קודם כל התיחסות ענינית-

יש את הכיוון של ה"גיק" - אדם שמסיבות שונות לא מצא שיח וענין משותף עם האנשים שבסביבתו. לפעמים מדובר במישהו גאון וחנון, או במישהו בעל מודעות עצמית גבוה מידי (סוג של פילוסוף). אבל הנקודה המרכזית היא שהם אכן זקוקים לאנשים שדומים להם כדי שיוכלו ליצור שיח ברמה שלהם. ואצלם רעיון כמו שהבאת יכול לעזור.

ויש את האנשים שבודדים מסיבות רגשיות ונפשיות יותר. מישהו עם חרדה חברתית, מופנמות, ביישנות או נטיה לדיכאון וכדו'. שאצלם לכאורה זה לא ככה, ואם עם האנשים ה"רגילים" (מרכאות בכוונה), הזורמים, ומלאי הביטחון קשה להם ליצור חברויות, על אחת כמה וכמה שיקשה עליהם להיפתח בפני אנשים שדומים להם.

ואני רוצה להוסיף בנימה אישית יותר-

אני לא מכיר אותך, לא יודע בן כמה אתה, ולא יודע מה עבר ועובר עליך,

אבל צריך לדעת  שזה ממש ממש בסדר ונורמלי להרגיש בודד.

כלומר, כן חשוב להיות מודע לתחושות ולגשות, ולדעת לפנות לעזרה אם מדובר במקרה קיצון. אבל ברמה הבסיסית זה בסדר גמור.

להרבה מאוד אנשים יש נקודת בדידות פנימית וחזקה. זה לא משנה בכמה חברים האדם מוקף וכמה הוא מחייך כלפי חוץ, עדין בלב הוא ירגיש בודד ולבד. וכמדומני שככל שהאדם בעל עולם פנימי ורגשי יותר התחושה הזאת גוברת.

(שמעתי פעם שהחובת הלבבות כותב שזה כדי שהאדם יפנה לקב"ה בתפילה, וממש התחברתי לרעיון).

וכמובן גם שעם הגיל והרווקות כשנפש האדם מחפשת את המשלימה שלו, התחושה הזאת מתעצמת עוד יותר.

מה שחשוב לדעת זה שזה בסדר. אפשר בהחלט לחשוב על פתרונות נקודתיים שיקלו על זה, וכל אדם יכול למצוא את מה שעוזר לו (אולי לכתוב בפורום?..). אבל עצם התחושה היא לגמרי הגיונית, לגיטמית וממש לא מורה על בעיה שיש לאדם.

חשוב לי לכתוב את זה כי לי אישית לקח זמן לעבוד על זה ולהבין שאין סיבה להתבייש בתחושות האלו, ומקווה שזה יכול לעזור לעוד מישהו.

ברור שכל אחד מרגיש בודד במידת מה. וזה גם הסיבה שחלק מתחתנים.

אבל אתה לא מתייחס לתוכנם של הדברים בכלל. אז במקום לנתח את אישיות הכותב, תנתח את תוכנם של הדברים.

אם אין לך הצעה יותר טובה, מן הראוי שתמציא אחת כזאת.

כי המצב הנוכחי הוא לא בסדר. האם זה סביר שילד בן 16 נשאר בבית ואין לו חברים למרות שהוא רוצה?

שנערה בת 18 נמצאת עם רק ההורים למרות שהיא רוצה חברות וחברים.

אז או שהאנשים "הנורמלים" בוחרים להעלים עיניהם או שבוחרים לדחות אותם.

ופרט לכך תבחר האם אנחנו בגדר שוגג או מזיד? ואיזה עגלה ערופה להביא.

למה קיים ארגון כמו שלווה וכזה ארגון לא קיים??

האם זה לא פחות חשוב? 

גם אם זה התפקיד זה לאו דווקא מתרחש. וגם לאו דווקא ישים.

בנוגע לסתם, מי אמר שלא. ולא תמיד זה ניתן או ניתן הלכתית וראה את שני הדוגמאות שנתתי כמסמלים שני מינים. 

בנוגע להמשך של התיאור כאנשים נורמטיביים, אני חושב שהצגת המציאות כשחור או לבן קצת מנותקת מן המציאות. 

חוצמזה שיש הבדל בין מישהו שהוא איננו נורמטיבי - להגדרות נוספות שיש מי שרוצה להחיל עליהם שראוי שלא נזכיר כאן.

הטענה שלי שבידיוק אם האופי איננו נפוץ זה לאו דווקא בגלל שהם לא רוצים אלא לא מוצאים. זה בדיוק המטרה בדבר הזה.

אין המטרה שכולם יהיו עם כולם וכבר הזכרתי זאת מראש. אלא שימצאו לכל הפחות מישהו אחד שמתאים לו.

עגלה ערופה מגיע מתוך אידאליזציה של השארת המצב על כנו. ואם ההנחה הזאת היא טעות. ואם אנו ברי יכולת לתקן.

אז מצבנו לא טוב...

תרבות החוסר תיקונים והעמדת המצב על כנו, זה לא בטוח מה שה' רוצה.

"אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַּ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃"

יש הבדל בין השארת המצב הקיים לקב"ה לבין עשיית המקסימלי ואז השארת המצב על הקב"ה.

בעוד שהראשון הוא מתקשר בד"כ לתפיסות שונות של ההשגחה, השני למיטב ידעתי מתקשר לתפיסות המקובלות כיום.

(כיום הכוונה כמובן גם שניתן להבין זאת מהתנ"ך, הגמ' הראשונים והאחרונים).

אני לא רואה כל כך בעיה בזה שהם חלקם ימצאו אנשים שדומים להם.

במקום לעורר ולשנות את כל החברה עד היסוד יותר קל לתת פיתרון נקודתי.

אני סבור שהמצב הנוכחי הינו בעיה, ואז קיימות מס' אפשרויות:

1. התעלמות (ואידאליזציה של ההתעלמות תהליך שבד"כ מתרחש במקביל, למשל ע"י מתן כל מיני הסברים תיאולוגיים-אתיים בין אם השגחה או לטובת אותם האנשים נשאיר את המצב על כנו, טובת החברה המדינה והאנושות).

או מתן של הסברים עד כמה שהאדם אחראי על מצבו ואין אנו צריכים לעזור לו. הוא צריך לעזור לעצמו. הרבה פעמים זה מתובל בעוד כל מיני אידאלים למיניהם.

אני סבור שזהו אם כל חטאת. 

יש גם כאלה צדיקים בסדום שדיברו על הריגת אנשים מפגרים זקנים וחולים, וקיימים אם אני לא טועה מספר מגדולי הביולוגים זוכי פרס נובל שצידדו בגישות הללו. לעיתים זה התקשר עם אתאיזם כי זהו "מעשה" מוסרי בפועל. בעוד שהאדם הדתי יהיה במצב של התעלמות, בגלל שהקב"ה מנהל את עולמו.

2. מתן סט של אפשרויות תיקון שורשי עד היסוד. כדי להעלים את הבעיה, הבעיה שבד"כ חרישה שכזאת היא איננה ישימה.

3. מתן פיתרון נקודתי עם סיכויי הצלחה אפריורים גבוהים. תוך כדי ההנחה כי קיימת בעיה. צריך לטפל בה. וצריך לכל הפחות לבחור את הפיתרון היישים והמהיר ביותר לטיפולה שיכול למצוא מזור למגוון רחב ככל הניתן של אנשים. 

בד"כ זה פיתרון שיערב כמה שפחות גורמים תחת ההנחה הפסיכולוגית שלשנות גורמים רבים של החברה זה דבר שאיננו ישים. (ואנחנו כן מחפשים פיתרון) ובעוד שפיתרון אקטיבי וישיר הינו דווקא אפשרי.

אני חושב שהפיתרון שאני הצגתי תואם להגדרה מספר 3.

אני כן חושב שצריך לחדד אותו ולעדן אותו. האב טיפוס שבין תנועה לשדכנות נשמע לי הכיוון עם סיכויי ההצלחה הטובים ביותר תחת מינימום מאמץ בתוך סט מקסימלי של אילוצים.

אני חושב שיש תופעות שדווקא ההתייחסות המיוחדת תהפוך לבעיה אמיתית. יש המוני תופעות בחברה שיש בהן מקום לשיפור, אבל דווקא היהירות של האדם להתערב בהם היא זו שתייצר נזק. בטח ובטח בנוגע לתופעות שוליים קטנות. הרי בניגוד לדוגמא הדמגוגית על סדום, הרי שכאן לא מדובר על מוות ולא על רצח אלא על מצב אנושי טבעי שמגלה לך שלכל אםד יש התמודדות. לכל פיתרון, נקודתי ככל שיהיה, יש השלכות היות והוא חלק ממארג שלם של חברה אנושית מורכבת.

ועוד לא הבנתי את התשובה למה ששאלתי מאיפה אתה בכלל מניח כמות גדולה כל כך שבלעדי המיזם הנדון תהיה תקועה עד סוף ימיה?

כשתסתכל בעולם אתה תראה שהמוני בני אדם מופנמים או בודדים התחתנו והקימו משפחות. איך זה קרה?

כי כשבן אדם פונה לשדכן אז השדכן ממילא מחפש את מה שיתאים לו. האישה או הגבר מספרים לשדכן מה הם מחפשים, הוא מצידו מנסה ללמוד מי הם, ומבין שני אלו הוא מסיק את הדמות הרצויה ומציע הצעות. זה נכון גם לאופן הפעולה של שדכנית. אני חושב שאתה לוקח מקרה מסויים שאתה מכיר והופך אותו לתופעה רחבת היקף, כאשר האמת היא ממש לא כצעקתה.

אין המטרה לקבץ אותם אלא לחבר אותם.

התכלית איננו התנועה, כי אם תוצריה.

לא סתם קראתי לכך בשם שדכן.

רק אני מסופק האם לכתוב מה אני חושב על כך.

האם אתה מרשה לי לכתוב בפורום?

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים