החלק הראשון שלך היה מאיר עיניים, אבל אני לא ממש מקבל את זה שאצל אליעזר ההודאה לא היתה שלמה. 

אני מבין הודאה / הודיה כייחוס הטובה למטיב אותה, העיקר היא פעולת הייחוס וזה פחות משנה אם אתה משתמש במילה הודאה / הודיה לשם כך. האם לומר למישהו ״אני מאוד מעריך את מה שעשית עבורי״ זאת הודאה פחות שלמה מאשר לומר לו ״תודה רבה״ ? 

אני מבין מה שאתה מנסה לומר, אבל עד כמה זה מתיישב בלשון התורה ? למשל, כשישעיהו אומר 

״וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי״, איפה פה ״הסיבה״ ?

בגלל זה שוב אני חושב שצריך לדייק שהנקודה העיקרית כאן היא קביעת שם של הודיה, הייתי אומר שביחס לכל ילד וילד שנולד לה היא הודתה לה׳ (אע״פ שהתורה לא מציינת זאת במפורש) אבל רק ביחס ליהודה היא חשה צורך לקבוע שם של הודיה (לפי מה שהסברת).  

לא קראתי את המאמר כולו אלא רק את הציטוטים (כתב סופר ועוד):

http://shaalvim.co.il/torah/view.asp?id=1071

כשיש תשובות כ"כ פשוטות, אשמח לשמוע למה לך לטעון שזהו אדם הראשון בלבד? בפרט שלגבי חנה ודאי שאין הכוונה רק לאדם הראשון אלא באמת היא חידשה את השם הזה.

(הבהרה: אני אישה (אשת אברך ב"ה), לא איזה תלמיד חכם או משהו וגם לא מתימרת להיות...)

כן טענתי שזה מתייחס בפרט באופן ספציפי לאדם הראשון והראיתי שהדבר נובע מהדמיון בין הפסוקים. חז״ל העבירו עליו כאן ביקורת מרומזת ואילו בגמרא בעבודה זרה שהבאתי קראו לו כפוי טובה באופן מפורש. 

אומנם אינני מבינה כיצד המאמר מיישב את השאלה אם זה לא רק אדם הראשון אבל ניחא

העיקר שאחרים מבינים

ניסיתי ליישב את השאלה בכך שטענתי שאמנם הגמרא מדברת באופן כללי על הודאה אבל כוונתה בעצם רק לקביעת שם של הודאה. 

ראינו שיש דמיון מבני בין הפס׳ שעוסק באדם הראשון ובין הפס׳ על לאה. הדמיון הזה מלמד על ביקורת מרומזת על אדם הראשון שבבחירת השם של האשה הוא התמקד בעצמו (״כי מאיש לקחה זאת״) ולא ביטא שום הודיה לה׳ על העזר כנגדו, בניגוד ללאה שבוחרת שם של הודיה שמערב את שם ה׳ - יהודה. 

אבל מצד שני, הדמיון הזה לפס׳ שעוסק באדם הראשון ושהנושא העיקרי באותו פס׳ הוא מתן שם, גם מלמד שעיקר ההודאה של לאה בפס׳ שלנו (שהגמרא דורשת), היא בקביעת השם. 

זה אחד. הנימוק השני היה שגם שני המאמרים בגמרא בעלי אותו מבנה ״מיום שברא הקב״ה את העולם לא היה X עד שבא Y” עוסקים בחידוש שמות של הקב״ה בעולם. וזה מתאים למה שניסיתי לטעון שגם בדרשה שלנו עיקר החידוש אצל לאה היה בחידוש שם של הודיה. מקווה שזה לפחות ברור קצת יותר. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום