נראה לי השאלה הכי מוזרה שנתקלתי בה בפורום

חשבתי שאתה רוצה למצוא מישהי כזאת בהקשר של דייטים (זה הקטע של הפורום כאן..), ואז זה באמת נשמע קצת מוזר

על נשים שלומדות במסגרת אקדמית בתארים מתקדמים.
באופן כללי נראה לי שזה לא משהו שמנפנפים בו לעיני כל (ולכן יהיה יותר קשה למצוא), ואני לא בטוחה עד כמה רב מקובל מוכן ללמד נשים (ואולי לכן הן פונות לאקדמיה)...

באופן עקרוני ימימה אביטל נחשבה לסוג של מקובלת, והיא די התפרסמה. גם חביבה פדיה (ולה יש ייחוס לרבנים מקובלים). יש גם דור צעיר יותר באקדמיה.

האם יש נשים מקובלות, כי הרי היו לנו נביאות..

אני לא מדבר על כאלה שלומדים את זה באקדמיה כי לא משנה בין נשים לגברים זה סודות שנמסרים איש מפי איש .. הגיוני שהן לא יהיו יותר מדי מפורסמות. אז אולי לא ידוע עליהן..

יש סיפורים למשל על אישתו של הרב הנזיר (הרב אבינר סיפר,נדמה לי) שהתלמידים לא תמיד הבינו והיא הייתה מקשיבה ולפעמים מעירה הערות שהבינו בזה שהיא מבינה יותר מהתלמידים..

באופן אישי, אם הייתי לומדת קבלה, כנראה שלא הייתי מפרסמת את זה ברבים (ואולי אפילו לא לאנשים הקרובים), שזה שונה במהותו ממי שלומד את זה באקדמיה.

אם השאלה היא האם יש נשים שנמשכות לתחומי המיסטיקה והקבלה? 

נראה לי שברור שכן.

האם זה נפוץ?

נראה לי שברור שלא.

עושות זה ע"פ הקבלה..

אני רואה שיש ענן של ימבמבם שמסתובב לך על הרשא, זה אומר שרודפים אחרייך שדים וליליות פמניסטיות מנסות להגן עלייך מפני בעליהן...
נו ב'מת...

גם מקובלים אמיתיים נזהרים מהכוחות שהם יכולים לפעול איתם.

ואמרתי שגם מקובלים בעצמם נזהרים ולא עושים הרבה דברים שהם יודעים לעשות.
כמו שנזהרים ולא סתם מברכים בכרות כי באלי לשמח את ה', אנחנו יודעים שלברכות יש כח, ולא אומרים אותם סתם.

לכן אין לי מה לברר יותר... 

ולא מכירה כאלו שהיו שם וברחו חח

ואי ואי...

"אחרי כל זה?" לא הבנתי. לא מדובר באותה אחת, מחילה... 

לקבלה.

אני לא חושבת שצריך להזהר, אלא יותר צריך להפעיל שיקול דעת.

לברר למי אני הולכת, לשמוע אנשים שכבר הלכו, וכשאני שם אם בררתי וראיתי שזה בסדר

לברר מה אני מרגישה, לקחת דברים בערבון מוגבל וכו'

תחושות רוחניות אין בהם סכנה, 

האדם בסה"כ מרגיש. 

כוחות רוחניים, זה כבר משהו אחר. 

קבלה, זה בכלל עולם אחר...

בקיצור עורבבו פה דברים... 

לקחו אותי לאיזה שיעור...

בדרך סיפרו לי שהוא מתעסק עם שמות וכו'

ואני קולט ששני אלה שלקחו אותי בעצמם עם עוד שם בגללו.

בקיצור, נכנסתי לאולם מלא אנשים לפחות איזה 50 בחורים

בתחילת השיעור, ואני לא מגזים, הכריזו על הוספת שם לפחות של 7 בחורים

ומסתבר שהוא הוסיף שם לפחות לחצי מהם.

ואחרי השיעור אני רואה שניגשים אליו לבדוק התאמות של זוגיות וכו'

סתם דיברתי איתו אחרי השיעור הוא ישר רצה להזמין אותי למשרד שלו שהוא "ידאג לי"

ברחתי, לא תודה 

אבל למזלי לא הרבה זמן.. כי תמיד הייתי סקפטי ובדקתי כל רב בשבע עיניים 

הוא אמר שלפעמים השם של הבנאדם לא מתאים לתאריך לידה שלו וזה יוצר בעיות

כאילו התינוק היה אמור לצאת בזמן אחר 

ומצחיק שזה קרה כמעט לכל מי שבא אליו.. קטע

המשיח הגיע, בית המקדש נבנה

נשאר רק לדון על מה חארטה ומה לא...

ובמקרה כל מי שהוא פוגש בדיוק נפל בבעיה הזאת... קטע כזה.

יש לו איזה קטע עם השם 'שירה'...
למרות שהשם הזה הוא שם יהודי נהדר...

הוא בעד השם שירה או נגד? 

(אני כמובן מתכוון לגדולי ישראל)

אמנם לא ידעתי לגבי הרב מרדכי אליהו..

אבל לדוגמא הרב בן ציון מוצפי הי"ו (שמעתי בעצמי) סובר שכל עוד השם הוא מילה עם משמעות הוא בסדר.

שאלו אותו לגבי השם "דקל" והוא ענה שכמו שתמר זה שם גם דקל זה בסדר

אנשים קוראים בשם כי יש לו משמעות.
אגם, גל, כוכבה, אין שם בלי הסבר מילולי נוסף.

ככה זה נשמע...

כשמישהו שאל אותו לגבי השם הנ"ל הוא אמר שכמו שתמר זה שם כי זה פרי - ככה גם דקל זה בסדר.

איך את מבינה את זה?

חוץ משמות בג'יבריש.
כי אין בזה הגיון שהשם תמר זה בסדר, ואז גם רימון כי זה גם שם של פרי, ואז עלה כי זה חלק מהעץ...
אפשר להגיע עם ההנחה הזו מאד רחוק ולמצוא השוואות לכל שם.

כמו פרי, חיה, עץ וכו'

או מילה טובה שקיימת - יפה, טובה, שירה וכו'

וכל שם אפשר לדאוג להפוך להגיוני.

ובעולם גם קיים סמארטפון ומעולם לא חשבתי לקרוא ככה לבת שלי...

(רק אני חושש שלא יהיו לו חסימות בחיים חח )

בדיחת קרש חח

נשמע שאת שואלת כאילו שמעת שרימון זה משהו רע..

אולי פשוט זה פחות מקובל סתם כי זה נשמע קצת מוזר חח

במקום לשלם על רימון, ההורים התקינו לו רימון בנשמה...
כל מכשיר שהוא יגש אליו השם שלו יגרום לו דחף לסנן את התוכן...

'יא דגה!'
(על משקל יא שמנה)

ושאלתי את אמא שלי,

אמרה שהיה אצלם שם "גזאלה" שזה צביה

לא בגלל גימטריות וכו'

תוצאה לא אומרת הרבה כי אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו לא היה שינוי שם..

מאיפה הוודאות שהחשבון של השם קשור להצלה או צרות?

ומאיפה את יודעת בוודאות איזה חשבון אמור להיות?

זה שהיא סדורה לא אומר שהיא נכונה

להסתמך על משהו שאי אפשר להגיד שלא..?

באותה מידה אני יכול להגיד שאכילת שווארמה הצילה מלא אנשים

מה זה מאיפה לי? מי שממציא שיטה שיוכיח שזה נכון.

אז תסבירי את.. 

אפשר מקורות לשיטה? צדיקים שסוברים ככה? דיברו על זה?

אז איך אמרת שזה מדוייק ברמות אם לא למדת? 

זה לא הוכחה בשבילי.. זה הוכחה בשביל השיטה עצמה.

אולי זה סתם נשמע טוב וכשינסו להסביר יתגלו החורים - או שלא וזה באמת מדוייק.

בתורה צריך לבדוק שהבנו נכון.. מה סתם ככה כל אחד מבין מה בא לו?

אבל עדיין זה לא ממש מוכיח.

גם אני נגד לשלול דברים על הסף

אבל כשמתחמקים מלהסביר משהו ש(כנראה) אין לו מקורות והסכמות מאחרים, מה אני אמור לחשוב?

הרבה פעמים אין פשוט סבלנות להתחיל להוכיח למה זה בסדר

גם אין בזה עניין

זה לא שמחר תלך לייעוץ בשיטה הזאת, נכון?

אז כאילו, חבל על הזמן... 

אני דווקא כן מתעניין ומנסה דברים כל עוד יש להם איזה היגיון או מקור בתורה.

אפשר להסביר לי בפרטי.. אני אשמח. @ראשיתך

בינתיים ההרגשה שזה כמו כל המסיטיקנים...מצטער.

"אם אתה שואל אז אתה כנראה לא רוצה להאמין ולא חייבים להסביר לך"

אז למי מסבירים, רק למי שגם ככה מאמין וה' "זימן" אותו ובעצם הוא גם ככה לא יבקש הסבר

מה המקורות לשיטה, מה השיטה, איך בדקת..

סבבה שאת לא מרגישה צורך, אבל אמת נבחנת אם האדם מסוגל להסביר אותה לשני

מתוך רצון להתקרב לה'. הרי הקבלה זה השאריות של הנבואה אז אם נשים היו נביטות הן צריכות גם להיות מקובלות לכאורה..

לגבי התפקיד ולא התפקיד, יש רבנים גדולים שבעד לימוד גמרא. לאו דווקא בתור העיקר של הלימוד , כי הרבה יותר בסיסי מגמרא תנך ואמונה(גם לגברים לדעתי)

אישה יכולה להתקרב לה' מתוך דברים הרבה יותר פשוטים וטהורים ומובנים.
היא לא צריכה דווקא קבלה בשביל ללמוד איך לעבוד את ה' ואיך לאהוב אותו.
מספיק שתפתח תורות של רבי נחמן, ספרים של הראי"ה, קצת חב"ד- ויש שם כ"כ הרבה פנימיות שהיא באמת לא צריכה יותר מזה בשביל להתחבר לה'. 
אם היא מתעניינת בזה זה כבר סיפור אחר. 

נ.ב.
גם אם גבר יגיד שהוא לומד קבלה כי זה מחבר אותו לה' זה בכלל לא חדמ"ש.
יש לו הרבה מה ללמוד לפני שהוא מסתבך. רק אנשים עם רקע מתאים יכולים ללמוד קבלה.
זה בניגוד לחסידות מוסר ותנ"ך שיכולים לחבר לה' בקלות ואין צורך בידע מקדים...

אבל זה הדבר הכי עליון.. אז אפשר להתכונן וללמוד אחרי ההכנות המתאימות אבל איך אפשר לומר לא? נראה לי זה בגלל שלא מבינים את הערך של זה..

ולנשים לפי דעתי מספיקה הקבלה שבחסידות.

מה ששמעתי מרב מקובל(שזה מחלוקת בין החסידים למקובלים) שחסידות זה ההשלכה של הקבלה לתורת הנפש. 

להשלכה על הנפש, יש הרבה מאד הסברים שלא בהכרח הובאו בכדי שנשליך אותם על משהו אלא בשביל שנבין את הרעיון שהם מנסים להעביר.

כי נשמע לי לא בהכרח קשור...

למה צריך לדעת קבלה בשביל לקבל מסר שעוד כמה זמן יקרה כך וכך?

נבואה היא הידבקות והעראה מהקב"ה אל האדם. פשוט שזה קשור לקבלה (אולי לא דווקא ל"קבלה" כפי שהיא נתפסת אצלנו, אבל למושגים האלו).

אם אני טייס לא אומר שאני מכונאי מטוסים

אבל לא חושב שזה יעיל לנסות להתדיין על זה פה ככה. אז נעצור.

למה לא יעיל?

לא שאני מבין בנבואה, אבל זה לא נשמע לי קשור...

כי אני לא חושב שיש דרך לבטא את הדברים אלו בהתכתבות סתמית בפורומים...

יש נשים שנמשכות לקבלה או פנימיות התורה, ברור.

אני יותר מדיי בעד זאת הבעיה.

כאילו סתם אני מאמינה בזה שהנבואה תתחיל קודם אצל הנשים...

זה כבר בפשטות לדבר על ספירות לדוג'. דווקא לא רואה בזה בעיה.

יש בזה עומק יפה.

אפילו בלי להבין עושה טוב.

סליחה אם אני מדברת כאילו אני מבינה במשהו- אני לא.

אבל רק על עצמי יודעת להגיד

שאם יש לי חיבור לעולם הקבלה, אז לשמוע דיבורים עם מושגים משם- מחיה אותי, מחבר אותי לה'

למה? כי יש לי לשם צינור זה הכל... 

קודם כל קבלה לא לומדים, אלא מקבלים. הלימוד הוא הכשר כדי להגיע לקבלה, או כדי להסביר מה קבלנו.

לא כל מי שלומד קבלה ויודע מה כתוב בספרי הקבלה הוא באמת מקובל. יש אנשים עם ידיעות בספרי הקבלה, אך הם בכלל בכלל לא קרובים למדרגה של מקובלים (ולרוב הם באמת לא יודעים כלום, אלא הם רק חושבים שהבינו משהו). מקובל הוא מי שחי בנפשו את התוכן האלוקי העליון של המציאות. הוא אדם שחי במדרגת חיים אחרת שאנחנו בכלל לא יכולים לתפוס.

יש הבדל מהותי בין אדם שרק לומד מתוך ספרים או מפי רבנים מהו התוכן האלוקי העליון של המציאות, לבין אדם שממש חי את זה בנפשו. בתורת הקבלה אין המטרה להבין רק בשכל את הדברים, אלא המטרה היא לחיות אותם, או אפשר לומר לקבל אותם בנפש. ומי שרק מביט מבחוץ, על ידי ידיעות שכליות, לרוב הוא לא באמת יכול להבין משהו באופן אמתי, כי זה רחוק מאוד מהחיים שלו. 

על דרך משל זה כמו להסביר לאדם עיוור מלידה מה זה לראות, או מה זה צבעים. אפשר לשבת איתו שעות על גבי שעות, ולא נצליח להעביר לו את זה בצורה מספיק טובה. כמה שהוא ינסה להבין בשכלו, הוא עדיין לא באמת יבין. כי זה לא חלק ממרחב החיים שהוא מכיר. זה רחוק ממנו. אך אם היינו יכולים לתקן לו את הראיה, הוא היה מבין את התוכן באמת. כי הוא היה נפגש עם הדבר בנפש שלו, וזה היה הופך להיות חלק ממרחב החיים שלו. כמובן שעדיין בהתחלה נצטרך להסביר לו מה הוא רואה, כי אולי הוא רואה, אבל הוא לא בהכרח יבין על ההתחלה מה הוא רואה. אבל עכשיו הוא בנקודה אחרת לגמרי, הוא נכנס עם הנפש שלו לתוך מרחב חיים חדש, ובתוכו הוא יכול ללמוד מה נמצא בו.

כך גם אי אפשר להסביר לאדם שחווה את המציאות באופן גשמי, מה יש ברובד העמוק והעליון של המציאות. כל ההסברים השכליים לא יצליחו להעביר את התוכן באמת. לכן שום ספר שנכתב, ושום הסבר של רב לא יכולים להעביר לו את התוכן. אלא רק אם הוא יתרומם בנפשו למדרגת החיים הזאת, והוא יתחיל לחוות את הרובד העליון של המציאות בתוך הנפש שלו, הוא יוכל להתחיל להבין את התוכן של תורת הקבלה. 

עיקר הידיעות בתורת הקבלה האדם משיג מעצמו. מתוך טהרת הלב, זיכוך המידות, יראת שמים, אהבת ה', דקדוק במצוות, עמל גדול מאוד בלימוד תורה, עמל בתפילה (שהיא עבודה שבלב והיא גם דורשת עמל...), כך הנפש של האדם מתרוממת, והיא מתחילה להשיג השגות בנושאים האלה. כמובן שיש מדרגות בזה. מתחיל ממי שרק משיג מידי פעם השגות בנושאים האלה, עד למי שכבר ממש חי את זה בנפשו באופן שלם בכל רגע ורגע. 

כך שהאדם יכול לדעת את התוכן הכתוב בכתבי האר"י מבלי שהוא פתח את כתביו פעם אחת בחייו. אלא הוא התרומם להשיג את זה מתוך המדרגה הגבוהה של נפשו. יש צינור מהנשמה שלו שמזרימה אליו את הידיעות. ולאחר מכן כשהוא פותח את ספרי הקבלה, הוא לומד דבר שהוא כבר נפגש איתו, הוא לומד דבר שהוא מכיר. והלימוד עוזר לו לסדר את ההשגות בראש, ולדייק אותם בצורה נכונה. כמובן שאפשר גם להעמיק את הידיעה על ידי לימוד. לאחר שהנפש שלו התרוממה למרחב הזה, הוא יכול מתוך הלימוד להתרומם מעבר למה שכבר השיג, להיעזר בשבילים שסללו לנו גדולי המקובלים, ולהצליח על ידם לחזור עוד יותר פנימה. אך זה רק לאחר שהאדם כבר נכנס לתוך המרחב הזה. 

באופן פשוט רב מעביר לתלמיד ראשי פרקים, אך הוא לא מלמד אותו את התוכן עצמו. כך גם ספרי הקבלה, הם ראשי פרקים, מגלים טפח ומכסים טפחיים. והם מסדרים לאדם את מה שהוא השיג, ומדייקים את התוכן. אך זה רק לאחר שהוא התחיל לחיות את זה בנפשו, אחרת אי אפשר להסביר לו כלום, זה יהיה ריק מתוכן. רק לאחר שהוא התחיל לראות ולחיות את זה, אפשר להסביר לו מה הוא רואה, לסדר את הידיעות, ולדייק אותם.

יש גם מציאות שבה ההקרנה הנשמתית של הרב מרוממת את הנפש של התלמיד, ומכניסה אותו לשם. אך צריך שהתלמיד יהיה כלי קיבול לקבל השפעה כזאת מהרב. וכנראה שזה כמעט מוכרח שלכל מקובל היה רב שההקרנה הנשמתית שלו פתחה לו את הצוער להיכנס, לפחות את הפתח הראשון גם אם הוא פתח מאוד קטן. אחרת זה מאוד מאוד קשה עד כמעט בלתי אפשרי להגיע לשם לבד, לפתוח את הפתח הראשון לבד. 

לא כל אדם בהכרח יכול להגיע למדרגה הזאת, לפחות לא בתקופה הזאת שהתוכן האלוקי נסתר מעינינו. יש בזה עניין של סוגי נשמות. יש נשמות שיש להם פוטנציאל להתרומם לשם, ויש נשמות שזה פחות שייך אליהם. יש סיפור על הרב צבי יהודה, שהתחיל ללמד קבוצה מאוד קטנה בישיבת מרכז הרב את תורת הסוד. ואחד מתלמידי הישיבה, שהיה גאון עצום בש"ס ופוסקים והיה דיין, שמע על כך, והוא ביקש להצטרך. והרב צבי יהודה ענה לו שהוא יותר שייך לצד הנגלה של התורה, והיא מספיקה כדי להרוות את הנפש שלו, ועליו להמשיך לעמול בש"ס ופוסקים, וזה לא נכון לו להתעסק בחלק הנסתר של התורה. ולעניות דעתי אדם שיש לו שייכות לשם, ידע את זה לבד, כי מתוך העמל שלו בתורת הנגלה, הוא כבר מתרומם מעצמו לענייני הנסתר, כמו שביארנו מקודם.

אך גם אדם שיש לו פוטנציאל להגיע לשם, הוא מוכרח קודם כל ללמוד את כל החלק הנגלה של התורה. אין דבר כזה אדם שיהיה גדול בתורת הנסתר מבלי שהוא יהיה גדול בתורת הנגלה. כל גדולי המקובלים האמתיים, היו גדולים מאוד בידע שלהם בש"ס ופוסקים, בתנ"ך ומוסר. כן יכול לקרות לפעמים שיהיה רב מאוד גדול בקבלה, שהוא גם מאוד גדול בתורת הנגלה, אך עיקר מה שהוא מלמד זה עניינים פנימיים. וזה לא בגלל שהוא לא יודע את תורת הנגלה, אלא כי יש אחרים שיכולים ללמד את החלק הנגלה, ויש לו שייכות מיוחדת לתורת הנסתר, ולכן הוא משקיע את עיקר עמלו בללמד את העניינים הפנימיים. אך לא יכול להיות מקובל אמתי שלא יודע את החלק הנגלה בצורה טובה מאוד, ובטח שאין מקובל שלא מדקדק דקדוק עצום בקיום המצוות וההלכות. 

יש מגדולי ישראל שהיו מקובלים גדולים, והם הצליחו לקחת משהו מהתוכן של תורת הקבלה, ולתרגם אותו אל העולם שלנו, אל מרחב הרוחני והנפשי האנושי. בצורה שגם אנחנו נוכל ללמוד, ונוכל להתרומם על ידם. לא כל מקובל יכול לעשות את זה, אלא זה נשמות מיוחדות שהיה להם יכולת לחבר בין הנסתר לנגלה. מה שנקרא נשמה של יוצר. ביניהם המהר"ל (שהרב קוק כותב שגם היה מן המקובלים), הרמח"ל בחלק מספריו, הגר"א ותלמידיו כמו בספר נפש החיים, הבעל שם טוב ותורת החסידות (שלמרות שהם שמרו על המושגים של תורת הקבלה זה לא תורת הקבלה), והרב קוק. נפוץ לקרוא לזה לימוד אמונה או לימוד פנימיות. כמובן שיש גם הבדלים בין השיטות השונות למרות שהם מגיעים מאותו שורש, כי יש זוויות שונות בתפיסה של הדברים. וכמובן שגם זה לימוד שדורש עמל ועיון גדול כדי להבין את הדברים בצורה מדויקת. 

לא שמעתי על בנות שלומדות קבלה. אך אני מאמין שיש נשים צדיקות וטהורות שיש להן השגות מסוימות. בעיקר אם בעלה מקובל, יכול להיות שההקרנה הנשמתית שלו משפיעה גם עליה, אם היא כלי ראוי לכך. וברור שהן לא תחשופנה את זה לאף אחד.

במעלה לבונה או חסידות של הרב גינזבורג.
 

האנונימיות עשתה את התגובה מסתורית ומסקרנת

אני סתם לא רוצה לאיינטג אותי אז לא כותבת מהניק הרגיל, אני קצת מחוברת אליו והוא נחשב מקובל גדול.
יש הרבה אנשים שמחוברים אליו והתורות שלו מופצות היום בכל הארץ.
ומעלה לבונה זה מוסד בנשיאותו ומכירה בנות משם שמחוברות לזה קצת.

מלבד זאת נראה לי במדרשת תכלת בצפת גם לומדים נגיעות של קבלה אבל פחות
ובאופן כללי בנות בד"כ חיות הרבה יותר את עולם המעשה ופחות את עולם הלימוד
אז ק"ו כשזה לימוד קבלה שהוא פחות מעשי ויותר רוחני, גם אם יש מישהי ש'מחוברת'
לא בטוחה(עד כדי בטוחה שלא) שיש בחורה שיושבת ועוסקת בסודות התורה יומם ולייל כמו שכנראה עשתה אישתו של הרב הנזיר אם הגיע לכזאת דרגה


 

(ואולי מי שמחפש אחת כזאת צריך לקבל על עצמו נזירות😜)



 

גם הבבא סאלי לא עסק בקבלה מעשית. אם בסה"כ ברור שזה לא "קבלה מעשית" - זו עדיין יומרה ללימוד קבלה רציני...

את מתיימרת להיות כזו שלומדת פנימיות התורה אבל כל המושגים הכי בסיסיים מעורבבים ומבולבלים לך?

אם זה מידת ההצלחה ואלו הפירות של הלימוד הזה, ברור שמוטב בלעדיו. הוא כנראה יותר קרוב להגיע לקיצוץ בנטיעות מאשר לאמיתות פנימיות התורה.

כן, עם מישהו שלא עובד לדום מול מלמולי רוחניקיות של בנות שחושבות שהן מבינות הכל בעוד שהן לא מבינות כלום ושום דבר. מישהו שיודע שאין דבר כזה להגיע לשלב מאה בלי לעבור בשלב שתיים, ומתעקש על זה גם כשזה לא נעים לכל מיני כאלו שהוזים שחושבים שהם, דווקא הם, כן הצליחו...

כמה רחוק ראה הרצי"ה כשהזהיר מהסחף ל"קבליסטיקה". כמה רחוק. 

אחד מהדברים שאני הכי מעריץ אותו עליהם.

שלמדת תקופה נשמע שזה מושגים מהקבלה שנכנסנו לתוך תורת החסידות או אפילו תורת החסידות, שהיא גם חלק מפנימיות התורה.

כשהוא כתב לומדות אצל מקובלים אמתיים זה בדיוק הרובד שאליו לא התכוונת, עולמות עליונים.

והאמת שאפילו ברובד שכן התפשט, בחסידות מדברים על מושגים ששייכים לעולמות העליונים.

השתלשלות העולמות זה בסיס של בסיס


אז כנראה הרובד של פנימיות התורה שלמדתן היה ספרי התחזקות של אחרונים מהדור הזה או מקסימום תלמדי הבעל שם טוב

אז לפי הבנתי זה לא מה שפותח השירשור התכוון אליו

מהשרשור הזה אני מבין שאין יותר מידי אנשים שיש להם מושג מה זה קבלה.  

דבר ראשון מיסטיקה זה לא קבלה. מיסטיקה בעיקר עוסקת ברוחניות של עולם החומר, מה שנקרא אנרגיות. שזה התחתית של העולם הרוחני, אם בכלל אפשר לקרוא לזה לגמרי רוחני, כי זה גם מאוד משולב עם החומר. ויש אנשים שיש להם יכולת להרגיש את האנרגיות האלה, ויש כאלה שאפילו יכולים לשלוט בהם (וניתן להשתמש בכך בשביל כשפים או להבדיל כדי לרפא). אלו אנשים עם חושים מאוד מפותחים, שיכולים להרגיש את העולם הגשמי ברמה יותר גבוהה.

יש אנשים עם כוח הרגש מאוד מפותח, והם יכולים להרגיש ברמה מסוימת אנשים אחרים שהם פוגשים. כל אחד מרגיש ברמה מסוימת, זה חלק מהתכונה הטבעית של הרגש, להרגיש את מי שמולנו. אך אצלם זה ברמה מאוד מפותחת, עד שהם יכולים ממש להרגיש מה עובר על האדם שמולם, ואפילו להגיע לרמה שהם ממש חווים את הנפש של מי שמולם בתוכם, ולהרגיש אותו לעומק, ולדעת עליו דברים, חוויות שהוא עבר. 

ויש אנשים עם כוח דמיון מאוד מפותח, שמקבלים ציורים מסוימים לנפש, חלומות, חזיונות, קולות. 

ויש אנשים עם כוח שכלי מאוד מפותח, שמקבלים רעיונות, וידיעות לשכל. הפילוסופים למשל אמרו שהידיעות האלה מקורם מ-"השכל הפועל", שהוא פועל להחכים את האדם. 

הרמב"ם מכנה את האנשים האלה "בעלי הכוחות הנפשיים" (הקדמה למשנה). יש אנשים שיש להם כוחות נפשיים מסוימים, בין אם נולדו איתם ובין אם פיתחו אותם, שעוזרים להם לקלוט את הרוחניות של העולם שלנו, בין אם זה אנרגיות, או נפשות, או ציורים, או מושכלות. אך שום דבר מזה לא יוצא מגדר העולם הגשמי. כל העניינים האלה הם חלק מרחב של עולם המעשה, שהוא כולל בתוכו רוחניות מסוימת. ואנשים עם הכישורים הנפשיים האלה, לא בהכרח יכולים להשיג משהו מעל העולם הגשמי. וגם הגויים יכולים להרגיש את הדברים האלה, זה לא מיוחד לעם ישראל (אם כי ברור שאצל הגויים זה בכלל מעוות לגמרי כי הכלים שלהם טמאים לגמרי). 

יש מי שפיתח תורות שלמות שמחקות אחר החוקיות של רוחניות עולם המעשה, למשל על ידי השפעת מסלולי הכוכבים, מזלות, שמות. שעל זה חז"ל אמרו שישראל מעל המזל. שהכוונה שיש גבול עד כמה המערכות האלה יכולות להשפיע על אדם מישראל, כי נשמתם של ישראל הרבה מעל המערכות האלה. לכן ככל שהאדם יותר צדיק, והנשמה שלו יותר ויותר מאירה בו, כך הוא פחות מושפע מכוחות עולם המעשה, אלא כך הוא מושגח ישירות על ידי ה'. כמו שרואים בסיפור על ביתו של רבי עקיבא (מסכת שבת קנו עמוד ב), שבזכות החסד שעשתה הנחש לא הקיש אותה, למרות שהרואים בכוכבים אמרו שהיא תמות. 

יש כמה איסורי תורה שנוגעים בשימוש בכוחות האלה. למשל יש מי שניסה להשתמש כל העניינים האלה כדי להתחקות אחר העתיד. שזה ממש איסור תורה של לא תנחשו ולא תעוננו, אלא מותר רק לנביא השומע את דבר ה' לומר מה יקרה בעתיד. גם נאסר שימוש בכוחות האלה לכישוף. וכל שכן שאסור לומר מה דבר ה' על סמך הכוחות האלה, שזה נביא שקר שחייב מיתה (אלא אם כן מדובר בנביא אמתי שהוכח נבואתו). ואסור לדבר בשם מלאכים, או כל מיני כוחות רוחניים, שיש בזה מעין עבודה זרה, אלא מותר לפנות רק בשם ה'. 

כל הכוחות האלה הם כלים נפשיים. ואפשר גם להשתמש בהם באופן טהור, לאדם שהנפש שלו זכה וטהורה. שאצלו מקור כל ההרגשות, הציורים והמושכלות מגיעים מרוח הקודש, ולא מרוח הטומאה, מתוך חיבור לנשמת ישראל. אך העיוותים שעלולים להגיע משימוש בכלים האלה, מאוד קרובים. ולפעמים עצם ההתחקות אחר הדברים האלה, עלול להוציא את האדם מהתפיסה הבריאה של העולם, לעוות את השכל הישר, ולהתמלא בדמיונות. ולכן לרוב חכמי ישראל מדריכים להתרחק מדברים כאלה, או לפחות מאוד להיזהר לפני שמסתמכים על דברים כאלה.

מי שרוצה קצת להתחיל להבין מה זה מקובל שיקרא מה שכתבתי כאן - תשובה - לקראת נישואין וזוגיות

יש אנשים שנולדו עם ראיה רוחנית

לאו דווקא בגלל שעבדו על זה

יש כמה אפשרויות להשיג ראיה רוחנית

אפשר להיוולד עם היכולת הזאת בלי קשר לרמה בעבודת ה'

ואפשר להשיג את זה דרך תורה וקדושה ופנימיות וכו'

ואם יש את זה וגם קדושה ותורה אז בכלל ...

הבעיה מתחילה למי שיש ראיה רוחנית ומשחק אותה צדיק קדוש ומעונה... 

כי אנשים בטוחים שהראיה שלו זה מהתורה וקדושה...

לא הכל זה קדושה או טומאה.

ראיה רוחנית זה לאו דווקא לראות מלאכים ורוחות

זה בסה"כ יכול להיות גם להרגיש מה שהשני עובר, או לראות את הנפש שלו, או כל מיני בקיצור...

מה שענוה 1 כתב

והיא גם בטח לא עכשיו מנסה שתקשיבי לכל מילה שיוצאת לה מהפה

סתם הרגישה משהו וכנראה הרגישה צורך לשתף

תחשבי שגם בשבילה זה לא פשוט שהיא יודעת משהו על בן אדם, משהו שהוא סוד

לפעמים יש צורך לשתף כי עצם החוויה היא לא פשוטה...

בגדול זה כח שקיים בעולם, כמו כישרון, כמו שיש אנשים שיש להם שמיעה מוזיקלית

אז יש אנשים עם ראיה רוחנית... העין השלישית שלהם יותר פתוחה משל אחרים, זה הכל...

מה הם כבר מחליטים לעשות עם זה? ואם מכניסים לשם עבודה זרה או מטמאים את עצמם בכל מיני...

אז כבר משהו אחר

הכישרון לכשעצמו שאדם נולד איתו, חושבת שזה משהו נטרלי. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?