לשון הרע מחולק בחלוקה מסוימת ל-2
1) מחשבה
2) דיבור
פירוט -
1) מחשבה בלבד
שמעתי רבנית שאמרה שאם אתה חושב טוב על השני, ממילא לא תדבר עליו לשון הרע
יוצא, שהכל תלוי במחשבה,
אם אתה חושב רק טוב, אוטומטית נמנע מעוון לשון הרע
אז -- להשקיע בעיקר במחשבה
2) דיבור בלבד -
ואילו, יש גישה שאומרת - אתה יכול לחשוב, אך אל תדבר
תשמור לעצמך בלב, רק אל תגיד בקול לאחרים, אל 'תלכלך'
---
מה ההבדל בין 2 הנקודות הנ'ל?
הנקודה הראשונה - היא כביכול הדרגה הגבוהה, טהרת המחשבה ממש
הנקודה השניה -גם אם אינך מצליח להגיע לטהרת הלב/המחשבה, וכן יש בלבך רע על השני --- עדיין, לפחות אל תאמר את הדברים הלא טובים בקול/לאחרים
----
ב.
ממה נובע לשון הרע? כלומר, מתי אדם חש צורך לדבר לשון הרע?
אפרט חלק מהסוגים שחשבתי עליהם -
(לא מתיימרת להקיף הכל)
1) שעמום, נושא לשיחה חברתית
2) שעמום # 2 - רצון להרגיש טוב עם עצמי ע''י 'לרדת' וללעוג על /ל האחר
3) פגיעה - בנאדם פגע בי ורוצה לדבר על הרגשות הקשים שנותרו בי בעקבות מעשה שנעשה על ידו כלפיי, כלומר - לשוחח על המתרחש בלב
---- אפרט בנוגע לנקודה (3)
אם אדם פגע בי, הותיר בי רגשות קשים, התנהג כלפיי לא בסדר -
קיימות מס' רמות התמודדות - מהנמוך לגבוה -
א. יש היתר להשיח מהלב, כזכור לי (בלי אחריות, תשאלו רב)
ב. ( אך... האם נשאר ברמה א. הרדודה הזו לנצח? והרי אם כך, נדבר לשון הרע כל היום וכל הלילה בתואנה ש'פגעו בי')
להאמין שהכל משמיים, וממילא כלל לא' מזיז' לי מה קרה ומי עשה, בכלל לא פגע בי, למחוק את הפגיעה ואת הרגשות בכלל.... קצת גורם נזק לערך העצמי בטווח הרחוק - זו תחושת השפלה, שאסור לדבר על הרגשות שלי ושמותר לאנשים לרמוס אותי בכיף
ג. להבין שהיתה כאן פגיעה, רמסו אותי, התנהגו אליי לא יפה - באופן שאני לא היתי מתיחס לשני - -- כלומר לקבל את העובדה שלא התנהגו אלי יפה, להסכים 'להפגע' -
אך להפנים שהשני אינו מושלם, 'מותר' לו לטעות ולפגוע, ולזכור ולשנן שיש לו יתרונות ודברים חיוביים אחרים נוספים באישיות שלו, ולכן לא לדון אותו לשלילה ולא להפגע קשה
בהצלחה
שנזכה לשמור, אמן
* לא סגורה על הסדר בין ב לג', מה דרגה גבוהה יותר

