בואו נדבר על זה רגע

הגיל שלך
כמה זמן לוקח לך להיכנס להריון
גודל המשפחה שאת שואפת אליה בסופו של דבר.

תאומים אצלכם זה גנטי במשפחה? אם לא אז לא הייתי חוששת מזה.
ולגבי אחה"צ הקשים-תחילת הריון זה באמת לא קל, אבל עוד תשעה חודשים התאומים יגדלו, וזה לא יהיה דומה למה שהולך עכשיו.

הגישה שלי היא שכן לשאוף להגדיל את המשפחה, גם אם זה בא על חשבון דברים אחרים-קידום בעבודה, הסתפקות במועט, סדר וניקיון בבית...

החלטות טובות בע"ה

אני די צעירה, עד עכשיו נקלטתי מהר להריון (לא שזה אומר משהו על מה יהיה בעתיד...), ואני כן שואפת למשפחה גדולה.
התאומים אצלנו זה גנטי🥺
אני לגמרי איתך בגישה שהמשפחה קודמת לכל, ועוד ילד לגמרי קודם לקידום בקריירה (לא אפרט כי אני לא רוצה שידעו מי אני, אבל גם הילדים שיש לי כבר הגיעו כאילו מתוך ויתור על קריירה יותר טובה). אני אפילו לא רואה בדברים האלה ויתור, המשפחה היא באמת ערך עליון מבחינתי. אבל דווקא בגלל הגישה הזאת המצב כרגע מכאיב לי הרבה יותר, כי אני רוצה משפחה גדולה, ורוצה עוד ילדים, אבל קשה לי מאד מאד מאד.

לכן שואלת על החוויה שלכן בסיטואציה הזאת. ברור שאין מה להשוות בין אף אישה, אבל אולי דברים שיכתבו פה יאירו לי את המבט...

ולא יותר מזוג אחד לזוג

לאחר האתגר הנפשי שבגידול תאומים. (אני אוהבת את ההתמסרות הטוטאלית לתינוק החדש, ובתאומים זה לא משהו שמתאפשר. וגם היה לי קשה שאם שניהם בכו לא יכולתי להחליט למי לגשת קודם, כי שלא כמו בילדים בשני גילאים שונים - בתאומים לכאורה הצורך שלהם זהה).
בפועל - הייתי צריכה למנוע במשך שנה בגלל הקיסרי, ואז משכנו את המניעה עוד חודשיים כדי שנדע שאנחנו מאופסים יחסית, ואז מיד נכנסתי להיריון.
ההיריון הזה נפל, ובדיעבד ידעתי שזה טוב לנו (כי אחרת היו לנו שלושה תינוקות מתחת לגיל שנתיים) - אבל אז כבר ממש השתוקקתי להיריון נוסף, כדי "לפצות" על האובדן שבהפלה.
ההפרש בין התאומים לבין הילדה שאחריהם הוא שנתיים וארבעה חודשים. זו אמנם הייתה תקופה מאתגרת ממש (התאומים היו בשיא שובבותם ובערך באותו זמן גם גילינו את העיכוב ההתפתחותי שלהם), אבל בכל זאת לא הייתי מוותרת על ההפרש הזה, במיוחד שהתינוקת הייתה מתוקה ורגועה במיוחד, ובאמת התמסרתי אליה (כמעט) בטוטאליות שהשתוקקתי אליה...
בכל אופן, היום כשהם גדולים הכול נראה אחרת לגמרי ויש בזה משהו כיף - שבבת אחת, עם הגיעם של התאומים לגיל תשע, נוספו לי עוד שני קניינים במכולת לעת מצוא! וחבל שהבאה בתור תוכל להצטרף לקניינים המשפחתיים רק בעוד שנתיים

זה באמת עולם אחר
מעניין מה עדיף תאומים קודם ואז יחיד או הפוך

אבל אנחנו לא מסוגלים כרגע לטפל בעוד תינוק (גם הסיכוי לתאומים שוב גבוה יותר...)- לא פיזית, לא נפשית ולא כלכלית.

להרגיש שבא לי עוד תינוק התחלתי כשהיו בגיל שנה ככה.

אבל זה הרגש האימהי. זה כמו שרוצים ילד ראשון, כשלא יודעים למה נכנסים, כשרואים את זה מבחוץ ויש רק את כל היופי והכיף ואומרים יאא איך בא לי כבר להיות אמא...

 

 

הוא לא דבר שכדאי לשמור לסוף הרשימה. ב"ה יש לך 3 ילדים! אם את לא בלחץ של ילודה, ואת רוצה עוד להתקדם- אז חד משמעית לעשות את זה עכשיו (סליחה. זו דעתי.. לא חד משמעית)
הסיבה היא שנראה לנו שמשפחה זה לא כולל אותנו... ולפעמים עבודה נותנת המון כוח בבית.
לי לדוגמה, זה מה שהוציא אותי מהדכאון של תחילת הריון.
כמובן שהבית הרוויח מזה מקום ראשון.
ומה יקרה כשתצטרכי משכורת גבוהה יותר וזה יכול להיות שיקול עבור עוד ילדים...
אני משתדלת גם להיות בעלת אמונה אבל רואה ילדים שגדלים בתת תנאים, כי אמא דוגלת במשפחה גדולה. והעבודה בתחתית.
בסופו של דבר הילדים לא נראים מושקעים במיוחד. האמא קצרת רוח. ויש מקרים והיו לא מעטים שאלו היו ילדים שבקשתי מהגדול שלי להתרחק מהילדים הללו כי החינוך לא היה משהו ערכי תורני שדגלתי בו... בלשון המעטה.

אז זה ממש ממש קצה מסויים מה שאני רושמת, אבל הוא קצה לא רחוק בכלל...
והמטרה שלי זה רק להדגיש שקרירה ולימודים זה לא חסר ערך וזה לא סותר השקעה במשפחה.

אגב, אני השקעתי בפיתוח קרירה. שיהיה לי תואר שווה נוסף ביד.

ובכלל אני עובדת כמורה בגלל התנאים שמתאימים למשפחה.
וזה יחכה ליום שאני אראה שנכון לי ולמשפחה שלי שאצא לעבוד במסגרת זמנים יותר עמוסה.
גם אם זה יחכה 15 שנה....
לא למדתי בשביל לסמן וי.
להפך, זה היה תואר מאוד דורש...

אמרת שעשית תואר ואת רוצה לעבוד בתחום בעתיד.

קחי בחשבון שככל שעובר הזמן מסיום התואר, אם את לא עוסקת בתחום, לרוב, את פחות רלוונטית

 

אם את רוצה לעבור בעתיד לעסוק בתחום הזה, כדאי לחפש כבר עכשיו חצי משרה בתחום

שימי לב שאת סותרת את עצמך, כתבת להשקיע בקריירה אבבל שאת בחרת להיות מורה כי זה מתאים למשפחה 

נכון שקשה לשלב ריירה ומשפחה אבל אל תוותרי על הרצונות שלך

אם טוב לך כמורה זה טוב וחשוב

אבל אם את כל הזמן בקריצה לעיסוק השני, כדאי פשוט לחפש משרה בתחום כבר עכשיו ושתתאים לך מבחינת השעות . שכבר תוכלי להתנסות ולהתקדם בתחום הזה

מתחדש כל הזמן, אבל הרעיון שלו נרכש בתואר.
אז מקסימום ברגע שרוצים לצאת לעבוד, הולכים לקורס שניים, אבל העיקר הוא הניסיון... וזה משהו שקורה גם דרך משרד החינוך...

בכוונה הבאתי את עצמי כדוגמה, כי אני לא יכולה לומר על עצמי שאני קרייריסטית. בכלל לא. המשפחה תופסת אצלי מקום מאוד נכבד.
מצד שני עניין הלימודים ובכלל העבודה, נמצא אצלי במקום מאוד גבוה ברשימה.
זה אומר בפועל, שאני לא אוהבת לעבוד כשהילדים בבית. ואעשה הכל כדי להיות איתם. גם לקבל משכורת נמוכה באופן משמעותי. אבל במקביל, אני לא אאריך חופשת לידה כי מאוד נעים לי לצאת לעבוד.
ומשרד החינוך זה מקום שאני מתפשרת לעבוד בו אך ורק בגלל השכר. את כל היתר אני אוהבת וטובה בו ב"ה מאוד.

אני מסכימה עם מה שכתבת בעניין הלימודים - לא לדחות לימודים בגלל ילדים. לעשות הכל כדי לגמור את הלימודים כמה שיותר מהר. זה אפשרי, נולדו לי 3 ילדים תוך כדי הלימודים וסיימתי בזמן... אבל זה שונה מפיתוח "קריירה". בכללי המילה הזאת קשה לי. אני עובדת בשביל להביא כסף הביתה, כדי שיהיה לי עם מה לגדל את הילדים שלי, ועל הדרך גם אחפש עבודה שתהיה לי כיפית, משחררת, שאשמח להיות בה. אני באופן אישי, אם לא הייתי צריכה כסף הייתי מגדלת את הילדים בבית.
וגם את בעצמך כתבת שאת מורה כי זה מה שמתאים כרגע לבית, כלומר כרגע את לא רצה לפתח קריירה.

אשת קריירה נחשב לדבר לא טוב.
אני אוהבת את העבודה שלי והיא חשובה לי. אני עטבדת לא רק בשביל כסף, אלא כי זה מאתגר אותי ומעניין אותי.
כמובן שהילדים הכי חשובים. גם העבודה שלי חשובה לי.
זה לא רע
אז היום שיש לי ילדים אני יוצאת מוקדם. ובבית משקיעה בילדים כמה שיכולה. אבל בשעות העבודה אני משקיעה בעבודה שלי. ואני שמחה (למרות שצריכה חופשה, הרבה זמן בלי חופשה) ללכת לעבודה כל בוקר.
זה לא דבר רע. קריירה היא לא דבר רע. חוץ ממספר ימים פה ושם שנשארתי עד מאוחר לעבוד, אני מקפידה לצאת בשעה סבירה שיהיה לי זמן עם הילדים ולפעמים יוצאת מאוד מוקדם כשצריכה להספיק להוציא את הילדים מהמעון. אם הייתי צריכה לעשות את זה כל יום באמת לא יודעת איך הייתי יכולה לעבןד כמו שצריך (רק לעבור דירה למקום קרוב יותר..)

אמרתי שלי זה פחות מתאים
אבל באמת כבר ממש סטינו מהנושא של הפותחת...

הגיע רצון לעוד ילד. אבל בפועל החיים שלנו היו כל כך מטורפים שפשוט לא היה רלוונטי להוסיף עוד משהו למשוואה. אצלנו הייתה אחות גדולה בשנה מהתאומים אז זה באמת היה כמו שלישייה והיתה לנו לידה מורכבת כולל פגייה והמון מעקבים בשנתיים אחרי הלידה.. היה לי מאד קשה נפשית לחכות עם ההריון הבא, גם כי אנחנו כל כך אוהבים ילדים והם המרכז של החיים שלנו וגם כי אנחנו לא ממש צעירים, אבל פשוט היה לי ברור שזה לא שייך מכל הבחינות. ב"ה אני בהריון עכשיו ובעז"ה צריכה ללדת כשהתאומים יהיו כמעט בני 5.

היה לי בראש כל הזמן שצריכה להיות מוכנה לאפשרות שיהיו עוד תאומים.

נשמע שאנחנו באמת במצב דומה (חוץ מזה שאני יחסית צעירה ובעז"ה יש לי עוד לא מעט שנים ללדת...).
קשה לי עכשיו לחשוב על זה שהילד הבא יהיה רק כשהם יהיו בני 5, אבל באמת המצב כרגע לא מאפשר עוד ילד... וזה בדיוק מה שאני אומרת לבעלי כל הזמן - שאני לא יכולה להכניס שום דבר נוסף למשוואה של הבית עכשיו.

גם דיברנו עם רב (ואנחנו מאוד דוסים, לא חיפשנו את הרב שמקל...) והוא אמר שאם צריך אז נמנע גם 5 שנים... שלהביא ילדים זה לא תעשיית בשר, זה צריך להיות בשמחה ובטוב.
רק מעניין אותי מתי ארגיש סוף סוף את השחרור מהקושי של התאומים...

כן ממליצה לך לעצור כל פרק זמן ולשקול את הנושא. אבל אם את כמוני באמת באמת רוצה ילדים, מאמינה שאוטומטית ברגע שזה כן יהיה רלוונטי מבחינת היכולת, את תרגישי.

מוסיפה עוד משהו,
לפעמים שווה לנסות לחשוב אם יש משהו שאפשר לעשות כדי לשפר את איכות החיים ולאפשר לעצמכם יותר פניות. נשמע ממך שזה בראש מעיינכם ולכן מאמינה ששקלתם לעומק את כל הנושא, כותבת למקרה שלא.

איזה דברים יכולים לשפר את איכות החיים? את מתכוונת לעוזרת בבית, בייביסיטר וכאלה?

מדברים פשוטים כמו מייבש, מדיח, עזרה עם הילדים, יציאות זוגיות לפעמים למילוי מצברים ועד מעבר דירה קרוב לבני משפחה/מקום זול, החלפת עבודות וכו'

ילדתי ילדה נוספת בדיוק כשהתאומים היו בני 3.

ועכשיו להתחלה...
הרצון העקרוני לילד נוסך הגיע לי מיד אחרי הלידה, עוד בפגיה דיברתי על זה... על הרצון לחוויה מתקנת, לידה נורמאלית עם תינוק לידי, הנקה רגילה ולא שאיבות סביב השעון וכו'... כולם חשבו שאני משוגעת שאני בכלל חושבת על זה, אבל לי זה היה הכי טבעי בעולם (וזה לא שלא נהניתי מההווה.. אבל עדיין ייחלתי לחוויה מתקנת.

 

מבחינת מסוגלות אמיתית לעוד ילד זה הגיע כמובן הרבה אחרי... עד גיל שנה שלהם ממש לא נשמנו. קצת אחרי התחילה הקורונה ואללה בבאלה... איפה שהוא בתוך כל זה, למרות כל הקושי, הבנו שאנחנו כן מסוגלים ורוצים להרחיב את המשפחה ולא לחכות עם זה עוד.
אבל גם אז.. ילד לא מגיע בהזמנה כידוע 

גם אני הייתי באיזה שהוא מקום בחרדות שיהיה עוד זוג תאומים. למרות שמה הסיכוי?! (תאומים זהים)

אבל היי.. גם לזוג הראשון מה היה הסיכוי? ועובדה שזכינו בפיס

אז זה כן היה שיקול במערך הכולל - לקחת בחשבון שאין לנו מושג מה הריון חדש יביא איתו, ויכול להיות שזה שוב יהיה הריון תאומים ושוב פגיה (שיכולה לקרות גם מאלף סיבות אחרות) וכו'...

 

למרות שלא חשבתי שיהיו לנו עוד תאומים, מהרגע שראינו שזה עובר אחד (ודאגתי לוודא את זה טוב טוב ) באמת היה הרבה יותר נינוח...

בשורה התחתונה - זה יצא מושלם.
זה לא היה מתוזמן בכוונה, אבל תמיד אמרו לי שבגיל 3 מרגישים הקלה משמעותית בגידול תאומים, ועד אז זה ממש קשה, ואני באמת מרגישה את זה.
ואחרי תאומים תינוק אחד זה פיקניק לגמרי אני בכלל לא מרגישה שילדתי לא מזמן