אפשר להתגרש ולהישאר בחיים?עד שישקוט הים

אתמול הייתה לנו שיחה קשה, ושוב דיברנו על גירושים, ובתוך כל השיחות על איך הילדים יגיבו ואיך המשפחה תקבל את זה, נפל לשנינו האסימון שאין לנו יכולת כלכלית להתגרש.

יש לנו כמה ילדים ואנחנו כרגע בקושי סוגרים את החודש, ואם מ-2 משכורות אנחנו בקושי מחזיקים דירה אחת, איך כל אחד ממשכורת אחת יצליח להחזיק בית לבד עם כל ההוצאות שמסביב?

 

לצערי אין לנו כרגע אפשרות ממשית להגדיל הכנסה, כי גם ככה אנחנו די עובדים מסביב לשעון...

 

מה עושים? מחכים עד שהילדים יגדלו?

יש כאן עוד זוגות שנשארו יחד רק בגלל הילדים למרות שלא טוב ביחד?

 

נ.ב. בבקשה אל תכתבו ללכת ליעוץ כי מזמן עברנו את השלב הזה ואנחנו גם ככה כבר תקופה ארוכה ישנים בחדרים נפרדים ובלי אינטימיות

 

 

 

 

יש דרך לעבור לעבודות יותר מניבות? לבקש העלאה במשכורת,כתבתנו
להתקדם לתפקידים יותר בכירים?
או אולי לעבור לאזור זול יותר.

עצוב לי שאתם לא מצליחים לתקן את מה שהתקלקל וגם לא יכולים לפרק את החבילה. זה באמת קיום די חסר חיים 😔
קבלי חיבוק וחיזוקים.
בהצלחה, שיהיו החלטות טובות.
תודה על האמפתיהעד שישקוט הים

תודה על הדברים.

אנחנו גרים במקום יחסית זול, אבל עדיין הוצאות המחייה הן גדולות מאוד.

חשבי בעצמך אם היית יכולה להסתדר עם משכורת אחת עם 5-4 ילדים ובלי עזרה של ההורים (שלא לדבר על תשלומי מזונות)

אההה... לאישה יש משכורת+מזונותשוקולד פרה.

האיש הוא זה שצריך לחשוב מאיפה יחיה. לרוב לאישה יותר קל.

אא"כ אתם במשמורת משותפת ואז כמעט ואין מזונות.

ואגב,

הרבה מאוד נשים מתחילות מאבק להיות משמורניות בגלל הכסף.

 

נשמע שיש ביניכם דיבור טוב ואפילו ענייני. כדאי למצוא את המפתח חזרה זה לזו.

המפתח אף פעם לא התאים למנעולעד שישקוט הים

מאז שהתחתנו לא הייתה אהבה מצידי.

הכרנו בשידוך והיה לחץ של המשפחה לסגור... אז אין ממש מה לתקן. אנחנו סתם יותר מידי שנים סוחבים את זה ובשנים האחרונות אחרי אין ספור טיפולים הבנו שחבל להמשיך לאמלל אחד את השניה.

 

וכן... הבעיה הכלכלית היא בעיקר שלי כי אני האיש, אבל גם בלי מזונות אני לא יודע איך נחזיק 2 בתים

האם יש מצבפרצוף כרית

שהטיפולים שלכם רק החמירו את המצב ביניכם?

מעולם לא היתי בטיפול, אך לא העזתי לחשוב להכנס לזה , כי דמינתי הגיונית שזה רק גורם לכדור השלג להיות גדול יותר...

אולי בכל זאת תנסו? מי אני שאגיד, לא מכירה אתכם, אבל באמת טכנית איך שאתם מדברים ביניכם נשמע שיש לכם לפחות קשר טוב בטכני, ואולי בכל זאת ?

אולי אני סתם מדברת שטויות, בכל מקרה המון הצלחה, ויש סיכוי לאהבה

 

(לשאלתך אין לי תשובה  לצערי, מקווה שלא דרכתי על היבלת או משהו)

חבל שאת מדמיינת דברים לא נכוניםאביול
טיפול בדרך כלל מביא לפתרון הבעיות, לא מדרדר אותם. כמובן שלפעמים לא מצליחים למצוא את הטיפול הנכון וצריך לנסות למצוא טיפול טוב, אבל מה שאת מתארת זה ממש לא נכון
סבבה, אצל כל בנאדם כנראה זה אחרת 😁פרצוף כרית
יש בזה הרבה הגיון בדבריי,
לעתים פתיחת מוגלה יכולה לגרום רע ולהגדיל את המוגלה
ולעתים היועץ יכול לנטות להצדיק אחד מהצדדים?
תחשבי על זה....

יתכן שעם מטפל/יועץ טוב, אכן כדברייך עוזר
לא בטוח שדווקא עוזר.... בכל המקרים....

באמת שאין לי נסיון בזה אבל כך מרגיש לי

ברור שכל אחד צריך לחפש יועץ טובאביול
ולא בכל המקרים צריך. אני גם לא חסידה של הטיפולים האלה. אבל יש המון מקרים שזה עזר מאוד
מאוד תלוימופאסה
יש כאלה בהחלט עושים נזק ומכניסים את הבן אדם למצב של רומינציה (בתרגום חופשי ''חפירה'')
מאוד חשוב ללכת למטפל טוב ואיכותי.
לא סותר את מה שאמרתי...אביול
מצטערמופאסה
פעם הבאה אשתדל לסתור
אוח, משום מה הנחתי שאתה האישה.כתבתנו
לפי מה שאתה מתאר, לא מתעוררת בינכם (או אולי רק אצלך) משיכה.
אבל גם שני אנשים הגונים ומכבדים את הבריות, בפרט אם כרתו ברית זה עם זה, חיים יחד, יכולים להיות חברים.
אתם מנסים לעשות יחד דברים שגורמים לכם הנאה בלי הילדים? מנסים לדבר על דברים שמעבר לטכני? לפעמים כשפותחים את הלב, כשמשתפים מישהו מהמקומות הפחות גלויים שלנו, אז מתפתחת אהבה.
אני בכלל לא בטוחה שזו תהיה אהבה שבהכרח תביא איתה אינטימיות. אבל אני מקוה שככה לפחות לא תחיו בתחושת בדידות, בתחושה של חוסר תוחלת- שרק מחכים להעביר עכשיו את הזמן לכמה שנים טובות.
מאחלת לכם שמה שיקרה, יהיה בטוב, לצד זה או אחר...
נגעת בנקודה הנכונהעד שישקוט הים

לא הצלחנו במשך השנים ליצור חברות.

יש לנו אמנם כבוד הדדי, אבל יש גם בעיות תקשורת קשות ותחומי העניין שלנו לא מעניינים זו את זה.

ולשאלתך, אנחנו דווקא משתדלים להמנע מלעשות דברים ביחד כי אז המתח עולה. תחשבי איך זה להרגיש לשבת למסעדה עם מישהו מהעבודה שאת לא אוהבת.... אז מילא כשיש ילדים ברקע וכל אחד עסוק בענייניו, איכשהו מסתדרים יחד, אבל לעשות דברים ביחד זה מתכון לא מוצלח בכלל

תגובה יפה. יישר כחנרו יאיר.


אויש, נשמע נוראשוקולד פרה.

קשה. זה ממש לחוות חוסר חיים.

 

אני התחתנתי עם בעלי כשהיה אברך, אם זה עוזר לך. וכן, יש לו כמה ילדים.

 

זה לא קל כלכלית, אבל זה עדיף על פני מה שהיה- מתח נוראי בבית וילידם שסופגים את כל זה.

 

כלל ראשון- אתה תצטרך מעטפת חזקה.

אתה יכול לפנות לקבל עו"ד מהסיוע. בעלי הוא טוען רבני תותח שגם לוקח מחירים שפויים- אם זה מעניין אותך.

בעיקר-בעיקר סיוע מהמשפחה עם הקושי הנפשי שלך ושל הילדים. יש כאלו ברקע?

 

בנוגע למזונות- תחתור למשמורת משותפת.

זה אומנם אומר שתצטרך להיערך לכך מבחינת הילדים (לדאוג לבית מסודר שיכול להכיל אותם) אבל זה עדיף על מזונות.

 

בנוגע לכתובה- האם יש מצב שהיא תדרוש כתובה. על סך כמה הכתובה שלה? כדאי שתתעדכן על זה...

 

אתה צריך להיות חזק ולשם עד הסוף עם ההחלטה, כי זה מאוד קשה.

הילדים ניזוקים מזה ישירות,

וגם הקשר שלך איתם לא יהיה אותו דבר.

 

בנוסף- שוק הגרושים בחוץ ממש לא מרנין.

אנחנו סיפור מאוד לא רגיל בהקשר הזה (בעלי התחתן אחרי שנתיים מהגירושים. מאוד לא מצוי. בטח לא לגרוש עם כמה ילדים).

האם הלבד שלך+לחץ כלכלי+ריחוק מהילדים שווה את זה?

 

כדי לענות לעצמך תשובה אמיתית כדאי מאוד שתפנה לליווי. 

לא ליווי משפטי- ליווי נפשי. ייעוץ.

אתה אומר שזה לא עזר לכם בזוגיות- אבל זה יכול לעזור *לך* לקבל החלטה סופית לכאן או לכאן.

 

ובכל מקרה- שיהיה המון בהצלחה!

תודה רבה על התשובהעד שישקוט הים

תראי, אנחנו לא רעים זה לזו, וייתכן שנוכל להגיע להסכמות בינינו, אבל אפילו אם נחלק את כל ההוצאות שווה בשווה והיא תוותר על הכתובה, זה עדיין מורכב מאוד.
דברתי עם כמה חברים גרושים סיפרו לי כמה מורכב להם, וזה עוד יותר הרתיע אותי.

לצערי במשפחה ממש מתנגדים לזה שנתגרש. להורים שלי יש עמדה מאוד שמרנית נגד גירושים, אבל מצד שני כמה אני יכול לחיות בבדידות...?!

אנחנו גרים גם די רחוק מהם, כך שלא תהיה באמת עזרה. בוודאי שלא עזרה כלכלית....

ואני לא חושב ששוק הגרושים מרנין. אבל פשוט לא טוב לנו ביחד, וכמה שנים אפשר לחיות יחד בלי אהבה ובלי מגע?....

 

למה הסיפור שלכם לא רגיל?
את התחתנת איתו כרווקה?

 

באמת להתגרש עולה המון כסף.. לוקסוס לעשירים..כלכלן

וזה אולי מתחבר לכוונת חז"ל בכתובה-" שלא תהיה קלב בעיניו להוציאה" שרק כאשר ממש אין ברירה יגיעו לפתרון הזה. 

 

ברור שאם אין שום דרך לשיקום הקשר/התייעצתם עם כל היועצים וכו' אז בסוף יש דרך. עובדה הרבה עושים את זה לצערנו. אבל לפי התיאור זאת תהיה מציאות קשה מאוד.

 

לגבי הילדים, גם להם זה קושי עצום. אחד מהדברים הקשים ביותר שיכולים לעבור. (כמובן שגם להיות עם אבא ואמא שרבים כל הזמן זה נזק). ברור שיש כאלו שממשיכים יחד ומשתדלים לחיות כמה שניתן באופן תקין עבור הילדים ולפחות עד שיגדלו. והכל תלוי בנסיבות..

 

שיהיה לכם רק טוב וברכה ושלום בביתכם בע"ה..

אנחנו כמעט לא רבים. אנחנו פשוט כמו שני זרים זה לזועד שישקוט הים

אז בגלל שאנחנו לא עשירים אנחנו כנראה נמשיך לחיות ביחד בלי שום מגע ובלי אינטימיות עוד 10-15 שנה לפחות....

 

אני רק תוהה אם זה אפשרי

....פרצוף כרית
עבר עריכה על ידי פרצוף כרית בתאריך כ"ח בתשרי תשפ"ב 11:38

אז תתחילו, תשברו את המיתוס ואת הקבעון

תעוררו את האהבה ותראו שהיא קיימת......... 

כמה מחשבותא"י זה קשה

1. תוכלו לנסות לראות אחד בשני שותפים לגידול הילדים? לא לצפות לאהבה ואינטימיות וגם לא להתאכזב. פשוט לנהל משק בית משותף. יכול להיות שזה הרע במיעוטו ואפשר לחיות עם זה? נכון, זה אומר לחיות כמה שנים בלי אהבה, אבל יכול להיות שעוד כמה שנים מצבכם ישתפר ותוכלו לעמוד במחיר של גירושין. בנתיים, תקפידו מאוד לכבד אחד את השני, כדי לא ליצור מריבות שיובילו לגירושין מכוערים ששניכם תסבלו מהם
2. חוץ מאשר העלות של השכירות - למה אתם משוכנעים שלהתגרש זה כל כך יקר? תנהלו תיק גירושין מהיר ובלי מריבות, תגורו לא רחוק אחד מהשני, כמובן שאתה תחיה בדירה קטנה משמעותית, ואולי, אולי אפילו בדירת שותפים. יכול להיות שזה לא בשמים. אולי אפילו תחזיקו יחד רכב משותף?

 

בהצלחה בהחלטות... שה' ינחה אתכם למקומות הנכונים

גרושים אינם מחזיקים רכוש משותף.העני ממעש
אנחנו כרגע עושים את 1עד שישקוט הים

אנחנו בהחלט שותפים טובים לגידול הילדים, אבל השנים חולפות והבדידות גוברת....

 

אם אגור בדירת שותפים, אז לא אוכל להחזיק משמורת על הילדים, ואז אצטרך לשלם מזונות על כל הילדים ואז בכלל לא יישאר לי כסף לשכירות, חשמל, ועד בית, ארנונה, אוכל, וכל שאר ההוצאות...

למה אתם לא ישנים באותו החדר?סיה
תישנו באותו חדר אבל אל תגיעו למגע
אם כבר אתם שומרים על כבוד הדדי בגלל הילדים ונשארים בגלל הילדים
אז חלק חשוב מאוד מההקרבה למען הילדים זה לישון באותו חדר, לישון בחדרים נפרדים זה נזק ענק
שני אנשים בודדים ביחדיפהכלבנה
לא יכולים למצוא נחמה?

זה בזו, חיבוק, אהבה. אין עליכם גזירת גורל לישון בחדרים נפרדים ולסבול. כל עוד אתם נשואים ויש לכם סיבה שבעיניכן מוצדקת להישאר, ויש בכם הבנה למצב, אולי בכל זאת אפשר לנסות להתקרב גם פיזית?

ולמרות המרחק, אולי תמצאו תחביב משותף? למשל, לשמוע יחד הרצאה של רב, מופע סטנדאפ, הצגה או הופעה מוזיקלית, סעודה טובה יחד, נופש זוגי, חדר בריחה.. כל דבר
יפה מאוד. לדעתי כשיש כבוד הדדי יש תקווהאורין


מה עם נסטינג?נריה -

רגיל / כפול

 

מפחית עלויות, ואם מתנהל נכון יכול להיטיב מאוד עם הילדים.

 

נסטינג | פתרון מעולה לקיום משמורת משותפת והכל לטובת הילדים | עו"ד מיה שפילמן

מעניין. לא הכרתי את זה... אציע להעד שישקוט הים


לא קראתי את התגובות אבל נראה לי שהשיקול בגלל הילדים....רויטל.

זה שיקול נכון להישאר, כי בעקבות הגרושים ההוצאות גדלות לשניכם פי כמה וכמה ,

לדעתי כן תישאר, בד בבד תנסו שניכם כשאתם בבית שהשיחות לא יהיו קשות עם

כל הכאב שבדבר,ו מאוד חשוב שהילדים לא יראו שום ויכוח או זלזול אחד בשני, זה 

מאוד כואב לילדים וגם לפעמים משפיע עליהם בעתיד.

הורים שישנים בחדרים זה פוגע בילדים שחושבים שככה צריל להיותאור123456
לא יכולה לייעץ כי אני לא רואה את כל התמונה ולא יודעת את היכולות הכלכליות..אבל לילדים זה בטוח לא טוב
קר, קר שם בחוץאלעד

מצב כלכלי כמניע לגירושין מגונה בעיניי,
אבל העולם בחוץ, ודאי עבור גרושים תורניים, לא מרנין בכלל

עצוב מאוד!קול געגועים
להישאר בגלל כסף, זה פשוט מפליא אותי כל פעם לשמוע אנשים אומרים את זה..

מילא אם את אומרת שיש תקווה, יש רצון לתקן, יש אהבה על אש קטנה..אבל אתם ממש גרושים בפועל, אז בגלל כסף לסבול? לתת לילדים לחיות בבית כזה?

תגורו אצל ההורים, לא חייבים להחזיק בית לבד..
הוא לא אומר שהוא לא מתגרש בשביל כסףתפצי
הוא אומר שאם הוא יתגרש אז הילדים שלו ישארו רעבים!

יש כאן המון תשובות בסגנון וזה מקומם אותי. הבנאדם לוקח אחריות ולא מוכן לפגוע בילדים שלו בשביל ההנאה האישית שלו ותחושת החופש. הוא מתאר ששניהם עובדים קשה ולא יכולים להגדיל הכנסות.
תודה על התגובה הזאתעד שישקוט הים


זה רק עליך, הגבר, לא קשור אליה.נשוי ושחוק
אתה צריך לצאת מהבית, למצוא דירה ולממן לילדים קורת גג שבמקרה מכסה גם את האמא. יש חישובים ומחשבונים אם תרצה לדעת איך. היא צריכה לגדל את הילדים, אתה צריך לשלם. ככה זה עובד, תמצא עוד עבודה ללילה במילא אתה לא איתם... ואחרי זה מעיזים בכלל לדבר על שוויון. נחכה למתאבד הבא בינתיים זה לא מספיק
אם הצלחתם לדבר ככה ולהגיע לתובנותconet

יש סיכוי טוב שעם הרבה שיח ועבודה אולי בכל זאת יהיה משהו טוב
כדאי לנסות לחשוב אחרת

ואם ההכנסה לא משהו יש מצב שזה גם אחד הגורמים לתחושה הלא טובה

גם אנחנו לא משהו מבחינה כלכלית עד שקצת התחלנו להתרומם פרצה הקורונה ומאז אני הייתי בחל"ת ולימודים והיא מורה בנס ממש
 

 

כן. אפשר. בוודאי.ruthi
הדרך הטובה ביותר זה לפנות לייעוץ אצל מגשר מוסמך, לשמוע ממנו על כל האפשרויות שלכם ואז לחתור להחלטה משותפת
התגרשתי אחרי 8שניםלורייל

יש פה הרבה תגובות חכמות, אבל זה רק אתה מתמודד ויודע כמה קשה ביומיום.

 

להישאר בשביל הילדים? לא. ממש לא. הילדים יגדלו ויתחתנו וימשיכו עם חייהם, אתה לא

רוצה לחפש זיווג בגיל 50-60 שיותר קשה מן הסתם.

גם בשביל כסף לא נשארים, ברור שלא.

אבל אתם צריכים לדעת שעשיתם הכלללל... גם אני לא התחתנתי מאהבה גדולה

אבל לפעמים זה מתפתח אחרי...

למשל למה לישון בחדר נפרדים? לא ניסיתם להחיות את ענייני האישות?

 

בקיצור, כותבת קצת מבולבל. אבל אני מאוד מקווה שתצליח כן להישאר,

ואם לא זה לא סוף העולם. 

אני זוכרת שבנישואיי הייתי מאוד בודדה ואומללה, כך ששמחתי מאוד

להתגרש.

היום אני לבד אמנם, אך הרבה הרבה יותר מאושרת.

בסופו של דבר תעשה שיקול שיהיה הגיוני, זה אתה והאישה מולך..

לא ילדים לא כסף.

אם תווצר אהבה, משיכה, וכו...אפשר לצלוח הכל

בכל מצב היית מתגרשת?עד שישקוט הים

אם למשל היית יודעת שאחרי הגירושים תצטרכי למשל 15 שנה לשלם לגרוש שלך 5,000 ש"ח כל חודש, והיית רואה את הילדים שלך פעם בשבועיים, גם היית מתגרשת?

קשה לי לומר בגלללורייל

כמובן שאני אישה, ובצד הנתמך כביכול.

אבל יכולה לומר לך שאינני מקבלת מזונות על בני,

לבת שלי ממש סכום פעוט

והשתתפות חלקית בדירה המשותפת.

והעדפתי כך לוותר על כסף, בלי מלחמות שנגררות שנים

וכן להיות גרושה וחופשייה. 

 

הכל תלוי בך תחשוב טוב

וכמובן להתייעץ עם יועץ נישואים או טוען רבני לפני

שמחליטים ללכת לרבנות.

 

לדעתי האישית שום כסף לא שווה את הבדידות

והסבל שנגרמים ביום יום.

אבל וזה אבל גדוללורייל

אם אתה חושב שיש אפילו סיכוי אחד שהנישואים כן יצליחו ויהיה אהבה וכבוד,

אז תלחם.

 

אני ויתרתי כי ידעתי בוודאות ועד היום אני בטוחה שפשוט לא נועדנו להיות נשואים לכל החיים

משתתף בצערכם. כואב לקרוא.ד.

ולאידך, צריך לשבח את האחריות שיש לכם.

בלי אינטימיות...הולך לאיבוד
כי ? אתה לא בעניין או שהיא לא...???
ואל תגיד לי שנינו...
זה מורכבעד שישקוט הים

היא לא אדם מיני, אז פחות יש לה צורך באינטימיות, וכשלי היה צורך לא קבלתי ממנה מענה כי זה היה די טכני ונטול רגש.
בינתיים המשקעים גברו ואם אין לה בעיה עם מגע חלקי (כיף או טפיחה על השכם), יש לי סלידה מהמגע שלה.
אני פגוע ממנה מאוד, ואני לא מסוגל שהיא תגע בי

וואואנונימי חדש
מנסיון אישי שגם לנו היו בעיות בתחום, אחרי שדי פתרנו את זה אישתי אמרה לי שהיא לא דמינה כמה הדברים האלו משמעותיים (לחיוב) על הקשר.
אני לא איש מקצוע, אבל אולי תנסו לטפל בתחום הזה (ורק בו) אבל זה יכול ליצור שינויים מדהימים בקשר.
כיוון מחשבהבעילום שם 1
נשמע שבתחילת הדרך הייתה לכם חוויה לא טובה בתחום המיני שהובילה לפגיעה, הסתגרות, רתיעה אחד מהשני, בדיוק ההיפך ממשיכה או רצון להיות ביחד.
יכול להיות שאם הנושא הזה יטופל זה יוביל לשינוי במערכת היחסים כולה ואולי למרות הכל יהיה פתח לשיפור.
אנחנו גם היינו במקום מאד מורכב מבחינה מינית, לא חיינו חיי אישות במשך חודשים ארוכים. היום בסייעתא דשמיא אנחנו במקום הרבה יותר טוב ועם כמה ילדים שנולדו בדרך.
במסע שאנחנו עברנו גילינו שאנחנו לא היחידים, ויש לא מעט זוגות שזה לא הולך להם חלק. בגלל שזה נושא אינטימי שפחות מדובר אז הרבה זוגות נתקעים עם הבעיה שלהם ומגיעים למקומות לא טובים, וזה כמובן משפיע גם על הזוגיות בכלל.

ממליצה על אנה רובל שמטפלת בזוגות עם בעיות בתחום המיני, גם במצבים כמו רתיעה, תחושה לא נעימה וכו'. לפעמים הבעיה היא באחד מבני הזוג ולפעמים משהו בחיבור. יש הרבה בעיות שאפשר לטפל בהן ולפתור אותן. (למשל לא בטוח שאשתך היא 'אדם לא מיני', יכול להיות שיש שם נקודה מסויימת שאפשר לפתור. יכול להיות שאם זה היה מטופל גם החוויה שלך הייתה אחרת לגמרי ולא הייתם מגיעים למצב של רתיעה אחד מהשני).
אנה רובל עושה ממש עבודת קודש ועזרה להרבה זוגות, בעיקר דתיים וחרדים, והיא גם יחסית זולה.
אולי שווה לנסות בכיוון הזה ואולי זה עוד יוכל להציל משהו אצלכם.
בהצלחה רבה!
אם באמת הבנתם שאין אפשרות להתגרשכוחה של מילה
צריך לנסות לחיות כמה שיותר בטוב ביחד.

אני יודעת כמה זה לא קל כי אני במצב דומה.
אין שטות גדולה מזאתמופאסה
לחיות עם בת זוג שאתה לא אוהב? בגלל הילדים? בגלל הכסף???
שכל העולם ילך לעזאזל...
זה כמו לחיות עם גידול שאתה יכול להסיר אותו אבל נוח לך לחיות כך אז ממשיך לחיות כך.
אז שתדע לך, אנשים שחיים ככה לא מאריכים ימים בטוב והנוחות הזאת לא משתלמת בסוף.
עדיף לחיות באיזה כוך ונורמאלי מאשר כך...
הבעיה שיש גם ילדים בתמונהעד שישקוט הים

מילא זה היה רק האושר שלי, אבל אם אתגרש ואחרי זה הילדים שלי יהיו רעבים, מה עשיתי פה?

תראהמופאסה
אני אף פעם לא התגרשתי אז אני לא לגמרי יודע מה זה אומר.
אבל כשאני רוצה משכנתא אני הולך ליועץ משכנתאות, כשאני רוצה להשקיע הולך ליועץ השקעות וכדו'
אם הייתי רוצה להתגרש הייתי הולך ליועץ גירושין (מגשר) איך לעשות את זה הכי פחות מזיק.
להישאר כך זה לא הגיוני...בבקשה תעשה משהו!
אההה את זה עשיתיעד שישקוט הים

ואתה יודע מה עורך דין אמר? הוא המליץ לא להתגרש בגלל העניין הכלכלי...

אולי לנסות שוב?מופאסה
לקחת חוו''ד ממישהו יותר יצירתי?
בטוח יש פתרון
כולם אומרים להגדיל הכנסהעד שישקוט הים
אבל אני די עובד מסביב לשעון וזה מורכב בתקופה הקרובה
אז בכל אופן למה אתה רוצה להתגרש?סיה
מה מפריע לך להישאר בחדר אחר?
נשמע שמצאתם את קו האמצע ויש שקט ושלווה בחדרים נפרדים
..רק הפעם.
אפשר בהחלט להישאר בחיים אבל אם עושים את זה חכם....

בבקשה מימך,לא משנה איזה החלטה תקבלו,
תנסו כמה שפחות לשים את הילדים בינכם,שלא יתפסו צד.
הם לא אמורים להיות קשורים להחלטות של ההורים.
הלוואי שהילדים יגדלו בצורה בריאה ונכונה ולא יפגעו.
כולי תקווה.
בהצלחה המון בכל מה שתחליטו.
תודה על הדבריםעד שישקוט הים

הילדים בהחלט לא במריבה, ויש בינינו שיתוף פעולה טוב לטובתם, אבל ברור שגירושים יפגעו בהם

יש,תודה שכתבת ככה,זה קצת מרגיע.רק הפעם.
וגם אחרי שמתגרשים,צריך לזכור לא לערב את הילדים או לכוון אותם לתפוס צד.
כי זה לא שאבא ואמא התגרשו וזהו.
זה משליך המון על הילדים גם בקונפליקטים שאחכ.

נשמע שהבעיה הקשה שגורמת למצב היא הפגיעותאורין

שספגת מאשתך ואינך יכול לסלוח. אולי, אם ממילא "תקועים" ביחד, כדאי לעבוד על זה. כשמרככים את הפצעים שבלב, אפשר לחזור לשינה ביחד, חיבוק מנחם ומי יודע מה הלאה...

צאו לדייטים.me.
לפני הגירושין.
כל אחד ימצא בן/בת זוג..


ככה כל אחד יהיה במקום שלו בלי להיות גרוש

לגבי הילדים,
הם מתרגלים מהר יותר.
נו באמתעד שישקוט הים
אתה היית יוצא עם מישהי שרשומה עדיין כנשואה?
אתה לוקח אותי כדוגמא?.me.
אשמח לשמוע מה הטענה שלך.


ממליצה להתייעץ עםתפצי
@ruthi
אני לא מצליחה לתייג אבל יש לה המון ידע
חן חןתפצי
לא מתייג לי בזמן האחרון
תודה על התיוגruthi
אני פה לכל שאלה
סידור ששמעתיאמאשוני
לגמרי משמועה, לא מכירה במציאות.
בית אחד מרכזי בו הילדים גרים קבוע, כל פעם עם ההורה ששומר עליהם.
לא יודעת איפה בני הזוג גרים שלא בזמן שהם שומרים. אולי בדירת שותפים/ בבית עם בן זוג אחר.
ככה שיוצא עוד אלפיים או שלשות אלפים תלוי באיזור,
עבור שתי יחידת דיור או חדר בדירת שותפים.
לפחות להתחלה.
זה עדיין עדיף כלכלית על שני בתים.
האם יש אופק של עליית שכר בתחומים שבהם אתם עוסקים?
אם לא, זה הזמן להבין מה הכיוון המקצועי שאתם מכוונים אליו.

בהצלחה בכל מקרה.
נסטינג. אפשרי כתקופת מעבר עד שיש 2 בתים מסודריםruthi
לא בטוח שזה חוסך כלכלית, כי כל אחד צריך לשלם את חלקו בבית המשתוף וגם להחזיק עוד בית
עושה רושם שהם חוסכים את הבית הנוסףאריק מהדרום
בכך שהם גרים ביחידת דיור או דירת שותפים.
לא יודע אם הכאב ראש אכן משתלם כלכלית.
לרוב, לא חוסכים כלום, זה להחזיק 3 בתיםruthi
בית לילדים, יחידה לאבא ויחידה לאמא
אלא אם יש כבר בני זוג אחרים, וההורה הולך לשם בימים שהוא לא עם הילדים.
שוב
לא אמרתי שלא קיים, או לא מומלץ
פשוט מצריך בדיקה מעמיקה
ולרוב לא מתאים לטווח ארוך מידי
נראה לי שבמקור זה עבור טובת הילדים..יערת דבש

לא עבור חיסכון כלכלי

להורים שרוצים משמורת משותפת

במקום הילדים ינדדו מבית לבית,

כך יש להם בית אחד יציב רק ההורים מתחלפים

ברמת האידיאל נשמע לי הכי אידיאלי לילדים

זה לא תמיד אפשרי אבל..

גם ברמת האידיאל לא תמיד זה נכוןruthi
צריך ממש לבדוק כל מקרה לגופו.
הורים מאושרים זה הבסיס לילדים מאושרים
אם ההסדר לא מתאים להורים, הילדים לא ירוויחו ממנו
כולם פה! הערה חשובהנרו יאיר.אחרונה

תכתבו את דעתכם, נסו לעזור, תשיאו עצות,
אבל - אדם חכם אמר לי פעם - לא לייעץ בנחרצות ולקבוע דברים שאין לנו אחריות על התוצאות שלהם...

צריך להיזהר בזה..
 

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמותאחרונה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנותאחרונה

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindovאחרונה

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

מחפשת המלצה לצימר ברמת הגולןשלומית.

לזוג.

תודה רבה!!