אורות. כלים. תהו.דוד.ב
אורות. כלים. תהו.

הנשמה, חיות העולם, הגורמת לו להשתלם. להתקדם. איך מתקדמים? דרך מעשים. ומה מביא למעשה? רצון למשהו. אם כך יוצא שהשורש לרצון היא הנשמה.
מה קורה כאשר הנשמה (המתבטאת ברצון, שיורד למחשבה) אינה מצליחה להתבטא במעשים (להתגשם במציאות).
אפשר, הנשמה, המחשבות, הרצונות = אורות. המעשים, ההתגשמות במציאות = כלים. ומה קורה כאשר האורות לא "נכנסים" בכלים.
או גם, מה קורה כאשר הרצוי כל כך התרחק מהמצוי עד שכבר הלך לאיבוד?
התרסקות, יאוש, דיכאון, שבירת כלים עד כדי חידלון חלילה. ועוד מאלו.
אז מה עושים?
בוא נעלים את הרצוי, ונישאר עם מה שיש, המצוי. וככה נימנע מכל הרע הזה.
אלא שאי אפשר להעלים את הרצוי, ובעצם, הנשמה. היא כאן. נוכחת. בועטת. רוצה יותר. עוד ועוד. בוערת לה' = למציאות חיים שלמה יותר.
טוב, אם אי אפשר להעלים את הנשמה, אז בוא נעלים את הגוף. בוא פשוט נישאב למעלה למעלה עד העננים, עד שניעלם מהעולם הזה.
אבל מה לעשות וכשאתה פוקח את העיניים אתה מגלה שחזרת למציאות, ויש עולם, ויש גוף, ולהתאבד זה אומר לאבד הכל הכל הכל ולא כדאי.
אם כך, לא נותרה ברירה. ובשביל המנוחה והנמכת הבעירה, בוא נקרב את המציאות לרצונות. נגשים אותן. וכך אוכל לנוח כשאגיע למה שרציתי. לרצוי.
איאיאי. איזו אשליה זאת. גוועלד. אשליה אכזרית שמתנפצת כל פעם מחדש. וזאת למה. למה האשליה. משום שברגע שאגשים איזה רצון (אכניס אורות לכלים). מייד תבוא הנשמה ותסמן לי מטרה נוספת. תמיד. תמיד. תמיד.
אם כך מדוע הפער המכאיב הזה. המדכא. המייאש. השובר כלים. למה. למה אי אפשר לחיות כאשר הם מחוברים יחד. האם נידונו לכאב אין סופי?
אני חושב שיש דרך להקל על הכאב.
הדרך הינה על ידי הבנה חשובה. וההבנה הזאת אומרת שהפער המכאיב הזה. השורף. הפער הזה מובנה. כי רק ככה העולם יכול להתקדם. יכול לחיות. הפער הזה הוא שורש החיים. הנשמה. כל עוד יש פער, יש חיים, כשאין פער. אין חיים.
ואולי כשנסכים לפער הזה להיות. כשנבין שאף פעם לא נספיק. שאף פעם לא ננוח על ידי כך שנגיע לאנשהו, אז אולי נוכל לנוח עכשיו. בדרך. לחיות את הרגע.
ואולי אפילו. אבל ממש ממש ממש אפילו. נוכל לראות בפער הזה משהו חיובי ולא שלילי. נוכל למצוא בו רווחה ולא אנחה. נשימה ולא מחנק.
אני חושב שככל שהנשמה של האדם נמצאת במקום גבוה יותר, כך הפער הזה יהיה גדול יותר, ןההשלכות הכואבות מנשוא בהתאם. ואולי אלו הן נשמות התהו. נשמות שירדו כאן לעולם, התלבשו בגוף, ופשוט בוערות למעלה, ויוצרות באדם תהום פעורה בלתי ניתנת לגישור. אולי לזה קוראים שבירת כלים. אורות שלא מצליחים להיכנס לכלים, למציאות. ופשוט שוברים אותו. אלו הן נשמות התהו. מה הן יעשו...
איאיאי. איזה כאב. תמיד בדרך... פתרונות לאללה.
..רחל יהודייה בדם
כמה עמוק ויפה זה.

הזדהיתי.
זה היה כל כך במקום.
תודה
..דוד.ב
תודה. באהבה
--- ---רב שמואל
איך אמרת? אורות שבתוהו? בדיוק!

מי שיש לו אמונה, האורות שלו הם לא של תוהו. הוא מבין, שהאורות של התוהו, נבראו להיות מצורפים עם האורות של האמונה.

מי שיש לו אמונה -לא מפחד- וממשיך -לא לפחד- מהאורות של תוהו. לא בגלל שהוא לא מבין שיש תוהו. אלא בגלל שהוא מבין שהאורות הם מעבר לתוהו, לכיוון האמונה. האורות של השלמות, של הטוב האמיתי. לא של דמיונות של אנשים שמנסים להפיל אותך, אולי בגלל שאתה מרגיש אורות, ואולי בגלל שהם מקנאים בך שאתה לוקח אורות ומעלה אותם.
....אנה.
אמאלה
זה משהו שממש חשבתי עליו בזמן האחרון, אפילו אולי היום, על ההרגשה הכואבת הזאת של בין החיים כמו שהם במוח, במחשבות, ברצונות,בעוצמות שאתה יודע שיש בך ושאתה רוצה שיצאו החוצה, ושיראו אותם, לבין איך שזה יוצא בפועל במציאות. ממש עשה לי צמרמורת לקרוא את זה..ככ מכירה. מאחלת לך שתמיד יהיה טוב. לגבי הסוף- אני דווקא לא בטוחה שלהאמין שאלה החיים זה הפתרון.אני לא יודעת, אולי זה רק אני, אבל לפעמים הפער הזה הוא ככ בלתי נסבל שאתה רוצה סיבות והסברים ולכעוס, ולהאמין שאלה החיים לאו דווקא יעזור.אבל אולי זה רק אני ככה..ואולי אני מדברת על פער מסוג אחר.. כי יש את מה שכתבת על זה שזה יוצר חיים, ואני יותר קראתי את זה בקשר לפערים כאלו שרק מכבים את החיים. צרחכה לחשוב על זה עוד..

מעבר לזה הכתיבה וההסבר עצמו מאוד בהירים ומובנים שזה ממש כיף לקרוא. עמוק אבל מובן. והכתיבה נוגעת ויפה מאוד
תודה רבה על זה
..דוד.ב
תודה אנה. באמת ניסיתי מאוד להוריד את העומק למילים פשוטות, היה קשה, שמח שהצלחתי. שמח שנגע בך.
מדהיםפרצוף כרית
מוסבר נהיר וברור ללא שמץ של ספק, תענוג לקרוא
והתוכן - ממש מענין, ואחלה רעיון- להסתכל על הפער בין השאיפות למציאות כדבר מבורך במקום להלחץ ממנו
אהבתי ואאמץ! בל''נ
נ. ב.
זה למעשה לטעמי החוכמה של החיים - 'וגילו ברעדה' - גיל ביחד עם רעדה, כלומר לתמרן עם הרגשות ההפוכים - נניח עצב למול שמחה, וכן מה שדברת עליו - להגביה שאיפות ומאידך לשמוח בקיים ולהיות רגוע... זו ממש אומנות חיים ללהטט בין שניהם באיזון הנכון....
יישר כח!
..דוד.ב
תודה רבה. שמח שיצא נהיר ומעניין.
בקשר למה שכתבת, לא בטוח, אבל חושב שיש לזה הגדרה (בתורת הסוד נראלי) - נשיאת הפכים.
לא למדתי את זה כל כך אבל כן דובר שם על כך שזה יסוד גדול בעולם.
מענין, ישר כחפרצוף כרית
..דוד.ב
האמת אצלי אני לא צריך להגביה שאיפות. זה קורה אוטומט באופן מפחיד, דורש, והרסני, ומביא לחוסר מנוחה ולסבל. זה נראלי הנשמות התהו, שאצלם זה מגיע בצורה עוצמתית יותר הרצונות עד שאין כלים.
אם ה' היה שואל אותי, יש בי מקום גדול מאוד בתוכי שהייתי מוותר על השאיפות. אבל הוא לא שואל, אז צריך להסתדר איכשהו.
נכוןפרצוף כרית
שאיפות גבוהות מדי מובילות לריסוק, מסכימה לחלוטין, גם לי יש שאיפות גבוהות מדי
ולכן מבינה לחלוטין את המצב

מה שיכול לעזור, זה 'להוריד לקרקע' את השאיפות -
ממש לכתוב בדף -
את השאיפות הגדולות,
ומהן מסתעפים צעדים מעשיים קטנים להתקדמות במטרה/בשאיפה הגבוהה

אם לא תקבל על עצמך קבלה מעשית הגיונית מותאמת למצבך, זה סתם 'דמיונות' ועלול להוביל למפח נפש ולצער

גם להודות על הקיים בתדירות גבוהה, כגון אמירת מזמור לתודה וההסתכלות בטוב שקבלת מהשם בכל יום והודיה, יכולים לעזור:מאד

עלה והצלח
וואי, תודה על זה...תות"ח!

עזרו ממש העצות פה בתגובה שלך, תודה

אמהות הן טיפוסים יןתר פרקטיים חחחפרצוף כריתאחרונה
משתדלת להיות כזו...
לא תמיד מצליחה חח
תודה
וואו...!!תות"ח!

מדהים...!!

תודה רבה...!

בהחלט הרחיב את ידיעתי בנושא ב"ה...

תודה...!

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאביאחרונה

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משהאחרונה

כתבת יפה.

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת