מצטרפת לזה עייפות נוראית שגורמת לי ממש להרגיש שכל הגוף שלי שבור ורצוץ ואני לא מסוגלת לתפקד ממש כמו שזה נשמע.
אתמול בעלי הגיע מוקדם מהעבודה וניסה לתת לי לנוח אבל בשלב כלשהו הקטנה בכתה אז לקחתי אותה ואז כבר לא הצלחתי להרדם שוב.
ואחכ נרדמה קצת ותכננתי לאכול ,להתקלח ולהעלם במיטה אבל היא שוב קמה ובכתה ובכתה והרגשתי שאני לא מסוגלת יותר שהראש כואב לי ושאני פשוט עייפה.
אני ממש לא מכירה את התחושות האלו מילדים קודמים
כי באמת איתה זה אחרת.
אני מאוהבת בה אבל בד בבד מודעת גם לקשיים איתה
היא בוכה המון
קבעתי תור לאוסטאופט אבל זה רק עוד כמה ימים בנתיים מרגישה שלא נהיה קל יותר אלא רק קשה יותר
בעיקר בנפש שלי
מרגישה שבורה ורצוצה באמת
ושאין לי כוח לעשות דברים בסיסיים ומה שלא חייב אני דוחה.
ואני ממש לא טיפוס דחיין אבל אין אין לי אנרגיות פיזית.
בבדיקות דם הכל תקין.
בעלי עוזר המון
וגם הבת בת ה10 נותנת לי לנוח לוקחת את הקטנה כשאפשר ואת הגדולים.
ועכשיו אחרי לילה של שינה די טובה מרגישה טוב יותר אבל יודעת שלקראת הערב כששוב אהיה עייפה כבר מפחדת מהבכי שלה מהתחושות בגוף שהוא לא מסוגל לעבוד יותר והיום הייתי אמורה ללכת עם אחד הילדים לטיפול רפואי ואחכ לקניות של דברים הכרחיים ממש אבל ילד אחר לא מרגיש טטב מה שמבל את הסידורים ומשאיר רק את הטיפול הרפואי עם הילד ואני מרגישההש-ה' ריחם עלי כי אחרי יום סידורים אני מרוסקת הלוואי שיחזרו לי כבר האנרגיות ואחזור לעצמי כבר
3 וחצי חודשים אחרי לידה...
