שיוויון בזוגיות הוא בעיקר צריך להיות במעמד.

ברור שלאיש ואישה יש תכונות (פיזיות ונפשיות) שונות - המעמד, בעיני - צריך להיות שווה.

אינני רוצה לעצב לגמרי את תפיסת העולם של אשתי.

אני רוצה שאשתי תפתח תפיסת עולם רצינית משל עצמה.

אדרבה - אני אשמח שהיא תאתגר אותי בתפיסת עולם בצורה חיובית.

הקשר בין הנושא שהעלתה לסרטון - הוא אינטואטיבי לגמרי.

אז נשים צוחקות על כיסוי ראש.. זה אומר בגלל שהבעלים שלהם לא חינכו אותם? ממש לא מחייב.

כמו שכל גבר יכול לצחוק על ההלכה כך גם כל אישה.

אני רוצה שאשתי תפתח תפיסת עולם רצינית בצורה עצמאית לא פחות ממני!

מה אתה יכול לומר כדי להוסיף לי בנושא? (ברצינות אני שואל כמובן)

ולא רלוונטי לעסוק במקורות במסגרת בדיון בפורום.

אני מרגיש שכתבת פה רק צד אחד. שהבעל יוביל. אני מביא גם את הצד השני כדי לאזן - שהאישה תאתגר. זה גם חשוב.

אני לא רואה במצב כיום שנשים פחות צורכות השכלה תורנית כמצב אידיאלי. ממש ממש ממש לא.

היא מסמנת לאיזה כיוון אתה חותר.

אבל ממש ממש לא בהכרח תולדה של הזוגיות עצמה

דיברתי על מי שכן מזלזל 0_0

נראה לי שיש גם הקשר לתגובה הזאת, היא לא עומדת בפני עצמה

וקישרת את זה לגורם מסויים.

וברור שיש עוד אלף ואחת גורמים.

איך אפשר להבין דבר כזה מכל מה שכתבו פה?

ולכן אין כל כך מה לומר עליו חח

אני ממש רוצה לענות בצורה עניינית ואני לוקח לצומת ליבי את מה שאתה אומר.

בדרך כלל (ולא ראיתי משהו יוצא דופן) אנדרדוס ממש לא צוחקים על ההלכה בצורה שמשפילה אותה.

הם גם לא צוחקים על המצוות, הם צוחקים על סיטואציות ששמירת מצוות מובילה אליהן. זה הבדל מאוד גדול.

נגיד יש את הקטע הזה שנוטלים ידיים לפני הארוחה ואסור לדבר ואז נוצרת סיטואציה מצחיקה שאנשים מנסים לסמן אחד לשני כל מיני סימונים? אני לא רואה בזה דבר טוב ומשתדל שלא לעשות מזה קטע. אבל אם בנאדם צוחק על זה שעושים את זה - זה לא נורא בכלל, כי הוא לא צחק על המצווה על על מה שאנשים עושים ממנה.

אם בנאדם יצחק על זה שמוזר ליטול ידיים - זה נורא.

ובדיוק העניין - הם לא 'הופכים' את המצוות למנהגים חברתיים. יש מנהגים חברתיים קיימים בנוגע למצוות. ועליהם הם צוחקים. הם לא יצרו פה שום דבר חדש. כל מי שמכיר את הסיטואציה מבין שהיא קיימת גם בלעדיהם.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?