורתודוקסיה

גם המחלוקות החריפות ביותר כמו השגות ר' נחמן על הרמב"ם?

גם המחלוקות העכשיויות בין מנהיגי ציבור בדורנו?

"חכמת הקודש הפועלת"?

כתובים שם דברים יפים וטובים ונכונים, אבל מה זה קשור?

אולי התכוונה לזה

אבל זה מורכב יותר.

להציג את זה כמשמעות של מחלוקת זה הצגה חלקית וחיצונית.

באופן פנימי ומהותי, מחלוקות לא אמורות להיות. זה לא חלק מהתכנון.

מה שהוא מתאר זה התהליך שבו המחלוקת בסופו של דבר לא הורסת אלא בונה.

אבל היא לא היעד. העיד הוא לפתור את המחלוקת.

"אם יש מחלוקת בין שני פוסקים, לפחות אחד מהם טועה"

וגם הרבנים שלנו שליט"א. לפחות אותם שלימדו אותנו את זה.

*ברור שיש מקומות שבהם יש מקום לשתי הדעות. אבל זה שאנחנו לא מסוגלים להכריע ביניהם או למצוא היכן הדעה האחת צודקת והיכן השניה, זה הרס התורה ולא גדלות התורה

מעין מח' בחז"ל (מצד אחד המאמר על 'בעלי אסופות' וכו', מצד שני הגישה שהרמב"ם מביא בהקדמות)

בכ"א, פשוט שבלא מעט מח' א"א לומר אלו ואלו.

מורכבות אין משמעותה שגם א' וגם ב'. מורכבות משמעותה שיש מקום לשתי התפיסות, וצריכה להיות אינטראקציה ואיזון ביניהן, ויש נקודת איזון מושלמת.

זה נכון גם לגבי ההלכה.

הנקודה היא שבמצב אידאלי, אנחנו מסוגלים להגיע לאיזון המדויק והנכון.

התורה היא נצחית ואחת.

ולכן יש איזון מושלם אחד.

ובהרבה מחלוקות יש עניין סובייקטיבי 

אבל יש גם עניינים אובייקטיבים במחלוקות ואותם עניינים אובייקטיבים יש צד של אמת ושקר והכרעה ברורה.

נוצר פה דיון מעניין. אולי אפתח דיון כזה בפורום בית מדרש.

(אם כי זה מוזכר בפרשת השבוע)

למה אי אפשר להשתמש במילה המודרנית, המחודשת, "דת", בהקשר של תורה?

הרי המילה הומצאה לפני 150 שנה כדי לציין דברים מסוימים.

מה הבעיה בשימוש בה?

@נשמה כללית

@advfb

@מדרשיסטית20

@בייניש נח

ויש מי שרואה צמצום בכך.

ואני מסכים גם עם דבריך ואין שום בעיה באמת.

מדרשיסטית לימדה אותי אתמול שאפשר להסכים עם שני הצדדים וזה לא יהיה סותר ;)

אגב, המילה מוזכרת במגילת אסתר "ואת דתי המלך אינם עושים"

דת היא מילה פרסית, שאינני יודע את משמעותה המדויקת.

יש גם "ותנתן דת בשושן", "יודעי דת ודין".

אם אינני טועה, זה במשמעות של משהו שנתנו אותו, כלומר חוק או הוראה. מקביל לdata=נתונים (כן, יש קשר בין פרסית לשפות אירופיות)

והיה צריך מילה שתתרגם את המונח religion ומקבילותיו בשפות אחרות. אז בחרו בזה. לא רואה הבדל ממילים כמו "גרב" או "רציני"

מה רליגיוזה הבאת לי עכשיו?

ולעצם הנקודה - לא הבנתי.

religion/דת זאת מילה שמתארת מערכת חוקים ואמונות שקשורות לאלהים. בין אם ה' א-להים אמת, או מי שפונה אל אלהים אחרים (בדיוק כמו שאותה מילה מתארת את האמת והשקר כאן...). "פולחן דתי".

אין לנו מערכת חוקים ואמונות כזאת? לכל הגויים יש ולנו אין? לנו יש ולהם אין?

נכון, התורה היא דבר ה' ונתונה לנו - הנה, אז זה בדיוק "דת", דבר שנתון לנו מאת ה'.

ולא, זה לא ש"להם יש ולנו אין", זה שלנו יש הרבה יותר.

התורה שלנו היא משהו חי, מפעם, לא אסופת הוראות יבשושית וקודרת...

וכן, מצוותיה אינם "פולחן"....

אתה כל כך אוהב את האוכל של אמא שלך שמעצבן אותך שקוראים באותו שם למנות קרב?

לא טיעון מאד דקדוקי

אתה החלטת ש"דת" זה משהו יבשושי וקודר. לא אני, ולא אליעזר בן יהודה.

דת זה התרגום המדוייק של המושג הלועזי הנ"ל, שלא כולל שום מימד של חיות.

באותה מידה, אגב, להבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור, גם הבודהיזם אינו דת.

זה לא שמחיבת היהדות אני אומר את זה, עם הבודהיזם אין לי שום יחסים... אלו פשוט עובדות.

גם "זקנה", "שיפוצניק", או "קופאית" לא כולל מימד של חיות. כי זה לא מה שמנסים לתאר. ובכל זאת הם חיים.

לגבי בודהיזם אני יכול לקבל את הטענה שלך, כי 1 אם הבנתי נכון זאת פילוסופיה של שלילת הדתיות 2 אין להם מערכת חוקים או אמונה בנבואה ותורה שניתנה וקשר עם בורא עולם וכו'.

לעומת זאת, האיסלם מבוסס על נבואה, תפילה, עבודת ה' (כן, "פולחן", זאת המילה שיוחדה לזה כדי להבדיל מ"עבודה" מקצועית), מצוות (מעשים שצריך לעשות) ועבירות (מעשים שאסור לעשות), מערכת אמונות...

כך גם הנצרות.

כך גם רבות מהמערכות האליליות, רק ששם הן לא כוללות איסור עבודה זרה ולא שוללות זו את זו - הם עובדים לעץ בשעה אחת ועובדים לאבן בשעה אחרת, מקריבים קורבנות לעץ ולאבן, נשמרים מאיסורים שנביאי העץ והאבן אוסרים עליהם ומקייימים את מצוות נביאי העץ והאבן.

התורה מתייחסת לעבודה זרה ולעבודת ה' באותם מונחים, היא רק מדגישה שזה אמת וזה שקר. למה אי אפשר לקבל מילה שמכילה את שני הדברים? למה "עבודה" היא מילה תקינה לשני הדברים, ואילו "פולחן" או "דת" לא?

כל מה שאתה מכיר על המילה העברית המודרנית "דת", זה בדיוק המילה האנגלית המודרנית "religion".

זה מתאר מערכת חוקים ואמונות מובחנת שקשורה לעבודת ה' או לחלופין לעבודת אלילים (או שניהם) - נכון, זאת הגדרה טובה למילה העברית "דת"?

שמתייחסת בעיקר למערכת חוקים אז כנראה שאנשים תופסים את זה ככזה ואז זה מצמצם את העניין. זאת התיאוריה שלי.

אני בהחלט יותר מתחבר למילה הלועזית בגלל זה כי היא נשמעת לי יותר כוללת.

מבחינת משמעות המילים, אין לזה משמעות.

ההבנה ש"אש דת" היא התורה היא מפורשת אצל חז"ל.

התורה בהחלט כוללת מערכת חוקים והיא דבר יסודי בה - תורה מלשון הוראה.

אם נלך על המינוח הפרסי של "דת", נתון, אז בהחלט התורה ניתנה לנו.

כל שלש הסיבות האלה מחזקות את הסיבה למה לקרוא למה שאנחנו נוהגים לפיו "דת".

המונח הלטיני religio הוא עתיק ולא ברור מה המקור שלו, 

religion | Origin and meaning of religion by Online Etymology Dictionary

Religion - Wikipedia

ובכל מקרה יש הרבה ביטויים שאנחנו משתמשים היום שאיבדו קשר עם המשמעות המקורית, אז זה לא ממש משנה.

"המועדון של הדתיים"

חשש לצמצם את המצוות בתור סימובוליים חברתיים

חלקת על דברי הרמב"ם "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג"

החלוקה לעמים שונים - אתה מתכוון שהחלוקה הזאת היא נכונה? כי גם התורה מחלקת את העמים, "יצב גבולות עמים"

לא ברור לי למה שרשרת התפיסות הלגיטימיות שמוזכרות כאן היא עם תלות פנימית.

הקב"ה ברא את העולם כרצונו - עם זה מסכימים גם הנוצרים ווהמוסלמים.

האם הוא מתייחס לעולמו בכפייה או ב"גילוי רצונו הפנימי"? אני חושב שתמצא ביטויים שמטים לשני הצדדים, גם בקרב הוגים נוצרים או מוסלמים וגם בקרב רבותינו הראשונים והאחרונים שמפיהם אנו חיים.

אני יודע שלרצי"ה היתה גישה מאד קיצונית, חריפה, וחדה בנושאים סביב הענין הזה. וכנראה אני גם לא בקי מספיק במשנתו.

אבל אני באופן אישי מרגיש ששיטתו ותפיסתו של הרצי"ה איננה מחייבת אותי בשום צורה.

מה שכן, אם אכן זה הסיפור, אשמח שמישהו מכל מואסי הכינוי "דת" יסביר לי בצורה ברורה ובלי קפיצות לוגיות מה התפיסה שלו בנושא. עד כמה שהטיעונים יהיו קוהרנטיים, לא אלעג, לא אבוז, אני באמת סקרן להבין. כמובן אם ארגיש שאתם סתם מורחים אותי בזעקות שבר על גימטריאות ולא יודע מה, לא אתייחס ברצינות.

ואם תטריחו את עצמכם לתת שפע הסברים ופירושים לפסוק "מימינו אש דת למו", אז בכלל אצא ברכוש גדול

אכן אתה הסברת יפה ותודה לך על זה

לא ברור לי ההסבר, אבל האשמה לא בך.

וכן, התייחסתי לתגובות האחרות כאן, כמו וזהו, שהתורה היא ממש ממש לא רליגיוזה - לקראת נישואין וזוגיות*, לא אליך.

*(מהמינוח "רליגיוזה" הנחתי שמדובר בציטוט או עיבוד של ציטוט של הרצי"ה)

ותסכים איתי לכך שיש מימד שא-להים חיצוני לעולם.

ובכן, הביטוי "תנו לקיסר את אשר לקיסר" נאמר, אם אינני טועה בהקשר הבא: שאלו אם מותר לשלם מיסים, או שיש בכך משום הכרה במלכות שאיננה מלכות שמים. התגובה היתה באופן סמלי, שכיון שעל המטבע נמצאת דמותו של הקיסר, מותר לתת אותו לשליחי הקיסר, ואנחנו נכיר בשלטונו של בורא עולם באמצעים אחרים.

מדובר בהלצה. משחק מילים. התוכן מאחורי ההלצה הוא "אתה חי בעולם שבו אתה יודע שאתה נשלט פיזית בידי בני אדם, אז דווקא לסרב לשלם מס בגלל שאתה לא מכיר בשלטונם של בני אדם זו צביעות".

אני מניח שרוב תלמידי הרצי"ה לא בקיאים בספרות הנוצרית (וטוב שכך), אבל חבל שהם מרבים לצטט ביטוי נוצרי עם פרשנות שמבוססת על הנחת המבוקש.

ועכשיו לתוכן.

אין שום סתירה בין המילה "דת" לבין האמירה שעם ישראל וגיבושו כעם הוא רק מכח הדתיות שבו. בדיוק כמו שהקהילה הסונית או השיעית הן קהילה רק מכח האמונה הדתית שלהם.

אפשר אפילו להוסיף ולטעון, שבכל יהודי יש נשמה א-להית, חלק א-לוה ממעל, שאם היהודי מתעלם מקיומה היא סובלת. גם זה לא סותר את היותה של היהדות דת. בדיוק כמו שאם לא תשתה כלום במשך חודש כנראה לא תשרוד, ובכל זאת מים הם "נוזלים", H2O, "משקה", ועוד מילים שמתארות אותם.

נכון, לעם היהודי יש גם בסיס של קשר ביולוגי וגם אחדות על בסיס דתי (או יהדותי, או תמציא מילה אחרת). אבל זה לא אומר שהתורה איננה דת. היא פשוט דת של עם שקשור בצורה הדוקה יותר לדת שלו.

חילוני הוא יהודי לא דתי, ואתה יכול לטעון שהוא יהודי שחסר בו דברים מהותיים. אבל זה לא אומר שהיהדות היא לא דת. היא דת שבלעדיה אין אומתנו אומה, בלעדיה אין חיים לנפשנו הא-להית, מה שתרצה.

אבל היא עדיין דת. זה שעבורנו יש לה תפקיד מהותי יותר לא סותר את המקור.

אגב, בדיוק כמו שלא לרצוח זה חובה על כל אדם. ומי שרוצח, אפשר לומר עליו "זה - לא בן אדם". אבל לא אומר שרצח איננו חטא, או איסור, או עבירה... הוא פשוט חטא חמור מאד, זה הכל.

אין שום משמעות ייחודית לעם ישראל לו יצוייר שלא היתה לו תורה

ברגע שיש, אי אפשר להפריד ביניהם

עם ישראל הוא עם כל כך מיוחד ולכן יש לו תורה משלו.

זה לא שהוא היה עם ככל העמים ואז הוא קיבל תורה שהפכה אותו לעם מיוחד.

ככה הרציה מפרש גם את ברכת התורה

"אשר בחר בנו מכל העמים" ומתוך כך "ונתן לנו את תורתו"

בחירה אנושית היא בחירה מתוך טבע קיים, לעומת בחירה א-להית שהיא יצירה.

לכן מראש עם ישראל נוצר ככה עם טבע מיוחד שנזקק לתורה א-להית שתשלים אותו ותעזור לו לפעול את פעולתו

גם אם נאמר שעם ישראל נברא כדי לקבל תורה, התורה קדמה לעולם

ולא שהקב"ה גילה שקיים עם ישראל וברא בשבילו תורה

אבל אני כן מודע לזה שהרבה מתורת הרצי"ה הולכת בכיוון כזה

(וזאת קצת הסיבה שאני לא מרגיש בנוח עם התפיסה שלו)

דבר ראשון צורם לי בעין שקוראים ליהדות דת אבל לא זה הדיון.
א. לא. יש מקום לביקורת אבל אין מקום לשיפוט. הרבה פעמים שיפוטיות מגיע ממקום של קנאות לה' שזה דבר טוב אבל זה צריך לצאת החוצה בצורה של ביקורת בצורה נכונה ומדוייקת (ולפעמים בצורה יותר אגרסיבית מביקורת) אבל לא בצורה שופטת (וה כל כך קשה!)
ב. יותר משאני יכול לכתוב... בקצרה כמסל"ש: אהבה, יראה, ללכת בדרכיו, שמירת המצוות, שלמות הלב וכוונה לשם שמיים
ג. שיפוטיות אם אנחנו באותו קו מחשבה ויכולים להקים בית ביחד- דרך חיים משוטפת.
מקווה שהבנתי נכון את השאלות...

אבל הדת מצטיירת הרבה פעמים כשיפוטית ופה נכנס השרשור.

זה לא באה לידי ביטוי במערכת יחסים? אם זה כן בא לידי ביטוי - במה זה בא לידי ביטוי?

לפעמים דברים שהם פופולארים הם גם נכונים וזה בסדר ולא גורע מאומה.

אפשר להיות כמו אברהם אבינו שבמקום להרשיע את סדום שהם פושעים וחטאים ניסה כמה שיותר להציל אותם. ממש התמקח עם הקב"ה על הצלתם ממנו. גם הקב"ה עורר את אברהם כדי שהוא יעשה כך. זה היה המשפט שאברהם אבינו עשה.

כמה אנחנו מוצאים משפט הפוך.

משפט שנועד להרשיע את עם ישראל, להרשיע את בריותיו של הקב"ה.

אתה צודק! כולנו עושים משפט!

השאלה מי הנידון למשפט - ה'אני' האישי או הזולת.

הקב"ה אחראי לשפוט את בניו והוא חוקר כליות ולב.

האדם נצרך לזהות מה טיבו של הזולת אך לא לשפוט אותו.

לזהות רשע ולהתרחק ממנו זה לא בהכרח לשפוט אותו אלא להכיר במעשהו וטבעו הרע.

לשפוט - זה להכריע מה דינו של אדם זה. לזהות - זה לראות מה שעומד מול העיניים

אלו שני דברים שונים.

וגם הדיינים עצמם ששופטים אנשים בפועל מצווים לראות את מי שהם מחייבים כזכאים שקיבלו על עצמם את הדין.

איפה כתבתי פעם אחת שאני מנסה להעלים את השיפוטיות מהעולם?

כתבתי שחשוב שכל אחד ישפוט את עצמו.

או כמו אברהם אבינו שרצה להציל את אנשי סדום.

בודאי שיש קשר בין שפיטה להרשעה!

שכששופטים בנאדם ישנן שני תוצאת בסוף - או שמצדיקים אותו או שמרשיעים אותו.

אתה מכיר שפיטה שלא מביאה לאחת מתוך שני האפשרויות הללו?

המשפט עצמו משמש כאמצעי - להוציא את דבר ה' לאור.

האם כל משפט ששופטים את הזולת משמש למטרה נעלה זו? בודאי שלא.

לכן הרבה פעמים ראוי להמנע שיפוטיות שיש בה גם מימד של התנשאות. 

אבל מה המטרה שלנו - לשפוט את המעשה כשלעצמו או את האדם?

הקב"ה הוא היחידי שעובד כל שנה ושנה וכל יום יום ושופט את בריותיו.

השיפוטיות צריכה מצידנו להתייחס למעשה ולא לאדם (אלא אם כן מדובר בשונאי ישראל וכדומה).

יש מצווה חשובה "הוכיח תוכיח את עמיתך" אך כיום מבחינה מעשית הרבה פעמים א מגיעים לגדר שלה ולכן יכולת קיומה מאוד מועטת.

בנאדם הוא אכן יצור סובייקטיבי ולכן האדם היחידי שהיה מאה אחוז ענייני זה היה משה רבינו ע"ה אבל גם אם אנחנו לא מאה אחוז אפשר להיות 70 80 90 אחוז ענייני ולהשאיר לקב"ה את התפקיד שלו - לשפוט את בריותיו.

בתור כלל ממצה הייתי מציע כך - לפני כל עשיית משפט הייתי שואל כך - מה זה בא להוביל? להועיל את הרמה המוסרית והערכית שלי? להשפיל את הזולת? להרבות קידוש שם שמיים? לגרום לחילול שם שמיים?

אפשר לפתח כלפי העניין הזה מודעות. וזה חשוב.

בדיוק כדי להזהר ממשפטים מזיקים שאינם לשם שמיים, שמואל הקטן דווקא נבחר לחבר את תפילת המינים.

התיאור המסופר שהיה צורך לחפש אדם מיוחד לכך ודווקא הוא נבחר הוא ממש מסמן יעד ביחס לנושא הזה

נכון

אולי לא מחייבת

דווקא אני מבין הפוך - "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" - הוא כלל שמאפשר לדיין לשפוט על פי נתונים אובייקטיבים ולא ולא סובייקטיבים. ובכללי הדרישה מהדיינים היא לכמה שיותר אובייקטיביות ורואים את זה בהרבה הלכות שקשורות ליחס של הדיינים כלפי המפשט והעומדים לדין. מספיק מילותיה של התורה שבכתב עצמה אנשי אמת שונאי בצע וכולי

פשוט, אם יש טעם מוצדק לשפיטת האחר - היא מעולה. אם אין טעם מוצדק - היא גרועה כי טומנת בחובה התנשאות על הזולת. 

אני תמכתי בהתעלמות מהזולת? (מה שאתה מייחס ל'עולם בחוץ') לא. ממש לא. 

התורה כולה תומכת בענווה ומי שנמצא בעמדה שופטת הוא בדר"כ בעמדה של גאווה.

ועצם העובדה שהיה צריך לחפש בין גדולי התנאים אדם מיוחד שיכל לתקן ברכת המינים זהו פלא שמעיד עד כמה נדרשת זהירות בכל שפיטה שהיא גם בשפיטת הרשעים אפשר לעיין בדברי הרב קוק בעין איה על אתר - עין איה על ברכות ד מ – ויקיטקסט מדבריו אני מבין שראוי להמנע משפיטה כאשר היא מיוסדת על רגשות שליליים (לא כמו שהיה דווקא אצל שמואל הקטן)

אתה יוצא מנקודה הנחה מבט שופט כלפי הזולת הוא מחייב בירור עצמי ובירור עצמי מחייב שפיטה כלפי הזולת. הם נראים לי שני דברים שלא מוכרחים לבוא בכלל ביחד. אפשר לעשות בירור עצמי ביחס להתנהגות הזולת בלי שפיטתו. (כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין - זאת דוגמא להפקת לקחים שהיא לא (בהכרח) שופטת את הזולת עצמו אלא את מעשיו בלבד)

אבנר והיועצים הם אנשים שתפקידם לשפוט ולכן הגיוני שהם יצטרכו לשפוט צדק. לא כל אחד נמצא בעמדה שהוא צריך לשפוט את הזולת.

אני אשמח שתענה על השאלה הזאת. 

הוא יותר מודד אותך,

או הוא יותר שם לב לתחום הזה?

הוא פחות מרגיש את הנטייה הדתית שלך,

או הוא מניח שאם פגשת בחור כמוהו אז את בראש שמתאים לו מבחינה דתית?

תרצי לפרט?

יש לשים לב לתחום מסוים, ויש לשפוט אותך לפיו.

אם למשל הוא מורה נהיגה, הגיוני שהוא ישים לב לנהיגה שלך.

אם הוא שף, הוא ישים לב לבחירות שלך באוכל

אותו דבר אם הוא מתמקד בתחום הדתי, הוא ישים לב גם למה את עושה

אבל זה לא חייב להיות שיפוטי, הוא פשוט יותר שם לב לזה.

וגם השאלה השניה - 

את מרגישה שהוא מתעלם מהנטייה הדתית שלך

אבל אולי פשוט הוא מניח שאם את פוגשת אותו אז יש לך רמת מחויבות דתית דומה

כמו שאם את יוצאת לדייט עם פעיל "עוצמה יהודית", הוא יכול לדבר איתך מתוך הנחה שאת לא שמאלנית

התנהגות דתית היא דבר שנמדד בדקדוק הלכתי

נטייה דתית היא דבר שכלול בתוכו הדקדוק ההלכתי אבל הוא יותר רחב.

הדת עצמה היא כלי.

אפשר לנצל אותה לדברים טובים אפשר לנצל אותה לדברים רעים

כמו שחז"ל אמרו שהתורה יכולה להיות סם חיים ויכולה להיות סם המוות

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם