מכון בניק אנונימי, מנצלת את המקום לשתף במשהו שכתבתי, אשמח לתגובות.
**בראשית/ ארץ תהל**
הנה זוהי המיתולוגיה שלי , או הטופוגרפיה של ארץ תהל שלי.
בראשית, לא היה בי דבר, זולת דחפים.
תוהו ובוהו של רצונות לא מוגדרים.
מישהו ראה את האור בי כי טוב, והבדיל בינו ובין החושך.
האור היה רצוי, והכיל את הרצון לחמימות משפחתית, לרגיעה, לטיפוח עולם החי והצומח. האור הכיל את כל האפרוחים שהאכלתי, את כל הכלבים שליטפתי, את כל ההורים שכיבדתי, את כל האנשים שאת רצונם השבעתי.
אל החושך נדחפו דברים אסורים, רגשות אנוכיים,
שיעורים לא עשויים, אצבעות נמצצות וכל מה שעצוב.
כישלונות, עצלנות, רצון לנפרדות ולהתבודדות, כל אלה ועוד מצאו את מקומם בחושך.
שמים- שם מים- נמתחו הרחק מעל לראשי, לשאוף אליהם אך לא להגיע לעולם.
האדמה- שורשית, ראשונית, מצמיחה- הגיחה והיתה לארץ תהל שלי.
---------
אני עומדת על קצה קצהו של ההר הגבוה ביותר. המים כבר מלחכים את כפות רגלי. זהו המעוז האחרון, אם יפול גם הוא, פול תיפול כל ארץ תהל. עמידתי כאן אין בה אומץ, או תחושת שליחות, אין התרברבות של גיבורים או הרגשת יוהרה. אני עומדת על אדמתי, ומאמצי מוכוונים להישרדות בלבד. לפנים, השתרעה ארצי למרחק גדול משיכלו עיני לראות. תרתי את נופיה, למדתי את מסתריה ואת מחזוריות העונות, עונות של שפע ועונות מחסור.
המים הציפו אותי, מבול מאיים לשטוף אותי ממקומי. אין עוד מקומות בהם ארגיש בטוחה, יציבה. אני יודעת- מתחתי עוד משתרעת ארץ תהל שלי, על כל נופיה המוכרים, עמקים מוריקים, הרים ונחלי מים חיים. אם רק אחכה, מעיינות התהום יסכרו, המים ישוכו, תעוף יונה.
***
תודה לכל מי שקראה ♥
**בראשית/ ארץ תהל**
הנה זוהי המיתולוגיה שלי , או הטופוגרפיה של ארץ תהל שלי.
בראשית, לא היה בי דבר, זולת דחפים.
תוהו ובוהו של רצונות לא מוגדרים.
מישהו ראה את האור בי כי טוב, והבדיל בינו ובין החושך.
האור היה רצוי, והכיל את הרצון לחמימות משפחתית, לרגיעה, לטיפוח עולם החי והצומח. האור הכיל את כל האפרוחים שהאכלתי, את כל הכלבים שליטפתי, את כל ההורים שכיבדתי, את כל האנשים שאת רצונם השבעתי.
אל החושך נדחפו דברים אסורים, רגשות אנוכיים,
שיעורים לא עשויים, אצבעות נמצצות וכל מה שעצוב.
כישלונות, עצלנות, רצון לנפרדות ולהתבודדות, כל אלה ועוד מצאו את מקומם בחושך.
שמים- שם מים- נמתחו הרחק מעל לראשי, לשאוף אליהם אך לא להגיע לעולם.
האדמה- שורשית, ראשונית, מצמיחה- הגיחה והיתה לארץ תהל שלי.
---------
אני עומדת על קצה קצהו של ההר הגבוה ביותר. המים כבר מלחכים את כפות רגלי. זהו המעוז האחרון, אם יפול גם הוא, פול תיפול כל ארץ תהל. עמידתי כאן אין בה אומץ, או תחושת שליחות, אין התרברבות של גיבורים או הרגשת יוהרה. אני עומדת על אדמתי, ומאמצי מוכוונים להישרדות בלבד. לפנים, השתרעה ארצי למרחק גדול משיכלו עיני לראות. תרתי את נופיה, למדתי את מסתריה ואת מחזוריות העונות, עונות של שפע ועונות מחסור.
המים הציפו אותי, מבול מאיים לשטוף אותי ממקומי. אין עוד מקומות בהם ארגיש בטוחה, יציבה. אני יודעת- מתחתי עוד משתרעת ארץ תהל שלי, על כל נופיה המוכרים, עמקים מוריקים, הרים ונחלי מים חיים. אם רק אחכה, מעיינות התהום יסכרו, המים ישוכו, תעוף יונה.
***
תודה לכל מי שקראה ♥
