כתב צפוף, כתב מחובר

כתב עגול, כתב מהודר

עט שחור, הדיו נוצץ

ססגוני כטווס, על הדף קופץ

גופן מעוצב, גופן פשוט

הכל זה כיסוי, מן כסות

העיקר התוכן, הכוונה

המהות של המילים, הנשמה

גם אחרי שהדפים נשרפים

הכריכות נשמטות ללהבות

עומדים למעלה השרפים

ומלקטים הניצוצות

ניצוצות של אמת, ערכים

ניצוצות של קדושה, טהרה ושמחה

אוספים אותם לכלים, כל דף בכלי שונה

והדף עם הדיו הנוצץ, הבוהק

היו כתובים עליו דברי הבל

מעמידים אותו לפניהם ושואלים אותו

והוא שותק. 

כי עכשיו בעולם האמת, יודע הוא שאין הוא זכאי

עדיף לשתוק ודי.

אז בגלל חוכמתו לוקחים אותו לכלי לא נורא

אך עדיין, לא כמיטב הפאר וההדרה

יושב הוא שם מופנם ושקט

פתאום כבר לא צועק ורוטט

את הדף המקומט, הישן

שניכרים עליו סימני קשקוש

המפורד והגזור

שמים בקופסה מהודרת ושמורה

עם הסבר וחריטה מיוחדת

באותיות מנצנצות נכתב

זו פנייה אישית אל המלך

לכן ראוי להיכתב בזהב

והנה נכנס אחרון

דף קצת קרוע בצדדים

אך מצבו בכי טוב

קצוותיו ישרים וחדים

המלאכים בוחנים היטב

את הדף הנבחן

מה מטרת הכותב

איזה מנגינה ולחן

מן דף ביניים

יצירה בפני עצמה

האדם יראה לעיניים

מחפשים את הנשמה

הביאו לפני הקדוש ברוך הוא

אדון הכל, יודע תעלומות

שיקרא את משמעות הכתב

ויגלה את המשמעויות הנעלמות

אמר הקב"ה, שימו אותו לפניי

ממש מתחת לכסא הכבוד

את הדף בחנו עיניי

וזה משהו נסתר, סוד

שאלו המלאכים את הקב"ה

חפצים אנו לדעת את רז המכתב

מה מצא מלוא כל הארץ כבודו

שזה המכתב בעיניו ייטב?

אמר להם ריבונו של עולם

נפש סוערת ולב נשבר אני אוהב

אשר את יגונה וצערה שופכת לפניי

כל המיחוש, הצער, והכאב

זה בא מהשמים, מלפניי

וכאשר האדם מבין שזה בא ממנו

שהוא חפץ שהאדם יזכור את בוראו

את כל שיחו, מחשבותיו ויגונו

ישפוך לפניי, ויזכה להתקרב ליוצרו

לב דכא ונשבר

נפש נאנחה

פנימיותו של האדם

הקב"ה צרְךָ

ואם אדם עליו ישען

יתן עליו מבטחו

הוא צור ישראל, מגן

בורא נפשו של האדם ורוחו

ואותו מכתב קצת קרוע

שנכתב באותיות זעירות

ואע"פ שזה קצת מבולגן ופרוע

אותיות אלו אותיות מאירות

כי את נפשו של האדם הן מראות

את פנימיותו ותוכו

בוהקות הן באורות

שנכתבו בנפשו ובדמו

הקריבו לפניי קרבנות

כך אמר ה'

ואז אמר ישעיהו

למה לי רוב זבחיכם

החפץ לה' בעולות?

אם באלים ופרים?

רוצה שנשים נפשינו בכפינו

וראשינו אליו נרים

שנקשיב לקולה של הנשמה

אל זעקתה ותביעתה

אל הבשר שלה' כמהּ

ואל ההשתדלות המועטה

נשמתינו צמאה

לא רוותה די צרכה

רוצה לשתות מבאר מים חיים

מן התורה הקדושה

מהבאר אנחנו צריכים לדלות

לשלוח ידינו כמה שאנו יכולים

והוא כבר יאריך שנוכל למלאת

ונהיה יותר רוחניים ונעלים

שנזכה להרבות בקדושה

לתת ליבנו על זה

וכל הרוע והרשע

ייעלמו כשבשכינה נחזה...!!

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת

גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.

שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.

זה אומר שיהיה רע?

אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.

זהו? זאת כל הנבואה?

לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.

וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?

גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.

כמו פקעת צמר?

כמו פקעת צמר.

כמו אוזניות בכיס?

כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.

ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?

לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.

ובמה זה יבוא לידי ביטוי?

בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.

נשמע מסובך.

כן. זה כבר התחיל.

ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,

בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום

אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;

חבולה, על פניו נאנחת,

רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.

כי בראותה, רעועה, שריקת תם

כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,

בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת

ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום

כ חשון, מתוך שיר כל יום