אבל זה המצב.
בקצרה אספר את הרקע- נשואה לבן הבכור שלה. הזוג היחיד בצד שלהם שנשוי ולכן כל הפוקוס עלינו ומצפים מאיתנו להיות בקשר בתדירות גבוהה מאוד. גם האחים למרות שכבר גדולים לא יודעים באמת איך זה ומצפים שאח שלהם יגיע יותר למרות שאין אפשרות ויותר ממה שעכשיו זה להיות בקשר חונק.
יש לנו תינוק בן שנתיים. מאז הלידה חמותי הייתה מאוד קשה ושתלטנית. עשתה רגשי שלא באנו והתייחסה לתינוק כאילו זה הבן שלה. אחרי הלידה מן הסתם היינו אצל אמא שלי והיה קשה שלא לראות כמה זה מפריע לה. כאילו ממש קינאה שאמא שלי עם התינוק יותר ולא הבינה שזה טבע העולם! (היא די הרחיקה את חמי מהמשפחה שלו.. ומדברת אליהם קצת בזלזול לפעמים.. ומהסיפורים גם בקושי שיחררה את הילדים שלה לחמותה. היא רואה בעיקר את עצמה ומצפה שכולם יעשו מה שהיא רוצה ומי שלא עושה כך הוא מסומן).
אגיע לשורה התחתונה - היא ממש ניסתה אחרי הלידה הראשונה לגרום לנו לחזור הביתה! קינאה מאוד באמא שלי. ניסתה כל הזמן להתעלם מקיומה של אמא שלי באופן מוזר והוציאה אותה מהתמונה בשיחות וכאילו לדבר אליי שהיא תעזור לי כאילו אין לי עזרה ולא רוצה להגיד מה עוד. כשחזרנו מוקדם מהצפוי לבית שלנו ממש שמחה ואמרה שעשינו החלטה נכונה. אמא שלי באותה תקופה עברה ימים לא קלים מבחינה בריאותית. דברים לא צפויים שבאו אחד אחרי השני ושלא אופייניים לה. הרגשתי שהיא ממש עושה לה עין הרע. יודעת שיגידו שזה אולי דמיון. אבל חמותי לצערי אישה שלא משנה כמה יש לה מאוד לא שמחה בחלקה. ותמיד תתלונן וצקטר ותסתכל על מה שיש לשני. והרגשתי ממש שהיא שמחה שאמא שלי במצב כזה. עד למצב שהייתי כבר לא מספרת לה כשאנחנו ישנים אצל אמא שלי כי ממש הייתה מתנהגת מוזר!
אני צריכה ללדת בקרוב. והתכנון זה שוב להיות אצל הוריי בהתחלה. חמותי כבר נותנת את דעתה ואומרת שיהיה לנו נוח בבית שלנו. גם בטח מצפה לראות את התינוק ישר ולבוא בתדירות גבוהה כצו בלידה הקודמת ויהיה לי קשה עם זה אבל היא תעשה לבעלי מצפון אני כבר רואה את זה. חוששת מאוד שתקנא עוד פעם באמי ותעשה לה עין הרע! הן באותו הגיל, אמי נראית הרבה יותר טוב ממנה וכשנפגשים היא בוחנת אותה מכף רגל ועד ראש. כשמתארחים אצל הוריי מצפה ישר שגם אצלה. האנרגיות שלה עושות לי רע ובמקום להתעסק בהכנות ללידה הראש שלי מוטרד מהעין הצרה שלה! ובבקשה אל תגידו שאני מדמיינת שהיא מקנאה. כי זה שקוף. כל ההערות. כל העצות שרק נהיה בבית שלנו. היא רואה רק את עצמה ןבטוחה שכשבתה תתחתן ותהיה אחרי לידה היא לא תזוז מהבית שלה ודווקא אז היא תחשוב שזה מובן מאליו אבל אצלי היא ממש ממררת לי את ההרגשה עם כל ההערות האלה והקנאה השקופה.
איך מוציאים לי את זה מהראש?? היא מאוד "אובססיבית" אלינו. מדברת עם בעלי כל יום אפילו יותר מפעם אחת. מבחינתה שכל שבת נהיה אצלם. קשה לי. וכשאנחנו אצל הוריי היא ממש עושה פרצוף חמוץ. כשאומרים לה שעושים שבת הפעם אצלם היא מעקמת את הפרצוף שלה בצורה מפחידה. ושה' יסלח לי אבל יש לה פנים רעות וקשות. ואנחנו ביחסים טובים על פניו אבל המרירות שלה והאובססיביות שלה מקשות נורא וגורמות לי למחשבות שה' ישמור על אמא שלי ממנה ומהצרות עין שלה.
מקווה שקראתן עד הסוף תעזרו לי בבקשה כבר חשבתי ללכת לרב להתייעצות לא יודעת מה לעשות כדי לשחרר ממני את הפחדים האלה..בדרך כלל מלאת אמונה וממש לא חוששת מהדברים האלה. ואין לי אנרגיות אליה אחרי הלידה. בלידה הקודמת היא עשתה לי ממש טראומה וסלידה ממנה. חוששת מה יהיה עכשיו..
בקצרה אספר את הרקע- נשואה לבן הבכור שלה. הזוג היחיד בצד שלהם שנשוי ולכן כל הפוקוס עלינו ומצפים מאיתנו להיות בקשר בתדירות גבוהה מאוד. גם האחים למרות שכבר גדולים לא יודעים באמת איך זה ומצפים שאח שלהם יגיע יותר למרות שאין אפשרות ויותר ממה שעכשיו זה להיות בקשר חונק.
יש לנו תינוק בן שנתיים. מאז הלידה חמותי הייתה מאוד קשה ושתלטנית. עשתה רגשי שלא באנו והתייחסה לתינוק כאילו זה הבן שלה. אחרי הלידה מן הסתם היינו אצל אמא שלי והיה קשה שלא לראות כמה זה מפריע לה. כאילו ממש קינאה שאמא שלי עם התינוק יותר ולא הבינה שזה טבע העולם! (היא די הרחיקה את חמי מהמשפחה שלו.. ומדברת אליהם קצת בזלזול לפעמים.. ומהסיפורים גם בקושי שיחררה את הילדים שלה לחמותה. היא רואה בעיקר את עצמה ומצפה שכולם יעשו מה שהיא רוצה ומי שלא עושה כך הוא מסומן).
אגיע לשורה התחתונה - היא ממש ניסתה אחרי הלידה הראשונה לגרום לנו לחזור הביתה! קינאה מאוד באמא שלי. ניסתה כל הזמן להתעלם מקיומה של אמא שלי באופן מוזר והוציאה אותה מהתמונה בשיחות וכאילו לדבר אליי שהיא תעזור לי כאילו אין לי עזרה ולא רוצה להגיד מה עוד. כשחזרנו מוקדם מהצפוי לבית שלנו ממש שמחה ואמרה שעשינו החלטה נכונה. אמא שלי באותה תקופה עברה ימים לא קלים מבחינה בריאותית. דברים לא צפויים שבאו אחד אחרי השני ושלא אופייניים לה. הרגשתי שהיא ממש עושה לה עין הרע. יודעת שיגידו שזה אולי דמיון. אבל חמותי לצערי אישה שלא משנה כמה יש לה מאוד לא שמחה בחלקה. ותמיד תתלונן וצקטר ותסתכל על מה שיש לשני. והרגשתי ממש שהיא שמחה שאמא שלי במצב כזה. עד למצב שהייתי כבר לא מספרת לה כשאנחנו ישנים אצל אמא שלי כי ממש הייתה מתנהגת מוזר!
אני צריכה ללדת בקרוב. והתכנון זה שוב להיות אצל הוריי בהתחלה. חמותי כבר נותנת את דעתה ואומרת שיהיה לנו נוח בבית שלנו. גם בטח מצפה לראות את התינוק ישר ולבוא בתדירות גבוהה כצו בלידה הקודמת ויהיה לי קשה עם זה אבל היא תעשה לבעלי מצפון אני כבר רואה את זה. חוששת מאוד שתקנא עוד פעם באמי ותעשה לה עין הרע! הן באותו הגיל, אמי נראית הרבה יותר טוב ממנה וכשנפגשים היא בוחנת אותה מכף רגל ועד ראש. כשמתארחים אצל הוריי מצפה ישר שגם אצלה. האנרגיות שלה עושות לי רע ובמקום להתעסק בהכנות ללידה הראש שלי מוטרד מהעין הצרה שלה! ובבקשה אל תגידו שאני מדמיינת שהיא מקנאה. כי זה שקוף. כל ההערות. כל העצות שרק נהיה בבית שלנו. היא רואה רק את עצמה ןבטוחה שכשבתה תתחתן ותהיה אחרי לידה היא לא תזוז מהבית שלה ודווקא אז היא תחשוב שזה מובן מאליו אבל אצלי היא ממש ממררת לי את ההרגשה עם כל ההערות האלה והקנאה השקופה.
איך מוציאים לי את זה מהראש?? היא מאוד "אובססיבית" אלינו. מדברת עם בעלי כל יום אפילו יותר מפעם אחת. מבחינתה שכל שבת נהיה אצלם. קשה לי. וכשאנחנו אצל הוריי היא ממש עושה פרצוף חמוץ. כשאומרים לה שעושים שבת הפעם אצלם היא מעקמת את הפרצוף שלה בצורה מפחידה. ושה' יסלח לי אבל יש לה פנים רעות וקשות. ואנחנו ביחסים טובים על פניו אבל המרירות שלה והאובססיביות שלה מקשות נורא וגורמות לי למחשבות שה' ישמור על אמא שלי ממנה ומהצרות עין שלה.
מקווה שקראתן עד הסוף תעזרו לי בבקשה כבר חשבתי ללכת לרב להתייעצות לא יודעת מה לעשות כדי לשחרר ממני את הפחדים האלה..בדרך כלל מלאת אמונה וממש לא חוששת מהדברים האלה. ואין לי אנרגיות אליה אחרי הלידה. בלידה הקודמת היא עשתה לי ממש טראומה וסלידה ממנה. חוששת מה יהיה עכשיו..
וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...