מְזַהוֹת שְׁבִיל לֹא נוֹדַע
דֶּרֶךְ מִסְתַּתֶּרֶת
שׁוּב אֲנִי לְבַד בַּחֹשֶׁךְ
הַחֲרָדוֹת שֶׁלִּי דּוֹפְקוֹת
וְאִתָּן דֹּפֶק הַלֵּב
נְשִׁימָה מוּאֶצֶת
אֵינְסְפוֹר פְּעֻלּוֹת חַסְרוֹת תּוֹעֶלֶת
הַחֲרָדוֹת שֶׁלִּי
סוֹגְרוֹת עָלַי
וְאִתָּן אֲנִי נִסְגַּר
קֹדֶם הַלֵּב, אַחַר כָּךְ הָעֵינַיִם, וּלְבַסּוֹף נוֹבֵל הַחִיּוּךְ הַמְּעֻשֶּׂה
הַחֲרָדוֹת שֶׁלִּי
דּוֹפְקוֹת
מַצְמִידוֹת סַכִּין לְצַוָּארִי
וְשׁוֹאֲלוֹת
אִם אֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹצֶה
לִהְיוֹת
וַאֲנִי, כְּבָר שָׁנִים מִתְחַמֵּק
עוֹצֵם עֵינַיִם, נֶעְלַם
הוֹפֵךְ צַד בַּמִּטָּה
וְנִרְדַּם


