דוסים פתוחיםבנש"ק

מי לא מחפשת דוס אבל פתוח, נכון? אין כמעט בייניש שלא רוצה את ה"תורנית אבל עם ראש פתוח" שלו, לא ככה?

הבעיה היא שברוב המוחלט של המקרים או שזה לא באמת דוס או שזה לא באמת פתוח. זו יכולה להיות מישהי מחברה מאוד מעורבת ולייטית אבל היא שומרת נגיעה אז היא תיחשב ביחס לסביבה שלה "דוסית", או הרהמורניק צו"ל שהוא טיפטיפה פתוח והוא נחשב פתוח ביחס לסביבה. אני מדבר על דוסיות אמת ופתיחות אמת. כאלו שמבחינת רמה תורנית, דתית, יראת שמיים, שאיפות בחיים, נמצאים לגמרי באזור של מרכז-הר המור אבל הם הרבה הרבה יותר פתוחים מזה, לא כפשרנות, כאידיאל. כדרך בעבודת ה'. שחושבים שהקב"ה באמת רוצה שנחווה את העולם ונרחיב את הידע שלנו ונכיר אותו דרך כל מה שברא, שרוצה שננוח קצת לפעמים ונירגע עם קצת מוזיקה טובה ויפה ושנשלב את זה עם יראת שמיים אמיתית, מחויבות מוחלטת להלכה ולימוד תורה בכמות ובאיכות גבוהה.

בקיצור - לא פתיחות כי אין לנו כוח להיות דוסים אלא פתיחות כדרך אמת, לכתחילה, בעבודת ה'. או אם תרצו - לא דוסית אבל פתוחה, אלא דוסית באמצעות עם הפתיחות. אני מתחיל להתייאש ולחשוב שאולי אין כאלו... (זא לא באמת כי אם אני כזה אז יש איפשהו אחת כזו בשבילי אבל כמה?) מה דעת הקהל הקדוש על זה?
מזדהים/ות? מכירים או מכירות אנשים כאלו? זה מעניין.

 

רבניםבנש"ק

לדעתי היו כמה רבנים כאלו.

הרב קוק והרב גורן למשל. זה בדיוק זה, לא חיים בבועה ומנותקים מהמציאות, להיפך. מחוברים לעולם המעשה, רואים עולם, בעלי ידע רב בחכמות חיצוניות (הרב גורן אמר שהלך לאוניברסיטה בהשראת הרב קוק שהיה, הרב גורן למד באוניברסיטה מתמטיקה ופילוסופיה ועוד ואפילו הרצה כשנתיים במחלקה לפילוסופיה בטכניון).

משום מה לציבור זה פחות חלחל, השאלה כמה ועד כמה.

לא נראה לי שנכון להשוות את זה לרבניםרואה אור
רבנים גדולים הם אנשי ציבור בהגדרתם (גם אם לא ברצונם), והם מודעים לדברים כי מפנים אותם אליהם ומבקשים את דעתם.
נכון, אבלבנש"ק

עדיין יש בזה סגנונות. אתה ודאי לא יכול להגדיר את הרב טאו עם כל צדיקותו וגאונותו (ויש, תאמין לי שיש והמון) כבעל השפקת עולם רחבה שדוגלת בפתיחות ורוחב הדעת ולא בצמצום, נכון? זה לא כגנאי חס וחלילה, פשוט עניין של השקפה.

 הרב גורן היה לגמרי כזה באופי שלו. הוא הלך לאוניברסיטה כדי להרחיב אופקים כחלק מלימוד התורה ועבודת ה' הרבה לפני שנהיה איש ציבור ואיש צבא מוכר. זו דרך חיים, גם עניין של אופי. ואני מדבר על הרבה מעבר ללדעת מה קורה בעולם, זה דבר הרבה יותר רחב ועמוק מזה.

הרב קוק לא היה מעולם באוניברסיטה ושום אקדמיה אחרתממלא כל עלמין

ויותר מזה- אם אני לא טועה זה היה הרב חרלפ או מישהו אחר- כשהרב קוק נפטר ובאו לטהר אותו, הוא אמר להם שיזהרו ויתנהגו איתו באופן ראוי, ושידעו שהם מטהרים גוף קדוש שלא ראה צורת אישה מימיו..

לגבי חכמות חיצוניות וכו אני לא מתיימרת לדעת אם הוא קרא ומה קרא, אבל בכל אופן הדוגמה של הרב קוק דוקא לא הכי מתאימה כאן

ודאי שהם היו קדושיםבנש"ק

גם הרב גורן היה קדוש עליון.

זה בדיוק מה שאני אומר, שהרמה הדתית לא קשורה לצמצום או פתיחות.

שהרב קוק היה קדוש עליון על אף שהיה בקי בלתי רגיל בכל רזי הפילוסופיה הגויית ובעוד חכמות כלליות.

לדחות את טענתי בזה ש"הוא היה קדוש" זה לא להבין את הטענה שלי. מחילה.

אני לא מודדת עכשיו קדושהממלא כל עלמין

רק מדייקת שאם אתה לוקח כדוגמה את הרב קוק, הוא לא דוגמה.

התפיסה שלו הרבה יותר קנאית (אם אפשר להגדיר את זה כך, לא מצאתי ניסוח מתאים) ממה שחושבים, בכל מקרה ממש לא הדמות שאפשר להחיל עליה הגדרות של "פתוח/סגור", זה הרבה יותר עמוק מזה

ועובדתית גם דייקתי שהוא מעולם לא פנה לאקדמיה כזו או אחרת..

זהו, לא באתי להתייחס לדברייך הקודמים ואני עוד לא יודעת מה אני חושבת לגביהם

כשאדע, אם אדע, אגיב

אוליבנש"ק

לא פנה לאקדמיה, יש עוד פרמטרים בחיים. הרב גורן אומר שכשהלך ללמוד באוניברסיטה (אגב, הוא לא דוגמה מספיק טובה בפני עצמה?") הוא שאב השראה מהרב קוק והרב הרצוג.

אגב, הרצי"ה כששהה בשוויץ התלבט אם ללמוד באוניברסיטה שם ואביו ממש לא פסל את הרעיון, סתם עובדה מעניינת (באמת סתם עובדה מעניינת)

הרצי"ה למד באוניברסיטה כסטודנט חופשימישהו איתי
לא זוכר איזה מקצועות.
כך כתוב בעין בעין.
וכן כמה מתלמידיו.

גם באחת האגרות שלו לרב הוא כותב שהוא לומד חכצות חול.
בשיחות שלו רואים שהוא בקי.


מענייןממלא כל עלמין

כמו שכבר אמרתי- לא עניתי בתגובה לטענה שלך, רק הבאתי איזה דיוק בענין הרב קוק, ועכשיו אתה מדייק לי יותר

בדיוק בגלל זה לא התייחסתי לרב גורן. א- כי אני לא יודעת עליו ככ ומי אני שאמדוד, ב- כי הטיעון שלך עצמו פחות היה הסיפור ולא באתי להתייחס אליו, גם לא הבנתי עד הסוף לאן אתה מכוון ומאיזה מקום אתה מגיע

(לא חולק על עצם התיאור שלך, שהוא גם נכון בעיניי)טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ב' בחשון תשפ"ב 01:06

אבל רוצה לציין שהרב שלח כמה מתלמידיו לאוניברסיטה, והרציה גם למד באוניברסיטה

 

עריכה: רוצה לדייק למה אני מסכים איתך. אני חושב שהרב לא היה שומע עידן רייכל או אום כולתום, הוא היה פשוט ספירה מעל זה. (למרות שהוא כן קרא עגנון והבין באומנות). ומצד שני, אני חושב שלא היה לו אכפת שאחרים יצרכו תרבות כזאת; כמו שהוא לא היה באוניברסיטה ותלמידים שלו כן. כלומר, באופי הרב היה ליטאי ומקובל בהרבה מובנים

נכוןבנש"ק

שוב, אין אידיאל בלשמוע עידן רייכל. לא אמרתי שעבודת ה' היא דווקא ברייכל. זה סוג של אידיאל להבין שזה טוב לשמוע רייכל אם אתה רוצה לשמוע רייכל.

אני ממש לא מסכים. ממשהָיוֹ הָיָה
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך ב' בחשון תשפ"ב 00:53
אדרבה, זה בדיוק הנקודה של ''דוס פתוח'' על אמת.

הרב היה קדוש נשגב, שרף עליון, מלאך מרום. ועם זאת, ודווקא מתוך כך, היה נטוע בהויה כולה. זו בדיוק הדוגמה המתאימה.
כזה ראה וקדש!
השאלה אם הוא מתאים למה שבנש"קממלא כל עלמין

טען, אני לכאו' הבנתי אחרת.

 

אני מסופקהָיוֹ הָיָה
דברי בנש''ק עצמם יכולים עדיין להתפרש לשני הצדדים.


זה באמת עניין מורכב.
באמת אולי כדאי שהוא יסביר יותר למה הוא התכווןממלא כל עלמין

@בנש"ק אם מתאים לך לכוון קצת יותר את פשוטי העם..

אני סקפטי לגבי היכולתהָיוֹ הָיָה
זה באמת עדין ומורכב ומדוייק מידי....
לא ברמת פורום
אולי תסבירו לי מה שני הצדדיםבנש"ק

ואז יותר מאשמח לומר למה התכוונתי.

נכון נכון נכוןבנש"ק


מההקדמה של הנזיר לאוה"ק משמע שהרב קוק לא היה ממש בקינוגע, לא נוגע
בכל רזי הפילוסופיה הגויית- "נסבה שיחה על חכמה יוונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים".

אתה יודע על מקור שאומר אחרת?
זכור לי משהו אבל לא בדוקמישהו איתי
בכל מקרה, הפותח נראלי מתכוון לרוח הדברים שהרב כותב באוה"ק (ברצון הכללי שלו. ברור לי שהדוגמה של הרב היתה לרב עצמו ולא רק לדבריו

למרות שמצד האמת הפתיחות של הרב היא מאוד אידאלית (שהכל חלק מהאלוקות וכו) ויש מקום לפתיחות הרבה יותר פשוטה (אצל הרב סולובייציק/חרדים למיניהם וכו)
מעניין, מה הכוונה בפתיחות פשוטה?מדרשיסטית20


מודה שההגדרות לא ברורות לימישהו איתי
אבל אם ניקח קצוות -
היחס של הרב לחול נבע ממקום מאוד עליון, שהכל חלק מהקודש וכו וכו (כפסקאות הראשונות של אוהק).
יש בזה משהו מאוד גבוה וטוטאלי (קוקניקיים הם טוטאליים..).
אותו דבר למשל אם ניקח את הרבי מאמשינוב, שהוא קדוש עליון (תפילות של שעות ועוד).
היחס שלו לאנשים הוא מיוחד מאוד, הוא מקשיב ועוזר ומייעץ בדברים הכי גשמיים ופשוטים, אבל בעיני הכל נובע מתוך עולם גדול וקדוש

לעומת זאת אפשר לראות ת"ח גדולים שחיים את העולם (בטח בעניני חול) בצורה רגילה, כמוני כמוך (באופן כללי כמובן).
הגיוני שזה קשור לעיסוק בנסתר.
נראלי שהרב סולובייציק למשל התעסק בפילוספיה בצורה יותר פשוטה.
או הרב ליכטנשטיין כשעשה דוקטורט בספרות אנגלית..
או ר"י חשוב *מאוד* שהיה לידו פעם עיתון חילוני והוא פשוט קרא אותו

אני מכיר אנשים שחיים את השילוב בין קודש לחול בצורה מאוד הרמונית, בלי ללמוד פסקה אחת ברב, זה טבעי להם.
תחשבי על ההבדל בין בייניש שהולך ללמוד מחשבים כחלק מגאולת העולם וכו, לבין חרדי שעושה את זה..

אני לא בטוח שהסברתי טוב כי גם אצלי הדברים לא בהירים מספיק.

בכל מקרה, יש משהו מאוד מושך וגדול בסגנון של הרב והרבה מאמשינוב.
שמעתי על רב קוקניק שביום הבחירות הולך עם בגדי שבת (בעצם שמעתי על שניים..)
אבל יש בזה מסוכן.
כדרכם של דברים גדולים וכוללים, זה יכול לפגוע בנפש של הבנאדם.
הגובה הרוחני לא תמיד עושה טוב ולפעמים זה יכול ממש לפגוע.
בנאדם רגיל צריך לחיות בפשטות וטבעיות, ולא לדלג על שלבים, ומרוב התלהבות/מתח וכד לא תמיד שמים לב


אני לא חושב שזה מדוייקנוגע, לא נוגע
אתה מדבר על היחס של הרב קוק לשורש של הדברים.
בפועל- דווקא בגלל שההתנהגות הטבעית היא קדושה אפשר להתנהג בטבעיות ולא מתוך תפיסה גבוהה וטוטאלית של הטבעיות באופן קבוע (ורק שבתת מודע או איך שלא נקרא לזה יהיה צרוב שזה קודש).
ולכן יש סכנה של נפילה- כי מצד אחד לא חיים במודע שזה קדוש (כי אם כן זה חיים ברובד עליון של קדושה שמעל הטבע) ומצד שני לא מתייחסים לזה כחול (כמו החרדים). אז מה שיוצא זה שיש כאלה שברמה כזו או אחרת מקדשים את הטבעיות כטבעיות ולא כטבעיות שהיא חלק שנמשך מהקודש (או מאידך כאלה שחושבים שבגלל שהדבר קדוש זה אומר שהוא לא צריך זיכוך)

אני גם מכיר כאלה שחיים את השילוב בצורה הרמונית בלי ללמוד פסקאות מהרב (וזה בדיוק מה שמוכיח שהרב צודק אגב). זה נובע מתמימות של אמונה (במובן החיובי כמובן) ומחיבור חוויתי לחיים.
הרב קוק תמיד צודק 😁 (הרב שרקי, שם שם)מדרשיסטית20


חחנוגע, לא נוגע
אבל כדי שנאמין לזה אנחנו צריכים גם להניח שהרב שרקי תמיד צודק..
זה פשיטא 😝מדרשיסטית20


חחנוגע, לא נוגע
ואם כבר הזכרת אותו תראי קטע מצחיק איתו

נהה, יש לו יציאות הרבה יותר מוצלחות מזה חחמדרשיסטית20
עשו פעם קובץ לקראת פורים שקיבצו בו כל מיני יציאות מצחיקות שלו, בכיתי מצחוק.
למרות שיש לציין שכשרואים את זה בתוך המהלך של השיעור זה הרבה יותר מוצלח.
מה שבעיקר הצחיק אותי זו ההתחלהנוגע, לא נוגע
שיש שמועות שהוא התרחק מהדת

מעניין הקובץ הזה.
זה פורסם בקרב התלמידים והתלמידות הקרובים?..
חח אם זה הגיע אליי אז כנראה שלא 😉מדרשיסטית20
אבל הנה, מצאתי את זה גם ביוטיוב.
(יש מצב שגם צריך להכיר קצת את הדמות בשביל שזה יהיה מצחיק)



פתאום קולטת איזה ניצלו"ש רציני היה כאן חח
מחילה מהפותח
חחחחח אני מאוהב בוekselion


חחח יישר כחנוגע, לא נוגע
בדיוק ראיתי סיפור עלמישהו איתי
הרב פרומן, שלפעמים היה נכנס הבית וזורק את הכיפה ואומר שהוא כבר לא דתי..
או שהיה אוסף את הילדים שלו הרב פעמים ומשחזר איתם את הברית עם יהושע (גם אם כולם יעבדו ע"ז,אנוכי וביתי נעבוד את ה') -
גם אם כל העולם יהיה דתי, אני וביתי נעבוד את ה'
נו נו אפשר לדון על זה😉מישהו איתי
חחחח אמתekselion


יהודה ועוד לקרא?הָיוֹ הָיָה
הרב לא צריף אף אחד....

@נוגע, לא נוגע@נוגע, לא נוגע
חח אבל זו הוכחה מיניה וביה ולא הוכחה חיצוניתנוגע, לא נוגע
ככה שאני בסדר עם הרב אל תלחיץ
ובעברית? 😅מדרשיסטית20
יש גמרא בקידושין-הָיוֹ הָיָה
שמוכיחה מפסוק איזה עניין לגבי לשונות קידושין, ומסיימת ב''ועוד, שכן ביהודה קורין לארוסה...''
ומיד היא מקשה - יהודה ועוד לקרא? כלומר - וכי התורה צריכה ''ועוד'', ראיה ואישוש, ממנהג יהודה? יהודה משמשת ''ועוד'' למקרא?

וזה הפך לביטוי שמיש למקרים כאלו.
רש"ירב שמואל
כידוע מסביר אחרת - רש"י מסביר, שאם יש מנהג ביהודה - אין צורך בהוכחה מפסוק.

וידוע גם הקושיא שכולם מקשים על זה, למה זה כך, אבל זה ידוע שכך רש"י מסביר, ואין חולק, אלא יש הרבה שמתפלפלים בעניין.

ואני בטוח, "בעל" בקיאות כמוך. יודע את כל מה שכתבתי לעיל. אלא, שהחתולים יודעים היטב מה מותר ומה אסור, וכו'
אפילו יש סטיקר כזה!מישהו איתי
נכון, נכון חחמדרשיסטית20
האמת שנחשפתי לסטיקר לפני ששמעתי את האמירה ממנו 🤭
התכוונתי למדבקה בווצאפ, כן?מישהו איתי
עם תמונה של הרב שרקי.
סטיקר אמיתי לא ראיתי
כן כןמדרשיסטית20
מי בכלל מוציא היום סטיקרים?

וזה חלק מסדרה של מדבקות עם משפטים שלו, כן?
לי יש 5, חלקן טובות וחלקן פנימיות מדימישהו איתי
שאיזה חבר שהיה שרקיסט שלח לי.
אני לא זכיתי..
חח בהחלט הרוב פנימי מידימדרשיסטית20
(ורק שלא יצא מכאן שאני כן זכיתי להיות שריקיסטית 😅 זוכה לשמוע אותו מידי פעם, ומחבבת, לא מעבר..)
חח אולי בגלגול הבאמישהו איתי
עד כאן להיום, שלום שלוםבינה.
ומה באת להגיד בזה בעצם?מדרשיסטית20
כנ"לבנש"ק


אני חושב שהשורש משפיעה גם על ההתנהלות עצמהמישהו איתי
ברור לי שיש הבדל בין שיחה שלי עם חבר ובין שיחה של הרבי מאמשינוב.
אצלו זה מגיע בטבעיות אבל ממקום מאוד גבוה וזה שונה ממני.

הנפילה שדיברתי עליה היא לא הישאבות לחול אלא נפילה מרוב מתח ומאמץ להיות קדוש בצורה לא אמיתית.
אתה מבין מה אני מתכוון בטוטאליות הקוקניקית וסכנה שיש בה?
היא לא מתאימה לכולם, היא לא טובה לכולם, ויש לה סיגים.
זה גם ברב עצמו אבל בעיקר בצורה שלומדים אותו, באיך שחיים אותו ובמי שלומד אותו נכון להיום.

האם אפשר להיות קדוש ולהישאר נורמלי??
מבין מצויין.שני סוגי הנפילות הם שני צדדי הטעות של אותו עקרוןנוגע, לא נוגע
עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך ב' בחשון תשפ"ב 08:28
התכוונתי לומר דבר כזה- אתה הצגת בהודעה ההיא שתיארה את דרכו של הרב משהו לא מדוייק להבנתי.

ברגע שאתה הופך את קדושת הטבע וכו' למשהו גבוה ועליון ולא ישים לרוב האנשים- זה בדיוק ההיפך מקדושת הטבע כי זה אומר שאדם נורמלי לא יכול לקיים את זה. לכן בוודאי שזו לא כוונתו השלמה של הרב בקדושת הטבע.

לכן- הרב קוק דיבר על השורש. את השורש יחוו רק אנשים בעלי מעלה (וזה סוג הנפילה הראשון, מה שתיארת. שאנשים שלא שם מנסים להיות שם).

את הענפים- גם האדם הפשוט יכול לחוות (גם כאלה שלא למדו פסקאות של הרב כמו שכתבת). מכאן גם מגיע סוג הנפילה השני. הנפילה לחול שכתבתי עליה.
גם על הענפים יש פסקאות של הרב.
כשאני אומר ענפים אני מתכוון לדברים רגילים שעושה אדם פשוט עם כוונות פשוטות שחי פה ולא בעולמות עליונים.

וזה שהרב עצמו היה קדוש עליון לא אומר שזה הביטוי של קדושת הטבע. זו הייתה נשמתו ודווקא בגלל מעלתה השקיף מלמעלה והתווה דרך (להבדיל אלף אלפי הבדלות- זה כמו שיש מאמני כדורדל מעולים שבקושי יודעים לתת פס).

כמו שבנישואין יש אהבת נפש גדולה ואצילית ויש גם חיים גשמיים על כל רבדיהם ואין סתירה ביניהם (ואדרבה הראשון מוביל לשני)- בדיוק ככה גם פה.
הרב, מתוקף מעלת נשמתו, חי תמיד את "אהבת הנפש הגדולה והאצילית" כלומר את השורש העליון של קדושת הטבע אבל לא כי הוא חשב שזה הביטוי הנורמלי של קדושת הטבע (כי שוב, אם כן זו לא קדושת הטבע אלא קדושה שמעל הטבע). אנחנו, האנשים הפשוטים, ודווקא בגלל פשטותנו ושאין לנו נגיעה בעולמות עליונים, יכולים לקדש את הטבע כפשוטו. הרב הוא ה"מאמן" שלנו שמסביר את מה שעומד מאחורי הדברים ואת היחס אליהם.

מקווה שעכשיו הובנתי יותר.
מי שבוחר לחיות בדרך טוטאלית כמו שתיארת (ובהנחה שלא מדובר על אדם שזה שורש נשמתו)- זה רק שלב ההכנעה וההבדלה שלפני ההמתקה ואם הוא *לא מבין* את זה מראש (והדגשתי- "לא מבין" ולא "לא עושה")- מחילה אבל הוא לא הבין באמת את הרב ואז הסכנה גדולה (אובר הממלכתיות לדוגמא).

בעומק יותר- נדמיין שני אנשים שאוכלים. אחד שמו זושא והוא מנסה לפרוש מטבע ולהסיח דעת מההנאה מהאוכל כדי לא לשכוח את הדביקות בה'. השני שמו אריאל והוא חושב בזמן שהוא אוכל שלאכול זה קדוש ומדביק בה' וכו' ועכשיו כשאני אוכל אני עם ה' והוא גם מרגיש את הדביקות בה' באותו זמן.
הצד השווה בשני הצדיקים האלה זה שהם לא חווים את הטבע כפשוטו.
אדם שלישי, עומר שמו, היה בחצי שיעור על קדושת הטבע וחזר הביתה ואמר לעצמו וואלה הטבע זה קדוש אז אפשר לאכול בלי חשבון ולא לנסות להיות כמו זושא שעד עכשיו ניסיתי ללמוד ממנו.
עומר הגיע לעבודה הזו לא בזמן ולא עם נפש שמוכנה אליה ולכן לא רק שלא עלה אלא נפל בגדול.
אדם רביעי, נקרא לו בצלאל נניח, היה בהתחלה זושא ואז הפך לאריאל ואז הגיע לשלב הבא שהוא לא צריך לחשוב מחשבות עליונות ולחיות את הקדושה העליונה והדביקות בזמן שאוכל אלא בפעולה הפשוטה של אכילה, הריכוז בה והחוויתיות שלה, הוא מרגיש איך הוא לא נפרד מה'. וזה למרות שהוא שקוע בהנאה ולא חושב על ה' במודע. ככה שהבעיה אצלו כבר בכלל לא קיימת. אין נפרדות. הוא נע ברצוא ושוב בין קדושת הטבע במעשים הגשמיים לבין הקדושה שמעל הטבע במעשים הרוחניים (מצד האמת שני הצדדים קיימים גם ברוח וגם בחומר רק במינון שונה).

בצלאל מייצג את קדושת הטבע.
אריאל מייצג צד שהיה כבר לפני הרב ומופיע בחסידות ולכן ברור שזה לא עיקר חידושו של הרב.
כתבת יפה מאודמישהו איתי
הסברת מעולה את הצדדים השונים וזה מסדר לי כמה דברים בראש שמטרידים אותי הרבה זמן (לפחות נתת פתח להבנה ולסדר).
בכל מקרה, אני לא סגור אם זה סותר או לא למה שכתבתי ואין לי זמן כרגע לחשוב על זה לעומק.
אולי בהמשך.
שכוייח
תודה. יש גם פסקה שנזכרתי בה היום וקשורה לזהנוגע, לא נוגע
👍מישהו איתי
אני לא מצליח להגדיר מה מפריע לי.
אולי אני מרגיש שעצם הדיבור על התפיסה הגבוהה יכול להזיק אם אין לשומע יציבות והבנה ברורה מה מתאים לו
נכון. כי הוא יכול לקחת את זה למקומות לא נכוניםנוגע, לא נוגע
או סתם לחיות עם תפיסת עולם שהוא לא באמת מבין אותה
יפה, מעניין ממש.מדרשיסטית20

מעולם לא חשבתי על זה ככה, תודה.

נכון. רק באתי לדייק את הפרט הזה. מבלי לחלוק על העקרוןנוגע, לא נוגע
אולי הכוונה למכתב של הרציה לברנר?טיפות של אור

'אבי נרו יאיר... ירבה מאוד חקור ולמוד בתורות כל המורים הפילוסופים שבאומות בידיעה עמוקה'

 

אני מסכים גם עם שתי האבחנות - הרב זצל כתב הרבה פסקאות על כך שלא צריך לפחד מחקירה חופשית לחלוטין; והרב שרלו תיאר פעם את תורת הרב כמי שמרחיבה את הקודש עד שהוא כולל את החול, ואילו את המזרחי כמי שיש לו רגל בחול ורגל בקודש

הגיוני, שכוייחמישהו איתי
נראלי שיש עוד אבל משהו כבוי לי במוח אז לא זוכר

החלוקה של הרב שרלו הגיונית.
תמיד מביאים אותה כדי להסביר את החידוש של הרב על המזרחי ולמה הרב יותר טוב והם סתם מזרוחניקים.
ובעיני לא שמים לב שיש יתרון גם למזרחי.
גם עובדתית המזרחי היתה תנועה גדולה וחשובה, עם המון ת"ח עצומים,פעיליות רבות ועוד.

אני תוהה לעצמי כמה קשור כאן ההבדל בין מסורתיות (כתפיסה והתנהלות, לא בהכרח אדם שלא מקפיד לגמרי. ומסורתיות יכולה להיות ספרדית וגם אשכנזית, יש דבר כזה..) לישיבתיות.
אולי אני מערבב סתם

ותודה על ההסכמה שלך איתי.
אני נהנה לקרוא אותך כאן ושמח לקבל ממך חיזוק
הו, אני לגמרי בצד המזרוחניקי בסיפור הזה 🤭טיפות של אור

למרות שפעם ראיתי ניסוח רך יותר, שגורם לי נקיפות מצפון: הרב יעקב אריאל אמר שהרב מציב אידיאל, וזה סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה

 

כלומר שזה בסדר גמור להיות כרגע עם רגל בחול, אבל צריכה להיות שאיפה להפוך חלקים מתוכו לקודש. כמובן בלי לחץ, וכל אחד מתוך קשב למקום שלו

 

(והתגובה שלך גרמה לי להתיישב חזרה - שאולי זה עניין של אופי, ולא לכולם זה טוב להפוך את הכל לקודש)

חחמישהו איתי
אני מבין מקרוב את התגובות שלך לצדדים השונים.
כרגע נראלי שזה באמת תלוי אופי וסגנון.
השאלה מה עושה מי שהאופי שלו מעורב משני הצדדים🤔
מחילה אם אני מפגינה כאן בורות אבלמדרשיסטית20

זכור לי דווקא שהוא כן התעניין בפילוסופיות למינהן.. זכור לי שיש אפילו פסקאות באוה"ק שהוא מתייחס לשיטות פילוסופיות כאלו ואחרות, לא?

נכון. וכמובן שהוא היה בקינוגע, לא נוגע
אבל הוא לא היה בקי גדול כמו שבנש"ק כתב "בקי בלתי רגיל בכל רזי הפילוסופיה הגויית'

עכשיו אני קולט שאפשר להבין את מה שכתבתי מקודם (לא היה ממש בקי) בשתי דרכים..
במובן הרגיל- היה בקי אבל לא בקי גדול (ולזה התכוונתי)
במובן הסלנגי- ידע ככה ככה. גם בקי רגיל לא היה
הרב מתייחס בשמם לשפינוזה קאנט ועודטיפות של אור

והפסקה על 'הקנאה באלוקים' מכוונת לניטשה, לפי הרב נריה

יש גם את ברגסוןמישהו איתי
או לפחות כך מסביר הרב הנזיר בהקדמה לאוה"ק (עח ההתפתחות).
הרצ"י הזכיר גם את הרמן כהן, לצרוס, פרויד.
וכמובן שהוגים ציונים כמו ברדיצבסקי וברנר וכד
אדרבההָיוֹ הָיָה
הפשט של זה ברור - הם דיברו על מרחבי הפילוסופיה, ואם הרב היה מסוגל לדבר בזה עם הנזיר סימן שהוא ידע טוב מאוד... הבעיה היתה שזה לא סיפק את הנזיר - שהיה נפש היודעת הדברים *ממקורן* - הנזיר קרא בשפת המקור והרב רק בתרגומים.
הרב בהחלט שלט היטב היטב בפילוסופיות הרבות, אלא שלפום דקות השגתו של הנזיר, ההבדלים העדינים שבין מי שמכיר את המקור וביןמי שמכיר את התרגום, גרמו לכך שהדברים לא היו מספיקים ללבטיו העמוקים.
הָיוֹ הָיָה
במחשבה שניה, זה קצת שונה ממה שכתבת. וזה שוני מהותי וחשוב.

הרב *כן* היה בקי גדול ובלתי רגיל. שלט בהכל!
אלא שמבחינת ה''איכות'' השגתו בזה היתה בגבול מסויים

לא רק הידע. דקות התפיסה. - לקראת נישואין וזוגיות
עכשיו ראיתי את מה שהוספת. צודקנוגע, לא נוגע
נכוןבנש"ק

האמת אני לא יודע אם הידע של הרב קוק לא הספיק לו, השיחה פשוט לא סיפקה אותו כי הוא ידע את הנושא במאה אחוז מהמקור, אז בזה הרב קוק לא חידש לו מדי.

לא רק הידע. דקות התפיסה.הָיוֹ הָיָה
ברור שהוא לא חיפש ידע, וזה גם לא המשמעות שם. הוא חיפש דיון עמוק, וה''רמה'' של הרב לא הייתה מספיקה לזה.
ואגב, זה מאוד מובן. ידוע שעולם הפילוסופיה בפרט יש משמעות ענקית לקריאת המקור. ואכמ''ל
נכוןבנש"ק

לכן הוא הקפיד לקרוא הכל במקור.

אדם כמו הרב הנזיר שכל שנייה שלו מחושבנת לא היה מכלה את זמנו על לימוד 10 שפות אם זה לא היה נצרך.

איזה אדם זה, בלתי נתפס. באמת.

אני עם נשמה^^טיפות של אור

פעם פעם קראתי שבמרכז היה לרב הנזיר ולרב פגישה יומית קבועה, והרב הנזיר היה מסכם בה לרב כל מיני שיטות פילוסופיות. מאז אני מחפש את זה ולא מוצא, אולי מישהו מכיר?..

 

זכור לי משהו כזהמישהו איתי
לוידע אם יומי.
אבל אני לא זוכר מקור
זהו, זה דיוק פשוט. שכוייחמישהו איתי
כנראה שדברי הרב הנזיר לא הובנו כהלכהבנש"ק

ודאי שהרב קוק היה בקי ואדרבה - על זה נסבה השיחה. אממה, הרב הנזיר בעצמו למד באוניברסיטה (בפרייבורג ולאחר מכן בבאזל) וידע את כל הפילוסופיה מהמקור (הקפיד ללמוד כל דבר בשפת המקור, ידע 10 שפות ולמד אריסטו ואפלטון ביוונית עתיקה) כך שהשיחה על פילוסופיה יוונית שהוא ידע היטב (וגם מרן הרב קוק זצ"ל) - לא חידשה לו ולא סיפקה אותו יותר מדי. זו כוונתו.

במילים אחרות- הרב היה בקי אבל לא "בקי בלתי רגיל בכל רזינוגע, לא נוגע
הפילוסופיה הגויית"
זו הייתה הכוונה שלי
יכול להיותבנש"ק

אני לא יודע עד כמה הוא בקי. ודאי שהיה בקי ולא בקי קטן, אולי לא גדול הבקיאים בהיסטוריה אבל הרבה הרבה יותר ממה שהיית מצפה מאדם קדוש כמוהו

נכון. אני מסכים לגמרי עם מה שכתבתנוגע, לא נוגע
הוא לא התחתן?ראשיתך
חוץ מאשתו, אמו וכדמישהו איתי
(מגיל 9)
כמובן חוץ מאשתו.. אבל כן כך העיד עליו הרב חרלפצע
שמגיל תשע הוא לא ראה דמות אשה..
על גיל 9 לא שמעתיממלא כל עלמין

תודה

הוא התחתן פעמייםממלא כל עלמין

(התאלמן בערך בגיל 20 והתחתן שוב אח"כ)

בצורה קצת אחרת מפופ ודייטים, והכוונה בדיבור הזה היא כנראה לשמירת עיניים ברמת קדוש מרחם...

אגב יש עליו סיפור עוד כשהיה נער, שידעו על הילד הקדוש ושמו לב כנראה שהוא אף פעם לא עובר במקום עם נשים או בין נשים... לא יודעת אם אני מדייקת בלשוני

אבל מעשה שהיה (כך מסופר)- 2 בנות החליטו לבדוק מה הוא יעשה אם הן יעמדו מ2 צידי רחוב שאין לו דרך אחרת וידברו. הן חיכו לו במקום שידעו כנראה שהוא עובר בו ודיברו ביניהן..

מספרים שהוא הלך לתומו וממרחק זיהה שהוא בבעיה, נעצר ופרץ בבכי 

סיפור אכזרי (מצד הבנות) ולא יודעת כמה אפשר לסמוך על סיפור

אבל כמו שאומרים- עלי לא סיפרו דבר כזה. עליו כן וזה אומר דרשני..

כנראה שלהד"מבנש"ק

לפחות על הרב קוק.

אבל בהחלט, עלינו לא מספרים את זה.

אני חושב שהסיפור מוכר לי על דמות אחרתultracrepidam

מצלצל לי בזכרון ר' חיים מצאנז

אני שמעתי את זה עליוממלא כל עלמין

יכול להיות שהסיפור בטעות הושאל, או אולי להיפך... בסופשד העקרון עצמו הוא שהרב קוק הוא לא בדיוק אותה הדמות שתופסים... גם כשבודקים בכתביו והלסת לא מצליחה להסגר, וגם ההנהגות שלו היו יותר בכיוון הפרישות והקפדה יתרה על טהרת הקודש (אב"י שהוא לא הסתכל עליו כשהיה בא להתייעץ בנושא השפה העברית... ועוד דברים שעולים בי שאני לא מספיק זוכרת לדייק- צורת ההתייחסות שלו לרבנות הראשית ולהיותו רב ראשי, היחס שלו לאוניברסיטה העברית- אחרי מה שאמר לגביה בנאום הידוע.. מורכב)

כמובן. לא שולל את הדמות. רק לגבי הייחוס של הסיפור הזהultracrepidam


היו דמויות שכן...ultracrepidam

הרבי מלובביץ' קיבל הכשרה של מהנדס

הרבי מראדזין, מחדש התכלת, היה עם הרבה ידע חיצוני

 

לא לדבר כמובן על דורות ראשונים - הרמב"ם, רמב"ן, רלב"ג...

הערה קטנה, מקווה שהיא במקום ולא נאמרה בלי קשר..צע
הצגת יפה שלפעמים דוס אבל פתוח מתפרש כמשהו דוס שקצת מחפף פה ושם .. או להפך משהו שמחפף בהלכה בגדול אבל גם מקפיד על כמה דברים..
ואילו מבחינתך דוס אבל פתוח שווה דוס שאם הוא פתוח זה לא מפשרה אלא מאידיאל. הוא לא רואה בזה פשרה.
על זה אני מוסיף שגם אם יש בנים ובנות כאלה שהם רואים בפתיחות שלהם כלפי העולם והסביבה אידיאל ולא פשרה, עדיין יש מנעד רחב שאפשר להתווכח עליו האם הוא אדיאל או פשרה.
למשל , לראות משהו כמו שטיסל וכו. יש מי שיגיד (בכנות רבה..) שמאידיאל הוא צופה בזה.. לא מפשרה..
ויש מי שיגיד שאתה יכול להגיד על זה אידירל מפה ועד הודעה חדשה אבל זה פשרה וחיפוף בעבודת ה'.

ועוד דוגמאות..
זה מאוד מאוד נכוןבנש"ק

ודאי שיש על זה מחלוקות. הרי רוב הדוסים הם סגורים מאידיאל, אז ודאי שמי שפתוח מאידיאל יקבל פידבקים לא חיוביים במיוחד ולא מבינים ולא מכילים על הצד הפתוח שלו.

פעם הייתה לי תיאוריה מעניינת שהגעתי אליה בשיחה עם מישהי: הדוסים המוגזמים, הסגורים, והלייטים - השורש שלהם נובע מאותה תופעה. התפיסה שאני ייצגתי במה שכתבתי היא שקיום מלא של התורה וחיים שלמים על פי התורה וחיים בריאים, נורמליים וטבעיים - אלו לא ערכים סותרים, הקב"ה שנתן את התורה וציווה אותנו בה גם ברא את החיים, זה בא ביחד, לא סתירה.

הם לעומת זאת, מרגישים שכן יש סתירה בין זה לבין זה. ההבדל הוא שהצו"לים בחרו בתורה והחפיפניקים בחרו בחיים, אבל שורש התופעה מאותו מקום.

עד כאן התובנה הפילוסופית להיום.

בכל מקרה - ברור שמישהו שבתפיסה שלו להיות דוס באמת זה גם להיות מצומצם ומנותק מהעולם לא יבין איך זה שאתה ברמה הדתית שלו אבל לא מצומצם וסגור. זה ודאי לא דבר שבקונצנזוס, אדרבה. על דא קא בכינא הכא. אבל זה לא אמור לערער אותי.

אני מכירה בלי סוף כאלו.מדרשיסטית20
כל אחד עם ניואנסים קצת שונים כמובן, אבל בגדול זה בהחלט קיים.
אז אל ייאוש!
באמת?בנש"ק

טוב לדעת. יכולה לפרט קצת?

לא יודעת אם יש כל כך מה לפרט..מדרשיסטית20

פשוט יוצא לי לשמוע הרבה בנות שמחפשות בחור שהוא באמת דוס, שההלכה חשובה לו וכו', אבל עם מבט רחב על המציאות.

מגניבבנש"ק

תשלחי אותן אליי
לגבי הלפרט - בניואנסים וכו, זה נשמע מעניין.

קצת מסובך להסבירמדרשיסטית20

בגדול, פשוט כל עקרון מתבטא קצת אחרת אצל כל אחד.

תודהבנש"ק

את יכולה אולי להדגים? אין לחץ, סתם זה מעניין מאוד...

כבר טוב ;)בנש"ק


כתבת מדוייק.. מזדההבת שמיא
וגם מאוד מסכימה עם @צע על זה שכל אחד תופס אידאלים בצורה שונה ואולי אידאל בעיני אחד יראה פשרנות בעיני אחר ולהיפך.. ואז קצת הסתבכנו

למה הסתבכנו?בנש"ק

בעיני מישהו עם תפיסת עולם מצומצמת פתיחות תיראה כפשרנות (זה נובע מא. חוסר יכולת להכיל מורכבות וב. התבססות על זה שברוב המקרים זה באמת ככה), אבל אנחנו יודעים שזה לא באמת ככה, שזה לא נובע מ'אין לי כוח לעבוד את ה' יתברך' אלא מ'כן, ככה ה' רוצה אותי'. צריך להיות לנו מול העיניים בעל צעד ושעל "מה הקב"ה רוצה ממני?" עבודת ה' שלא מפסיקה. השאלה אם כשהולכים ללמוד ולעבוד אומרים 'טוב נו, אין לי כוח לעבוד את ה' כל הזמן אז זה מה שנעשה', זו באמת פשרנות, או שאומרים 'כן, זה רצון ה', שאעבוד ואפרנס ואלמד תורה כמה שאני יכול'.

לא צריך לתת לחוסר היכולת של מישהו שמתוכנת לתבניות להכיל אותנו לערער את האמת שלנו...

מבינה וממש מתחברת..בת שמיא
והתכוונתי שזה יוצר עוד פעם טווח נורא רחב של "דוסים אבל פתוחים" שלא תמיד נתפס אותו דבר במקומות/ אצל אנשים שונים..

לדוגמא יש לי חברה שאין כמוה בעולם (😍) ומבחינתה "דוס אבל פתוח" זה שהוא ילך איתה לסרט בקולנוע סתם ככה לכיף או ישמע איתה שירים שהם לא דווקא דוסים/עבריים (כמו יהורם גאון/ עידן רייכל)..
ומבחינתי זה לא ככה.. אז שנינו נגיד דוס אבל פתוח, אם שתינו מחפשות אותו דבר- לא כ"כ

לכן לרוב אני לא אגיד את זה לאנשים שלא מכירים אותי מקרוב.. אלא אם כן אני מסבירה מה זה אומר מבחינתי (וממש אהבתי את איך שהגדרת- "פתיחות כדרך אמת, לכתחילה, בעבודת ה'")
מענייןבנש"ק

אבל מבחחינת יראת שמיים - היא לגמרי שם? בטופ? פשוט פתוחה לגמרי?
ואיך את מגדירה את זה?

אז החששות שלי מוצדקים או לא?
לגבי ההגדרה - תודה רבה כתבתי פה קודם, הדברים הכי יפים שכתבתי יצאו לי במקרה תוך כדי כתיבה, לא בכוונה וממחשבה מעמיקה. מסתבר שאני טוב יותר בשליפות.

עונה..בת שמיא
סליחה אבל אין לי יכולת להגדיר את היראת שמיים של חברה שלי.. 🙈

ואני ממש מתחברת למה שכתבת אז אין לי הגדרה אחרת , רק נתתי דוגמא לזה שההגדרה של "דוס אבל פתוח" כוללת בתוכה מגוון רחב אלא אם כן מסבירים בדיוק למה הכוונה.. (כמו שעשית בצורה ממש מדוייקת לדעתי..)
לא עקבתי איזה חששות העלית😅
ואשריך!
צודקתבנש"ק

תודה רבה רבה!

הקושי שדיברתי עליו - איפה אמצא מישהי כזו?

מזדהה ממש.מיס פטל
כתבת מדויק והצלחת לדייק לעצמי גם את הנקודה הזאת.

ויש כאלה, אבל אני חושבת שלפעמים קשה לאנשים להכיל את העמידה על 2 המשבצות האלו בו זמנית. למשל, הבאת דוגמא על מוזיקה- בעיניים מסויימות (או באוזניים 🙃), להיות דוס זה אומר לשמוע מוזיקה של יוצרים דתיים ובמקרים קיצוניים שירים של עידן רייכל. חריגה מהגבולות האלו זה פשוט חריגה מלהיות דוס (ביחד עם עוד מכלול של דברים). זאת כבר משבצת אחרת שממקמת אותך במקום אחר על הסקאלה.
אני חושבת שזאת התפיסה הנפוצה. ואני יכולה ממש להבין מאיפה היא נובעת. ולכן גם זה לא נשמע שיש הרבה כאלו שחיים את השילוב הזה מלכתחילה- כי גם אותם כנראה יתפסו כ- או או.

אני מודה שעד עכשיו התגאתי ב- ״אבל פתוחה״ הזה כי זה לגמרי מבחירה ומחשבה, אבל אני מבינה עכשיו שישמצב שאולי באמת זה צריכה להיות ״בגלל שפתוחה״, דווקא כי קשה להבין אתזה.
צודקתבנש"ק

ככלל, זו מורכבות. אין ספק שרוב הדוסים האמיתיים הם לא פתוחים... זו אחת הבעיות שלי עם ללכת לישיבה כמו הר המור למרות שמהבחינות הלימודיות והדתיות אני בחלק כמוהם ובחלק אפילו יותר.

פעם הגדרתי ככה, אשמח לשמוע את דעתך: יש דוסיות דתית, ודוסיות תרבותית. ניקח את עידן רייכל, הבאת דוגמא מעולה. 

הרי ודאי שאין איסור הלכתי לשמוע את עידן רייכל, עדיין לא תשמעי במרכז יותר מדי אנשים שיודעים לצטט את "ממעמקים" (החלקים שבעברית כמובן🤨). למה זה? זה ענייו תרבותי, לא הלכתי. סיפרו לי על בחור בהר המור שחודש לפני הבחירות סבב ב' (אלו שהיו ביז אלול תשע"ט) כשכולם דיברו על זה, שאלו אותו אם הוא הולך לעבוד / להתנדב ביום הבחירות (משהו כזה, לא זוכר בדיוק, בכל מקרה שאלו אותו משהו על הבחירות) והוא ענה "מה? יש עוד בחירות?" ודאי שאין עניין דתי בלהיות מנותק מהעולם ולא לשמוע חדשות. זה עניין חברתי, תרבותי. ברוב המקרים דוסים הם דוסים גם מבחינה דתית, וגם תרבותית. אני מדבר על להיות דוס מוחלט מבחינה דתית (ממש כמו תלמידי הר המור) אבל ממש לא כזה מבחינה חברתית. וזה לא מתבטא רק במוזיקה וסדרות, זה גם, אבל זה הרובד הפשוט יותר, זה בעיקר ברובד העמוק יותר של הרחבת אופקים והשקפת עולם רחבה.

בכל מקרה, את צודקת. לאנשים באמת קשה להכיל מורכבות ולקלוט. יש להם תבניות בראש וקשה להם להכיל אנשים שחורגים מהתבניות. אבל לא צריך לתת לזה להשפיע עלינו, נכון? אם מישהו לא מעכל איך אנחנו דוסים על מלא מלא וגם שומעים עידן רייכל - זה אומר שהוא מקובע, לא שאנחנו לא באמת דוסים, לא ככה?

אשמח לשמוע את דעתך ;)

אני מבין את הרצון שלךמישהו איתי
ומבין את העומק שמאחורי הדוגמאות שהבאת (עם הרב גורן למשל).
אבל אם ניקח את עידן רייכל לדוגמה, יש אנשים שלא ישמעו אותי כי זה נוגד את היר"ש שלהם.
ואולי חלקם יחשבו שאתה פחות דוס בגלל זה.
וכן בעוד דברים תרבותיים.
אפילו חלק מהדברים החברתיים, אצל חלק מהאנשים קשורים ליר"ש.

אני אישית כמוך, אבל יש אנשים אחרים
דווקא רוב הדוסים שאני מכיר הם כן פתוחיםנוגע, לא נוגע
כל אחד במה שמעניין אותו (המכנה המשותף הוא כמובן פוליטיקה). ואצל בנות זה נראה לי עוד יותר נפוץ.
אולי במעגלים שאתה מכיר זה פחות ככה
השאלה אם הם באמת כאלובנש"ק

תחשוב על זה. מבחינה דתית ומבחינת יראת שמים וקיום מצוות הם כמו הר המור ואחיותיה? מבחינת פתיחות - יש להם השפקת עולם רחבה, חיבור למציאות, רוצים להרחיב אופקים וליהנות מהחיים כחלק מעבודת ה' כי הם חושבים שזה חשוב, או שהם פשוט מדברים על פוליטיקה כי הם צעירים וזה כיף וזה מעניין?

הם אכן מקפידים על קלה כבחמורהנוגע, לא נוגע
ולגבי ההמשך- אצל רובם כן להתרשמותי
תיארת את זה ממש טוב.מיס פטל
מה שכן, אני יכולה להבין שאנשים צריכים תבניות. העולם הזה יכול להיות לא ברור לפעמים, דברים מעורבבים, זה נראה שאין סדר (יש. פשוט קשה לנו להבין אותו לפעמים). ומה שמקל על הכל זה להכניס דברים לתוך משבצות.
אני גם חושבת שלרוב זה קולע, ובדר״כ רוב המקרים נכנסים יפה באותה תבנית.
ובגלל זה אני חושבת שחובת ההוכחה מוטלת עלינו (באופן כללי, אני חושבת בקשר לסטיגמות שיש תפקיד ממש חשוב למי שהסטיגמה עליו להפריך אותה). כי קבעון הוא לפעמים חשוב, ולפעמים הוא שומר עלינו.
אנחנו אלו שצריכים להראות שהתבנית הזו מכילה יותר. התבנית הזו יכולה להיות כמעט ריקה, אם אנחנו מצמצמים אותה ממש, אבל חבל
למלא אותה בדברים כמו עידן רייכל למשללל יכול להוסיף לה דווקא.
דיברתי ממש גבוה, מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
את בהחלט בהחלט צודקתבנש"ק

כפי שכתבתי פה, יש 2 סיבות לכך שאנשים מקובעים על התבניות, 1. זה האופי האנושי. 2. בדרך כלל זה נכון...

אבל לא צריכים להיות מקובעים בתבניות, כשמגיע משהו לא מתובנן, צריך לקבל אותו, לא לחפש את הזיוף שבו.

אכן אין טענות כלפי אנשי התבניות, אבל ללא ספק קשה איתם.

ואגבבנש"ק
מעתיקה מפוסט של מישהי:
ומי שלא יודעת מיהו הרב ניסים החתום על המכתב המביש הזה:
פורסם בכיכר השבת:

שרת המשפטים ציפי לבני החליטה להעמיד לדין משמעתי את הגאון רבי ניסים בן שמעון, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, בגין התנהגות לא הולמת. במקרה והרב ימצא אשם, הרי שהעונש הגדול הוא הדחתו מתפקידו כראש אבות בתי הדין.

הסיפור החל כאשר אישה תבעה את הרב פיצויים, אז נחשף כי הרב בן שמעון סיכם עם אישה, בת הציבור החרדי, שהותקפה באכזריות על ידי בן דודה כי לא תתלונן במשטרה ובתמורה היא תקבל סך של 220 אלף שקל.

כעת לרב בן שמעון ישנם 30 יום להגיב להחלטת השרה לבני.

על פי הדיווח ב'הארץ' ההסכם נחתם בלשכתו של הרב בן שמעון לאחר שהוצג כ'בורר' בפרשיה הקשה והחמורה.

יצוין, כי למרות ההסכם, האישה התלוננה במשטרה, ולאחר הסדר טיעון התוקף נשלח לרצות מאסר של שבע וחצי שנות מאסר ובנוסף הושת עליו לפצות את האישה במאה אלף שקלים.

יצוין כי הרב בן שמעון, הינו גיסו של נשיא מועצת חכמי התורה הגאון רבי שלום כהן.
הרב נסים בן שמעון יועמד לדין - כיכר השבת

ומעתיקה עוד מהפייסבוק- בצילומי מסך פה ששיתפה מישהי בשם רויטל.

טלפון כשר זו המצאה (גאונית יש לומר) של חברה מסחרית ומאודלמה? ככה..
אינטרסנטית, הידועה בשמה ״ועדת הרבנים לעינייני תקשורת״ שהטילה שנים ממש טרור בתוך החברה החרדית, ותודה לאל פורקה בצו בית משפט לפני כחצי שנה, לאור התנהלותה המאוד מפוקפקת.
נכוןבנש"ק

אגב, היה ברור לי מגיל די צעיר יחסית שאפנה כנראה גם או בעיקר לשוק החוצניקי בדיוק מהסיבה שכתבת.

אבל אכן, מעדיף ישראלית ציונית שמחבבת בנש"קים  

כתבת דברים נכונים ויפיםאוויל מחריש
מעניין איפה ניתן למצוא בנות כאלה, מצד שני גם בנים כאלה אני לא מכיר...
נעים להכירבנש"ק

הנה אחד.

איך מכירים בנות כאלו? שאלה טובה.

צריך להתפלל שהשדכן יפיל אותן, לא?
גם אם תמצא מישהי כזו, למשל פה, מה תעשה עם זה?

צריך לדעת גם לאיזה שדכן לפנות...אוויל מחריש
אני לא יודע איך אתה חווה את המצב הזה אבל מבחינתי אנשים מהסוג המדובר הם לא פסגת שאיפותיי, אני רואה את זה כעוד זווית חשובה באישיות. העובדה שאנשים כאלה נדירים מראה על בעיה בכלל ולא מעלה מיוחדת בפרט...
מה דעתך לגבי זה?
אתה לא מכיר אנשים כאלו? באמת?advfb


מבין את התחושה. מכיר כאלהג'ון
נראה לי הרבה נובע מפערים בהגדרותלגיטימי?

מה שאני מגדירה דוס ומה שאני מגדירה פתוח שונה ממה שאחרים מגדירים.

לכן נראה לי יותר נכון לפרט בכרטיס את ההגדרה שלך. לקחת את הפיסקאות שכתבת כאן ולתמצת אותם.

חוץ מזה, אלו נקודות שאני מנסה גם לברר בבירורים. אני נותנת דוגמאות מעשיות למה אני מתכוונת בדוס ולמה אני מתכוונת בפתוח.

מסכימה עם מי שכתב שנראה שלאנשים עם רקע חוצניקי יש גישה קצת יותר מורכבת, פחות שחור לבן (והיום הם ציוניים, אז אל חשש), אבל יש גם כאלו שהם ישראלים לכל דבר שיש להם גישה כזאת.

ואני מכירה לא מעט בנות כאלה, ויצאתי עם בנים כאלה, כך שהאנשים האלה קיימים.

 

ועוד הערה קטנה: אני ממליצה להיזהר מתיוגים. נתת פה דוגמאות לאנשים שיושבים בישיבה X או בישיבה Y. גם בהם תוכל למצוא אנשים שעונים על ההגדרות שלך של דוס אבל פתוח. האנשים האלה חיים בינינו ובכל מקום. יכול להיות שהם בחרו לחיות בסביבה מסוימת בגלל שיקולים מסוימים, אך שואפים (ולא מתפשרים!) למשהו אחר. ואיכשהו מהניסיון שלי בבירורים (ואולי זה כי זה הצעות שהגיעו אליי) אף אחד מהם הוא לא תלמיד טיפוסי לאותה ישיבה....

צודקת לגמריבנש"ק

לחלוטין.

נתתי את הדוגמא של הישיבה כקו הכללי של אותה ישיבה, לא כדי לומר ש100% מהתלמידים שם כאלו. חד משמעית, בהחלט.

כמה שאני מזדההזה רק אני
תמיד מרגיש לי שכששומעים על הצדדים ה"פתוחים" שלי זה סותר בתת מודע את הצדדים ה"תורניים" שלי.

2000 שנים היה פירוד מסויים בין התורה לעולם הזההיום הוא היום
זה לא חיבור ככ פשוט.

דבר חשוב שיכול לעזור: יראת שמים לא נמדדת לפי מוסדות. כל אדם הוא עולם שלם ובא מעולם מסויים. יראת שמים זה דבר שלוקח הרבה זמן לראות באמת.

ממילא אם מישהי מחפשת מישהו ירא שמים שלא תינעל על מוסדות מסויימים.

מה שכן, יש ישיבות ומכינות שמשקיעות יותר זמן וכח בחיבור של התורה לחיי היומיום ויש בזה משהו טוב לדעתי. כי היראת שמים יוצאת לשטח גם.
מובא שהרב הנזיר רצה להכניס ספרות פילוספית לישיבהדנון

ישיבת מרכז הרב, וכמובן הסכימו הרב חוץ מכמדומה שתי ספרי פיסלופיה גוייים,

ובכלל הרב קוק נראה ודאי שהיה בקיא נפלא בפיסלופיה והאמינו לי שבשעה קלה יכל הרב לגמור כל ספר פילוספיה הקשה ביותר שיש אחר שמדובר בשפיץ של ישיבת וולז'ין בה למד בנערותו חביב הנצי"ב מאוד והיה לומד ביום 60 דפי גמרא גפ"ת על הליכותיהם 18 שעות ביממה כל ימי שהותו בוולז'ין, ואף בפגישתם הראשונה בשוויץ התפלפלו 3 הכוהנים הראי"ה הרצי"ה והרב הנזיר יחד בפילוסופיה, ולרב הנזיר לענ"ד לא היה כ"כ ביטול תורה בלימוד שפות אחר שלא היה צריך להשקיע בהן הרבה מכוח זכרונו הפנמונלי כידוע עוד מילדותו טרם שהתחיל אפילו ללמוד עיון היה נבחן במבחני סיכה על כמה מסכתות, וידע כל התורה ממש וגדולים היו בהם לשאוב ממנו מקורות.

תיקון קטןבנש"ק

לא שני גויים, אלא דווקא שני יהודים, מהפילוסופיה האשכנזית, בעיקר לרנ"ק.

כן מכיריהודה224

"ראש פתוח אתה שואל?ממלא כל עלמין

כן אז מאז התאונה עם האופנוע היא לכל הדעות צנועה עם ראש פתוח"

 

מתנצל על הסמנטיקהדעתן מתחיל

דוס, לכאורה, מייצג סגירות דתית או שמרנות. אולי נאמר קנאות דתית מסוימת.

פתוח, לכאורה, מייצג פתיחות מחשבתית שכוללת גם פתיחות דתית.

ממילא, תיאורטית, לא יכול להיות דוס אבל פתוח. או כמו שהביטוי עצמו מוכיח 'אבל'. אם הוא כך, כיצד יהיה גם הפוך?

(מרגיש צורך לא קשור לציין שגם למילה 'דוס' אינני מתחבר כלל).

 

מעבר לפער הגדול בביטוי בין תת חברות שונות פשוט כי הביטוי יחסי, ע"פ רוב לענ"ד השימוש בביטוי יהיה לשני כיוונים ;

א. מתנהג בדוסיות, לרוב חברתית, אבל פתוח מחשבתית.

ב. מתנהג בפתיחות, כנ"ל, אבל רעיונית אידיאלית דווקא דוס.

 

ואם התכוונת למושג 'תורני', הוא הוא חיבור לעולם המעשה ולא להפך. עד כדי קרבן חטאת לנזיר כידוע. למושג המנותק מעולם המעשה קוראים פרישות. הדבר האחרון שהייתי מגדיר על גדולי התורה שהזכרת הוא 'דוס אבל פתוח'.

 

ולשאלתך,

חלקים גדולים ממי שאני מכיר מגדירים את עצמם 'דוס אבל פתוח' על אף שיש מרחק רב בין האחד לשני. אל ייאוש, הן רבות.

מי לא מחפש? ובכן, אני למשל. עובד ה' מספיק לי. אין בי חיפוש עבור קונטרה ליהדות, היא ממלאת את כל חיי בטוב.

יש מלא מלא כאלו.בייניש נח
אבל אף אחד מהם לא יכתוב בכרטיס "פתוח" כי המילה הזאת קיבלה משמעות מאוד קיצונית בעולם הדייטים.
בכללי צריך להשתדל להשתמש במושגים מדידים ולא רק במילים קלישאתיות עם טווח משמעות נרחב מידי.

תן דוגמאות למה אתה מתכוון ב"פתוח"- רואה סרטים? יוצא לטיולים, לומד מקצועות שהם לא קודש, מתפלל תפילה אחד ביום, חו"ל...
לא, לא מתפלל תפילה אחת ביוםבנש"ק

אני מדבר על מישהו שהוא בטופ מבחינת רמה דתית ומחויבות להלכה, אבל זה לא בא אצלו ביחד עם צולעריות וצמצום מחשבתי. מחובר למציאות, לומד גם דברים שהם לא קודש (כאידיאל, כמו הרב הנזיר והרב גורן), לא רואה הנאה כמילה מגונה.

בלת''קנחשון מהרחברון

הרבה ממי שמכיר אותי טוען שאני כזה

 

אשריך שזכית בנש"ק

איפה מוצאים אנשים ונשים כמוך?

גבר רצוי לא מצוי גבר מצוי לא רצוי גבר מצוי ורצוי - נשוינחשון מהרחברון


ועכשיו ברצינות - מסתכלים מעבר לתיוגיםנחשון מהרחברון

מחפשים דברים מעשיים ומדידים

והכי חשוב סייעתא דשמיא

 

יפה כתבת. ובוודאי שיש כאלה. גם בחורים וגם בחורות.ד.


כן? היכן?בנש"ק


יש.. יש.... גם כאן כתבו לא פעם כאלה.ד.

נכון שלפעמים התפיסה ה"שטאנצית" לא כ"כ מביאה לזה.

 

אבל יש כאלה. 

 

ואדרבה, אצל בנות מצוי יותר שגם מאד תורניות כבר לומדות מקצוע כלשהו, וממילא גם ההתענינות נמצאת בדברים נוספים ללא שמץ סתירה. וזה נכון לגבי התענינויות נוספות אצלן, אסתטיות ומוזיקליות.

מה שכתבת לגבי בנות -מישהו איתי
גם אני רואה את זה.
וזה מעורר לי מחשבה כזאת איך עושים את זה נכון גם עם גברים?
בעיני זה משהו חשוב ובריא..
לענ"ד אצל גברים זה קשה יותר בגלל ההוא יצראנוגע, לא נוגע
חוסר מימוש שלו והתגברות עליו אוטומטית יוצרים ניתוק מהחיים (אני מתכוון גם אצל מי שיש לו יחס נכון לעניין ולא נשרט לו המוח משטויות חילוניות) וממילא יש יותר נטיה לשקוע בעולם של רוחניות ושכל.
ויש עוד סיבות כמובן
נשמע הגיוני👍מישהו איתי
נראה לי שזה לא כ"כ מדויק...ד.

יש הרי יתרון עצום בבנים שלומדים שנים בישיבה. נבנים בתורה.

 

הלימוד הישיבתי, מכח עניינה של מצוות תלמוד תורה, הוא אינטנסיבי מאד. לומדים שלושה סדרים.

 

בנות אינן מחוייבות בכך - וממילא גם לומדות מקצועות אחרים מוקדם יותר במציאות כזו, וגם "יש להן זמן" לעוד דברים.

 

 

ובניית העולם הפנימי מתוך לימוד תורה בשקידה, זו מעלה עצומה. 

 

יש שונוּת בין האופן והתכלית של הבנין התורני אצל גברים, לזה שאצל נשים. האיש צריך יותר את ה"עמלה של תורה" לבניינו התורני, בד"כ.

 

 

עם זה, עם השנים, על גבי הבסיס הזה, יש גם גברים לא מעטים, שמתוך תורה משלימים ידיעות והתענינויות נוספות. יוצאים מזה דברים מאד יפים. שלא לדבר על כאלה שעוד טרם לימודם המסיבי, כבר נהיו מוזיקאים וכד'.

 

 

לגבי האסתטיקה, גם כן יש צד שאצל בנות כל מיני דברים "חיצוניים", שבעיני בנים לא מועטים יכולים להיראות שטויות, שם זה טבעי ואינו עומד בכל סתירה ל"תורניות"..  אלו שונויות מובְנות, שיש יתרון בכך שהן  קיימות. כל אחד עם עניינו.

 

אני מביןמישהו איתיאחרונה
אני מסכים שצריך להיות הבדל.
וברורה לי חשיבות העמל לבנין הנפש והרוח.

אני חושב שעיקר הענין שלי הוא במה שכתבת לקראת הסוף, על שלב מתקדם יותר שבו אנשים מתפתחים לכיוונים נוספים.
שם חסר לי משהו..

להבנתי זה שלב בהתפתחות (לרוב גדול של החברה), והוא יכול להיות גם בגיל צעיר, כל אחד לפי שלבי הגדילה שלו (בחור שהתבגר בגיל צעיר ולמד ברצינות בתיכון, יכול להיות כמו בחור אחר שהתחיל ללמוד ברצינות בישיבת הסדר ועכשיו בשיעור ד..)

לדעתי כל מין צריך לשמור על ייחודו ויחד עם זאת להיות מושפע מהטוב שבמין השני.
כולנו מורכבים מצדדים זכריים ונקביים.
לנשואים קל יותר לעשות את זה, ומסתבר שזה קורה מאליו.
לרווקים זה מסובך יותר ולפעמים יש לזה מחיר לא נעים שאפשר למנוע אותו מראש ע"י שמירה על איזונים
תשובהענווה1

אני מבין שאתה מדבר על אדם שאין אצלו סתירה בין עבודת ה' לבין החיים עצמם. אלא אדרבה דווקא בגלל שהוא עובד ה' בצורה שלמה, זה מתבטא גם בכל אורחות חייו. והוא לא מצמצם את החיים כדי לדבוק בקודש, אלא הוא מופיע את הקודש בכל מערכות החיים בצורתם הרחבה.  

 

אני חושב שכל הישיבות שהולכות לפי הדרך של תורת הרב קוק מחנכות לזה. השאלה היא באיזה צורה זה מתבטא בפועל, ומה הדרך הנכונה לבנות את המדרגה הזאת. יש כמה דעות בזה, ויש הרבה סגנונות של אנשים שזה מתבטא אצלם במינונים שונים. וזה דורש הרבה עיון, העמקה, והרחבה. כי בקלות אפשר להגיע לטעויות, שיגרמו לכך שהפתיחות תהיה מעל מה שראוי, ותפגע בעבודת ה'. 

 

לדעתי המושג "דוס אבל פתוח", לא מראה על הדרך הזאת. כי המושג הזה סובל מדואליות. כאילו יש שני ערכים שונים, "דוס"  ו"פתוח", שעלולים להיות סותרים, ובכל זאת מצליחים לאגד אותם ביחד. בעוד התפיסה של הרב קוק היא תפיסה הרמונית, שלא רואה בכך שני ערכים שצריך לאגד, אלא כמדרגת חיים אחת שצריך לחיות אותה. מדרגת חיים של עובד ה', איש אלוקים, שחי את הקודש בכל אורחות החיים בצורתם הרחבה. 

 

אין ערך להיות פתוח, אלא יש ערך ללכת בדרכי ה'. והליכה בדרכי ה' כוללת הליכה לפי רצון ה' בכל אורחות החיים שהוא ברא בצורה טהורה. 

 

הרבה בעיות עלולות להתעורר ממושגים שיש בהם דואליות, כל שכן שמגדירים את עצמנו על פיהם. זה עלול להביא לתפיסה שגויה, כאילו יש ערך נוסף מלבד התורה, וצריך לדעת לאזן בין התורה לבין אותו ערך. הרי יש ערך של דוסיות, שזה התורה, ויש ערך של פתיחות, וצריך לדעת לשלב בין שני הערכים. תפיסה כזו היא לא נכונה, והיא עלולה להביא לבעיות לא קטנות. 

 

חשוב לזכור ולהטמיע בתוכנו שהתורה היא האידיאה היחידה שעל פיה הולכים. והיא מדריכה אותנו איך לנהוג בכל אורחות החיים, כולל אורחות החול. 

 

בנוסף לא נכון להשתמש במושג הזה מבחינה חינוכית, משום שלנפש קשה לסבול ניגודיות בין ערכים שונים, כי הנפש היא הרמונית. ואם יחנכו את האדם מצד אחד ללכת לפי ערך התורה, ומצד שני גם צריך את הערך הפתיחות, זה לא יתיישב טוב בנפש. או שהוא ימשך לאחד הערכים ויזנח את השני. או שהוא יחיה בדואליות פנימית, וזה לא יביא לדרך חיים בריאה. או שהוא יתפשר ויעגל פינות, ולא יחיה את שני הערכים באופן מלא, כדי למנוע התנגשויות ביניהם. 

אלא צריך לחנך רק לתורה, אך להסביר באופן נכון מה התורה מדריכה אותנו בנושא הזה. 

תמיד יהיו ספקות?עַלְמָה

אומרים שתמיד יהיו ספקות..

השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?

כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?

תלויאביעד מילוא

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

אז אני אחזור לשאלה היסודית יותרעַלְמָה

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

לכן מבררים מה חשוב לנואביעד מילוא

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

אכןoo

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

התשובה והמאפיינים העיקריים מאוד תלויים באורח החייםזמירות

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

מאוד תלוי באילו נושאים ונקודות הספקותזמירות

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

תודה על התגובהעַלְמָה

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

כדי לנסות להגיב ולהסביר- צריך להבין מהן הספקות שאתזמירות

מתמודדת איתן 🤔

לדעתי אדם צריך להגיע לוודאותצדיק יסוד עלום

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אבל יכול להיות שבן אדם יחליט להכניס את עצמו לוודאועַלְמָה

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

שתי נקודותיהודי שואף לטוב

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

ודאות שיש עם מה לעבודיהודי שואף לטוב

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

אז בסיסעַלְמָה

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

כמה תנאים מינימליים:צדיק יסוד עלום
  1. שנעים איתו וכיף ונחמד

  2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

  3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

וחשוב מאוד מאוד לבדוק שהוא לא נמנע רגשיתשבורת,לב

אםהפיאחרונה

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

מחרפן אותי הקטע הזה של הבניםאורי ציון

לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.

זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.

אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.

מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?

עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.

מה אומרים?

ואז הוא עלול לרצות שוב לטוס, אחרי הטעימה, יבואפ.א.

התיאבון…

בדידות ו-AIבחור עצוב

יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.

שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.

נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?

( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)

לפחות הן לא מתחתנות איתו..intuscrepidam

תופעה נפוצהoo

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

חופשי אחי גם בנות 18 19 ככה.. כל היום על זה.בנות רבות עלי

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

>>ברוקולי

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

זו בדיוק הנקודהבחור עצוב

שלי ממש חמודהפי

פסדר מאמינים לךבנות מרכלות עלי

חחחהפי

זה אכן טבעי כשאנשים במצב של בדידות כמו שכתבתמתוך סקרנות

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

נתקלתי בזה לא מעטמשה

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

מעניין, כולם ככה? גם גרוק?מתוך סקרנות

לא מדוייקמשה

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

אבל יש גם צד שנימשה

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

העניין עם GPTבנות מרכלות עלי

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

במקרה של גבריםמשה

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

בינה מלאכותית לא יכולה להוות קשר אמיתיאביעד מילוא

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

גם אני שמתי לב לזהמתוך סקרנות

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

תנסה, תספר פה על התוצאותמשה

נסה גם את ג'מיני.

זה לא מפחיד להשתמש בסיניים?נקדימון

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

נתקלתי בהרבה כאלו,וגם אני לפעמיםעַלְמָה

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

יש דברים כאלהshindov

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

הי, אני אוהבתאנוני.מית

למה זה רע?

זה מחליף חבריםאביעד מילוא

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

זה כליoo

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

אתה צודק, מצד שני גם הפורום יכול להחליףמתוך סקרנות

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

We live happily ever afterנעמי28

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסדר, זה לא שהוא מוריד זבלנוגע, לא נוגעאחרונה

למה לאאורי ציון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

הוא גאון איטלקטואליתאביעד מילוא

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

הוא סופר גאון רגשית, פשוט זה עניין של ניסוי וטעייהנוגע, לא נוגע

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

פעם קראתי כתבהמשה

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

די נוהפי

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

נקווה שלאבחור עצוב

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

צוות הפורום מאחל לכם ולכן שנה טובה 🍎🍯ברוקולי

שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.

תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.

שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!

שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.

ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.

ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.

מצוות הפורום

@ברוקולי @יעל מהדרום @ארץ השוקולד @נגמרו לי השמות

אמן וכן לאמוראביעד מילוא

אמן! שנה טובה בשורות טובות ותודה על ההשקעה בניהולתפוחית 1אחרונה

שאלה על מיזםאביעד מילוא

מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?

אשמח אם מישהו נרשם למיזם או מכיר למענהאביעד מילוא

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

חיפשתי באינטרנטנקדימוןאחרונה

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

מה מחזק אתכם בשמירת נגיעה?פצלשלי2

שלום

שואל באמת כדי לחזק את עצמי

אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו

יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק

שבוע טוב ותודה מראש

לזכור שמחוייבים ואם זה זה, אז נזכה לכך בהמשךארץ השוקולד

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

יישר כוח גדול!נחלת

לאחרונה אני מאמץ את המשפטנקדימון

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

לדמיין סיטואציות של שמירת שבתפ.א.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

זה לא כל כך יעילPaslash

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

האמת שאהבתי!! יפה!!נתקה

לכבד את עצמיהפי

זה לא קשה

תודה על כל התגובותפצלשלי2

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

יש לרב ערן טמירשלומית.

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

אם אינך חושש.....נחלת

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

פעם היתה חוברת ישנהאריק מהדרום

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אצל המחברת בהר נוףפתית שלג

מעולה שיש לכם קושי לשמורPaslash

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לא תמיד אם לא קשה, זה אומר משהו ("נקודה אדומה")יעל מהדרום

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

שמע - לא יזיק לנסותנתקה

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

החלטה חד משמעיתshindov

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

קודם כל, דרך ארץ קדמה לתורהנוגע, לא נוגע

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

נפלא ממש, נוגע לא נוגע.נחלת

וואוו "נוגע לא נוגע" 😉 - זה הפטרוןנתקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?Nachman Wilhelm

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מה? מה הקשר אם יש לה אח או אין לה אח?דריה פלג

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

אני יותר מהגוררים, לא מהנגרריםנוגע, לא נוגע

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

עדיין לא הבנתי את התשובהדריה פלג

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

אם קשה, תוותריהודי שואף לטוב

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

יפה מאוד.נחלת

אני מגדירה לעצמי את התקופה של הדייטיםעַלְמָה

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

לזכור רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגענחלת

כל כך יפה ונכון! תודה!

הקפדה על הלכות ייחודadvfb

לזכור שזה איסור יהרג ואל יעבור, כפשוטודורש טוב לעמי

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

יפה מאוד. תודה.נחלתאחרונה

עצה של מאמנת - טובה או לא?איזו

נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.

דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.

אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.

מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?

דווקא אני מכירה כמה וכמהשלומית.

ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים

אומרים שיש עוד תקווהפורחת מבפנים

מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.

יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.

לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.

ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.

הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?

או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.

על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.

ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?

אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?

אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?

ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.

אין מושלם.

אז מה כן יש?

אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.

אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.

ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

קודם כל, עם כל הקושינוגע, לא נוגע

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

כל הכבודזיויק

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

וואו איזה יופי את (אזהרת תגובה ארוכה לפנייך )נגמרו לי השמות

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

 

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

 

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

 

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

 

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

 

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך. ❤

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

 

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

 

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

 

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

 

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

 

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

 

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

 

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

 

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

 

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

 

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

 

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

 

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

 

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

 

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

 

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

 

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

 

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

 

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

 

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

תחשבי על אימוןshindovאחרונה

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

אולי יעניין אותך