מה עושים כשהילדה שלי מגעילה אותי?אנוונימית1
לא נעים לומר. באמת.
ואני מבקשת ממש ממש להיות רגישות איתי כי גם ככה זה עניין לא קל לשאת....
אבל אני מרגישה לפעמים דחייה מלגעת בגדולה שלי בת 5.
אני לא יודעת אם זה מה שהגיל מביא איתו או שזה עניין ספציפי איתה.
נתחיל עם זה שהיא מוצצת אצבע. בלי קשר לעובדה שזה מחרפן אותי זה גם מגעיל אותי אחר כך כשהיא נוגעת בי עם האגודל מלא ברוק ואני אומרת לה לא לגעת בי עם אגודל רטוב ושזה לא נעים לי. זה מה שמוביל לסיבה השניה- תולעים. כל היום עם אצבע בפה לא פלא שהיא תידבק כל חודשיים. זה מגעיל אותי ברמות כל ההתעסקות הזו בלילות הארורים הללו והיא כמובן גם לא משתפת פעולה כשאני משכיבה אותה על הרצפה להוציא את התולעים (סורי על התיאור) וזה מובן כי היא סובלת אבל זה הופך את כל הסיפור לעוד יותר מעצבן ובלתי נסבל. זה כבר נהיה שגרה בלתי נמנעת. ובגלל זה אני אף פעם לא נותנת לה לעלות למיטה שלנו
כי החשש שהיא עם תולעים כל הזמן מרחף באוויר. בעלי רצה פעם אחת לתת לה לישון במיטה שלו וכמעט הרגתי אותו כי אמרתי שמרפי ידאג לזה שהיא תקום עם תולעים באותו לילה ובאופן מצחיק ועצוב באמת ככה היה...
אנחנו מסבירים לה שהיא חייבת להקפיד בגן לשטוף ידיים עם סבון אחרי כל פעם בשירותים ועוזרים לה כשהיא בבית אבל זה לא עוזר. הסיבה השלישית שאני מרגישה שאני נגעלת זו העובדה שהיא לא מנגבת כמו שצריך אחרי השירותים בגן אז ממש לא באלי שהיא תתיישב עליי בשום הזדמנות בערך. בבית אנחנו עוזרים לה להתנגב אבל אני לא אתאר איך התחתונים שלה חוזרים לפעמים מהגן...
בנוסף, היא משחקת עם הפות שלה כל הזמן ולמרות שבשכל אני יודעת שזו סקרנות מינית בריאה והכל אני פשוט לא מצליחה שלא לחוש דחייה. היא לא תשטוף ידיים אחר כך כמובן אלא אם כן אני שם להזכיר לה ואז ברור לי שהדבר הבא זה להכניס אגודל בפה.

אוף אלה פשוט תחושות קשות. ממש לא מאמינה שבתור אמא זה מה שאני מרגישה.
אפילו את בעלי אני לא משתפת כי כל הזמן הזה אני אמרתי לעצמי "די נו... את תשדרי לה את הדחייה שלך אז חלאס תעברי הלאה" אבל אני רואה שאני תקועה על זה.
וגם ככה היא ילדה כל כך כל כך מאתגרת... עם אנרגיות מטורפות וברור לי שיש לה כוחות מדהימים אבל בחיי שזה קשה גם להתמודד איתה התנהגותית וגם עם כל הסיפור של ההגיינה.

עצות חכמות?
לא יודעת לתת לך עיצות אבל חיבוקממצולות
בטח לא קל לחשוב את זה ועוד להעלות את זה על הכתב
מקווה שיהיו פה בנות שיוכלו לעזור
בהצלחה
להיות אחראית על הנקיון שלהoo
עד שהיא תלמד
לקלח אותה כשחוזרת מהגן, ואם יש צורך לקלח שוב לפני השינה. לנקות לה את הידיים לעיתים קרובות, לעזור לה להיות נקייה אחרי שירותים, ולטפל תרופתית בתולעים
זה מה שאני עושה....אנוונימית1
כשהיא בבית מנגבים לה, ואז שוטפים לה את הידיים עם סבון אחרי. וברור שמטפלים תרופתית בתולעים אבל העניין שאני כל הזמן עם המחשבה "שאולי יש לה עכשיו" כי הם יוצאים רק בלילה הרי...
אבל הרעיון לקלח אותה מיד אחרי הגן זה רעיון
אם יש לה הרבהoo
תולעים אולי כדאי טיפול מניעתי אם יש
ניסית לעבור לטייצים קצרים במקום תחתונים?מיואשת******
מעשית יהיה לה קשה יותר לגעת שם.
ומצטרפת למה שאמרו מעלי- לקלח ולשטוף הרבה. אפילו להחליף בגדים אם צריך.
ואני חושבת שיש עבודה רגשית לעשות מולה אבל שתדעי שאת נורמלית. רק שרגשות וקושי בהתמודדות ביחד עם מה שתיארת יכולים לגרום לתגובה כזו אצלך ואת יכולה להתחיל מלחשוב מה את כן אוהבת בה ולנסות לחשוב על זה הרבה. למצוא בה דברים מיוחדים, להחמיא ולספר לבעלך על דברים מיוחדים שהיא עשתה
זה ממש אחלה רעיוןאנוונימית1
טייצים קצרים בהחלט יכולים לעזור.
וכן, אין לי ספק שאני צריכה לעשות עבודה ריגשית מולה.. הלוואי שה' יתן כוחות לעשות את זה כמו שצריך אמן
הייתי שםרינת 23
רוצה לעודד אותך שזה השתפר בהמשך!

אשת מקצוע שליוותה אותי באותה תקופה אמרה לי בשום פנים ואופן לא לעשות משהו שמגעיל אותי כי היא תרגיש את הגוף שלי נרתע. מצד שני- למצוא משהו שלא מגעיל אותי ולעשות אותו כמה שיותר.
למשל תתני לה מלא נשיקות אם זה לא מגעיל אותך (או כל דבר אחר שמתאים לך).
זה באמת הגיוניאנוונימית1
לא לעשות דברים שמגעילים אותי רק שלצערי לפעמים אין לי ברירה... כמו להתעסק עם תולעים או אפילו לנגב אותה בשירותים.
נשיקות אני באמת נותנת לה אבל נכון, תמיד אפשר יותר
מנסה להסביררינת 23
ברור שצריך לפעמים לנגב לילדים ועוד דברים שמגעילים.

אני לא התכוונתי ל״משימות״ שחייבים לבצע אלא למגע שאמור להביע אהבה וקרבה.
למשל אם חיבוק מגעיל אותך- לא לחבק אותה (בניגוד לנשיקה שאולי זה לא מגעיל אותך כי היא לא נוגעת בך עם ידיים מלוכלכות).

עוד רעיון: כל ערב מיד אחרי המקלחת להזמין אותה לשבת עלייך לסיפור או להתחבק על הספה בזמן שהיא נקיה.
קצת יכולה להזדהותחדשה ישנה
הבת שלי בת 4 וחצי, לצערי כמעט תמיד התחתו*נים שלה עם שתן. ריח נוראי, אני שולחת אותה להחליף תחתונ*ים וטיץ אבל אחרי שניה שוב היא נרטבת וזה גורם לי להגעל שתשב עלי ותעלה על המיטה שלי, היא גם לא מודעת מספיק להגיינה ויכולה להיות עם נזלת וזה לא מזיז לה, אני צריכה להכריח אותה לקנח, להסתכל במראה וכו'.
אבל מזלה שיש לה אנרגיות חיוביות והיא מהממת, ב''ה, כשהיא אחרי מקלחת הרבה פעמים אני נותנת לה להתרפק עליי, לשכב לידי במיטה וכד'. כל מגע חשוב מאוד מאוד. אולי אחרי אמבטיה טובה להתפנק איתה קצת? זה מאוד מאוד חשוב וגם בשביל החוויה שלך וגם בשבילה.
מאמצתאנוונימית1
את כל כך צודקת!
לשבת ולהתפנק איתה אחרי מקלחת זה באמת משהו שלא השקעתי מספיק מודעות לגביו כי בדרך כלל השלב הבא זה ישר למיטה לישון.
בזכותך אני אשקיע קצת יותר בשביל הזמן איכות אחרי המקלחת. תודה רבה רבה❤
לפעמים החינוך באחד הילדים הופך להיות 'פרויקט' לתקופהקמה ש.

בס''ד

 

קודם כל, חיבוק על התחושות! 

כתבת דברים כל-כך מובנים והגיוניים.

זה נכון שהיינו רוצים להיות אוהבים כל הזמן, ללא שום תנאים.

אבל מה נשעה שאנחנו בני אדם, עם מגבלות, עם חוש ריח ועם כל מיני תגובות בגוף...

מה נעשה שאנחנו בשר ודם ואנחנו נגאלים מדברים כמו תולעים...

מה נשעה שאנחנו לא מלאכים ותחתונים לא נקיים, זה לא הדבר הכי אהוב עלינו...

 

וזה שבאופן כללי היא ילדה שמאתגרת אתכם, לפי דעתי קשור לעובדה שאת מתקשה להכיל את הצדדים ה'פחות נקיים' שלה. מן הסתם אם היא הייתה ילדה סופר קלה, משתפת פעולה וכ', היית יותר פנויה רגשית כדי לחשוב על תכנית פעולה כדי לקדם אותה גם ברמת ההגיינה. אבל מכיוון שהיא גם ככה 'מוציאה מכם את המיץ', באמת קשה יותר למצוא בתוכך את המשאבים להתנהל מול זה, גם נפשית וגם תכלס ברמה הפרקטית.

 

ממש שומעים את הקונפליקט שלך, בין הרצון להעניק לה את כל האהבה שלך ולראות מעבר ללכלוכים ולהתנהגויות המלחיצות, היישר ללב ולנשמה שלה - לבין הרגשות האנושיים שעולים בך כשאת רואה דברים שדוחים אותך.

 

ואני חושבת שאת אמא מהממת, שאת פורקת כאן ומחפשת עצות, כדי להצליח לגשר בין השניהם ולהצליח לחזור לקשר נקי ונעים עם בתך. (זה גם מדהים שאת יודעת לדבר על הכוחות המדהימים שיש בה! אשרי בתך המתוקה שאמא שלה רואה את הדברים האלה!!)

 

 

 

ברמה הפרקטית, מה שעולה לי:

 

יש את החינוך הכללי של הילדים. השוטף.

ולפעמים אחד הילדים צריך מנות נוספות של טיפול וחינוך. באופן נקודתי, לתקופת-מה.

אני הרגשתי מההודעה שלך שזה המקרה עם הבת המתוקה שלך עכשיו.

 

 

אני הייתי לוקחת על עצמי (ועל בעלי) תקופה של אקסטרה-טיפול בה:

 

- להמשיך להסביר ולהזכיר לה על התולעים, על לנגב את האגודל, על שטיפת הידיים וכו'.

- להשתמש בדרכים חדשות שטרם ניסיתם (סיפורים על הגיינה, קנויים או פירות דמיונכם / מבצע / סרטונים מצויירים שמסבירים את הנושאים וכו').

- לדאוג להגיינה שלה בפועל כדי שהיא תראה טוב ותריח טוב (כמו שהציעו עם האמבטיה מיד אחרי הגן)

- אולי גם לקנות בגדים מתוקים חדשים, שמפו בריח שעושה *לך* ממש נעים, אקססוריז מתוקים לשיער - שהיא תראה כמה מתוקה ומטופחת שאפשר, בעינייך.

 

 

 

ובמקביל לעשות דברים שיעזרו לך להתחבר שוב לאהבה שלך אליה:

 

- זמנים מיוחדים רק את והיא

- כתיבה יומית של דברים טובים עליה

- קריאה של סיפור הלידה שלה אם יש לך

- לראות תמונות וסרטונים של כשהיא הייתה קטנה יותר וכו'.

 

 

 

ככה במשך אולי שבועיים. 

אני מניחה שהשילוב של שני הדברים יעזור לך לשים את הפוקוס על כל הטוב שבה ולהרגיע את תחושת הסלידה שאת חווה כעת.

[יכול להיות אפילו שזה ישפיע לטובה על ההתנהגות הכללית שלה

ושבמקום מעגל של התנהגות שלילית שלה ותחושת סלידה שלך ייפתח מעגל חיובי חדש עם הרבה התקדמויות בתחומים השונים].

 

 

 

 

* לגבי הטיפוס על המיטה שלך וכו' -  בעיניי לגיטימי לבקש שלא יעלו על המיטה, בעיקר אם זה בסוף יום במסגרת, כשכבר לא נקיים.

 

* לגבי התחתונים - מוכר... זה משתפר עם הזמן, עם ההסברים, עם הבגרות ההולכת והגדלה שלהם. עד אז צריך סבלנות... אבל זה לא יהיה ככה לתמיד בע''ה.

 

 

 

 

בהצלחה רבה יקירה, בטוחה שתעלו על הגל בע''ה ❤❤


וואלה חיכיתי לתגובה שלךאנוונימית1
כל מילה שלך זהב.
את תמיד כל כך מבינה ומכילה.
וגם באופן פלאי קולעת בול למה שמתחולל לי בנפש...

באמת התחלתי לחשוב על הסיפור הזה הרבה לאחרונה. פתאום קלטתי שענייני הגיינה פחות מפריעים לי עם הקטנה והייתי בטוחה שזה פשוט קשור לגיל (גיל חמוד יותר, יש יותר הבנה והכלה לקטנים..) אבל תכלס ברור לי שהסיבה העמוקה היא שהקטנה הרבה יותר משתפת פעולה, יותר כיף לנו ביחד והקשר שלנו נטול מאמץ.
כשעם הגדולה אני ממש מזכירה לעצמי להראות חיבה שוויונית כלפיה וזה פחות בא לי בטבעיות.
אולי עכשיו כשהתייחסתי לפיל בחדר אפשר לפעול יותר ביעילות....
לוקחת איתי את הטיפים שלך.
תודה יקרה שאת💗

❤❤ התובות שלך מדהימות ואני מאמינה שאיתן תתקדמי ממש בע''ה!!!קמה ש.

בס''ד

 

- מה שכתבת על ההשוואה בין היחס להגיינה כלפי הקטנה ובין היחס לזה כלפי הגדולה, ושבאופן עמוק זה קשור לטיב הקשר ביניכן ולרמת שיתוף הפעולה של כל אחת.

 

- מה שכתבת על הפיל בחדר, שעכשיו שהתייחסת אליו תצליחי בע''ה לעבוד איתו.

 

 

המון המון המון ברכה והצלחה יקירתי!!!

מאמינה בך מאד שתצליחי להתגבר על כל הנושא הזה ולראות הרבה ברכה בפרי עמלך בע''ה! ❤❤❤

 

 

תודה רבה-רבה על מה שכתבת לי!!! שימחת וריגשת אותי, באמת. ותודה כמובן לה' ששולח את המילים.

 

 

 

 

תודה על התגובהמאוהבת בילדי

לקחתי לי כמה טיפים...

תבורכי!

איזה כיף...! ב''ה! ותודה לך שכתבת ❤קמה ש.


איזה מדהימה את!!!!!אוהבת את השבת
איך תמיד את כותבת באריכות וגאונות ובסבלנות שאין כמוה!!!
תמיד חיובית אופטימית ומצד שני פרקטית!!!
ולפותחת זה ממש תחושות הגיוניות והדבר הראשון בטיפול זה המודעות למצב ולתחושות והדבר השני זה לעשות.. ואיזה כיף שיש לך טיפים של כל החכמות פה!!
תודה יקרה!!! ריגשת ממש!קמה ש.

בס''ד

 

ותודה לה' ששולח את המחשבות ואת המילים...

אולי לנסןת לגמול אותה ממציצת אצבע?הריון_ראשון
אני לא מכירה מקרוב אבל יודעת שיש שיטות שונות..
אולי ניסית כבר ולא הצלחת אבל לכאורה זה יפתור לך כמה בעיות כשזה יצליח..

נשמע לא פשוט וכל הכבוד לך!
ניסינו ניסינואנוונימית1
ללא הצלחה...
לק מרה, פרסים, הערות, תזכורות... עברנו הכל.

עכשיו דווקא החלטנו לשחרר לחלוטין כי הבנתי ממישהי שיש צורך ריגשי אמיתי למצוץ אצבע. מקווים שזה ישתחרר באיזשהו שלב מרצונה...
דבר ראשון חיבוק על החוויה בטוחה שלא קל.לא מחוברת
אבל אני ממש חושבת שכן כדאי לגמול מהמציצה של האצבע.
הצורך המציצה של מוצץ / אצבע תיאורטי זה גג עד 3 4 אחכ זה כבר קיבעון.
אני חושבת שזה אפילו יכול לעשות נזק. כל המעכל הלא נגמר של תולעים שתיארת. והדחייה שלך, גם יגיע שלב שיהיה דחייה כבר מצד החברים.
הצורך שלה בהתעסקות בפה צריך להחליף. אני חושבת שבמצב הזה אולי עדיף מוצץ אפילו..
ניסיתם לומר שמציצת אצבע זה רק בחדר לבד?
ודבר אחרון. אם יש משהו שלקחתי מהקורונה זה אלכוגל, נכון זה לא כזה בריא. אבל תקשיבי שזה גאוני זה מחטא וזה שניה וזה תמיד זמין.
אצלנו יש כמה ברחבי הבית ותמיד שבאים לגעת בתינוקת אז שמים קצת, למי שיש כח הולך לשטוף ידיים. אבל אולי זה ירגיל אותה ליותר נקיון.
וברמה הרגשית שלך אין לי עצה וכתבו לך דברים מהמהים ,רק חיבוק בטוחה שזה מתסכל
אני חושבתמשמעת עצמית
שאולי יש לך קצת ציפיות גבוהות ממנה.
אנסח בעדינות:
היא בסך הכל בת 5. נשמע שיש לה צורך גדול במגע.
הגיוני בגיל הזה שהיא תשכח לשטוף ידיים
שהיא תשכח להחליף תחתונים
שהיא לא תהיה מספיק מודעת להרגלי ניקיון.

בגיל הזה עדיין צריך תזכורות והדרכה צמודה.
ולאט לאט זה יהפוך להרגל שלה.
כמו כל התנהגות אחרת שאת רוצה לחנך / ללמד / להרגיל.


בענייני הגיינה אני מאוד אוהבת לעשות את זה על הצד הנעים הנקי המטופח.
לתת הרגשה של נעימות בכל הדרישות האלו.
לדאוג להנגשה לילדים כלומר: סבון ידיים נעים בהישג יד, מגבונים בשירותים, שרפרף לכיור, מגבת בגובה מתאים
כך הם גם לומדים לעשות את זה עצמאית.

את יכולה גם להשקיע קצת בטיפוח נוסף כמו לקנות לה מראה (עדיף לתלות בחדר) לפעמים הם באמת לא שמים לב לנזלת. אז אני שולחת אותם לראות במראה אם צריך לנגב, לשים קרם פנים, ורגליים אחרי האמבטיה, לקנות מלא תחתונים יפות ונוחות שכיף להחליף. וכו.

בהצלחה!
את אמא הכי נורמלית וטובה!💗
תודהאנוונימית1
אנחנו באמת מזכירים לה אינסוף..
לפעמים אבל היא אומרת שהיא עושה והיא לא באמת אז אני חוזרת איתה לשירותים לשטוף ביחד.
ברור לי שאני צריכה להמשיך לעשות את זה. גם אם זה מתיש. הבאסה שאין יכולת להקפיד על זה כשהיא בגן כי לגננות כמובן אין את הפניות להשקיע כמונו כשיש עוד 30 ילדים
ענו לך ממש עצות חכמות כאןהתמסרות
אני אוסיף כיוון לגבי המציצת אצבע.

אם יש לה צורך חזק במציצה אולי ניתן להחליף את מה שהיא מוצצת, ולא חס ושלום לסוכריה...
לנסות לקנות לה איזה משהו אחר שהיא תכניס לפה ויתן לה התעסקות, לא עולה לי רעיון מסויים עכשיו אבל אולי זה טיפה יקל עליה.

בהצלחה רבה רבה!
להתמקד ברגשי ולא בהתנהגותיתיתי2
מציצת אצבע היא *מרגיעה* וכשילד זקוק להרגעה מפני הסערה הפנימית, הוא מתמיד יותר במציצת אצבע (או תופעות אחרות).
לנסות "לחנך"- לצפות, לדרוש, להעיר, להיות חסרי שביעות רצון - לא נותן לו את המענה לצורך הרגשי.
אז או שהוא ימשיך למצוץ ביתר שאת
או שהוא יתחיל לפחד מהביקורת והתגובה של הסביבה, וימצא דרך אחרת להרגע (אולי מה שקראת "סקרנות מינית"?).

אין דרך אחרת מלבד לגעת בלב הרגיש, ולתת לו את הרוגע לו הוא זקוק.

ובדרך כלל הדרך לשם עוברת במערכת היחסים שלנו, ההורים עם הילד.
המוקד הוא שם
במה שקורה בקשר, ברגשות הנמצאים בו
ואצלנו כהורים - במקומות בנפש או בעבר שהמצב הנוכחי "זורק" אותנו אליהם.
נפתור את הקושי הרגשי שלנו כהורים, ממילא נמצא בתוכנו כלים להתמודד עם הקושי של הילד
באווירה רגועה והרמונית הרבה דברים נפתרים מאליהם...

בתור פתרון ביניים, אפשר למצוא דרכים שישמרו על אווירה טובה.
אמרו פה מכנסי טייץ
אני מציעה גם לא לחפש תולעים באמצע הלילה (חויה קשה לכולם), אלא לתת ורמוקס.
להתקלח בכיף אחרי הגן.
להמציא שיר מצחיק וקליל לשטיפת ידיים.

ההורות כל הזמן מפגישה אותנו עם סוגיות אישיות לא פתורות.
לא צריך להבהל מזה או להרגיש אשמה
לוקחים בשתי ידיים את מה שעולה בקשר עם הילד, עוברים תהליך (בהדרכת הורים?) ויוצאים שלמים יותר.
אחלה תשובה😊משמעת עצמית
איך היית ממליצה לעזור לפעוטה בת 2.5 שמוצצת אצבע?אנונימית בהו"ל
להמשיך למצוץ...דיליה

לא שאלת אותי,

אבל נראה לי זה גיל מוקדם מידי לגמילה מאצבע.

חלק ילדים יוציאו בעצמם סביבות גיל 5

 

מסכימהתיתי2
עד שמשהו לא מאוחר מדי ברמה זועקת לשמיים, אני לא מתערבת...
ילדים הם לא מכונות ולא עובדים לפי ספר או הנחיות של טיפת חלב
ולרוב הלחץ והמתח סביבם רק מפריע לגמילה והתבגרות.

היתה לנו התמודדות עם כסיסת ציפורניים לא מזמן
ואני ניגשתי לזה קודם כל בתשומת לב עם עצמי לצורך הרגשי ממני כאמא (מה שהיה חסר באותו זמן - ובואו, כמעט תמיד חסר, רק שלא תמיד לילד זה מפריע)
התקשרתי למורה לברר מה קורה (ובאמת קרה, כמו שתמיד קורה, כנ"ל)
ואחרי שהייתי מכוונת לתת מענה רגשי מוגבר (בזמן איכות, בשיחה, בפינוקים, בתשומת לב מוגברת)
אז ברגע של פתיחות ונעימות גם דיברתי על זה עם הילדה. כשהיא לא מרגישה ממני שום חוסר שביעות רצון, אלא נטו שיחה על כך שאני רואה אותה, את הקושי שלה, את הלחץ שהיא מרגישה, את חוסר נעימות, ושמה לב שבזמנים האלה היא כוססת. וזה הכי מובן בעולם, גם לי יש תקופות כאלה (פה הבת שלי הפתיעה בכך ששמה לב - כי אצלי זה לא כסיסה אלא משהו אחר יוצא דופן שלא שמים לב אליו, והיא שמה לב). ואולי נמצא יחד דרכים אחרות להרגע. לשתות מים/לעצום עיניים/לנשום עמוק/להתקלח/לשמוע מוזיקה/לצייר/חיבוק מאמא/לספר לאמא.
במקרה הזה הצלחנו והיא הפסיקה לכסוס.
אבל האמת שאני מופתעת ומבחינתי הייתי מקבלת גם המשך...

בגיל 2.5 רק חיבוקים נשיקות ויחס חם.
התמודדות רגועה עם ההתנגדויות של הילדה.
ולתת שמות לרגשות שעולים
קודם כל תודהאנוונימית1
אני מסכימה איתך לחלוטין שזה עניין רגשי ולא רק טכני.
העניין הוא שגם כשניסיתי כמה פעמים לפתוח את השיח איתה ולשאול אותה, זה לא עזר. תיקפתי לה את הרגשות ואמרתי "זה ממש קשה להפסיק למצוץ אצבע. הבעיה היא שזה גורם לך לדברים לא נעימים כמו תולעים... מה את חושבת שיכול לעזור לך?" והמתוקה הזאת באמת חשבה איתי ביחד. והציעה לאכול קרח במקום. העניין הוא שזה לא ממש פרקטי. גם זה טיפה מסוכן שתוכל להיחנק על זה וגם זה לא נותן פתרון לגן... אני הצעתי לשים לה פלסטר והיא בתחילת היום מסכימה אבל מורידה אותו במהלך היום בגן כי היא רוצה את האצבע...
בקיצור. גם שיח רגוע וכנה לא עזר.
היא קטנה מדי לזה.תיתי2
בגיל שנתיים וחצי אין שום יכולת להכיל שני צדדים.
יש דחף, והדחף הוא עוצמתי וחד משמעי
היא לא מרגישה ולא מסוגלת לחשוב באותו הזמן על משהו אחר, בטח לא משהו קוגניטיבי ארוך טווח (יהיו לי תולעים...).
אולי בעוד שנה היא תוכל לחשוב תוך כדי "אמא תכעס"
אבל את לא רוצה שהיא תחשוב את זה,
וגם אז היא לא תוכל לעצור את עצמה.

מציצת אצבע בגיל שנתיים וחצי היא נורמלית, אפילו טבעית
זה עדיין גיל שצריך בו הרגעה אוראלית (באמצעות השפתיים והפה) בדומה להנקה בשלב מוקדם יותר.
החלופות יגיעו באופן טבעי ובלי לחץ. אם בגיל 4-5 היא תמשיך, אפשר *להתחיל* שיח על הצורך בהרגעה (או שזה בכלל יבוא משעמום) וחלופות. בהתאם לבשלות שלה - אם היא בכלל מסוגלת לראות שני צדדים. להתחיל בלבד, כי זה הדרגתי ותהליכי.
רק בגיל 7 יש ממש בשלות לאינטגרציה (הכלת שני צדדים/מחשבות/רגשות). וכמובן שגם אז אין הכוונה שמיד יודעים לבחור בצד הנכון... כמונו המבוגרים...

בגיל שנתיים וחצי רק חיבוקים, נשיקות, לתת שמות לרגשות (כל הרגשות וכמה שיותר), ולהתמודד בהצלחה עם ההתנגדויות (שזה נושא בפני עצמו).
אפשר למצוא דברים שעושים לה נעים. בלי קשר למציצת אצבע כדי לא ליצור לחץ. סתם כך בשבילה. כל שיח הנעים/לא נעים הוא חשוב.
היא בת 5...אנוונימית1
התבלבלתי בין האנונימיות...תיתי2
שני דברים בקצרה
א. לתחושתי הבת שלך מרגישה שיש "אישיו" כלפי הניקיון וההיגיינה שלה, כולל מציצת אצבע. ולכן גם אם השיחה עצמה היא "רגועה וכנה" המכלול קצת פחות, וזה בסדר וטבעי, אבל לכן אין אפקטיביות.
לשיחה רגועה וכנה צריך לבוא בלב רגוע וכנה. משוחרר מהמעמסה האישית ההורית סביב מה שקורה.
החוויה של השיחה צריכה להיות כחלק מחוויה שלימה של רוגע וכנות.
ב. שיח רגוע וכנה עדיין לא פותר ברגע צורך רגשי וגם לא "רק" הרגל... מלבד האישיוז ההורי, צריך לתת מענה לצורך הרגשי. להרחיב את האופציות שיש לה לצורך הרגעה.
למצוא יחד איתה מה מרגיע אותה, מה עושה לה טוב.
לרוץ? לנשום? עיסוי? מוזיקה? ציור? בישול? קריאה? מקלחת? התכרבלות? שיחה? משחק?
למצוא דרכים להרגע ביחד,
לפתח תקשורת אינטימית בין ההורה והילד על הקושי ועל הדרך להרגע
בלי קשר ישיר והרבה לפני השיח על המציצת אצבע עצמה, או כל סימפטום אחר...

אני מאמינה, ותאמיני לי שאני לא אמא מושלמת,
שכל דבר שקורה אצל הילד שלי מתחיל בעבודה אישית שלי.
ולכן ההורות היא הדבר הכי מהפכני ותובעני שיש. כי היא כל הזמן שמה מראה לעצמי ותובעת ממני עבודה אם אני רוצה לתת לילד שלי מענה מיטיבי.
ולכן גם כל הזמן אני פוגשת את החלקים הפחות שלמים שלי.
וגדלה משם.
מעריצה אמהות!!! וגם אותך. לא פשוט להיות כנה מול עצמך.
רק רוצה להגיד שאת נשמעת אמא מדהימהבארץ אהבתי
תמיד אוהבת לקרוא את ההודעות שלך, ממש לומדת ממך, ומתחברת מאוד להרבה מהדברים שאת כותבת...
תאמיני לי יש לי את האישיוז שליתיתי2אחרונה
ואת העבודה שלי
ואת ההעברה הבינדורית שלי
אולי פעם נכתוב על זה משהו


אם אני אמא טובה דיה, זה רק בזכות עבודה קשה קשה קשה ותהפוכות נפש
שום דבר לא בא בקלות.

כותבת את זה לא כי קשה לי לקבל מחמאות ולהגיד "תודה"
אלא כי זו האמת, ואני מאמינה שצריך לומר אותה.
אמהות היא אתגר עמוק לכולן.
כמה דגשיםתיתי2
* ילדה בת 5 לא יודעת איך אפשר להרגע, אנחנו צריכים להוביל אותה. להתנסות איתה באפשרויות במשך הזמן, בעיקר דווקא כשהיא רגועה, ואז להציע אותן כשהיא לא רגועה. במשך תקופה. יקח לה זמן להבין על עצמה מה עוזר לה, ועוד זמן להיות מסוגלת להגיד מה היא צריכה כדי להרגע.
* מה המטרה של השיח הכנה?
תשאלי את עצמך...
האם המטרה היא הפסקת הסימפטום?
האם המטרה היא לספר לה מה הסיכון של הסימפטום?
או שהמטרה היא להתחבר לעולמה הרגשי?
להיות שם איתה, בג'יפה שלה.
(וואי בחרתי את המילה באופן ספונטני, אבל היא כל כך כל כך מדוייקת!)
להיות איתה במתח, בלחץ, בחוסר השקט
ברצון להרגע בדרך הכי קלה ופשוטה
מכירה את ההרגשה הזאת בתוך עצמך?
תתחברי אליה...
ותכירי בתוך עצמך בקושי שלך עצמך לחולל שינוי כשאת במערבולת הפנימית.
ומה בכל זאת עוזר לך.
ואיך את מתגברת.
את אמא שלה, יש לכן קווי אופי דומים, העצות הכי טובות עבורה לאיך מתגברים ואיך מתמודדים - נמצאים בתוכך, אמא שלה.
תולעים יכולים לגרום לה להיות מעצבנת גם, תקראי...יאמי
פותחת יקרה!
דבר ראשון כל הכבוד על העלאת הדברים למודעות ועל הכתב זה הצעד הכי חשוב בדרך לפתרון!
קרה לי כמה פעמים שהיה לי תחושות מסויימות קשות כלפי אחד הילדים וכל עוד ניסיתי להתעלם ואפילו לא לעלות על בדל שפתיי מול בעלי זה רק התעמק ודיברתי על זה עם בעלי והתייעצתי זה ממש עזר.


ולגבי עצם העניין
כותבת לך אני הקטנה מהניסיון הצר שלי.. ממש התפעלתי מהתשובות של החכמות פה.
זה מה שהיה לנו.. לא יודעת אם רלוונטי אבל שווה לפתוח ת'ראש אולי יעזור..
כותבת לך מניסיון ארוך ומאתגר. לבת שלי יש תולעים "כרוניות" יש לה כל הזמן והיא דווקא מאוד אוהבת לשמור על היגיינה, לא מוצצת שום דבר חוץ מבקבוק, וזה התחיל לה כשעוד הייתה ב"חינוך ביתי" בגיל שנה וחצי. הייתה תקופה שהשקעתי בטירוף של ניקיון ואחרי כמה חודשים שזה לא זכרתי הפסקתי עם זה וזה ממש הקל עלי..
גם ההבנה שזה לא תלוי בהתנהגות שלי או שלה אלא שיש ילדים שזה פשוט לא עוזב אותם.. ואגב היא אוכלת מאוד בריא ואפילו לתקופה הפסקנו לגמרי סוכרים גם טבעיים לחלוטין וזה גם לא עזר.

עוד משהו, היא לא מגיבה לוורמוקס בכלל, רואים תולעים גם בשבוע הראשון והשני אחרי וורמוקס. ואפילו עוד משהו כמעט תמיד היא מתלוננת בלי שאני רואה תולעים אבל כן ראיתי הרבה פעמים כשהתלוננה אז אני יודעת שזה אמין.

אז הדבר החשוב ביותר שבגללו אני כותבת את המגילה הזו שהיא ילדה מהממת ומדהימה ברמות אחרות אבל כשהיא בתקופות עם תולעים היא פשוט אחרת לחלוטין! מעצבנת, לא מקשיבה, עצבנית, לא חיננית, בוכה הרבה ועוד דברים. ממש קשה לה חברתית ומבודדת בניגוד לקלות החברתית שיש לה בשאר הזמן. זה לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל ככה..
כשיש לה תולעים אני יוצאת מכל יום סחוטה נפשית..

אז בהתחלה כדי לשרוד את הלילות כל לילה היינו שמים לה שן שום אבל גם זה הפסיק לעזור וגם ראינו שזה ממש מכביד עליה במהלך הימים גם..

ואז רעיון גאוני של בעלי התחלנו לתת לה לאכול כל יום שום!

בהתחלה פירה טעים עם חמאה שבתוכו חצי שן שום כתושה, אח"כ תפו"א בתנור שבתוכם חתיכות שום קטנות וזה ממש הפך את המצב והיא חזרה כמעט תמיד להיות המהממת שהיא!
כשהיה לה קשה לאכול את זה הייתי מאכילה אותה כל בי"ס עם חתיכה של חטיף וגם מול סרטון שהיא רוצה, רק שתאכל כי זה היה משנה אותה ב180 מעלות. ואם זה מעניין אותך מצאנו עוד שיטה להאכיל אותה שום בקלות אבל לא כותבת מחשש לאאוטינג שנראלי כבר קרה (אם מישהי זיהתה אותי אשמח לדעת)..

ולגבי ההיגיינה עצמה זה חשוב בלי קשר..
אני תמיד משתדלת להאהיב את זה עליהם " וואי איך זה נעים שהידיים נקיות ומריחות טוב", "איזה כיף להיות עם תחתונים נקיות" וכאלה , וגם להסביר את ההיגיון ברוגע ,בחיוביות, ובלי רגש.." יש לנו מלא חיידקים על היידים, החיידקים גורמים למחלות", "כשנשאר קקי בטוסיק אז יש יותר תולעים כי יש להם מה לאכול ואז הם מציקות ;)" וכאלה..
ותחשבי שזה כמו שזה חשוב לטווח הארוך שהיא תאהב את הגוף שלה ותתייחס אליו בחיוביות אז חשוב שהיא תאהב לטפח אותו ממקום של שמחה, נעימות ותחושה של השקעה.. וכייפיות

מקווה ממש שעזרתי ושכתבתי בצורה נעימה ומעודדת
אני לא מנוסה בלתת עצות ארוכות..

בהצלחה ממש!!!
תודה ששיתפת, ממש חשוב לדעת שיש מקרים כאלו. אתם מהממים!מיואשת******
וואוואנוונימית1
נשמע סיוט עם התולעים!!
מה עשית אבל כשהיא לא מגיבה לוורמוקס?? בחיי איזה ייאוש!
אלופה ממש על הדרך שמצאתם להתמודד...
גאונים...אורין


יו את כ"כ כנה וזה יפה!רשש

אני אישית לא מרשה למצוץ מוצץ מעבר לגיל המתאים ובטח ובטח שלא למצוץ אגודל

זה לא נכון ולא בריא לילד לדעתי, לא נפשית ולא הגיינית

אז אני מטפלת בבעיה ואז ניצלת בעז"ה מהתוצאות הלא נעימות שלה

אולי בתור התחלה תתרכזי בלגמול ממציצת אצבע? (ללמד לשטוף בסבון זה לא ממש הגיוני, היא קטנה)

למשל אפשר לשים מרה על האצבע, במקביל לעשות מבצעים

או לקבוע שמוצצים אצבע רק במיטה אחרי הרחצה או בכיסא/כורסא ספציפי אחרי שטיפת ידיים

 

לגבי הפישפוש בגוף - לא מבינה כ"כ את הפרשנות המוזרה הזו (שאני יודעת שרווחת בקרב אנשי מקצוע)

הרי לבנים לא נאפשר לעשות זאת, אז למה לבנות זה סביר?

ממליצה מאוד לגרוב גרביונים בקביעות (חורף וקיץ) שמעתי מגננות (וראיתי בעצמי) שזה ממש מונע את התופעה

 

לגבי תולעים - תני לה לאכול שום חי בקביעות (מרוסק עם עגבניות מגורדות למשל)

זה מצד אחד מונע מאוד מאוד ומצד שני קצת לא טעים ואז תסבירי שמי שמוצצת אצבע לא נקיה זה מה שקורה לה

 

בשורה התחתונה בעייני הכי חמור וגרוע עבורה שאת נדחית ממנה (לא שזה לא בסדר מצידך, אלא שזה הפסד עבורה), ולכן עדיף בהחלט לפעול באמצעים קשים יחסית (החל מגרביונים בקיץ וכלה בעונש אם מוצצת אצבע מחוץ למקומות או הזמנים שהגדרת) כדי שתהיה נקייה ונעימה. דעי לך שאם את חשה ככה אז הגננת כנראה עוד יותר, ובשנה הבאה גם החברות, וזה ממש לא טובת הילדה.

 

את כנראה אמא מהממת עם לב נקי וכן! הרבה הצלחה!!

כמו שאמרתי קודםאנוונימית1
ניסיתי בכל האמצעים...

קטע שאת אומרת "אני לא מרשה למצוץ אצבע" כאילו זה לגמרי תלוי בהורים

הרי ברור שאני לא רוצה ונמאס לי מזה. מה לעשות שכל המרה שבעולם לא עזר (היא פשוט התרגלה לטעם) וגם פרס שווה שהראינו לה שהיא תקבל כשהיא תיגמל מהאצבע, או שהטלנו סנקציה שהיא לא יכולה לשבת על הספה כשאנחנו מקריאים לה ספר כשהיא מוצצת, וגם אמרנו לה שהיא מקבלת תולעים וסובלת מזה בגלל שהיא מוצצת אצבע...
תשמעי הלוואי והיה פתרון קסם לגמול אותה. כמו שאת רואה ניסינו...
אההה לא קלטתי שניסית ב-א-מ-ת את הכלרשש

מכירה לפעמים כאלו שלא באמת מנסים אבל חושבים שניסו?

חייבת לציין שאחי מצץ אצבע עד סוף בית ספר, אבל לא בקטע מגעיל

אז אין לי משו חכם לאמר

חוץ מלאכול שום - גדלתי עם זה (ולא מצצתי אצבע, זה סתם טבע להידבק יותר)

לנסות להפסיק עם האצבע על ידי הפתעה או לשים שם חומר שעוזררויטל.

בקשר לתולעים לנסות על ידי תרופה מתאימה,

ויקרה תני לה המון אהבה והיא תחזיר לך בגדול

לא נראה לי שמציצת אצבע קשורה לתולעיםדיליה

אצלי סובלים מתולעים מידי פעם 

חוץ מילד אחד, ההוא שמוצץ אצבע.... 

לכן זה לא נרהא לי קשור למרות שדוגמא אחת כמובן לא מעידה על הכלל.

עוד שיתופון בעניין. בן ה9 מצץ אצבע עד לפני חודש, וכעת בעזרת המורה שלו (נעשה בינהם בלי שיתוף שלנו בצורה מדהימה!!) הפסיק למצוץ אצבע (פעם בשבוע הוא מחליף לו פלסטר ומצ'פר אותו) 

אבל בחודש הזה היו לו כמה פעמים שבערב ברח לו קצת קטנים במכנסיים (עברנו איתו גמילה מאוד ארוכה ומאתגרת שהסתיימה בגיל 6...) אז רק אומרת שלמצוץ אצבע הוא מענה רגשי שלפעמים ילדים ימצאו לו תחליף. 

לא נורא גם זה כבר מאחורינו וזו הייתה רגרסיה קצרה יחסית ב"ה, אבל גיל 5 הוא עדיין ממש רגיש.

אני רק - תודה לך על השרשור הזהקמה ש.
בס״ד

ולכל המגיבות לגבי מציצת האצבע...
אני מחכימה מהתשובות שלכן, תודה רבה ❤️
ממליצה על שפריצר בשרותים. טוב גם למבוגרים והופך את שטיפת הילאורין

הילדה אחרי שירותים ללא מגעילה

המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמתאחרונה

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...