זה לא היה מרתיח אתכן??פשוט מותשת.
בעלי סטודנט במקצוע תובעני. לומד כללל היום. שם את הקטן בבוקר במסגרת והולך לעיסוקיו. אני עובדת, גם לומדת, מפרנסת, מנקה ומסדרת את הבית כי הוא כל היום בלימודים, בהריון בחודש מתקדם (!!) מתמרנת בין הכול. וכשאני היום קמתי על צד שמאל ואומרת לו שאני כבר עמוסה הוא אומר לי "מה כבר יש לך?".

באמת?? מה כבר יש לי?? מה כבר יש לך. מקלח את הקטן ומרדים אותו וגם זה לא תמיד ורואה בזה כאילו הוא עושה הרבה.

כאילו מה זה הזלזול הזה?? והוא אטום מנסה להסביר לו ולא מבין שאני כבר מלאה. רק ההריון בלי קשר לכלום זה כבר כבד לי. ותודה לאל אלף פעם אין תלונות אבל כן יש קושי בכל דבר שעושה. ועושה הרבה. אם אני לא מסדרת את הבית הוא נראה זוועה.

וזה הסמסטר האחרון שלו אז מחכה שיסתיים. אבל לפחות תעריך!! תוקיר תודה!! תבין שיש לך פה אישה שנותנת מעצמה מעל ומעבר! מפרנסת לומדת מטפלת בקטן סוחבת עוד אחד בבטן מנקה הכול!!!! די כברררר. כבר הגעתי למצב שיומיים הבית מבולגן ופרנציפ אני לא עושה כלום. שהכול יחכה הבריאות שלי יותר חשובה מכיור נקי וכביסה מקופלת.

ועוד יותר מרתיח?? שהוא חושב שהעומס עליו!!! חמוד יש לך בקושי 2 דברים להיות אחראי עליהם. וגם שם אתה קורס.

מתוסכלת.
באמת מתסכל בטירוףאורוש3
נשמע שצריך שיחה נינוחה באווירת קרבה. תשתפי אותו, תגידי לו שאת זקוקה להערכה, תספרי לו מה את עושה.
מסכימה לגמרי שהבריאות שלך יותר חשובה!! אולי תביאי נערה שתאפס קצת פעמיים בשבוע? או תשעשע את החמוד כשאת מאפסת לאט?
זה נשמע מטורףףףף בכל קנה מידה. לא הייתי שורדת. את גיבורה.
חיבוק
כבר אמרתי לו שירשום כל יום את הדבריםפשוט מותשת.
שאני עושה ונותנת בשביל המשפחה והבית.
זה עבד ליומיים ונשכח. שיחה נינוחה כבר לא תהיה.. ולא מכירה אף אחד בסביבה שיכולה לעזור..
ממש מזדהה עם התחושות שלךציפיפיצי

אני בדיוק באותו מצב רק שכרגע לא בדיוק עובדת אז בכלל בעלי חושב שמה כבר אני עושה

אין לי עצה כי מחפשת כזו עבורי

בפועל אני לא נחה לרגע ווהילדים לא מרגישים טוב במשמרות 

וואו כל כל הרבה גברים ככהחגהבגה
כי מהצד זה לא נראה. הכל מתקתק.
2 אופציות.
או לא לעשות פשוט כלום, ו שיתמודד על מה שיש- בלאגן, לכלוך, כביסה, כלים, אוכל לא מבושל וכו'.
או על כל דבר שאת עושה להגיד, וואי איך היה לי קשה עכשיו x , או ראית איך בישלתי?
וואי אני סופר עייפה ובישלתי וכו' וכו'
בלי סוף.
לוקח להם זמן לקלוט את המסר, בסך זה נכנס
קצת כוללני לדעתי לגבי כל הדברים..עדיעד

אבל אכן בעיית גברים ידועה

לגבי כל הגברים הכוונהעדיעד


כתבתי הרבה גברים.. לא כולםחגהבגה
אני אומרת לו תמיד ומנסה להראותפשוט מותשת.
ומסתבר שזה לא מצליח אם זה מה שבסוף הוא אומר לי.. וצריכה ללכת לעבודה והויכוח הזה והחוסר הערכה הוציאו לי את כל האנרגיות ואין לי כוחות לכלום. אם הוא לא היה אומר לי את זה אני בכלל לא בעד השוואות בזוגיות.. אבל אם כבר אמר אז באמת באמת שהכול כמעט עליי. אני נותנת מעצמי ומהכוחות והבריאות שלי בשביל שיצליח ובשביל הבית.. אולי זה גם סימן בשבילי להתחיל לדאוג גם לעצמי..
חייבת לדאוג קודם כל לעצמך!!!!!!!חגהבגה
ולא להתייאש.
תמשיכי לפמפם, בסוף זה נכנס.
תעשי רשימה כל יום של מה את עושה ותתלי על המקרר פשוט ככה.
רעיון יפה. הייתי מוסיפה מעל כותרת: אני לא עושה השוואה אבל...עדיעד


אאמץ את זה. אתחיל כבר מהיוםפשוט מותשת.
ואתמיד בזה כדי שיפנים. אבל מבחינתי מורידה הילוך לגמרי.. עד עכשיו אני באמת בריצות מ7 בבוקר לפחות עד עשר בלילה בלי רגע דל. ונזרקת למיטה מותשת. כבר לא אקרע את עצמי במקום שלא מעריכים..
אני כבר כמה שנים הורדתי הילוךסיה
כיום באמת כמעט לא עושה הרבה, לא עושה הרבה יחסית לנשים אחרות, וגם לט מענין אותי מה מתנהל בבית אחרים,מבחינתי גם המעט הזה שאני עושה זה הרבה מבחינה נפשית.
ובדיוק השבוע לא היתי בבית אז בעלי אומר קשה לי אמרתי אבל הרי במילא זה כבר נאמר ודובר שאני לא עושה כלום, מה זה משנה אם אני בבית או לא.
אז אמר נכון טכנית את לא עושה אבל לפחןת את מדברת עם הילדים זה גם משהוא.. חחח אז אמרתי יופי אני שמחה שיש בי גם קצת תועלת.
קיצור מה שבאתי להגיד, ירד הילוך יש מנקה, שולחין למכבסה וגיהוץ חלק דברים, יש מדיח , קונים אוכל וכו, ממש המון ירד מממני לא קרה כלום. להפך אם נגיד פתאןם אני עושה משהוא זה הרבה יותר מוארך מאשר שנים שהתמוטטתי ולא ראו את זה
אמרתי לו שלשם אנחנו הולכיםפשוט מותשת.
חוסר הערכה של בן זוג ובפרט של גבר משפיעים מאוד על הבית. אם הם רק היו יודעים מה הם מפסידים מזה..
אבל לפחות יודעת שבמקרה הזה הרווחתי את הכוחות שלי ואת הבריאות שלי..
בדיוק הכוחות והבריאותסיה
אני חושבת על עצמי, לא רוצה להתמוטט בשביל אף אחד גם לא בשביל הבעל והילדים ובטח ובטח לא בשביל שלא יהיה כפית בכיור או סנדלים בריצפה בסלון, סליחה שזה נשמע אגואיסטי להרבה נשים פה.
זה לא שאני לא עושה דברים, אני עושה אבל לפחות מה שאני מרגישה טוב עם זה ולא מתלוננת
אם אני רוצה לעשות משהוא ואחכ להתלונן ולריב עם בעלי אני לא עושה.
האמת ואיו לנו בכלל דיבור על נקיון וסדר!!! ואנחנו זוגית חיים הרבה הרבה יותר טוב!!! כי לא מבזבזים חצי שעה שיש בערב על מריבות של כלים וכביסה אלא סתם מדברים על דברים.
מצאנו את עצמינו שיש זמן יקר במריבות. פשוט חבל!!! עדיף בלאגן בבית אבל זןגיות טובה
וואו לגמרידיליה

ככל שאני עושה פחות עבודתי מוערכת יותר.

לצערי אין עוזרת. אבל אוכל מוכן בכיף.

בלאגן ולכלוך בכיף.

והבעל למד לקחת על עצמו המון עול אחרי שאני שחררתי.

כל ערב מארגן מטבח,

שבתות עליו ועוד.

לא הבנתי מה אגואיסטי ב׳לא רוצה להתמוטט׳oo
אני הורדתי הילוך מזמן, בלי קשר להתמוטטות, פשוט לא מתאים לי לעבוד 24/7
גם אצלי יש אוכל מוכן כל השבוע, רק לשבת אנחנו מבשלים ביחד.
אני עושה כביסות, בעלי רצפה כלים וגיהוץ.
לא מרגישה טיפת אגואיסטיות, רק מבסוטה מהחיים.
אם כבר עושים רשימהאביול
אפשר לעשותר שימה גם של הבעל.
יש נטייה בפורום להיות תמיד בצד של האישה. וזה נכון, כי אנחנו נשים. אבל יש עוד צד בתמונה. שאמנם אנחנו לא מכירות אותו אבל חשוב לקחת את זה בחשבון.
לתלות רשימה רק של מה שהיא עושה זה נורא מעליב לדעתי .
זה כבר בחירה שלוחגהבגה
לפי מה שהבנתי מצידה של הפותחת זה שהוא לא רואה מה היא עושה. לא תפקידים קבועים אלא ממש ביום יום, מה היום מה אתמול.
לתלות- כדי שיראה שזה מה שהיא עשתה. לא רשימה קבועה של חלוקת תפקידים.
אם הוא רוצה הבקשה שיכתוב גם את שלו.
ואז אחת מהשתיים, או הפותחת תבין שבאמת הוא עושה הרבה וכנראה היא לא שמה לב לזה או משהו כזה
או שהוא יבין שהוא לא עושה כלום ביחס אליה
כשתדאגי לעצמך ותשימי את עצמך בראש, הוא גם יעריך יותרמיקי מאוסאחרונה
זה לא אינטואיטיבי.
אבל אנשים נמשכים ומעריכים אנשים עם בטחון, עם חיוניות, עם שמחה. לא ממורמרים שעושים כי צריך

כשאת תקשיבי לעצמך כל הזמן ותמצאי את הרצון שלך אז את תעשי רק את מה שמתאים לך ותעשי את זה ברוגע.
זה לא אומר שבהכרח תעשי פחות אבל לא תהיי ממורמרת ותהיה לך יותר אנרגיה. אולי אפילו בזכות זה תספיקי יותר

אם הניקיון של הבית חשוב *לך* את עושה את זה בשביל עצמך
מה שאת לא עושה בשביל עצמך ולא חשוב לך את לא חייבת לעשות. (חוץ מדאגה בסיסית לילד כמובן.. אבל נשמע שזה לא עיקר הקושי)
ומה שאת כן עושה בשביל עצמך תשמחי בו ואל תחכי להערכה מבעלך. כי זה לא בשבילו

בעזרת ה' לאט לאט כשירגע המתח סביב זה אתם תגלו ותראו מה חשוב לשניכם ואיך אפשר לחלק את המטלות אבל אל תעשי בשביל לקבל הערכה כי למרבה העצב במקרים כאלה ההערכה לא מגיעה (לא מרוע. זה בתת מודע)

ואם הוא מתלונן? זה בעיה שלו.
תישארי יציבה ובטוחה בעצמך ותגידי לו שאת דואגת כרגע למה שחשוב לך ולא נשאר לך כח לדאוג לדברים אחרים.
אם זה חשוב לו שידאג בעצמו.
אם משפטים כאלה מפילים אותך זה אומר שבפנים יש לך תסכול (מוצדק). אם תשחררי אותו זה פחות ירעיד אותך
ואז הגברים טועניםאחת פשוטה
שהנשים שלהם מתלוננות כל היום.... לא תמיד הם מבינים שזה רק רצון צורך של הערכה..
שיתלוננוחגהבגה
אי אפשר גם להיות פאסיבי וגם לא להבין את אשתך.
זה כבר מצב שמצריך טיפול חיצוני
מרתיח בהחלט, השאלה היא מה הפרינציפ נותן לךהמקורית
תכלס, מחר יום שישי
ואם תעשו שבת בבית והוא לא יבין את הפרינציפ, אז גם תתפוצצי עליו וגם כל הההכנות לשבת והנקיונות ייפלו עלייך. או שרק תתפוצצי עליו ותקבלי שבת בכעס עם בית מבולגן. זה יתנקם בל בסוף. לא תשיגי ככה את המטרה.
כדאי לנסות לרתום אותו לעזרה או לקחת עזרה לא ממקום שאת מוותרת לו על הפאשלות אלא ממקום של לעזור לעצמך. ולחשוב איך את גורמת לו להעריך יותר את העבודה שלך בבית ובחוץ.
אנחנו אצל ההורים שלי בשבתפשוט מותשת.
אז אין לי הכנות.. וזה מתיש שגם עליי מוטלת האחריות לגרום לו לראות כמה אני עושה..כאילו לא רק שאני עושה אני גם צריכה לעשות משהו בשביל שיראה..

וזה לא פרנציפ כמו שזה בכוונה ללכת נגד הטבע שלי שזה לתקתק וישר לנקות את הבית שלא ישאר שום לכלוך. יותר להראות לעצמי גם שהכול בסדרהושזה יחכה. וגם להראות לו מה קורה כשאשתו לא עושה כמו שהוא רגיל. משמע עד עכשיו מישהו עשה את זה זה לא נעשה מעצמו..
מסכימה עם זה שאצ לא צריכה לקחת על עצמך דבריםהמקורית
שמקשים עלייך ובטח ובטח שלא לרדוף אחרי כל לכלוך בכיור, אלא אם כן וזה גורם לך לתחושת סיפוק ועושה לך טוב אבל לדעתי העניין פה הוא חוסר הערכה ולא רק חלוקת התפקידים בבית
כשיש הערכה (הדדית אגב) לא נתפסים על מילוי משימות ומתחשבנים מי עושה יותר ולמי קשה יותר )ואני לא אומרת את זה לך ספציפית כאילו לך לא קשה זו התייחסות כללית לדינמיקה בין בני זוג) ופה העבודה שלכם
ועוד משהו - מרגיש מהתגובה של הבעל שהוא באמת מרגיש עמוס ויש עליו הרבה( מה כבר יש לך מתפרש בעיניי כ- לי יש הרבה עומס באמת) אולי התגובה שלו נובעת מכך שגם הוא רוצה שיעריכו אותו או יכירו בקושי שלו. גברים לא תמיד מביעים את עצמם מילולית כמו שאנחנו מצפות ולכל אחת יש הדרך שלו לומר את הדברים אבל ככה אני מפרשת את זה
זה באמת ממש מתסכלסליל
ואין דבר יותר קשה מלהשקיע בשביל הבית, ועוד לא מעריכים אותך חושבים שאת סתם מתלוננת. זה כל כך פוגע!

רק רוצה להגיד משהו לגבי המשפט בסוף "שהוא חושב שהעומס עליו!!! חמוד יש לך בקושי 2 דברים להיות אחראי עליהם. וגם שם אתה קורס".
יכול להיות, שהוא באמת מרגיש עמוס. אני מאמינה לך שאת עמוסה, ונשמע שאת עושה המון וזה באמת ממש עמוס והכי קשה זה שאת מרגישה שהוא לא רואה אותך. אולי גם הוא מרגיש שאת לא רואה אותו?
יכולה להגיד לך שתואר תובעני זה באמת המון המון עומס, זה לא עוזב אותך לרגע וגם אם בוחרים לעשות משהו אחר, זה לא בגלל שלא צריך ללמוד, אלא כי פשוט יש עוד דברים לעשות. אז זה גם עמוס מבחינת זמן, אבל גם מנטלית זה פשוט נמצא איתך כל היום וכל הלילה.

מה בעצם אני מנסה להגיד?
אתם נמצאים במציאות מאוד מאוד אינטנסיבית, וזה לגמרי מובן שתרגישי עומס. אבל כדי להצליח לעבור את זה בצורה טובה, מה שיעזור זה דווקא להבין אחד את השני. להסתכל על ההתמודדות הזו כהתמודדות זוגית. לא לעשות רשימה ולבדוק מי עושה יותר דברים. זה לא יוביל אותכם לשום מקום. במקום זה, לדבר על הקושי. להסביר בצורה רגועה את מה שאת מרגישה, להראות הבנה גם כלפי הצד השני ולנסות לחשוב *ביחד* איך אתם מקלים על עצמכם. בסוף, הוא לומד את התואר כדי שהוא יוכל לעבוד *בשבילכם*. ואת מפרנסת ומנקה ומסדרת בשביל כל המשפחה.
בזמנים של מחלוקת וכעס ביני לבין בעלי, אני מנסה רגע להסתכל מהעיניים שלו, לנסות להבין איך הוא רואה את הסיטואציה, איך מתנהל סדר היום שלו.
רק כשאני מצליחה להבין את *שנינו*, אנחנו מצליחים באמת להגיע לפתרון, וגם אם הפתרון לא מושלם, לפחות הבנו אחד את השני שזו גם כבר חצי מהדרך.
אני מנסה להבין אותופשוט מותשת.
וגם אני לומדת תואר תובעני.. יותר ממנו רק שאני פורשת אותו מאוד כדי שאצליח לתפקד ולתמרן בין הכול. ואני כן מעריכה עד שנכנסים איתי לפינות האלה ולמקומות של חוסר הערכה ורק אז ההשוואות צפות.. ואני עייפה מדי בשביל להיות המבוגר האחראי פה ולנסות להתגבר על הקושי הזה.
הוא לא משקיע בזוגיות בכלל. מרגישה מאוד בודדה. וסופגת כי אומרת לעצמי שזאת תקופה. אבל להגיד לי מה כבר יש לי לעשות שיש לי מיליון ואחד דברים יותר ממנו (אובייקטיבית) אז זה מוציא את כל האוויר וכבר אין חשק להמשיך במירוץ הזה. פשוט לוקחת צעד אחד אחורה ומתחילה לעשות את הדברים בקצב שלי. ולדאוג גם לעצמי..
אני מבינה אותך ממש!סליל
וברור שקודם כל את צריכה לדאוג לעצמך!
זה הכי חשוב עכשיו, שלא תקרסי
וזה בסדר גם שתעשי את זה באיזה דרך שאת בוחרת.

הייתי מנסה אבל לצאת מהעמדה של עימות. זאת אומרת, החלטת לא לסדר את הבית? הכי לגיטימי בעולם! אבל תעשי את זה מתוך ביטחון שזה בשביל לתת לך לנוח עכשיו. כי מגיע לך, כי זה מה שאת צריכה. ולא מתוך כעס עליו - "תראה מה קורה כשאני לא מסדרת".

זה בסדר להחליט שכרגע אין לך את הכוחות להיות המבוגר האחראי, וזה באמת מאוד קשה להרגיש כל כך בודדה. אבל בשביל עצמך, תעשי את הדברים ממקום שאוהב את עצמך, שבטוח בכך שגם לך מגיעה מנוחה, מתוך מקום של רוגע. תשלימי עם זה באמת.
כי אם החלטת לא לסדר, אבל כל פעם שאת עוברת בבית זה מרגיז אותך מחדש, אז החלפנו קושי אחד בקושי אחר. מבינה מה אני מנסה להגיד?

לפעמים קשה לנו כשאחרין לא מעריכים, כי אנחנו לא מספיק מעריכים את עצמנו. לי הייתה תקופה בתחילת ההריון, שכמעט לא הצלחתי לעשות כלום. פשוט לא היה לי מצב רוח וכוח. ואז כשבעלי אמר לי על זה משהו, כל כך נפגעתי. כי זה בעצם ערער על ההחלטה שלי לתת לעצמי מנוחה.

אבל בפעמים שאני שלמה עם עצמי, ביקורת פחות מפריעה לי. זה עדיין פוגע שלא מעריכים. אבל אני יודעת שאני עושה את מה שאני עושה הכי טוב בעולם. וגם לי מגיע לנוח. אז מפסיקה לתרץ כל מיני תירוצים, מפסיקה להתערער מהערות מבחוץ ופשוט נותנת לעצמי את מה שאני צריכה.
^^^ כל מילההמקורית
מתסכל מאודבת 30
חייבת לספר לך שבעלי היה יום אחד עם התינוק, בערך שש שעות.
כשחזרתי אמר לי שכל הזמן היה סביבו ולא הספיק בכלל לעשות שום דבר ממה שתכנן.
חייכתי בליבי וחשבתי לי ''וואלה? מוכר...לפחות עכשיו הוא יבין יותר''. וזה לא ילד ראשון...זה ילד שישי...
אבל זה ככה, מי שלא חווה את השגרה היומיומית של ילדים ותחזוק בית פשוט לא מצליח להבין מה כ''כ שוחק ומעייף בזה. מבחינתו בית שווה מנוחה...מבחינתך בית שווה עבודה.
אני מציעה שאחרי שתרגעי קצת מהעצבים, תשבו לדבר ופשוט תסבירי לו מה את מרגישה.
לא בקטע של להוכיח אותו, אלא יותר בכיוון של מה את צריכה כדי להרגיש שהוא מעריך אותך ואת מה שאת עושה. תסבירי לו עד כמה משפטים כאלה מחלישים ופוגעים בך.
ואולי תמצאו איזה פתרון לעומס שלך.
נערה שתבוא לעזור מידי פעם וכד'.
אבל הכי חשוב אל תמשיכי ותמשיכי ותמשיכי לקרוע את עצמך מעבר לכוחותייך.
תאמיני לי, הוא יודע מצוין להגיד ''עד כאן. אין לי כוח''.
גם את צריכה להגיד את זה.
כולנו...
מבינה אותך מאודאביול
אבל שימי לב שאם את רוצה הערכה מצידו, תעריכי גם את את מה שהוא עושה. נשמע שהוא עושה הרבה מאוד. לא מוריד ממה שאת עושה כמובן
לפעמים הם באמת לא מודעים וצריך לעזור להם בזה.בתי 123
את כנראה כזו אשה עם כוחות על.
פשוט תתלונני לו כל היום. שלחי לו תמונות של לפני ואחרי של הבלגן בבית. תספרי לו בזמן אמת איזה קשה זה הריצות מפה לשם.
הם באמת לא תמיד מודעים לזה וזה לא בכוונה
התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקהאחרונה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765אחרונה

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

תודהאנונימית בהו"ל

עזרתן לי מאוד מאוד

ב"ה הכל מאורגן ומבושל כמעט מקווה לחג שמח מאוד ורגוע🙏

שנה טובה לכולן

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"לאחרונה

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך