הריון ראשון, אני בשבוע 37 + ברוך ה' !!!
כל ההיריון פחדתי אבל עכשיו לקראת הסוף, זה ממש ממש מפחיד אותי.
אני בחוסר וודאות מוחלט לגבי העתיד הקרוב.. וזה מוסיף לי עוד לחץ..
עדיין מגיעה לעבודה כי מרגישה סתם בזבוז זמן בבית וחבל על הכסף שאפשר להרוויח..
אני סטודנטית, נגשתי למבחן השבוע והלך לי לא טוב, זה אומר שאצטרך לגשת למועד נוסף בעוד חודש פלוס מינוס, האם אצליח?! ואם אעבור אותו אוכל לגשת ל2 המבחנים הגדולים שזה כמו מבחן ממשלתי, בכזה סדר גודל, ואני לא יודעת אם אצליח, איך התינוק יהיה? רגוע או לא? אצליח להניק או לא?
ההורים לי מתרגשים בטירוף, מתכננים להכין לי חדר (נהוג אצלנו להיות חודש עד 40 יום אחרי הלידה אצל האמא) אבל אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה להיות שם ככ הרבה זמן, אני לא יודעת.. אולי ארצה דווקא חברה ואנשים ואולי דווקא ארצה את השקט והלבד.. גם בעלי מאוד חרדתי ולחוץ בעניין הילד והטיפול ואמא שלי ממש ההפך, קצת חוששת מאי נעימויות..
בע"ה יש לנו בן אז בע"ה (בבריאות, אמן!) תהיה לנו ברית, ההורים ממש שונים מנטלית, ובעלי אמר לי להגיד לאבא שלי שהוא (בעלי) רוצה לעשות הכל לבד.. ואני מכירה את אבא שלי ואת אמא שלו- הם לא יתנו לנו לעשות את זה כמו שאנחנו רוצים- ואני פוחדת מחילוקי דעות וויכוחים.. החתונה- הספיק לי לגמרי!
וגם חודש אחרי המשוער של הלידה אמור להסתיים לנו החוזה בדירה, רציתי לעבור קרוב להורים שלי אבל בעלי לא מעוניין. יש לו כל מיני סיבות הגיוניות, השקענו בדירה הזו יחסית, וזה קרוב לנו להרבה מקומות יחסית, אזור נוח והתרגלנו.. וגם איפה נמצא כזה מחיר לכזו דירה יחסית גדולה? לא בא לי אחרי כזה גודל לעבור ליחידת דיור מסכנה.. אז נאלצים הישאר באותו מקום.. (רציתי לעבור רק בגלל שזה קרוב יחסית להורים של בעלי, אחרי חופשת הלידה אני אצא לעבוד והילד ישאר עם בעלי כנראה.. ולא באלי שכל היום הוא יהיה שם עם הילד! אני לא יודעת אם זה באמת יקרה או שאני סתם מכניסה לעצמי סרטים לראש.. )
לא הכנתי תיק לידה. בעלי לא מוכן שנקנה שוםםם דבררר לילד.. מסכימה איתו ואני בעד, אבל זה מלחיץץץ!
אין לי מושג מתי אלד בע"ה, איך אלד, האם אצליח לעמוד בכאב הזה?? לא רוצה לאבד עשתונות, לא רוצה עם הלחץ והפחד מהכאב להאריך ולהכאיב לעצמי את הלידה יותר ממה שזה.. ..אני ככ פחדנית שאפילו בדיקת דם לא מסוגלת לעשות לבד בלי דרמה ובלי שהאחות תעצור 10 פעם כי אני זזה ומפחדת..
ועוד, המיילדת היא אמא שלי בע"ה.. היא מאוד חזקה וחסונה נפשית ואני לא בטוחה אם היא תתן לכאב והפחד שלי מקום בלידה.. אני לא מתכוונת להביא דולה או חברה, לא רוצה לפגוע באמא שלי ולא באלי לייצר המולה בחדר לידה..
איך להרפות? איך לבטוח בה' ב 100%?
איך לדעת שהתכנית שלו מצוינת בשבילי? הרי יש המון נשים עם טראומה מהלידה, וחוו קושי עצום..
אני פוחדת שלא ארצה להחזיק את התינוק בגלל הכאב והקושי. אני רוצה אפידורל אבל מפחדת מהמחט הענקית הזו..
לא יודעת איך מרגישים צירים. כל פעם מתקשרת לאמא שלי והיא בשיא הרוגע (אחרי הכל, היא מיילדת, וזה לא באמת מרגש אותה כל פיפס, מבחינתה תבואי לבי"ח רק כשאת עם פתיחה 10! חח כבר אמרתי לה שאבקצב הזה אני בסוף אלד בבית חח
וגם אני לא יודעת אם בעלי יהיה איתי בחדר הלידה או לא.. נתון לשאלת רב שאני דוחה כל הזמן כי פוחדת לשמוע את התשובה..
בקיצור, הצפתי פה את כל הפחדים שלי.. סורי על החפירה.. זו הפריקה שלי...
תודה לכולן!
