זה מכניס לקצת פלונטר לא נעים.. איך אני מתנהל מול זה?

אי אפשר להתעלם בכוח.  אני לפחות לא יכול...

וזה לרוב מה שהן עושות.. קרה כבר כמה פעמים.

אז אני אמור לבקש ממנה "תעשי לי טובה, אל תחשפי את התמונה לא צריך?" 

ואם אני כן רוצה לראות תמונה אבל לא רוצה לפגוע? מה אז..? לדעתך

מעניין אותי שמישהי מהבנות תענה פה,

מה הן מצפות שהגבר יעשה עם זה

או תוסיף "אני מרגיש שזה מקדם את ההיכרות להבין את הסגנון של האדם"...

משהו כזה

וכן..זה לגיטימי לדעתי בפרט אם אתה חושף תמונה

סוף סוף הגיעה לשם כדי להכיר...

בנים ובנות שחפצים בפרטיות 

שלא מרגישים בנח שהתמונה שלהם גלויה לעיני כל ללא ידיעתם מי צופה. 

לגיטימי מאוד להגיד 
שתשמח לראות את התמונה 

מה גם שהרבה בנות אם הן מעוניינות בך יפתחו את התמונה עוד לפני שתבקש 

יכול להיות שיש גם סיבות והיגיון לא לבקש תמונה מראש, אני לא נכנס לזה.

אבל עדיין הצורך קיים פה וכך הקב"ה ברא את האדם. 

זה בטח לא משהו בעייתי ודוחה שיסביר את הסמיילי שהשתמשת בו

אני רק בא לומר שהפיכת צורך של בנאדם למשהו דוחה ומגעיל - זה עצמו גם ממש לא יפה.

(ולא, אני לא יודע האם יש דרך לברר על מראה בלי לראות תמונה או להיפגש)

בגדול כשזה בכללי - דרך שדכן/חבר וכו' - אני בכלל לא מבקש תמונה ומעדיף להיפגש ככה.

אז אמרת דברים חכמים לטעמי,

אבל בעיה אישית שלי, לא נראה לי שאני יודע להגדיר מה בדיוק יכול להפריע לי במראה...

אז אני נפגש וזהו.

(אגב, כיוונת לדעתו של הרב בנציון מוצפי בעניין התמונות)

האמת שאני לא ממש אוהב את כל אתרי ההכרויות האלה...

אבל עם שדכניות לא ממש הולך לי אני שוכח לנג'ס להן ואז הן שוכחות אותי 

באמת יש לך קטגוריות מראה "תקין" ו"לא תקין"? מישהו שיענה על התנאים על הנייר, ימצא חן בעינייך חיצונית?

וכדי לפרט איזה סוג של מראה מוצא חן בעיניו נדרש הרבה יותר מחשבה ופירוט מאשר כדי להסתכל על התמונה שניה וחצי ולהגיד "סבבה" או "לא נראה לי"

או כל הגדרה אחרת שתבחרי

הפסקה השניה - הופתעתי לשמוע שבעינייך השיטה המילולית עדיפה ושהיא יעילה בעינייך.

מסכים, יש בעייתיות בהחלפת תמונות. ובכל זאת גיליתי שזה הופך את החיים לקלים הרבה יותר מהרבה בחינות, והופכות את החיפוש אחרי זוגיות לאפקטיבי וקל יותר, ולכן היום אני תומך חד משמעית בהחלפת תמונות איכותיות ומחמיאות.

לגבי הפסקה האחרונה-

לכן אני משתדלת שלא לשפוט מקרים ספציפיים, כי זה באמת חוסך וזה באמת מורכב..

ועדיין, זה לא גורם לי להיות פחות להוטה על עצם הנושא.

לא יודעת, צריך למצוא פתרון אחר.

בדיוק על זה היה הדיון עם @ultracrepidam.

מוזמן להסתכל בהמשך השרשור.

(ושמישהו יסדר כבר את התיוגים האלה!! אררר)

אז לא הבנתי, כי הוא כתב בדיוק את מה שאתה כתבת..

ועניתי שכשכתבתי את השיטה השניה באמת לא תירגמתי את זה למוח הגברי.

מבחינתי זה הרבה פחות התעסקות, אבל יתכן שאצל הצד השני יש התעסקות עם השיטה הזאת.

בכל מקרה נראה לי שזה שאין כאן עניין של ראיה, אלא רק תיאור תיאורטי זה עדיין הבדל משמעותי. 

טוב טוב, נסוגה מהדיון הזה 😅

כי אני באמת לא מבינה בזה.

אכן גם אין לי תמונת פרופיל.

זה אומנם באמת לא בדיוק אותו הדבר, והדעה שלי פחות חדה על זה, אבל זה בהחלט מתחבר..

(ומי שלמדה במדרשה ישר תזהה שאני גם למדתי בה🙈 אבל לא נורא)

שתמונת פרופיל (וגם לשלוח תמונה) זה כמו שאסכים שיהיה לבחור זר תמונה שלי בארנק שלו.

מן הסתם יגיד שזה פחות גרוע. אבל העקרון עדיין עומד.

בכל זאת, זאת אחת ה-משנות שלו ;)

לא מזהה את הרב.. כנראה שאני בורה במדרשות 

גם לא יעלו תמונה לפייסבוק

לפחות לי אין תמונות ברשת

(אולי תמונות שחברות העלו בחשבון שלהן ולא שאלו אותי..)

אבל כאמור, זה לא דיון ספציפי אלא עקרוני.

התלהבות של השדכנים מזה שהיא מתארת את המראה שלה מילולית? וואו, מוזר לי. אולי כשאין תמונה הם שמחים שלפחות את המידע הזה אפשר למסור

עצם הדיבור וההתעסקות בעיני לא צנוע...

את המשפט האחרון לא הבנתי בכלל ואשמח שתסבירי ואתייחס

לכתחילה, אם הנושא הזה יכול להפוך לאישיו, כדאי להעביר תמונה 
 

---

כשזה לא קורה / כשאין הסכמה להעביר תמונה ואז מתחיל שיח ודין ודברים על בקשה של תמונה 
על הסכמה לצאת או לא לצאת בעיני כל השיח הזה ו/או בקשת תמונות נוספות וכדומה הרבה יותר לא צנוע

אני חושבת שאם שדכן/ית שומע בצורה צנועה ומכבדת את הרצון של הבחור/ה במה הוא צריך בצד השני 
אז מראש ההצעות יהיו כאלה. 

ההתלהבות שציינתי היא מול בנים ובנות שלא מבקשים תמונה כי הם יודעים שאני מודעת לרצונות שלהם ויודעים שזה יכנס למכלול השיקולים בהצעה. 

ולגבי השורה האחרונה

בסוף החיבור והמציאת חן נמדדת במפגש אמיתי ולא בהכרח שתמונה כמסננת טובה יותר 

אני בהחלט מאמין שלהעביר תמונה מועיל מאד

אבל לא בעד לבקש תמונה

כי 

1 הביטוי "לא מתאים" הוא לא על מראה. מראה זה "לא מעוניין"

2 

ההתייחסות למראה היא בדרך כלל לא "אני רוצה מישהי בגובה 160 עם BMI 28, צבע עיניים ושער X וכו'"

התייחסות בריאה למראה היא פתוחה לכל מראה, אבל כשרואים מישהי מסוגלים לומר האם ועד כמה המראה שלה גורם לרצון להתקרב (או להתרחק). וזה תלוי בהמון פרמטרים, באני חושב שאף אחד לא מקטלג ובוחן - זה לא הגיוני, לא בריא, לא נורמלי, ולא אפקטיבי. יכולות להיות שתי בנות עם תיאור מאד דומה שאחת יפה ואחת מכוערת (ובעיני מישהו אחר להיפך, הראשונה מכוערת והשניה יפה)

חז"ל אמרו שאסור לקדש אשה עד שיראנה שמא תתגנה עליו, ולא חשבו שהפתרון הוא לנהל שיחה מפורטת שבה הבחור יתאר איזה מראה הוא רוצה. כי לראות ולהתרשם מותר ומצוה, לעסוק בזה בצורה מפורטת זה כבר לא ראוי.

1

לדוגמה, שדכנית סיפרה לי על מישהי, אמרתי שזה יכול להיות טוב, היא שלחה לי תמונה, שאלה אם קיבלתי, עניתי שקיבלתי, ואז היא שאלה אם מתאים. מה קשור מתאים? המראה של האדם בצד השני הוא לא משהו שמתאים או לא מתאים. הוא משהו שנעים לי או מרחיק אותי. הוא משהו שאני אוהב או לא, שיפה בעיני או להיפך. אבל התאמה היא קשר הדדי, ואין התאמה ביני לבין המראה של מי שפגשתי. אפשר לומר "מתאים לי" בקטע של "מתאים לי עכשיו פיצה" אבל לא התאמה במובן הזוגי

האמת היא שבאופן כללי אני חושב שמשתמשים יותר מדי במושג ההתאמה בזוגיות ובבחירה זוגית -  השאלות האמיתיות הן "האם טוב לי", "האם אני מעריך/אוהב/נהנה בחברתו של הצד השני", "האם נוכל לבנות בית משותף עם יעדים יציבים". השאלה של התאמה מתייחסת לניבוי של זה - מישהו שאוהב אנשים נמוכים, "מתאים לו" מישהי נמוכה, כי הוא יהנה יותר בחברתה; מישהי שאוהבת לדבר על עצים, מתאים לה נגר, כי יהיה להם נעים יחד.

2

זה בתת מודע ושם זה נשאר, וגם אם זה במודע - זה הרבה פחות צנוע להתעסק בזה במודע מאשר פשוט להתסכל לרגע ולראות. 

אז שוב, בעיני זה לא אפקטיבי, וגם הרבה פחות צנוע. אולי אצלך או אצל בנות באופן כללי זה ממש קטגורי, אבל מוזר לי שזה יהיה כך. אז אולי את חריגה בעניין ואת ממש פתוחה בקטע של מראה חוץ מקטגוריה ממש ספציפית.

3

לא אמרתי שתמונה היא מה שחז"ל דיברו עליו. ודאי שלא. הם דיברו על ראיה בעיניים, כמובן. אגב, לא בהכרח על מפגש הדדי. מאד יכול להיות שבעיניהם להסתכל עליה מהחלון כשהיא לא רואה היה תקין לגמרי בעיניהם.

מה שכן אמרתי היה שתיאור של המראה לא יפתור את הבעיה, כי אם כן, חז"ל היו יכולים לומר את זה (רלוונטי למישהו שמקדש אשה על ידי שליח, זאת הסוגיה בה מאמר חז"ל מובא, והגמרא לא מתרצת שאפשר להגיד לשליח "רק מישהי גבוהה")

1

מבינה מה אתה אומר, אבל לא מסכימה עד הסוף.

א. יתכן שמילולית אתה צודק, אבל יש משהו הרבה יותר עדין במילה הזאת מאשר להגיד "היא יפה בעיני/מכוערת בעיני/אני לא מתחבר/המראה שלה מרתיע אותי" וכו'.

ב. בעיני כן יש כאן עניין מסוים של התאמה, אבל קצת קשה לי להסביר בכתב למה.

2

אפשר להעביר את זה למודע כדי להיעזר בזה.

לגבי המשפט האחרון-יתכן.. "רק על עצמי לספר ידעתי." (למרות שבעיני זה המצב התקין באמת..)

3

זה בדיוק העניין.

ה-"עד שיראנה" עליו דיברו חז"ל היה הרבה יותר ממשי והרבה יותר חלק ממכלול מאשר לבהות בתמונה. גם אם זה היה להסתכל מהחלון בלי שהיא תשים לב, אתה רואה מכלול, אתה רואה איך היא מדברת ומתנהלת, ולא רק גוף (מחילה על הבוטות הקלה. אבל זה פשוט מרגיש לי ככה). הנראות היא רק "חלק מ.." ולא הדבר היחיד שרואים ומתמקדים בו.

אני חושב שאת לא מפרשת נכונה את הראיה של תמונה.

1 חד משמעית, הייתי מעדיף לראות בפועל מאשר לראות תמונה.

2 גם כאשר אני רואה תמונה, אני יודע על עצמי ומניח שאני לא היחיד, שאני מתמקד ומתעניין הרבה יותר בשאלה מה הדמות שבתמונה וממש לא בשאלות של לבדוק מראה וכדומה.

בדרך כלל גם כאשר הבחירה היא נטו לפי תמונה זה ממש לא לפי הנתונים הפיזיים אלא הדמות שיש בה. ולכן גם אם למשל מישהו לא רוצה מישהי עם מאפיין חיצוני מסוים, מאד יכול להיות שכשהוא יראה תמונה זה יתן הקשר לתכונה המסוימת הזאת, ובהקשר הזה זה כבר יהיה לא משמעותי והוא יסכים לפגוש אותה.

יכול להיות שההבנה שלנו מה מחפשים בתמונה או מה המטרה של תמונה היא הבנה שונה בתכלית.

אגב, כאשר התמונה היא במוצהר כדי למסור נתונים פיזיים, אני באמת חושב שזה איכסה ולא נעים בכלל. אני חושב שאת מבינה את כל הסיפור של התמונות ככה, ולכן את מתייחסת לזה באופן שאת מתייחסת; אני מבין אותו אחרת לגמרי - כדי לתת תחושה של "אני יודע את מי אני הולך לפגוש", כדי לתת איזה דמות מאחורי המילים, כי תמונה אחת שווה אלף מילים, וכו' - ולכן אני לא רואה בזה בעיה חמורה כל כך (ואולי זה סתם שחיקה שלי עם השנים)

תמונה זה פלקט, זה חד ממדי, זה לא בהכרח מראה מי הדמות.

מה שתתפוס מהתמונה יכול להיות הפוך ממה שתתפוס במפגש עם אותה הדמות.

ועדיין, אותי זה מכווץ לחשוב על לשלוח תמונה.

צריכה לחשוב על זה עוד קצת.

תודה על החידוד.

אני גם פעם מאוד צידדתי בעמדה שלך והייתי נמנע לגמרי מתמונות. עם הזמן למדתי שזה פרמטר חשוב (בעיקר בגלל שאני מברר די גרוע) שלפעמים חוסך הרבה לשני הצדדים. אז זה עדיין לא 'הכי' חשוב, ותמיד אעדיף קודם לקרוא, ורק אם זה ממשיך להיות רלוונטי לראות, וגם לא תמיד אבקש (ותמיד זה מכווץ) - תלוי בכמה השדכן מכיר אותי (ואז אוכל לסמוך עליו יותר). וזה באמת כמעט ולא קשור ל'איך המראה החיצוני'. היו בנות שנאמר שהעולם לא היה פוסל אותן בגלל התמונה, אבל היה ברור לי מהסגנון שזה לא מתאים...

ייש"כ על הפתיחות המחשבתית.

כתבתי על זה מקודם.. שאם זה כדי לבחון סגנון אז בהחלט אפשר להבין גם בלי לראות תמונה, אם יודעים איך לעשות את זה.

חבל בגלל זה לוותר על עקרון כל כך חשוב..

אני די מסכים עם מה שכתב @חמדת66

אציין שגם לפני עידן התמונות מעולם לא פסלתי על מראה

ובכל זאת היום שזה הפך להיות מקובל אני מעדיף לראות תמונה, וממש לא כדי לדעת פרט זה או אחר אלא כדי להכיר את האדם מאחורי המילים.

וסיפור - היתה מישהי שבמשך כמה חודשים לא רציתי לפגוש אותה עד שראיתי אותה במקרה.

כשראיתי אותה, זה היה במרחק כזה שלא יכלתי באמת להבחין בינה לבין הגבר שעמד כמה מטרים ממנה. ובכל זאת עצם העובדה שראיתי אותה, שידעתי במי מדובר, שהיא הפכה לדמות מוחשית - גרמה לי להחליט לפגוש אותה.

ושוב, כשאני מרגיש שהתמונה ניתנת כתיאור של "בוא תבדוק אם אני שמנה או רזה" אני באמת מרגיש שזה ממש לא יפה ולא מתאים. אבל בעיני זה ממש לא זה, כל העולם מלא בתמונות של האנשים שסביבנו, כל כתבה בעיתון כוללת תמונות של המרואיין, כל שיעור הוא מצולם, אז שדווקא איזה תמונה אחת של רווקה תהיה הסיפור?

הכוונה שלי במילה "ענייני" הוא מבט לא ממוקד, כלומר כ"חלק מ..".

זה ממש בעיה בעיני לבחון מראה מצד עצמו (גם אם זה בשביל התאמה זוגית), לעומת לראות את זה כחלק ממכלול.

ושים לב, אני לא אומרת בזה שמשיכה היא לא דבר חשוב בזוגיות, אלא שזו לא הדרך בעיני לבדוק אותה.

הכוונה שלי היא לא תיאוריים גרפיים.. אלא משהו הרבה יותר עדין, עם הרבה פחות פוקוס.

ברור שהכל תלוי קודם כל בגישה, אם המבט שלך ממוקד על המראה אז גם אם תדבר על זה עם השדכן הוא יהיה ממוקד. אני רק באתי להציע שיטה אחרת למי שבאמת מאמין שהמבט צריך להיות פחות ממוקד.

כדי להבין סגנון והלך רוח,

או שאני נאיבית או שאני סתם רוצה להאמין כך מאמינה שיש גם כאלה בחורים

למרות שאני אישית יורדת בכלל מהצעה כשמבקשים ממני תמונה, לא כי אני לא סומכת על התמונות שלי ואני בסדר בתמונות ב"ה. זה פשוט מוריד לי מהבחור.

אני אישית..

את הז'אנר הזה. אז לא מתערבת...

בכל זאת זה משהו שאני ישר פוסלת עליו, אולי היחיד שאני לא חושבת עליו פעמיים אפילו. אולי כי אני תופסת את זה בתור ג'נאנה ולא מצליחה לצאת מזה. 

וגם ברמה העקרונית נראלי שגם אלה שמבינים את הצורך בלבקש תמונה היו מסכימים איתי שזה מרגיש קצת שוק בשר. לא רוצה להיות חלק מהשוק הזה.

ולא, לא אכפת לי שמישהו יפגוש אותי ויפסול על מראה חיצוני. בסה"כ הפסיד אותי כמו ההוא שביקש תמונה.

אני מבין מה את אומרת

אבל

1. אולי אם לא שמת תמונה מההתחלה, שהיתה יכולה לתפוס מישהו שהיה רואה את התמונה ובודק אם יכול להתאים, את הפסדת אותו

2. אולי הוא הפסיד אותך, ואת ניצחת, אבל בסופו של דבר את לא נשואה. אולי אם הוא היה מפסיד פחות, גם את היית מרוויחה משהו על הדרך.

3. הבעיה היא שגם אם עולם השידוכים נראה כמו שוק בשר, הוא מתנהל יותר מקצב של מחסן גרוטאות. ואם להפוך אותו לשוק בשר יזרז את התהליך, אולי זה שווה את המחיר

1. אני מבינה לגמרי שיש פה כביכול הפסד שלי. אז אני מוכנה להפסיד ולוקחת בחשבון שאחד למליון אולי בחור מסוים שזה אצלו תנאי סף היה יכול להתאים לי. דווקא בגלל שזה לרוב לא יתאים אז אני די רגועה עם הטיעון הזה. מה גם שלא כל עולם הדייטים מתנהל ככה, יש בחורים לרוב שאין להם תנאי כזה. אם כולם היו מתנהלים כך אני מניחה שהתנהלות כמו שלי היתה קצת ראש בקיר.

2. שוב, נכון אני לא נשואה (והי! הוא גם לא), אבל לא מדובר ביציאה שלי, מבחינתי קצת מדובר ביציאה שלו, שאני אישית לא מכילה כשזה מגיע אלי (איך שהוא יתנהל ודרך החיפוש שלו את האחת כבר לא קשור אלי ואני לא מתערבת). וכמו שאמרתי, אם כולם היו מתנהלים כך (לא מאמינה שיכול להיות מצב כזה) אז וואלה צודק. מלחמה מטופשת שמשאירה אותי מנצחת ומנוצחת בו זמנית. 

אבל לא תופסת את זה כתחרות או ומנצח-מנוצח, זה בסה"כ תנאי שמלמד אותי לרוב שדי חבל על הזמן כי זה ממילא סגנון שלא יתאים 

3. לא אמרתי שעולם השידוכים נראה כמו שוק בשר. ההנהגה הזאת נראית לי כך. וכמי שמכירה הרבה מאוד כאלה עם עקרון כמו שלי שהצליחו, ומהצד השני כאלה שהצליחו עם תמונה, אני מבינה שאין קשר בין ההנהגה הזאת לבין זירוז התהליך. ואם אין קשר בין רמת ההצלחה לתנאי שאתה מתאר, אין לי סיבה אמיתית לשלם את המחיר הזה.

ההבדל הוא שאצלך מדובר בהחלטה ואצלו מדובר בצורך או בחוסר מוטיבציה.

אז ברגע שתשתכנעי לשחרר תמונה, יהיו הרבה בחורים שלפני זה לא שמו לב אלייך בכלל (כי לא התנסחת בצורה שתתפוס את תשומת הלב שלהם), ועכשיו פתאום יתייחסו אלייך ויחליטו שיש מה לנסות. לאו דווקא כי זה תנאי סף אצלם (אולי גם כאלה), גם פשוט כאלה שבלי תמונה את סתם רשימת נתונים, אחת מאלף, ועם תמונה את דמות אנושית נוכחת.

אילו באמת היה מדובר בהחלטה שלך מול החלטה שלו, את צודקת לגמרי שזה מחיר זעום והגיוני להחליט לשלם אותו. כיון שמדובר במצב שזה יכול להיות שער כניסה, הדרך להיות מובחנת, אז המחיר קצת יותר גבוה. עדיין את יכולה להחליט לשלם אותו.

בדיוק כמו שלפני ארבעים שנה לא היו מתאמים על דייט בטלפון נייד

היום כל מי שמחזיק וואטסאפ ונמצא בעולם השידוכים יודע שהמון הצעות מגיעות עם תמונה. אז מי שלא, נמצאת בעמדת נחיתות משמעותית, כי הטקסט שלה יעלם בין המון תמונות שכן נשלחות

אם הבחורה בלי תמונה בכלל, ניחא אני מבין...

אבל אם זה ניתן לחשיפה, איך לדעתך הבחור אמור להתנהל עם זה?

הרי בסוף התכנון הוא כן לחשוף את התמונה.. אז מתי?  

יכול להיות שיש בחורים שירגישו בנוח לבקש, ומי שרוצה מישהו כזה - באמת תחכה שהוא יבקש.

אבל יש הרבה, כמוני, שיראו בזה בקשה לא מכבדת, ולכן על אף שכן מעדיפים לראות תמונה, לא יבקשו. וצריך לקחת את זה בחשבון. כמובן יש גם שיקולים אחרים, אבל צריך לקחת בחשבון.

לא מיד בתחילת השיחה.  לפחות אצלי זה ככה

ואז מה הן מצפות שאני אעשה עם זה? 

אז אם נניח מישהי שולחת "היי מה נשמע" את אומרת שאפשר מיד להגיד "אשמח לראות תמונה"?

לא יודע.. נשמע לי די מזלזל כלפי הצד השני. או שזה רק אני?

תשאל "את מאלה שאוהבות שמבקשים תמונה או לא? כי אם מפריע לך אז אני לא אבקש"

כי אם היא מתכוונת לחשוף באמצע השיחה זה לא לעניין ואת זה אני לא אוהב

זאת אומרת, להתייחס לזה כ: "או אין תמונה בכלל, או לראות על ההתחלה"?

אולי...

אני מבין את הרצון שלא להראות לכולם, אבל אחרי הכל זה יוצר מצב בעייתי

וואי אני חייב לומר, שלרגע כשראיתי בכותרת את המילה "אתה" והשאר בתוכן
חשבתי הנה מישהי עומדת לצאת עלי 

אל תלחיצי ככה אנשים 

תודה רבה על התגובה עזרת מאד

מנגד בנות כנראה יגידו שזה שילוב של צניעות ורצון לפרטיות,
לצד רצון שיתיחסו רק לנתונים שלהן.

אישית אני מכיר מישהי יפיפה שהתמונה שלה היא פרטית.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה