הלכתי לאיבוד!!!באר מרים
פתאום גיליתי שהלכתי לעצמי לאיבוד..

בהתחלה הייתי אני.
והיו לי הרבה חברות.
והייתי מאוד פעילה בהמון תחומים.
והיו לי המון תחביבים,
וחלומות, ודיעות, ואידאלים..

ואז התחתנתי.
והיינו אנחנו. זוג צעיר.
הרגשנו על אי בודד.
והיו החלומות שלנו, האידאלים שלנו, וביררנו המון את הרצונות והדיעות שלנו.
ולא היה לי הרבה מקום ופנאי לאף אחד אחר וגם לא לעיסוקים פרטיים.

ואז הגיעו הילדים.
והיה לי עמוס. ממש. וצפוף..
ותמיד הייתי בהריון או בהנקה או שניהם ביחד.
ורוב הזמן לא עבדתי אלא הייתי בבית עם ילד.
או שניים. או עם בטן...
ןהחברןת שלי היו האמהות של החברים של הילדים שלי.
ונפגשנו בגינה מפגשים אקראיים ודיברנו על גידול ילדים.
וככל שהיו לנו יותר ילדים בגנים או בכיתות משותפות - נהיינו יותר חברות. כי חלק ניכר מהקשר היה מסביב ל "מי יעזור לי להוציא את הילד בצהריים" ו"אצל מי אפשר להשאיר ילדים כשאני הולכת עם הגדול לרופא שיניים" וכדומה..
והאירועים החברתיים שלי היו: מסיבת סידור, וחומש, וחנוכה, וערב הורים, וערב אמהות, ושם פגשתי את ה"חברות שחי" ויכולנו לשוחח על הילדים וענייני התלמוד תוקה..
והמכנה המשותף העיקרי היה שותפות לדרך: הורים ששלחו לאותו תלמוד תורה, לאותם חוגים, הבתים שלהם היו מספיק "נקיים" בשביל החינוך שלנו, אכלו אותם הכשרים..
ןמעט הזמן הפנוי שעוד היה לי הוקדש כולו לשימור הזוגיות.
האירועים והבילויים שלי היו ערבי נשים אקראיים בישוב, ולפי התוכן שהביאו לערבים האלה כך נראו חיי התרבות שלי..

ואז הילדים גדלו..
ואני כבר לא יוצאת איתם לגינה (שולחת אותם עם הבת הגדולה)
וגם מי שפעם הילדים למדו ביחד, היום כל אחד הלך לישיבה אחרת והחיים התפצלו..
והבנים שלי "דוסים" כולם.. ושל אחרים חלקם סטו מן הדרך ואני מרגישה שיש אמהות שכואב להן לראות את המשפחה שלנו.. ולכן גם לא מדברת על הילדים כדי לא להכאיב עם ה"צרות של הדוסים" שלי..
ובעלי רב קהילה אז אפילו אם אני טורחת ללכת לבית הכנסת אני פחות מגיעה לשם כחברה ויותר "בתפקיד" של אשת הרב..
ועדין עמוס.. ואפילו יותר..
ואין לח בכלל זמן לצאת בערבים לשיעורים או חוגים כי יש מתבגרים שצריכים את אמא במיוחד בשעות האלה..
והזמן שלי מתבזבז עם כמויות ענק של כביסות ובלאגן..
ושיעורי בית.. ואבחונים.. ורופאים.. ובעיות חברתיות..

ויצאתי לעבוד בחצי משרה.. ואפילו בסביבה דוסית.. אבל אני היחידה המבוגרת ועובדות איתי צעירות שרק התחתנו ונמצאות בשלבי טיטולים..
ופחות מעניין אותי נושאי השיחה שלהן..
ואני מרגישה בכל מקום שברגע שאני מספרת כמה ילדים יש לי כבר מסתכלים עלי כמו עב"ם ומתרחקים ממני..
סוג של תמהיל של ביקורת והערצה על גודל המשפחה שלי..
ואני אמורה להיות ה"מנוסה" וה"יודעת כל" וה"רבנית" - ואני ממש לא!!!
ואם אני לרגע משתפת בקושי או חולשה ישר אני מקבלת עקיצןת על מספר הילדים והצפיפןת שלהם.. כאילו שמי שיש לה שלושה ברווחים גדולים לא חווה שום קושי..

ןיש לי שכנות נחמדות בשביל להשאיל מהן חלב וביצים ואפילו לפטפט, אבל העולם הרוחנח שלנו לא ממש משותף ואין לי קשר עמוק איתן..

ונשארתי לבד.

אני לא יודעת מי החברות שלי.. והאם יש בכלל כאלה?
אני לא יודעת מה התחביבים שלי.. מה הרצונות שלי.. מה אני אוהבת..

ןהגיסות שלי ממש לא לטעמי..
למדתי להסתדר איתם, אבל קשרים שטחיים של שלום שלום שלא נותנים לי מענה..
והמשפחות גדולות ורחוקות אז ממש כמעט שלא נפגשים..

מרגישה ממש בודדה ושזה נופל על בעלי..
כי את כל הקשרים שאין לי אני מחפשת אצלו
וזה לא נכון ומעיק..
אבל אני כל כך לבד..

ואפילן לא יודעת מה בעצם אני מחפשת..
הלכתי לאיבוד כבר אמרתי?

שאלתי את עצמי אם הייתי יוצאת לנופש מה הייתי רוצה לעשות, והתשובות היחידות שעלו לי הן מה בעלי היה נהנה ממנו או מה היה לי כיף לעשות עם הילדים, אבל אין לי שום רעיון מה *אני* רוצה..
כנ"ל לגבי תחביבים, או חוגים, או שיעורים - אני ממש לא יודעת לענות על השאלה מה *אני* רוצה לעשות בזמני הפנוי.. (לא שממש יש לי כזה אבל בשביל השאלה..)

אז איפה אני ומה נשאר ממני?

ממש מרגישה שנאבדתי לעצמי..

מחכה שמנוסות ממני יגיבומכחול
בינתיים רק שולחת לך חיבוק, ואומרת לך שיש לך פה מעריצה שתמיד שמחה לקרוא אותך, והיתה שמחה להכיר אותך גם במציאות ❤️
תודה רבה על החיבוק!באר מרים
ואחת הבעיות שלי היא שבקלות אני יכולה בתור אשת רב וכשיש לי רקע תורני בעצמי להתחיל ללמד שיעורים בקהילה, אבל אז יהיו לי תלמידות ו"מעריצות" (לא ממש אבל הבנת את הכוונה..) אבל בעצם אני מחפשת חברות שאני יכולה להיעזר בהן ולא רק ההיפך..
הגיוני לגמרימכחול
❤️
וואי בא לי להיות חברה שלך!!רקלרגעכאן
למרות שאני בשלב הטיטולים עדיין

פשוט כי אני מבינה אותך ממש
וגם לי חסר ויש געגוע בלב
לחברות ..כמו שהיה פעם ברווקות...לשיחות נפש עמוקות
לכיף יחד להקשבה
משהו שלא קורה ביברויות של נשואות

ומזדהה עם הרבה ממה שכתבת אפילו שיש לי ''רק ''חצי ממספר הילדים שלך אולי(לא יודעת בדיוק חח)


אבל .. יש דרך לגעת חזרה בעצמך
כי כשאת תהי מחוברת לעצמך שלך
אז הכל ירגיש אחרת.

בכנות מתוך המקצוע שלי -עובדת בתחום טיפולי.. רואה שזה ממש מדהים כמה תזוזה וחיות יש לנו מלהתחבר חזרה לא י שלנו ולרצונות ולחלומות שלנו.

יש לי גם המלצה על מאמנת מקסימה שמתעסקת בדיוק עם נשים בשלב המעבר- בדיוק מה שתארת. .ההתמקמות מחדש אחרי שהילדים קצת גדלו..
ממש צודקת!באר מרים
נראה לי שאני ממש צריכה לקחת יום חופש ולצאת ל"נופש" עם עצמי כדי להתבונן ולקבל כמה החלטות פנימיות לגבי החיים שלי..
למצוא חברות זה מורכב ולוקח זמןoo
אבל אפשר בתור התחלה למצוא ספורט אהוב ולעשות אותו באופן קבוע אפילו לבד.

למצוא תחביב שאפשר לעשות לבד אפילו בבית אומנות כלשהי/ קריאה/ צפייה במשהו

וגם אם לא ברור לך מה מענין אותך, אפשר לנסות, ואם הולך טוב אז להמשיך.

לבילויים באמת באסה לצאת לבד. לי היו שנים בלי משהי לצאת איתה, אח״כ התחלתי לצאת עם אחותי וגם מצאתי קצת חברות
ספורט זה לא הצד החזק שלי.. 🥺באר מרים
ואולי לכן גם המשקל שלי בהתאם..

אבל כן. צריכה לחזור למצוא מה אני רוצה לעשות כתחביב..

אני באמת ממש אוהבת לקרוא אבל זה שואב אותי וגוזל ממני זמן יקר..
זו בדיוק המטרה של תחביבoo
לשאוב ולמלא את הזמן בהנאה שלך
וואו אלופה שאת🥰🥰🥰מותק 27
מזדהה איתך בחלק ממה שכתבת- בעניין החברות..
היו לי מלאא חברות, מכל רחבי הארץ, והיום, מה נשאר.. כלום כמעט.. אולי אחת שגרה בעיר לידי, אבל גם לא קשר יותר מידי.. שיחה פעם ב...


גם מתגעגעת לתקופות האלו של השחנשים עפ החברות שפתאום כל אחת במקןם אחר במצב אחר- רווקות, נשואות עם ילדים בלי ילדים וכו..

והגיעו הילדיפ כמו שאת כותבת, ואז מוצאת את עצמי בשלב הזה של הטיטולים-הנקה- הריון ומה שביניהם...
אמנם נכון, אני עובדת ובמשרה מלאה ויש שם חברות, אבל לא הסגנון שלי מבחינה דתית.. כמו שאת אומרת על השכנות.. מבינה אותך ממש.. שכנות, אין בכלל מה... לא מצאנו עדיין פה באזור..
הכרתי חברה אחת ממש התחברנו ובסוף הם עברו לעיר אחרת באזור אחר בארץ אז נשאר קשר טלפוני..

גיסות? אין.. כלומר יש לבעלי אחות אחת אבל לא מתראים איתה ולא מדברים כי אין לה אפשרות להודעות בטלפון...

אחיות שלי? כל אחת בעולם משלה... עכשיו הקטנה מתגייסת, אחת רווקה עוד לא מצאה את עצמה, ועוד אחת נשואה כרגע בלי ילדים עדיין, בעזרת ה'. אז כל אחת אמנם במקום שלה בחיים, אך אנחנו כן בקשר..

וממש מפחדת להגיע לשלב הזה שפתאום אין ללכת לגן משחקים, אין גינה משותפת כי כבר יגדלו הילדים.. ואז ... איזה חברות יהיו? אני כאילו במחשבות כבר שם....
ממש ממש..באר מרים
וגם..

החברות שלי כאן בישוב גם הן גדלו והתפתחו, וכשאני מתבוננת על ה"קבוצה" החברתית של האימהות שהתאימה לי לפני עשר שנים ושלכאורה הן עדין החברות שלי גם כיום אני פחות ופחות מוצאת בהן ענין..

מרגישה שהן קבוצת ה"ותיקות" בישוב, ויש בהן משהו שמתפרש אצלי כקצת "סנובי" ביחס לנשים אחרות שקצת פחות ב"שטנץ" של הישוב.. וזה פחות ופחות עושה לי חשק להיות שייכת אליהן..

מצד שני, אם לא הן אז מי כן?
אני חושבת שהלכת לאיבוד כי אין לך מקור להתמלא ממנו בעצמךהמקורית
את מרגישה ריקה ושאת כל הזמן במקום שאת צריכה לתת, בין אם מתוקף תפקידך כאמא או כאשת הרב או המתחזקת הבית או של הדברים האחרים, וממה את מקבלת כדי להתמלא בעצמך? כי בין שלל תארייך נמצא גם האינדיבידואל שאת, באר מרים, שטובע בתוך ערימות הכביסות, הניקיונות, הקניות, הבישולים, והשגרה והמחויבות המבורכת מאוד אך שוחקת באותה מידה.
את נמצאת בשלב של חיפוש. וזה טוב שאת עושה את זה עכשיו. (שלא לומר חבל שלא קודם)
את צריכה זמן עם עצמך לחשוב מה יעשה לך טוב. אפילו לנסות ולשלול כל מיני אופציות עד שתגיעי לדבר הזה שאת מרגישה שהוא רק שלך, שמאפשר לך להתחבר לעצמך בחזרה ולמלא את הצורך הזה.
אל תכבי הצורך הפנימי הזה כי את לא מצליחה לדקור את הנקודה או כי יש כרגע כל מיני כשלים טכניים בדרך כמו זמן פנוי, זה יבוא על פתרונו ברגע שתביני קודם מה את צריכה.
כל מילה.באר מרים
כמו שכותב הרב קוק:
"ראשית התשובה - שישוב האדם אל עצמו"..

אז אני צריכה להתחיל את הדרך לשם..
אבל קצת מפחיד לראות מה אגלה בדרך..
כנראה שאני צריכה להיפרד מהרבה עטיפות שעטפתי את עצמי בהן לאורך השנים וכבר לא שייכות לי..
ברור, זה תהליך נפשי ומעשיהמקורית
לאט לאט ❤️
כתבת כל כך נוגעאורוש3
ומרגישה כמוך הרבה פעמים למרות שאני רחוקה שנות אור ממספר הילדים. פשוט טובעת בין הבית לעבודה. ולצערי דווקא אצלי הזוגיות הכי נדחקת. ואת עצמי שכחתי גם רוב הזמן. אין לי המלצה חכמה במיוחד. אז חיבוק. הלוואי שלמישהי תהיה עצה חכמה.
תודה על החיבוק.. שמחה שנגעתי..באר מרים
וממש אל תזניחי את הזוגיות!!!
זה העוגן הכי חשוב ומשמעותי לאורך השנים..

בסוף, לטוב ולרע, שניכם ביחד על אותה סירה לאורך ימים ושנים..
תודה יקרהאורוש3
אני ממש ממש זוכרת עמוק דברים שכתבת. אני פשוט לא מצליחה ליישם. שנינו עובדים טרפת.
וואו.מזלטוב
אז קודם כל חשוב שתשמעי את עצמך כמה שהחיים שלך מלאים, מלאים בחיי המשפחה שהקמת, ועוד מעט (הזמן עובר מהר..)הם יתמלאו בכלות ובעולם שלם שיעסיק אותך.
זה מופלא. ונפלא. ועולם שלם.
חוץ מזה. אני ממש כן חושבת שטוב שאת עוצרת וחושבת על עצמך!! אבל אל תפלי מהמחשבה הזאת, נראה לי שרוב הנשים מגיעות לנקודה הזאת בחיים אחרי המרתון של גידול הקטנים שואלות, היי מה קורה איתי.
לא סתם רואים הרבה נשים בשלב הזה שמתחילות ללמוד פתאום... ((אני מכירה שתי נשים נפלאות שקצת אחרי השלב שלך למדו סיעוד ונהיו אחיות))
ומהמקום הזה של המודעות העצמית, את רק תצמחי...
תעשי חשיבה עמוקה מה ימלא אותך ולאן את שואפת ואז עופי על זה..

בהצלחה יקרה
דוקא הקטע של הכלות העתידיות ממש ממש מלחיץ אותי..באר מרים
קוראת את כל השרשורים של התלונות על החמות וחושבת לעצמי מה יאמרו עלי הכלות שלי..
הרי הבית שלי תמיד מבולגן, ורועש אצלנו.. והבית יחסית קטן.. והרבה אנשים..
ולכי תדעי מה עוד יםריע להן..
ואיך אדע לבנות מערכת יחסים עם מישהי שקטנה ממני ב25 שנה ולגמרי שונה ממני..
ואיך אדע להיפרד נכון מהבנים שלי ולתת לאישה אחרת את זכות הקדימה בחיים שלהם..

אני מאוד יודעת לאן מעניין אותי להתפתח הלאה מבחינה מקצועית..
אבל עוד יקח לזה כמה שנים.
וזה לא יתן מענה לצורך החברתי שלי וגם לי קשור לרצונות ולזמן הפנוי שלי..
וואי כל-כך מזדהה עם התהיות והחששות שלך לגבי הכלות העתידיותקמה ש.
בס״ד

בע״ה...

זה נפלא שאת יודעת לאן את רוצה להתפתח מקצועית, זה כבר ענק!! האם יש צעד כלשהו לקראת זה שאת יכולה לעשות כבר עכשיו?
צעדים ממש קטנים..באר מרים
אולי עוד חמש שנים כשהילדים באמת יותר יגדלו אוכל באמת לעשות שינוי..
הייתי מתחילה מלאמץ תחביבמיואשת******
אוף כואבת לי היד ואני כותבת כל מילה בקושי רב
סליחה על התמצות
תתחילי בקטן
משהו אחד שבא לך
תחפשי ותתענייני
ותתחילי
לאט לאט זה יבוא
את נשמעת לי מאד נורמלית וזה קורה לכולן בשלב כלשהו, אולי קרה לך מאוחר יחסית כי היית עסוקה בה
אכן כן..באר מרים
הבעיה אני טיפוס די רציני ודוסית ותחביבים כל הזמן מראים לי כמו בזבוז זמן..

צריכה פטיש על הראש בנושא הזה..
אז אולי תחביב שמחובר לקודש או לאידיאליםלהשתמח
לדוג'
אם לצייר- אז לעטר פסוקים
אם לקרוא- אז ספרים על דמויות מופת שנותנים השראה
אם לנגן- אז ניגונים מרוממים
קודם כל קבלי פטיש!מיואשת******
דבר שני יש תחביבים שיוצאים מהם דברים שימושיים ואז זה ממש לא בזבוז זמן
למשל נגינה- להכניס מוזיקה הביתה זה נפלא
רקמה- יכולה למשל מפית לחלות
סריגה- כובעים וצעיפים לילדים
אלבומים דיגיטליים- תוצרים מעלפים הילדים מאושרים
שיעור תורה- ממלא את הנפש ומאפשר להעניק הלאה חוסן רוחני
התעמלות- עושה מצב רוח ובריא לגוף


בעצם קשה לי לחשוב כרגע על תחביב שהוא בזבוז זמן , באמת מהכל יוצא דברים טובים ממש
תודקת..באר מרים
יש לי רעיון בשבילךמכחול
מה עם התנדבות?
יש אישה יקרה שצריכה עזרה. אמא למשפחה ברוכת ילדים, אשת רב, מטפלת בבית מלא פעילות 24/7, ועוד עובדת מחוץ לבית. הכל טוב, רק שמישהו צריך לדאוג לאישה עצמה, כדי שיהיה לה כוח, בשבילה ובשביל כל אלו שתלויים בה.
צריך להקדיש לה זמן, לשמוע אותה, לראות מה היא באמת צריכה, ולשדר לה שהיא עצמה חשובה.

תוכלי לפנות לזה זמן? זה יהיה ממש חסד עם אישה יקרה יקרה!
איי איי איי. גאונה 💕מיואשת******
🤣🤣🤣באר מרים
מתואמת
שכחת להוסיף שהאישה הזו זקוקה ל"ריפוי בעיסוק", ושלא יזיק לה לעשות קצת יצירות וכדומה, אפילו אם הן לא שימושיות בעליל
וואו... השארת אותי פעורת פה ומחשבה עם כל מה שתיארת...מתואמת
מזדהה קצת עם חלק מהדברים. אבל רק קצת. ולו רק כיוון שאני בהחלט יודעת מה אני רוצה לעשות עם הזמן הפנוי שלי - אם נופל לידיי כזה.
נשמע שבזה את צריכה להתחיל. למצוא לעצמך תחביב או משהו אחר מעבר לבית ולילדים. אולי אפילו ללכת לאימון אישי בשביל זה. (ועצם זה שתפני זמן לאימון האישי - כבר ייתן לך מקום לעצמך...)
מה שכן - אני לא חושבת שאת צריכה לחוש שהלכת לאיבוד בכל השנים שבהן גידלת ילדים. זו פשוט הייתה מהות מסוג מסוים. והגיוני שעכשיו תחפשי לעצמך מהות חדשה. אנחנו בני אדם, לא חפצים שאינם משתנים, אנחנו לובשים ופושטים צורה כל הזמן, וזה בסדר שנשנה כיוון ודרך חיים ואפילו אישיות.
ובעניין החברתי - יכול להיות שקבוצות וירטואליות (עם מפגשים ממשיים מדי פעם) של נשות רבנים יוכלו להתאים לך? מניחה שתוכלי למצוא משהו כזה... (ואולי-אולי אוכל לעזור לך בזה - בעלי מכיר קבוצות כאלה של רבנים...)
בכל אופן, בנושא הזה אני באמת מעריצה אותך (ואני מקווה שזה בסדר שאני אומרת את זה...) אני לא הייתי מסוגלת לעמוד במקום של "רבנית"... והודעתי את זה לבעלי, ולכן אנחנו נשארים במקום מרובה-הרבנים שלנו, שבו בעלי לא יכול להפוך לרב אף שיש לו פוטנציאל...
בהצלחה במציאת עצמך ובהוצאת עצמך מ"איבוד"!
תודה! אבל..באר מרים
פחות מחפשת מפגשים וירטואליים..
יותר מחפשת קשרים אחד על אחד אמיתיים.

וכן. שונאת להיות "אשת הרב" ולגמרי מבינה אותך..
מוכנה לגמרי לוותר על זה בחיים שלי..

השאלה אם יש סיכוי למצוא קשרים כאלה באזורך...מתואמת
לפעמים הווירטואלי יכול לספק מעט כשאין קשר ממשי... אבל אולי זו רק אני
את נשמעת אישה כלל ישראליתאמונתיך

את מתארת את עצמך כמו הכח של חוה אמנו- את מחיה את הסובביך אותך וזה מהות חייך.

זוגיות, ילדים, קהילה, אידיאלים.

ובעצם כל אלה זה את. את הרבה מעבר לתחביבים ולטיול המהנה. את נהנית כשהאחרים נהנים וטוב לך

כשטוב למשפחה שלך. והשאלה שלך היא בעומק מה עבודת ה' שלך כרגע? אחרי שהתחתני ואחרי שהילדים גדלו

(אבל יש לך עוד קטנים...) ואחרי שביררתי את האידיאלים שלי ואת הדרך שלי בחינוך הילדים...

בנקודת זמן הזאת בעצם נשארתי לבד?

תחביב או ספורט זה מדהים ואפילו חובה, אבל לא ממלא את שאלת המהות.

במקומך הייתי מתחילה סדר לימוד אישי במשהו שדרכו תתברר לי נקודת החסר שלי.

לדוג' מסילת ישרים, נתיבות שלום, ללמוד על בית המקדש, ספר אחר באמונה או במחשבה שתעורר בך את נקודת המהות. 

אומרים שאת התשובות מוצאים בתוך הלימוד תורה.
או רעיון אחר למצוא חברה שהיא פחות או יותר בשלב שלך בחיים ולעשות איתה חברותא בנושאים האלה.

ולברר את המהות שלכן בתקופה הזאת. 

ממש התחברתי! כ"כ אמיתי נכון!!!אם מאושרת
יש בעולם המערבי ( פוסט מודרניזם?)
מחשבה מוטעית שחילחלה אלינו שהאני היא ישות עצמית.
זה ממש מדהים שאת כותבת שבעלך הוא ה"חברה " שלך- זה ממש אידיאלי. -( יש על זה פירוש יפה- "אשת חבר",אבל אני לא זוכרת בדיוק)
כשאת מנסה לחשוב על תחביבים/חברות ואין לך זמן- אולי אין סיבה לחשוב מחשבות חסרות אחיזה במציאות?
תסתכלי על מה שאת מלאה בו כל היום- אני תמיד נדהמת מההכלה שלך של הילדים מתפעול הבית- אז את יכולה להגדיר לך תחביבים מתוך זה-
סתם דוגמא- במקום לחפש תחביב חיצוני-" אני אוהבת לצלול ולחפש אלמוגים" תמצאי אצלך - " אני אוהבת לשבת עם המתבגרים שלי לשחנ"ש לילי"."אני אוהבת ללכת לקורס אומנות ופיסול בפימו" תגלי שאת מכינה עוגות מיוחדות...
ועוד מחשבה - שחשבתי על עצמי- אני לא מכירה אותך כדי לדעת אם מתאים לך- כשעוברים תקופה קשה/עמוסה מסיקים מסקנות מתוך חולשה ולרוב הן לא נכונות.
אולי את צריכה עכשיו לנשום קצת אוויר לעצמך להתרענן ואז לפקוח את העיניים ולראות סביבך איזה עולם מדהים הקמת סביבך?
בטח תמצאי חברות ותחביבים שכן יש לך.
את נשמעת אשה כ"כ מיוחדת שנראה לי שמכל הנשים שפגשת בחייך בוודאי היו כמה חברות שראו את המיוחדות שלך ושמרו על קשר, ומבחינתי קשר זה גם הודעה פעם ב-... שיחה לעיתים רחוקות,אבל הידיעה בנפש שיש מישהי שאוהבת אותך ואת חשובה לה שומרים על קשר רחוק.
הרי במילא אין לך זמן עכשיו- אז כשתגיעי לשלב הזה יצא כבר שתשמרי על קשר יותר תדיר.

מסכימה מאןד!באר מרים
את נוגעת בנקודה די שורשית ואמיתי.

אני חייבת לחזןר ולמצוא את הנקודה שמחייה אותי בלימוד תורה וממנה לחזור להיבנות..

ולוקחת לתשומת ליבי את הרעיון של החברותא..
קשה לי לחשוב על מישהי מתאימה אבל אולי תהיה לי הפתעה..
אם תרצי פשוט תשאלי, אני בטוחה שיהיו פה בנות שישמחונפש חיה.
להיות חברותא איתך
חשבת על חברותא עם מישהי שמחפשת להתחזק?מיואשת******
שמעתי שיש מיזמים טלפוניים כאלו
ויש לך המון המון מה לתת. ונתינה זה אחד הדברים הממלאים את הנפש ומביאים שמחה לחיים
סתם רעיון
אכן רעיון..באר מרים
מצטרפת לרעיון, מצרפת קישור מתאיםבארץ אהבתי
https://www.karovelay.co.il/%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/
מיזם מהמם של התאמת חברותות, בקישור פה ממלאים את הפרטים, די מהר מתקשרים אלייך ושואלים אותך מה את מחפשת ומתאימים חברותא מתאימה ללא תמיד מוצאים חברותא מיד, אבל הם זוכרים ומוצאים..).
וואוקמה ש.

בס''ד

 

ממש העברת לנו את התחושות! חיבוק באר מרים המדהימה!

 

אני הקטנה רק רוצה להגיד לך: ''אל תבהלי''.

התחושה היא חזקה ומטלטלת.

אבל יש בה משהו נורא בריא.

 

זה כמו מחשב שעבד יופי עם תוכנה מסויימת.

ועכשיו הגיע הזמן להתעדכן ולהשתדגר לגרסה חדשה יותר, שיותר מתאימה לפונקציות החדשות שהוא נדרש לבצע.

 

אני חושבת שהתחושה הזאת באה לומר לך שמה שהיה נכון ומעולה בשבילך עד עכשיו כבר פחות עדכני.

ושהגיע הזמן להתקדם לגרסה הבאה של החיים שלך.

 

ובעיניי זה נפלא שזה תופס אותי סביב שנות ה-40 לחייך, ולא 10-15 שנים אח''כ (כמו שקרה לקרובת משפחה אהובה שלי שגם הייתה עקרת בית רוב שנות חייה).

 

נראה לי שמהרגע שתצליחי להרגיע את הבהלה הזאת שאוחזת בך,

כשתזכרי כמה את מדהימה על כל מה שבנית (לא אומרת ששכחת, אבל נשמע שהערב זה טיפה נדחק לך הצידה)

כשתזכרי שהחיים תמיד דינמיים, תמיד בתנועה, ועוד יותר בדור כמו שלנו

כשתסכימי להאמין שלא הגעת למבוי סתום חלילה, אלא שאת רק בפתח של התחלות חדשות ומרגשות

--

אז כבר תמצאי את הדרכים להתחבר בחזרה לקולות הפנימיים שלך (אלו שאת כבר לא שומעת אותם כרגע)

ושכבר תמצאי את השבילים שיעזרו לך ליישם ולהגשים את כל מה שלא ממש היה לו מקום עד היום.

 

 

 

את ממש-ממש צעירה ובע''ה כל החיים עוד לפנייך, וזאת בשורה מאד מרגיעה ומשמחת 🤗

יש לי ביטחון גדול מאד שעוד תמצאי את עצמך בחזרה, ושזה יהיה מדהים בע''ה.

 

 

 

חיבוק גדול יקירתנו ❤

תודה רבה על האמון, קמה..באר מרים
זה בהחלט כמו לפשוט צורה וללבוש מחדש..
תודה ענקית לכולן!!באר מרים
היתה כאן הערב שעת השכבה קשה וארוכההההההה.

עייפה מכדי להגיב לכל מה שנאמר.

אמרתן דברים חכמים.

אשתדל בע"ה להתייחס באופן מפורט מחר.

שוב תודה!
נוגע כל כך! כתבת מיוחד וממש התחברתי לתחושות.אמא שמחה????
חשבתי על 2 עניינים:
1. למצוא תחביבים כיפיים ואפשריים. מהכנת עוגות/פוטיפרים וכד', דרך סריגה או תמונה מחוטים, או עבודה בעץ- שנותנת אויר בעיני.
2. לא פחות חשוב מכך, לנסות למצוא בקהילה חברה או שתיים שרואה *אותך* כאדם, כאשה, ולא רק אותך בתפקידך, ואיתה- להעמיק את הקשר.
אותי מצאה מישהי כזאת, וזה נותן הרבה!
כל הכבוד לך על הכל, ועל המודעות!
בהצלחה!
אכן..באר מרים
בעיקר מה שאמרת על חברה..

אבל זה קשה לי פתאום להתחיל לחפש..

במיוחד שאני פחות באה במגע יומיומי עם נשים בקהילה כרגע.. אז יש פחות הזדמנויות..
כתבת כלכך נוגה ומדויקמתחדשת11

חיבוקים
וואו... תארת אותי ממשסבלנות 12
מזדהה כל כך גם אם הפרטים קצת שונים... זה נושא שמטריד אותי ותהיתי מה יהיה בעוד כמה שנים... מרגישה שאשאר לבד
חיבוק..באר מרים
ממש כואב לי מה שכתבתאורחת רבתא

שאת נותנת לילדים שלך ללכת רק לאנשים שאוכלים את אותם ההכשרים כמוך. כאילו הכשרים שונים הם טרף ומי שאוכל אותם לא ראוי להיות בחברתך. ככה בדיוק עם אחד הופך להיות אגודות אגודות.

לדעתי ההערה הזו לא רלוונטית וממש לא במקוםהמקורית
כאילו סליחה, אבל מה הקשר בין מה שהיא פתחה עליו בשרשור למה שאת כותבת כרגע? או איך זה לצורך העניין עונה לה למה שהיא כתבה?
הערה ממש לא במקום.מתואמת
אפשר להיות חברים של כל עם ישראל, גם בלי לאכול בדיוק את אותם מאכלים ואותם הכשרים.
בכל אופן, השרשור הזה נועד בשביל לשתף בקושי ולקבל תגובות מכילות. תגובות מהסוג הזה הן לא קשורות ולא מכילות ולא עושות טוב.
מלבד זאת, מומלץ להיות יותר פעילה בפורומים הרלוונטיים ובצורה רלוונטית לפני שמתערבים בשרשורים של אחרים. (מעיון בכרטיס האישי שלך נראה שעיסוקך העיקרי הוא בדיקות גנטיות.)
זה לא העיסוק העיקרי שלי אלא העיסוק העיקרי בניק הספציפי הזהאורחת רבתא


אין איסור, זה פורום פתוח בסופו של דברמתואמת
אבל זה בהחלט לא ראוי ולא במקום.
ומעבר לביקורת..באר מרים
תחשבי שאת רוצה שהילד שלך ילך לחבר אחרי הגן וכמובן שיתנו לו שם צהריים - את באמת לושבת שזה מתאים עם משפחה שממש לא מקפידה על אותם הכשרים? וצריך להתחיל להסביר על כל מןצר, או שהילד שלי יאכל רק לחפ?

וגם אחרי הצהריים הרבה פעמים בתמימות מחלקים לילדים שמתארחים ממתק, עוגיה אי דוקולד - ומי שלא מקפיד על הכשרים מהודרים זאת ממש בעיה ויוצר חוסר נעימויות..

הרבה אנשים יעלבו אפילו אם אשאל אותם על ההכשר, ואני ממש לא מתכוונת לתת לילדים שלי לאכול משהן לא בהכשר.. אב זה אכם יותר חסם חברתי..

באמת חבל שזה לא פשוט יותר..
אם אנשים היו מקבלים בקשה להקפיד על הכשר מהודר באותה פשטות כמו בקשה להימנע מבוטנים בסביבת ילד אלרגי זה היה יותר קל..

ומצד שני, כמובן שיש את חוסר הרצון להכביד ולהטריח במיוחד..

אז בבקשה נסי לדון לכף זכות לפני הביקורת!!
מבינה אותך מאודמנסה לעזור

וחושת שגם אהיה במצב כזה בהמשך.

 

יש לי חברה אחת טובה מהתיכון אבל פחות יוצא לנו לדבר לאחרונה כי היא אחרי לידה ופנויה יותר בבקרים כשאני עובדת..

ושאר החברות אלו שכנות שיוצאות איתי יחד לגינה לפעמים..

 

וגם אני סוג של אשת רב אבל לא מצליחה עדיין להגיע לבית הכנסת... חוץ מהחגים וכאלה.

 

מה שכן- יש לי אחיות

ובמיוחד אחות אחת קרובה שקטנה ממני בשנה וגם גרה ליד..

 

יש לך אחיות?

או אפשרות ורצון לפתח קשר עם חברות מהעבר?

זהו שלא ממש..באר מרים
היחסים עם אחותי ממש ממש מורכבים..
ועם הגיסות שלי ממש לא קרובים..
אוישמנסה לעזור

מאחלת לך שתמצאי חברה טובה כלבבך.

 

וסתם תדעי שאני מאוד מאוד אוהבת לקרוא תובנות שלך ואת מה שאת רושמת. את נותנת כאן המון עצות מחכימות.

הלוואי שהיתה לי חברה כמוך

בלתק, אולי הייתי מתחילה משיעור אחד קבוע או חוגחילזון 123
יכןל להיות שזה צריך להיות הכיוון..באר מרים
שלחתי לך מסר. בהצלחה!!נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בכסלו תשפ"ב 14:50
...
אולי תבואו לגור ביישוב שלי??באר מרים
ואז יהיו לי הרבה חברות מקסימות!!!

ותודה גם לכל מי שכתבו לי באישי..
הלוואי !נפש חיה.
לחדש קשרים עם חברות מפעםתהילה 4
אני אומנם מעט יותר צעירה ממך אבל אני מרגישה שהחברות מימי הנעורים הם החברות שמכירות אותך כמו שאת. בלי כל המעטפת של ה"תפקידים". אז ברור שצמחת והשתנית- גדלת. אבל זה יתחיל בפגישה של העלאת נוסטלגיות ויעבור למשהו שמלווה את היום יום. סביר להניח שרוב החברות שלך בדוק במקום שלך. ילדים שגדלו, יותר פניות ובשלות וסביר להניח שגם הן מחפשות את אותו הדבר.
ו- כן אני מדברת מניסיון ואחרי כמה שנים שלא דיברנו בכלל ופתאום (התודות לוואצאפ) התחלנו להיפגש פעם ב... ולדבר ופתאום. כן. יש מקום שבו אני זה אני.
זה רעיון ממש נחמדמיואשת******
וואלה זה רעיון..באר מרים
^^יוקי
גם אמא שלי כמוך כל השנים היתה סביב בית עבודה ילדים ולא מצאה זמן לשום דבר אחר (חוץ מחברות בגני השעשועים ) ולאחרונה התחילה לחדש קשרים עם חברות שהיו לה מהאולפנה ורואים איך זה ממלא אותה ומשמח אותה. אז זה לא חברות אינטנסיבית כזו כי מן הסתם כל אחת גרה במקום אחר ודי עסוקה אבל הן מקיימות מפגשים של ״החבורה״ שלהן כל כמה זמן ולה יש באופן אישי קשר יותר צפוף עם נשים מסויימות משם
גם אני חידשתי קשר עם 2 חברות מהאולפנאאורי8
חידשנו את הקשר לפני כמה שנים, היינו חברות טובות באולפנא ובשנים הראשונות של הנישואין, אחר כך היו כמה שנים שלא היינו כמעט בקשר.
כשאנחנו נפגשות פעם בהמון זמן, אנחנו לא מפסיקות לדבר, באמת מרגיש כמו קשר של נעורים, המון צחוק, וחיבור מיוחד, אפילו שהתפתחנו לכיוונים שונים בחיים. וגרות רחוק אחת מהשניה.
וואו. איזה תחושותמטילדה
רק שולחת חיבוק♥️♥️♥️
יקרה,חדשה ישנה
כתבת כל כך כנה ואמיתי...
יכולה קצת להזדהות, שהיו לי חברות ממש טובות, בסגנון שלי עד לחתונה, הכל נמחק לצערי.
אח''כ החברות היו מהלימודים, לא תמיד בסגנון שלי, אבל זרמתי עם זה, כי הן מי שהיו לי מבוקר עד ערב.
אח''כ החברות היו מהעבודה, לא ממש הסגנון שלי , תמיד הייתי הדוסית... אני זורמת בגדול גם עם אחרות, אבל תמיד בלב חסר לי חברה שתדבר איתי על דברים רוחניים, עמוקים... זה נחמד לדבר על בישולים וטיטולים אבל זה לא ממלא.
העניין הוא שבאמת אין לי זמן לחברות, וגם אין לי, ואני עסוקה כ''כ בבית- עבודה וכו'.
עכשיו אני בחופשת לידה, ב''ה מרגישה טוב, פתאום שואלת את עצמי מה הייתי רוצה לעשות עם עצמי? מה התחביבים שלי? מי החברות שלי? ואני כל כך מבולבלת, כל כך מזדהה איתך בקטע של לעשות מה שהילדים אוהבים, מה שהבעל, ההורים.... מה אני אוהבת? לא יודעת! פעם מאוד אהבתי אומנות, עכשיו אני מרגישה שאין לי את זה כל כך כמו פעם ובעיקר אין לי סבלנות. וכשבא לי ללמוד משהו, הקשב והריכוז ממני והלאה.
וגם אני אשתו של.... וזה קצת מעצבן לפעמים, צריכה להיות מייצגת כזאת...
אין לי ממש עצות, רק התרגשתי מהכנות ובאתי להזדהות.
מרשה לי לספר את זה קצת אחרת?בארץ אהבתי
את כותבת כל כך יפה, וכל כך נוגע, אבל אני רוצה רגע לנסות לספר את הסיפור שסיפרת במבט קצת אחר.
כי איך שאת מספרת את הדברים, זה נשמע שמה שהיה עד עכשיו היה טעות שהובילה אותם למקום לא טוב. שרק פעם היית 'אני', ולאט לאט נעלמת.
ואני רוצה להציע לספר את זה קצת אחרת. אני מנסה לכתוב כאילו במילים שלך, מקווה שאני מצליחה לדייק, את יכולה לתקן או לשנות, או לכתוב לעצמך מחדש…



פעם הייתי צעירה.
והיו לי הרבה חברות.
והייתי מאוד פעילה בהמון תחומים.
והיו לי המון תחביבים,
וחלומות, ודיעות, ואידאלים..

ואז התחתנתי.
והיינו אנחנו. זוג צעיר.
הרגשנו על אי בודד.
והיו החלומות שלנו, האידאלים שלנו, וביררנו המון את הרצונות והדיעות שלנו.
ולא היה לי הרבה מקום ופנאי לאף אחד אחר וגם לא לעיסוקים פרטיים.
אבל התחלתי להגשים את התפקיד שלי כרעיה, הייתי שותפה בבניין חורבה מחורבות ירושלים.

ואז הגיעו הילדים.
שהקב"ה שלח לנו אחד אחרי השני, בהרבה ברכה, ועם כל הקושי אפשרנו לברכה הזו להגיע ולמלא את הבית שלנו בעוד ילדים, וגם כשהיה קשה, שמחנו בכל ילד שנולד.
ותמיד הייתי בהריון או בהנקה או שניהם ביחד.
ורוב הזמן לא עבדתי אלא הייתי בבית עם ילד.
או שניים. או עם בטן… ומילאתי את התפקיד שלי בבניין עם ישראל, והשקעתי בחינוך הילדים בדרך שהאמנתי שהכי טובה להם.
והחברות שלי היו האמהות של החברים של הילדים שלי.
ונפגשנו בגינה מפגשים אקראיים ודיברנו על גידול ילדים.
וככל שהיו לנו יותר ילדים בגנים או בכיתות משותפות - נהיינו יותר חברות. כי חלק ניכר מהקשר היה מסביב ל "מי יעזור לי להוציא את הילד בצהריים" ו"אצל מי אפשר להשאיר ילדים כשאני הולכת עם הגדול לרופא שיניים" וכדומה..
והאירועים החברתיים שלי היו: מסיבת סידור, וחומש, וחנוכה, וערב הורים, וערב אמהות, ושם פגשתי את ה"חברות שחי" ויכולנו לשוחח על הילדים וענייני התלמוד תוקה..
והמכנה המשותף העיקרי היה שותפות לדרך: הורים ששלחו לאותו תלמוד תורה, לאותם חוגים, הבתים שלהם היו מספיק "נקיים" בשביל החינוך שלנו, אכלו אותם הכשרים..
ומעט הזמן הפנוי שעוד היה לי הוקדש כולו לשימור הזוגיות.
האירועים והבילויים שלי היו ערבי נשים אקראיים בישוב, ולפי התוכן שהביאו לערבים האלה כך נראו חיי התרבות שלי..
וב"ה בזכות כל זה, היו לי חברות, והיו לי 'חיי תרבות', למרות העומס של הבית.

ואז הילדים גדלו, ועברתי לשלב חדש בחיים, ואני צריכה למצוא את עצמי מחדש בשלב הזה.
אני כבר לא יוצאת עם הילדים לגינה (שולחת אותם עם הבת הגדולה), אז יש לי פחות מפגשים חברתיים ספונטניים.
וגם מי שפעם הילדים למדו ביחד, היום כל אחד הלך לישיבה אחרת והחיים התפצלו..
וזכינו שהבנים שלי ב"ה "דוסים" כולם.. וזה גורם לנשים שהילדים שלהם סטו מהדרך להרגיש פחות קרובות, ופחות נוח לי להמשיך לדבר איתם על ילדים, בגלל הכאב שהפער הזה גורם להן.
וב"ה זכיתי שבעלי רב קהילה, אבל זה גם יוצר מורכבות כי יש לי גם תפקיד של 'אשת הרב', שגם גורם לנשים פחות לראות אותי כ'חברה'.

וגם הזמן שלי עדיין מלא בעיסוקים מבורכים של טיפול בבית - כביסות, בלאגן של הבית (של חיים וברכה ושמחה, אבל עדיין צריך לטפל בו). וגם הטיפול בילדים דורש הרבה התעסקות - שיעורי בית.. ואבחונים.. ורופאים.. ובעיות חברתיות..
ואין לי בכלל זמן לצאת בערבים לשיעורים או חוגים כי יש מתבגרים שצריכים את אמא במיוחד בשעות האלה..

ויצאתי לעבוד בחצי משרה.. ואפילו בסביבה דוסית.. אבל גם שם לא מצאתי באמת חברות, כי אלו שעובדות איתי צעירות יותר ונמצאות בשלב אחר בחיים, נושאי השיחה שלהן פחות מעניינים אותי..
ואני מרגישה שהרבה פעמים כששומעים על מספר הילדים שיש לי, זה גורם לאנשים להעריך ולהתפעל, אבל גם להתרחק קצת ולראות אותי כ'שונה', ולפעמים גם קצת לבקר.
ואני מרגישה שמצפים ממני להיות ה"מנוסה" וה"יודעת כל" וה"רבנית", ואני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני, עם החולשות שלי ועם הקשיים שלי.

ןיש לי שכנות נחמדות בשביל להשאיל מהן חלב וביצים ואפילו לפטפט, אבל העולם הרוחני שלנו לא ממש משותף ואין לי קשר עמוק איתן..
וגם במשפחה אני לא מוצאת חברות. הגיסות שלי ממש לא לטעמי.
למדתי להסתדר איתם, אבל קשרים שטחיים של שלום שלום שלא נותנים לי מענה..
והמשפחות גדולות ורחוקות אז ממש כמעט שלא נפגשים..

ואני מרגישה לבד.
עברתי כל כך הרבה שינויים בחיים האלו, ואני מרגישה שאני צריכה להכיר את עצמי מחדש.
למצוא את החברות שמתאימות לשלב הזה בחיים שלי. לגלות מה אני באמת רוצה, מה אני אוהבת.

ב"ה יש לי את בעלי, אז אני לא באמת לבד.
אבל הוא לא יכול לספק לי את כל הקשרים שהייתי רוצה.
ואני רוצה שיהיו לי עוד חברות, חוץ ממנו.

ואני עוד מנסה להבין מה בעצם אני מחפשת. מרגישה קצת שהלכתי לאיבוד...

אני מרגישה שמאוד נתינה למשפחה, אני צריכה לגלות את עצמי מחדש.
שאלתי את עצמי אם הייתי יוצאת לנופש מה הייתי רוצה לעשות, והתשובות היחידות שעלו לי הן מה בעלי היה נהנה ממנו או מה היה לי כיף לעשות עם הילדים, אבל אין לי שום רעיון מה *אני* רוצה..
כנ"ל לגבי תחביבים, או חוגים, או שיעורים - אני ממש לא יודעת לענות על השאלה מה *אני* רוצה לעשות בזמני הפנוי.. (לא שממש יש לי כזה אבל בשביל השאלה..)

אז איך אני אלמד את עצמי עכשיו?
איך אני מוצאת את עצמי בשלב החדש הזה?



אני מקווה שזה בסדר ש'נכנסתי לפה שלך'..
פשוט רציתי להדגיש שבאמת כל כך שעשית עד עכשיו היה טוב ונכון לדעתו. והיית (ואת עדיין) עמוסה בעשייה ברוכה, בדברים של שליחות, במילוי התפקיד שלך בצורה הכי מלאה וטובה שאת יכולה.
והקושי שאת מרגישה עכשיו לא אומר שבמשך כל השנים האלו נאבדת לאט לאט. אלא שעכשיו את במקום שרוצה לגלות את עצמך יותר. החסר שאת מרגישה אמור להוביל אותך בעז"ה לבנייה של השלב הבא. אבל זה לא צריך להאפיל על כל מה שהיה עד עכשיו. ועל כל הטוב שקיים גם עכשיו, שאמנם הוא גם חלק מהמורכבות שהגעת אליה, אבל בסוף זה המון המון טוב וברכה.

ואני לא יודעת אם אני יכולה לייעץ, כי אני באמת לא בשלב שלך. אבל מצטרפת להמלצה על אימון אישי. זה ממש ממלא, נותן הסתכלות אחרת על עצמך, עוזר לגלות בך כוחות שלא הכרת, וגם מכוון לצעדים מעשיים כדי להגיע לשינויים שאת רוצה לעשות בחיים.
אם מעניין אותך הכיוון, אבל המחיר גבוה מידי, בדיוק ראיתי לאחרונה פרסום של מכללת כוונה, שאפשר לקבל אימון אישי של סטאז'רים (שבדיוק סיימו את הקורס) במחיר של 500 לכל התהליך. לא יודעת אם עוד רלוונטי אבל אפשר לבדוק - תהליך אישי מקצועי במחיר סמלי
וואו, עשית את זה נהדר!מתואמת
יש לך היכרות עם תחום הטיפול הנרטיבי?
תודה! לא מכירה את התחום...בארץ אהבתי
תקראי עליו קצת, נשמע מתאים לך... (אבל לא אנצל"ש יותר )מתואמת
תודה על השיקוף..באר מרים
אני מרגישה שאני פחות צריכה אימון ויותר פשוט צריכה להקדיש זמן לעצמי ולשבת עם זה בעצמי..
תודה רבה על השיתוף!באר מרים
פחות צריכה אימון.
יותר צריכה זמן לשבת על זה בעצמי..
מדהימה. אהבתי את ההסתכלות.לפניו ברננה!
אני חייבת לומר ל@באר מרים שכשקראתי את ההודעה שלה רציתי להגיד לה, שבדיוק גיסתי מעבירה אותי תהליך של אימון במסגרת לימודים שלה, וזה ממש פותח לי את הראש לגבי רצונות שלי, תחביבים, כוחות, יכולות..

ושזה שזה מעוגן בזמן של אימון בעצם מכריח אותך לקחת את הזמן הזה ולחשוב ולהתבונן.
אז אם את לא מצליחה לפנות את עצמך לשבת על זה עם עצמך אל תפסלי את האופציה..
זה גם יעזור לך לגלות תחביבים וחלומות.
כל העניין הזה של האימון נורא שונה ממה שדמיינתי אותו.

שולחת חיבוק ענק על התחושות ❤️❤️❤️
עונה מה שעוזר לי..אם_שמחה_הללויה
אני כל הזמן בבית ולא יושבת לרגע,
אבל יש לי אוזניות בלוטוס כאלה
ואני כל הזמן שומעת שיעורים,
בזמן שעושה כביסות, כלים וכו'
ככה אני מרגישה כל הזמן בהתפתחות ובלמידה.
ושהימים עוברים עם משמעות.

ולמצוא חברות טובות זה לא פשוט,
מזדהה איתך. ושולחת חיבוק❤
זה ךחות מתאים לי..באר מרים
אני ממש צריכה את השקט שלי ואת הזמן להקשיב לעצמי תוך כדי עבודות הבית..
תופעה רווחת לדעתירששאחרונה

וזה רק מעיד שעשית את תפקיד הרעייה והאמא בשלמות

כל הכבוד!! מצדיעה!! הלוואי עלי!!

 

את צריכה במקביל לפעול לפגוש חברות בגילך שכיף לך איתן

נופשי נשים למשל או לעבור לעבודה אחרת אם אפשר

לצאת לכנסים כאלו של נשים (הופעות הרצאות וכדומה)

חוג התעמלות לבנות גילך (ולא לנשים אחרי לידה...)

לבקש משכנה חביבה לצאת להליכה בקביעות

יש לך בטוח עוד שלל רעיונות כאלו, פשוט לקום ולעשות

בהתחלה זה יהיה מוזר ומביך ללכת לבד אבל לאט לאט את תמצאי חברה

 

המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמתאחרונה

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...