תכף נכנסת לחודש תשיעי, לידה קודמת הייתה בקורונה עם כל ההגבלות אז לא הייתה לי את הבעיה הזו וגם לא כל כך הבנתי כמה זה חשוב לי.. אז העניין זה מבקרים בבית חולים אחרי לידה - איך אתן היולדות שורדות את זה? אתן באמת רוצות שיבואו אחרי שהגוף מפורק ומדמם ואין כוח לכלום וצריך לדבר ולארח חברה??
סיכמנו אני ובעלי שנגיד להורים שלנו לא להגיע.. חמותי הייתה מאוד לוחצת ואובססיבית אחרי הלידה הקודמת. כמעט נכמסה לחדר לידה ובמזל אחת האחיות הוציאה אותה בגלל המגבלות של הקורונה בזמנו. מוטרדת מאוד שהיא לא תבין את הצורך שלי ותעשה פרצופים. נכון זה לא אמור לעניין אותי בטח לא אחרי לידה אבל כזאת אני.. יודעת שצריכנ לעבוד על עצמי ויש הרבה על מה אבל יותר מדי מתחשבת באחרים על חשבוני... השאלה היא האם לגיטימי לבקש שלא יבואו ויפגשו אותנו רק אחרי שנחזור הביתה? זה לא נהוג אצלם במשפחה אבל אני מכירה את עצמי ולא ארצה את הסיטואציה הלא נוחה הזאת. את האמת שפחות יהיה לי אכפת אם אמא שלי תגיע אבל אז חמותי תעלב.. לבעלי לא אכפת שאמא שלי תבוא ביחד עם הקטן ושלא נגיד להורים שלו אבל בפועל לא יודעת איך ירגיש לגבי זה...אמא שלו אלופה במניפולציות רגשיות ובלעקוץ אותי אחכ כשאני לא עומדת בסטנדרט הביקורים שלה (ויש לה סטנדרטים גבוהים בנושא. בלידה הקודמת גם כשראתה את הנכד כמעט כל שבוע אחרי הלידה שהייתי במצב פיזי ונפשי קשה , זה לא הספיק לה ורק הייתה חמוצה.
בקיצור בנות יקרות וחכמות מה עושים?? להציב עובדה ולהרגיש טוב עם זה כי זה לגיטימי ונורמלי? צריכה חיזוקים..


