אז חמי וחמותי הם באופי כזה מאוד אכפתי. הם באמת מקסימים. דואגים לנו לנהל, קונים בגדים, משחקים, הכל. יוצא שאני לא צריכה לקנות כלום לילדים כי הם מביאים ממש הכל בכמויות.
זה מאוד יפה ונחמד, אבל זה גם מעיק. אני באה מבית שמעודד עצמאות, ואני רוצה להיות עצמאית. כשהם מביאים לנו בגדים והכל הם רוצים שנשאיר אצלנו כדי שהדברים יישארו במשפחה. יוצא מצב של בית מלא שקיות של בגדים בכמויות הזויות. והיא לא רוצה שנעביר הלאה. פעם ניסינו להשאיר אצלה את הבגדים שאנחנו לא צריכים אבל היא לא רצתה.
הם גם מאוד מאוד מתערבים. כל הזמן יש להם ביקורת על ההתנהלות שלנו בבית. וכל הזמן יש להם מה להגיד- למה אתם לא מנקים, ולמה אתם לא מסדרים. עיקר הביקורת היא עליי, כי הם לא יבואו בביקורת על הבן שלהם. וגם כי באמת בעל י יותר מנקה ומסדר. אני יותר עם הילדים ופחות מקפידה על סדר וניקיון. אני מודעת לזה שאני צריכה יותר להשתדל, אבל זה עניין שלי ולא צריכה שיבואו אליי בביקורת כל הזמן.
כל פעם שניסינו לדבר עם חמותי, לכתוב לה מכתב, זה לא נגמר טוב. שני הצדדים יצאו כעוסים. יש לה ביקורת מאוד גדולה עליי והשיחה לא יצאה טוב .
אחרי השיחה האחרונה היא באמת ניסתה להתערב פחות. אבל אז יצא מצב שבו אנחנו כמעט לא מדברות. רק דיבורים טכניים כאלה. לי זה טוב אבל לא נראה לי שזה טוב לאורך זמן.
אני רוצה להגיע למצב שבו אני מדברת איתה רגיל, ומרגישה בנוח. לא מרגישה שיש עליי כל הזמן ביקורת. כרגע היא פשוט כובשת את הביקורת שלה ולא מדברת בכלל.
היה לי חשוב לפרוק, אם למישהי יש עצה בשבילי או משהו להאיר לי את העיניים - אשמח.
