ישנם שני תפיסות שאפשר לתפוס בנאדם.
תפיסה אחת - האדם שמולך הוא נתפס כאוסף של פרטים טכניים/מהותיים. למד בישיבה כזאת וכזאת, למד תואר כזה ואחר, גר במקום כזה (ישוב/עיר), בעל תכונה כזאת וכזאת וכן על זה הדרך...
גם אם אני מזהה בו תכונות יפות מאוד (נדיבות, ענווה וכולי) עדיין יש פה זיהוי של פרט ועוד פרט ולא מכלול של אדם
תפיסה שנייה - לתפוס את האדם כמכלול שלם.
גם אם אני מזהה בו תכונה כזאת או אחרת זה נבלע בתוך הים הגדול של כל התכונות שלו. הוא לא רק מכיל ככה וכהה דברים אלא הוא עצמו אישיות שאני תופס בה. אין לי צורך לחתוך אותו לחלקים אלא אותו עצמו. ואכן אי אפשר לדבר יותר מידי על התפיסה של האדם כמכלול כי כל אדם הוא עולם ומלואו וכל הפרטים הם רק ביטויים לנשמה הענקית שבו.
בתחילת קשר הגיוני שהאדם יתפס כאוסף של פרטים אבל יש צפייה ככל שהקשר מתקדם להפגש בצורה אינטימית עם האדם עצמו ולא רק עם חלקים חלקיים מתוך האישיות שלו.

