וואו יקרה, ממש שומעים את הכאב והקושי שאת נמצאית בו
חיבוק גדול גדול גדול 
הדבר הראשון שעולה לי כשאני קוראת אותך - זו תחושה מאוד גדולה של כאוס.
אתם שניכם נמצאים בעיצומם של שינויים מאוד גדולים ומאוד תכופים בחיים שלכם.
את אחרי לידה. כנראה ראשונה (?)
קודם כל מזל טוב גדול!
כל לידה, ובעיקר לידה ראשונה, היא חתיכת אתגר לזוגיות (וגם לחיים בכלל), זה שוק, הלם,
זה שינוי משמעותי מאוד מאוד - להפוך פתאום להורים,
להיות אחראים פתאום על יצור חסר אונים 24/7 בלי פתק החלפה, בלי התחשבות בחוסר שינה, תשישות, כאבים, מצבי חולי וכן הלאה - אלא תמיד תמיד!
וכל זה עוד בלי לדבר על הטראומה שהגוף שלך עבר - 9 חודשי הריון, לידה, ההחלמה אחרי הלידה... וכל מה שכרוך בכך... כאב על כאב על כאב בכל מקום בגוף - רק זה לבדו יכול לשגע בנאדם!
ובעלך - גם הוא הפך לאבא. שינוי עצום.
ויחד עם זאת גם עבר ועובר שינוי אישי-פנימי - חוזר בתשובה
מנסה למצוא תשובות למהות העולם, מנסה להתאים את עצמו לאמונה שלו, משנה לשבור דפוסים ישנים, נלחם בשיניים להצליח להתגבר, להתחזק, לסור ממה שהוא כבר לא מאמין בו ולדבוק בטוב שהוא עכשיו מאמין בו...
וזה תופס אותו בכל תחום ובכל רגע בחיים. מהרגע שפוקח את העיניים ועד שהולך לישון - ממש להשתדל לחיות כפי האמונה - זה לא קל בכלל... שואב המון המון כוחות ואנרגיות.
ושני השינויים הללו לבדם (כי יכול להיות שעברתם עוד שינויים, אם זה מעברי דירה, שינוי עבודה, משפחה מורחבת... ואפילו השינוי של להפוך מרווקים לנשואים - כי סה"כ אתם בשנים הראשונות לנישואיכם...) - מאוד שואבים,
מאוד אינטנסיביים,
מאוד מתישים אפילו.
ולשניכם יחד דרוש מקור להתמלאות. לכוח. לתמיכה. לשיתוף. לעזרה.
קשה מאוד לחשוב בבהירות ובטח שלחשוב על כל מהות החיים שלנו כאשר אנחנו בכאוס כזה רציני...
צריך קודם כל להתחיל לסדר בסדרי עדיפויות את מה שהכי חשוב לנו ודחוף,
ולאט לאט לעשות סדר בחיים ולחשוב איך מתקדמים מכאן ומה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי שיטב לנו?
ולצאת מנקודת הנחה ששנינו אנשים טובים שרוצים בטוב אחד של השניה ואיטן לנו כוונה לפגוע חלילה
פשוט את צריכה עזרה!
ומקום!
וניראות לקושי שלך!
ובעלך צריך הקשבה
והכלה, והערכה,
וניראות למה שהוא עובר
לגבי הודעתך אנסה להתייחס בקצרה לכמה נקודות שהעלית:
1. כתבת שיש לך הרגשה שבעלך מגביל אותך.
צריך לבחון כאן מה זה בדיוק אומר?
איפה את מרגישה שהוא מגביל אותך?
מה היית רוצה לעשות ואת לא יכולה?
האם ניסיתם לדבר על הדברים?
מה נאמר שם? איך כל אחד מכם הרגיש והגיב?
כי מציאות שבעלך חזר בתשובה, היא אמנם מציאות מורכבת ודורשת הסתגלות לשינויים והתאמה מחודשת לחיים לאט לאט,
אבל בגדול היא לא צריכה להגביל *אותך*,
מה ששייך לבעלך - זה שלו.
מה שבתחום האישי שלך - זה שלך.
מה שבתחום של הזוגיות והביחד שלכם - כמובן של שניכם וכאן צריך למצוא פתרונות שיתאימו *לשניכם*
ומה שבתחום הילדים - גם כאן צריך חשיבה זוגית על איך מחנכים את הילדים, ומציאת התאמות שטובות לשנינו גם יחד.
בשני התחומים הראשונים למשל, ניתןלעשות הפרדה.
למשל, גם הוא אינו רוצה ללכת לקניון - את יכולה ללכת לבד, או עם חברות וכדומה...
אם לא מתאים לו מפגשים חברתיים - תיפגשי את עם חברות בכיף
וכן על זו הדרך
(ושוב, זה על קצה המזלג כי צריך כאן עיון מעמיק באיך ניתן להביא לכך ששניכם תרגישו טוב עם האמונות שלכם ועם ההשקפות שלכם בלי שזה יבוא אחד על חשבון השני...)
2. כתבת שאת לא יכולה לסמוך על בעלך ואת מתייעצת עם אנשים אחרים.
תוכלי לחשוב מדוע את לא סומכת על שיקול דעתו?
האם את מעריכה אותו, כבן אדם?
האם הערכת אותו בעבר?
מה אהבת בו כשהכרתם?
מדוע בחרת להינשא דווקא לו?
מה היה טוב בו?
מה טוב בו גם עכשיו?
כל אלו שאלות שיכולות לעזור לברר עוד את הסעיף הזה...
3. כתבת שאת מרגישה שהוא לא מתאמץ ותמיד צריך להזכיר לו הכל כי אחרת זה לא מתבצע -
גם כאן דרוש בירור רציני.
מה היה עד עכשיו? איך הזכרת לו, מה הזכרת לו, האם יש לו הפרעות קשב וכדומה, מהי הדינמיקה הזוגית הכוללת שלכם שאולי מאפשרת את זה בלי כוונה,
איך בעלך מרגיש עם עצמו בכללי,
האם טוב לו בחיים,
האם טוב לו עם עצמו,
האם הוא מרגיש שווה ובעל ערך בעינייך?
האם הוא מרגיש גבר מוצלח בעינייך?
איך הוא רואה את הדברים?
בנוסף לכל הבירורים הנ"ל,
הייתי מציעה לברר אם יכול להיות שבלעך מרגיש באמת "לא יוצלח" או "לא שווה" או בלי תחושת ערך,
שהוא לא מספיק טוב, שהוא לא מספיק עבורך, שאין הערכה כלפיו ולאדם שהוא וכן הלאה - אם אכן הוא מרגיש כך זה דבר עמוק שיכול להסביר ולהאיר הרבה דברים וכמובן שהכיוון הנכון (אחד מהם) יהיה להשתדל ולפעול לכך שהוא כן ירגיש מוערך בעיני אשתו האהובה, כן ירגיש שווה וטוב, ומספיק, ובעל ערך...
רק ההרגשה הזו אצלו יכולה לחולל שינוי מדהים גם בזוגיות...
גם מה שכתבת בסוף שהרגשת שבשיתוף שלך אותו בעצבות שיש לך הוא לא הצליח לתמוך בך עד הסוף, ואפילו טען שאת רק מתבכיינת - גם הנקודות הללו יכולות לשבת על הרגשה יותר עמוקה אצלו של הנ"ל,
או דברים אחרים/נוספים,
אם למשל הוא לא יכול להכיל את זה שאשתו עצובה ומיואשת מהחיים ו*ממנו* - זה עלול להכניס אותו למנגנון הגנה שעצם יגרום לו ישר לפלוט "את מתבכיינת" - לא כי הוא באמת חושב שאת מתבכיינת, אלא כי זה מנגנון הגנה שעוזר לו להתמודד עם האיומים הגדולים הללו שהנפש שלו כרגע חשה - איום אחד שאשתי לא שמחה ואני רוצה וצריך שהיא תהיה מאושרת ומחייכת,
ואיום נוסף שאני מרגיש לא שווה בלב של אשתי ואולי בכלל בחיים - ואני צריך כאילו "לזרוק את הכדור" הלאה כדי שהרגשת האשמה והלא יוצלחיות הזו לא תידבק בי כי זה פשוט כואב מדי ובלתי נסבל להרגיש שאני אפס מאופס ובכללי בן אדם נוראי... אז מילים כאלה יכולות לצאת...
לכן מאוד חשוב לברר לעומקם של דברים מה בעלך מרגיש וחושב,
מהם הצרכים שלו,
מה את מרגישה וחושבת,
מהם הצרכים שלך,
ואיך ניתן להגיע למימוש הצרכים של שניכם יחד, בשמחה, בנחת, באהבה.
זה אפשרי לגמרי לגמרי! ב"ה!
4. כתבת שהוא עושה מה שנוח לו -
בעיקר לומד תורה,
הולך לישון אם הוא עייף
אם ננקה רגע את הרגשת הכעס והתסכול
ואת הרגשת העומס שנופל עלייך -
נסי רגע להסתכל על ההתנהגות הזו מבחוץ -
יכול להיות שיש מה ללמוד גם ממנו כאן.
הרי מה הוא בעצם עושה?
הוא עושה כמו שאמרת - מה שטוב לו, מה שהוא מאמין בו.
יש לו ערך של לימוד תורה - הוא משתדל כמה שיותר ללמוד תורה
הוא רואה לנכון שכאשר עייפיםן - הולכים לנוח וצוברים כוח *כדי לפעול אחר כך עם יותר כוחות וביותר יעילות*
אז אם מסתכלים על זה כך בהחלט אפשר אפילו ללמוד ממנו וגם להעריך אותו על כך שהוא הולך על פי הערכים שלו.
אם למשל לך חשוב ערך מסוים, למשל לבקר את המשפחה - ואת מבקרת - מעולה! מימשת את הערך שלך!
אם למשל חשוב לך למצוא עזרה כאשר את עייפה ולנסות לישון (כמה זה קשה עם תינוק/ת!) - אולי כדאי לחשוב על למצוא באמת עזרה כזו, בדמות בייביסיטר, מטפלת, משפחה, שכנות, חברות, גם בעלך כמובן בזמנים שהוא נמצא ולומר זאת מראש - זמנים בהם את מאפשרת לעצמך לנוח! ממש רואה בכך ערך עליון במנוחה שלך - ופועלת כדי לממש אותו!
כי זה חשוב!
כי *את* חשובה!
נסי בבקשה למצוא לך זמנים שגם את נחה,
מתמלאת
מתאווררת
זה חשוב מאוד מאוד מאוד.
ואני מאמינה שאחרי שתמצאי לך את הנחת הזו, הרבה פחות יפריע לך מה שכתבת - פשוט כי את עצמך תהיי מלאה ומאושרת ועם כוחות...
5. גם הנקודה שכתבת שהגעת מבית לא פשוט - גם עליה צריך כמובן להתעכב ולברר, וגם שם יכולות להיות הרבה תשובות שיעזרו לך להגיע לשמחה יותר גדולה בחיים.
6. ולגבי מה שכתבת שאת מרגישה שבחרת לא נכון, וכל מה שכתבת בסיפא של דברייך:
מצרפת לך עוד כמה דברים שכתבתי בכללי על מצב של זוגיות אחרי לידה,
על הבנת המהות של הנישואין,
ועל מצב בו שני בני הזוג בו זמנית מרגישים במצוקה:
בקישור הזה:
יקרה, - הריון ולידה
וגם כאן:
"
אישה יקרה!
קודם כל ולפני הכל - את יולדת!
מזל טוב!
חז"ל אומרים שאישה נקראית יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
אז ק"ו כאשר את כותבת שילדת לא מזמן
וק"ו בנו של ק"ו שאת כותבת שה"גדולה" שלכם בת שנתיים!
ז"א שרק לפני שנתיים עוד היית "חופשייה" וללא כל אחריות הורית,
ובתוך שנתיים את מוצאת את עצמך, בשבח והודיה עצומה לקב"ה, אמא ל2!!! ואו!
והשני/ה ממש ממש טריים!
אז שנייה יקרה
קודם כל לנשום
להבין
את שנייה וחצי אחרי לידה
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא - לאישה שהיא גם אמא ל2 הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
שנייה!
בואי נבין רגע מה קורה כאן בעצם:
לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...
- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -
ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.
נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
וקורה לכולם.
לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -
רק אומר שאתם אנושיים!
ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!
ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את הבמפרים הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן
מה היה שם בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!
שיש קצר בתקשורת
צריך קודם כל להבין שזה קורה.
קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.
אז קודם כל - לא להיבהל!
זה אנושי וטבעי שזה קורה!
ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!
לכן,
הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?
מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?
מה חשוב לנו?
וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!
רק מהקשיים ורק מהמשברים
אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,
המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -
שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך
ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?
מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?
אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):
איך היה לך המעבר להיות אבא?
ואבא ל2?
ואיך אתה מסתדר בכולל ועם 2 עבודות?
ומה קשה לך?
ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?
ואיך בזוגיות?
ואז שואלת אותך:
איך היה לך המעבר להיות אמא?
ואמא ל2?
ואיך הייתה לך הלידה?
והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?
לאכול כמו שצריך?
להתאושש?
להתאוורר?
לקבל עזרה ותמיכה?
ואיך המצב הכלכלי?
ומה עוד קשה לך?
ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,
להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -
בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מניקה בטח, מבשלת מנקה מסדרת, מחפשת עוד עבודה וכו' - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!
הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,
תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,
מה קשה לך,
בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!
לי קשה
אני צריכה ש___
הייתי שמחה אם ___
נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,
לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,
כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!
ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.
ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.
ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)
ואז תגיע *ההבנה*
ההבנה אחד של השני.
ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:
מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?
הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,
אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?
ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?
ומה אני יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?
ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?
ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?
ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!
לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!
למשל,
אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.
למשל למצוא מסגרת לגדולה, אפילו חלקית.
למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר
להוריד סטנדרטים
להביא מנקה
אוכל מוכן
מדיח, מייבש, כלים חד"פ,
אולי לחשוב על לעצור במירוץ הזה ולקבל כלים גם של הדרכת הורים וגם לזוגיות כדי לא להגיע למצבי קצה שיוצאים במשפטים כמו שתיארת,
אולי להבין מדוע קשה לו לשים גרביים במקום וכו' -
ולא לשפוט
ולא לכעוס
אלא להבין
ואז מתוך ההבנה לחשוב על פתרונות
מה יכול לעזור לך לזכור?
אולי שעון מעורר?
אולי פתק?
לשים שיר ברקע ולסדר לפני השינה את הדברים שאתה כן יכול?
משהו אחר?
איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?
שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?
ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?
וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?
איך אפשר לגרום לזה לקרות?"
----------------------------
ב"הצלחה רבה רבה יקרה,
לחיים מלאי נחת, הבנה ואהבה שלמה יחד 
- נשואים טריים