אוקי לגבי ההתבודדות... זה לא חייב להיות בדיבור, ולא חייב להיות במקום שקט ופסטורלי. בגלל שהתבודדות זה חדירה לעומק האישיות שלך זה חייב להיות בצורה בה הכי נח לך להתבטה, זה יכול להיות בכתיבה, בציור או בכל דרך אחרת שתוציא את המחשבות לעולם יותר מוחשי וויזואלי. אני לדוגמא מתבודד על ידי כתיבה. מאוד נדיר שאני מצליח לעשות התבודדות בדיבור לה'. אני רואה במה שכתבת פה סוג של התבודדות.

ולגבי חוסר המשמעות בחיים... עבר עלי משהו דומה לפני הגיוס, זה אישי מידי מכדי שאוכל לשתף אבל ישבתי וחשבתי ואחרי הרבה הדחקות, התמודדתי עם זה פנים מול פנים. המסקנה הייתה להתמקד במה שאני כן יודע ובענווה להבין שלא את הכל אני יכול להבין.

המילים שלך נגעו בי ♥ זה קודם כל

ככל שמזדככים יותר, הנשמה מתגלה יותר, ובעצם הכאב שלה מתגלה יותר.

מצד אחד- האור שלה מתגלה יותר, ויש שמחה פנימית רוחנית שאי אפשר להסביר.

מצד שני- הנפש מרגישה כאב יותר, את הצער של הנשמה. כי הנשמה, ברור, לא אוהבת להיות פה, לא משנה כמה נסביר לה

שיש לה שליחות ותיקון, וזה רצון ה', זה לא מעניין. היא שונאת את העולם הזה. זה קונפליקט נצחי. נקודה.

ושמתחילים עם צער וכאב רוחני באמת שאין לזה סוף- כי יש את צער השכינה, וצער עם ישראל, צער על יהודים שלא לומדים תורה ורחוקים מה', צער שאין עדיין בית מקדש. יש מלא כאב שם. 

וכן, חוסר משמעות הוא הרגשה לא פשוטה אבל יש בו נקודת אמת מצד מה שהנשמה חווה. זה דווקא סימן טוב. 

כי הנשמה באמת נהנית רק כשהיא בתכלית שלה. רק בעניינים של עבודת ה'. רק שם יש שמחה. 

וזה לא פשוט לחיות בתחושה שבאמת העולם הזה, הוא כלום. הוא חולף. אין בהנאות שבו ממש. 

כי ברגע שהנשמה מתגלה היא רוצה את המזון שלה יותר, את מה שהיא שואבת ממנו כח וחיות.

שזה רק מצוות, תורה, קדושה וכו' רק בהקשר של עבודת ה'. 

זה לא קל. להיות יהודי זה לא קל. להיות עם נשמה זה לא קל. זה זכות עצומה. אבל זה יכול מאוד לבלבל.

אז מה אני? שמח עכשיו או בעצם כאוב? אני מואר או שבעצם אני כבוי?

זה מאוד מבלבל.

צריך להזהר לא להשבר מהצער של הנשמה שיש לה מהעולם הזה, לדבר איתה, לחזק אותה, לעודד אותה.

ולמשוך את הנפש לרוחניות וקדושה כי שם הנשמה רווה נחת, שמה היא נושמת לרווחה. 

עכשיו, כל מה שקשור לקשר עם הקב"ה, בפרט בעניין ההתבודדות-

גם שם יש כמויות של מניעות ומחסומים ומסיחי דעת.

יש המון רגעי חלישות הדעת, קטנות מוחין.

מה יש בדיבור הזה? הוא יכול לפעמים להראות סתמי וכאילו לא פעלנו כלום בשום רובד. 

ובאמת, לא תמיד בהתבודדות מאירים לנו דברים, לא תמיד יהיה אור ובהירות ובכי והתרגשות.

ובכל אופן, חייב להתמיד בזה. כי זה החיות של הקשר עם ה'. 

שם, בהתבודדות אתה בונה את הדרך שלך, את המסלול של הנשמה שלך. גם אם אתה לא מרגיש את זה באותו רגע. 

זה פשוט חובה לעובד ה'. 

ואם הנשמה שלך התגלתה קצת יותר, וירדו עוד קצת קליפות ועוד, אז בכלל היא זועקת להתבודדות.

אין כבר דרך חזור. כלומר- יש. אבל יהיה בו הרבה סבל אם לא תכניסי את ה' לשם בכל הכח.

אם גדלת- צריך יותר מזון רוחני. זה דורש יותר- אבל זאת המציאות.

וכן, שווה לעבור דברים לא פשוטים בנפש, ברוח, או בגוף, לרדת לתהומות כדי לדלות משם אוצרות. זה שווה.

באותם רגעים זה ייסורים מטורפים. אבל זה כל כך שווה את זה.

שווה להסיר קליפות, כדי לגלות את האור של הנשמה יותר וכדי להשיג קרבת ה' ואמונה ודבקות.

זה לא שאנחנו רק בסבל חס ושלום, זה גלים, ובגלים יש גם רגעים של אור וישועה וגאולה. 

בתהליך הגדילה-הזרעים נרקבים באדמה. יש ריקבון. זה לא קל להרגיש את זה. יש כלים נשברים. 

אבל תמיד יצמח משהו אח"כ. זה פשוט חובה. זה כלל בטבע, אז זה גם כלל בטבע הרוחני. 

וצריך לדבוק במחשבה הזאת ולא להתייאש ולהשבר משלב השבר.

@חצילים (מנסה לתייג) 

א' - ממש הזכרת לי את השיר "מוחין דקטנות" בהתחלה "יושב בשדה לא יוצאת לי אפילו מילה..."

ב' - כתבת בסוף שהכל שטויות בחיים חוץ מה' והתורה ושיש בזה משהו מחליש.. הזכרת לי את הסיפור על ריש לקיש שמתי שר' יוחנן אמר לך "חילך לאורייתא" והוא הלך ללמוד תורה ולחזור בתשובה הוא נהיה חלש ולא עבר את הנר אותו חצה כדי להגיע לאישה יפה (שזה יה בעצם ר' יוחנן).. ברור שיש בזה משהו מחליש בהתחלה. אפשר להגיד שיכלית שהכל שטויות אבל ריגשית זה לא ככה. אני לא מרגיש שכל השטויות שאני מחובר אליהם הם שטויות. 

אולי אחרי תהליך מתאפשר לבנאדם לראות את החיים מתוך אספקלריה של תורה ואז החיים מוארים מהתורה והכל מקבל משמעות מהתורה והתורה רק נותנת משמעות לכל דבר ולא מבטלת שום דבר.

בכל אופן שיהיה ממש בהצלחה!

כי הרי זה המקום בו אנו באמת רוצים להיות, בשאיפה למעלה, בעבודה מתמדת, בקושי שהוא קושי טוב במהותו - קושי שמונע אותנו מהטוב שאותו אנו כבר רוצים ואוהבים... והרי זו פתיחת תפילנו המשולשת, ~ד' שפתי תפתח~ כי לולי עזרתך כלל לא הייתי מצליח לפותחן וקל וחומר למצוא את מיליהן. וכמה מעלה היא זו להתפלל שנדע ונצליח להתפלל... לרצות לרצון אמיתי.

מה נשאר לומר, שהדרך מלאה חתחתים ואבנים? כל דרך ייחודית שלא עבר בה אדם לפני רוויה בשכאלו. מראה על גדולה, דברייך הם. לענות על קושי זה אין זה מקומי. רק באתי לומר כל הכבוד על הדרך, המון הצלחה, ואולי גם מעט מילים טובות של מישהו אחר.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי