חיי חברה לבת 10אני זה א
אתחיל מזה שעד השנה ממש לא עניין אותה ללכת לחברות והזמינה ממש פעם ב..
היא כן חברותית ואהובה והשנה ממש מרגישה שעשתה שינוי בצד החברתי עד עכשיו חברות נץהיו רק בבית ספר והחברה בבית היתה האחים וזה מיחא וסיפק אותה.
עכשיו התחילה ללמוד עם חברות בטלפון יש להן גם קו של הודעות של הכיתה כמו ווצאפ קולי כזה וגם התחילה לרצות להזמין חברות.
עכשיו ללכת לבתים אחרים מודה קשה לי לשחרר אני מרגישה שזה לא מתאים בפרט שהאוכלוסיה בכיתה רב גונית ויש כל מיני בתים שפחות מתאימים לנו מבחינה דתית וגם מבלינת מוגנות אני חוששת לשלוח.
עכשיו לארח לא תמיד יש,לי כוח כי אצלם בכיתה נהוג שהחברה מגיעה מהצהרים מיד אחרי בית ספר( 1:10) עד הערב 6-7 בקיצור אני ממש מתלבטת איך לנהוג ואיך לפעול בנושא כי מצד אחד לא רוצה שתיפגע חברתית מצד שני לא מתאים לי האירוח הזה זה אומר ארוחת ערב וצהרים עם עוד ילדה שזה לא האוכל עצמו זה הדינמיקה שלפעמים לא פשוטה גם ככה.ובצהרים זה אומר שאני לבד עם הקטנים שזה פחות מפריע לי אבל גם מקשה.
עכשיו התחילה להם פעילות אחר הצהרים מטעם בית הספר והיא התחילה ללכת ברגל והחברות שלה נפגשות לפני בגינה ומקשקשות וזה פחות הדרך שלנו ולא מתאים לי שתשב בגינות עם חברות וניסיתי להסביר לה שזה לא מתאים שהיא יכולה לקהוע עם חברההאבל אני לא מרשה לשבת בגינה ושבוע שעבר היא הלכה עם חברההועצרה איתה עם עוד בנות שפגשו בגינה ויאמר לזכותה שסיפרה לי אז חיזקתי אותה ממש שכל הכבוד שסיפרה ושפעם הבאה היתה צריכה להתקשר לבקש רשות.והיא אמרההשלא היה לה נעים מהחברההשרצתה להישאר בקיצור מרגישה שאני צריכה כנראה לשנות את הגבולות שהיו מתאימים עד כה כדי שיהיה איזון בריא ונכון .
אני אשמח לשמוע עיצות מכוונות איך לנהוג בעיקר ממי שגרה בעיר או בסוג אוכלוסיה דומה לשלי
אין דרך לקבוע שעות מסויימות לארח אצלך?יעל מהדרום
לק"י.

עם כל הכבוד למה שמקובל
אני לא רואה שום בעיה לשבת בגינה עם חברותמיואשת******
זה ממש דבר טבעבי ורגיל שבנות בגיל הזה עושות
למה זה מפריע לך? למה זה שונה מלשבת בכתה איתן ולפטפט? או ללכת לגינה ? זה סה״כ שילוב של שני הדברים. מציעה לך לחשוב על זה שוב כי זה חלק חברתי מאד חשוב בגיל הזה ותודה להקבה שהבת שלך מסתדרת עם החברה זה לא מובן מאליו בכלל…
בקשר לארח מבינה אותך מאד
אני חושבת שפעם בשבוע זה ממש סבבה להקדיש לזה
אנחנו גרים בעיר מעורבת ואני חוששת שבגיל הזהאני זה א
זה פחות מתאים ללכת לגינה לבד עם חברות.
אז,הצעתי לה שיפגשו בדשא ליד הבית ספר שזה מקום יותר מושגח אבל היא אמרה שהחברות לא רוצות..
ואולי אני גם לא רואה את זה נכון לכן שאלתי לדעת האמהות המנוסות ממני.
היא עוד לא מספיק מודעת לסכנות שיש ואף פעם לא הלכה לגינה בלעדי רק עכשיו התחילה ללכת לפעמים ברגל לבית ספר
אין גינה קרובה לבית שלכם?מיואשת******
בכל אופן אפשר לעשות כללים, בגינה רק ארבע חברות ומעלה, בדרך רק עם עוד חברה תמיד, אין מצב ללכת בהלוך או חזור לבד, רק בשעות האור נגיד עד ארבע גג, לא להתקרב לאנשים אחרים. ולצייד בטלפון
תלוי גם באמת במה שאת מרגישה לגבי איזור המגורים שלכם
סליחה על השאלה,חדשה ישנה
מה רע בלשבת בגינה ולפטפט?
זה בשעות הצהריים, כמו שילדים יוצאים לגן שעשועים, היא עברה את הגיל, ועכשיו רוצות להיפגש בחוץ, בגינה.... לעניות דעתי, לא כדאי לאסור על דברים שלא באמת בעייתיים, זה גיל שהחברה מתחילה להיות מאוד מאוד חשובה להם, וצריך לאפשר לה, בגבולות כמובן.

לגבי שאר הדברים - לא ממש יודעת מה להגיד.
תודה על התגובה אני באמת לא בטוחהאני זה א
שמה שאני עושה נכון לכן באמת העלתי את השאלה בקול.
והיא אף פעם לא הלכה לגינה בלעדי רק השנה התחילה ללכת לפעמים ברגל לבית ספר יחד עם אח שלה
אולי תסבירי יותר למה מגיעים כל כך מוקדם?דיליה

אצלי למשל הגדולה (11.5) גם מגיעה עם חברות אבל הן הולכות ב3-4 שאז אני חוזרת.

מה הסיבה שנמצאים ביחד כל כך הרבה שעות? זה ממש לא נוח בעיני גם לבנות עצמן כמה זמן אפשר לארח חברה?

מבינה את העניין עם הגינות, גם לי בתחילה היה מפריע אבל אחר כך קצת למדתי שזה הדרך שלהן ושיחררתי.

לאחרונה בבית הספר יש כלל שחייבים לבוא הבייתה מיד אחרי הפעילות כך שרק אם נפגשות מוקדם זה קורה ובד"כ לא מספיקות.

אז אולי גם אצלן אפשר כך או שזה מראש לפני...

ולגבי הגבולות, גם אני הייתי צריכה ללמוד קצת כי הגבולות בדור הזה השתנו למדי...

תודה ונכוןאני זה א
הגבולות באמת בדור הזה קצת שונים ולא רוצה חלילה לחנוק אותה כי בנתיים יש לנו קשר די טוב ופתוח היא מספרת לי הכל ולא רוצה להרוס את זה.וכנראה שאצטרך ללמוד באמת איך לנהוג נכון
אני גרה בעיר מעורבתאורי8
ואני חושבת שהבת שלך הגיעה לגיל שאפשר להתחיל לשחרר, מבינה מאוד את החשש. אני גם במקצוע טיפולי ושומעת סיפורים, כך שיש לי חרדות בעניין המוגנות. ובכל זאת אני חושבת שצריך לשחרר קצת ובמקביל לתת כלים.
כמו- לא לדבר עם זרים, מה לעשות כשמישהו פונה אליה, ללכת רק בזמן ומקום שיש אנשים ברחוב, לא לבד, עם עוד חברות. לא רואה בעיה עקרונית בלשבת עם כמה חברות בשעות אחר הצהריים בגינה ולפטפט. זה טבעי ומתאים לגיל, וגם אם תצליחי למנע ממנה עכשיו, עוד מעט תצטרכי לשחרר את זה או להתמודד עם מתבגרת מתוסכלת .
רק אומרת שלבת שלי , שעכשיו בת 16, היתה חברה שההורים שלה מאוד לא שחררו, היא לא הלכה לתנועת נוער, ובכללי, הכללים היו תואמים לגיל צעיר יותר והיה לה קשה חברתית. כמובן כשאת משחררת , תני כללים, תשמרי ערוץ שיח פתוח, תתענניני איך היה. אבל אין לנו בררה אלא לשחרר, וזה רק ילך וישתחרר יותר ככל שהיא תגדל, עדיף ללמד אןתה כלים לחיים במקום להלחם בתהליך הטבעי של הגדילה שדורש יותר שחרור ויותר קשר עם חברות. זה ממש תחילת גיל ההתבגרות, והחברות מתחילות לתפוס,יותר ויותר מקום בחיים שלה, זה הטבעי והבריא.
תודנ על התגובה אכן מרכישה שצריכה לשחרראני זה א
ובהחלט רוצה ללמוד מה האיזון הנכון בדיוק בשביל שלא יפגע בה חברתית או שחלילה תרגיש חנוקה.
ובאמת עשיתי לה שיחה לגבי זרים ולגבי ההתנהלות כשהיא עם חברות בחוץ הסברתי לה גם מה לעשות במקרה שלא בטוחה מה לעשעת למשל כמו פעם שעברה שהלכה עם החברה ועצרה איתה בגינה כביכול בלי להגיד לי לפני.. ואמרתי לה שבמצב כזה הייתי מרשה אם היתה מתקשרת לבקש אבל שאני צריכה לדעת איפה היא ולא לחשוב שהיא בבית ספר ואז לגלות שהיא במקום אחר.היא מאוד אחראית והדגשתי לה שאני סומכת עליה ולכן אני מרשה לה ללכת ברגל( היא נורא רצתה) וזהו אני מקווה שנמשיך להיות באמת בקשר טוב ובריא
נשמע לי מצוין ❤️מיואשת******
רק לגבי העניין של האירוח אצל אחרים והמוגנותקמה ש.
בס״ד

אני ממש התבחבשתי בשאלה הזאת כשהתחילו להגיע הזמנות לגדול שלי. ממש הייתי צריכה לברר ביני לבין עצמי מה העמדה שלי בנושא. וגם אנחנו גרים בעיר ונמצאים בתוך חברה מעורבת. בעיניי יש כאן 2 נושאים: א. נושא המוגנות. ב. נושא ההשפעה של הבתים האחרים על הילדים.

לגבי המוגנות, המסקנה שהגעתי אליה היא שדברים עלולים ח״ו לקרות בכל זמן, גיל ומקום. בבית הספר. בבית הכנסת. אצל חברים. אצל קרובי משפחה. בפנימייה. בצבא. בשרות הלאומי... רוע יכול להגיע חלילה מבייביסיטר, מקרוב משפחה, ממדריך בתנועת הנוער, מהרב בישיבה, מהרכז או הממונה בשרות הלאומי או מהבוס בעבודה. הוא יכול להגיע מגבר או מאישה... זאת המציאות לצערנו.

ככל שהיינו רוצות, אין שום אפשרות שנהיה כאן כדי לשמור מקרוב על הילדים שלנו בכל מצב. והאמת היא שככל שהזמן יעבור והם יגדלו, אנחנו דווקא נהיה פחות ופחות בעמדה שתאפשר לנו לשמור פיזית עליהם.

אז מה כן אפשר לעשות (בנוסף להמון תפילות כמובן)? להעניק להם כלים! לחנך על הנושא הזה!

לדבר על הדברים. לשנן את הכללים. לשדר פתיחות ושאפשר לספר הכל לאבאמא.

לא כדי להפחיד חלילה. ולא הכל בבת אחת מן הסתם אלא יותר לטפטף כל הזמן. שיהיה להם ברור מה עושים ומה לא עושים. איזו התנהגות של האחרים (ושלהם) תקינה ואיזו לא. שאם חלילה קורה משהו שהם לא בטוחים לגביו, שיבואו לספר לנו. ללמד אותם להגיד ״לא!״ חזק וברור. ללמד, ללמד וללמד (ברגישות ולפי האופי המיוחד של כל ילד) עד שכל הנקודות האלה תהפכו למן טבע שני. שכמו שהם יודעים שאף פעם לא מתפרצים לכביש (באיזשהו שלב הילדים מפנימים את זה), הם גם ידעו שאין כזה דבר לתת ל-X, Y או Z לקרות.

ועוד נקודה: אמנם מהרגע שהם יוצאים מהבית, עולים הסיכונים לפגיעה חלילה. אבל מאידך, לא לאפשר לילד להתארח אצל אחרים מעלה סיכונים אחרים של פער חברתי, פגיעה בביטחון העצמי, תחושה של שונות וכו׳. אז כמובן שמדובר בסיכונים שונים מאד באופיים ובחומרתם. אבל בהינתן לכך שאנחנו במקביל לכך שאנחנו נשלח את הילדים גם נחנך אותם למוגנות, הסיכון של הפגיעה ילך וירד. בעוד שהסיכון החברתי-רגשי-נפשי נשאר בעינו. (אלא אם כן יש לילדים עוד הזדמנויות לפיתוח חיים חברתיים כמובן).



(ב) לגבי הנושא של ההשפעות... וואי אני כל-כך מבינה גם! בגלל שאנחנו חיים במקום מעורב ושהילדים מתחנכים בבתי ספר עם אוכלוסיה מגוונת, אני מאמינה שיש בסך הכל מעט הבדל בין לשלוח אותם לכיתה לבין לשלוח אותם לחבר. הפ גם ככה שומעים ונחשפים בכיתה לכל מיני דברים לא הכי טובים לצערי...

ספציפית אני חושבת שלגיטימי לבקש מההורים של הילד המארח שחשוב שהזמן יהיה ללא מחשב / טלוויזיה כי זה חשוב לכם.

ועוד נקודה - אני מאמינה שיש יתרונות וחסרונות בכל אורח חיים שנבחר. החסרונות של חיים במקום מעורב ברורים: יותר חשיפה לתכנים ולהתנהגויות בעייתיות 😪 (זה באמת נורא!). אבל זה מטבע שיש בו שני צדדים. כשילד צעיר נחשף לאורח חיים שונה משלנו, כשהוא נחשף לדברים שליליים, יש לנו הזדמנות לדון איתו על הדברים. להסביר למה זה בעייתי. לתווך לו מושגים מסויימים. להראות לו שאנחנו לא נבהלים משאלות על כל מיני נושאים ואנחנו מוכנים לדבר איתו עליהם. לתקן לו מידע שגוי שהוא קיבל.

ההזדמנות כאן היא שכל זה קורה כשהילד עוד צעיר ומטבע הדברים עדיין משתף אותנו הרבה יחסית. לעומת היחשפות מאוחרת בגיל שהוא כבר יהיה נבוך לשתף אותנו ולשאול אותנו שאלות כאלה. וגם שזה גיל שהם לרוב עדיין מקבלים את ההסברים שלנו, גרסה דינקותא שכזאת...


מקווה שזה עוזר...


המון המון הצלחה ושתזכי לקבל החלטות טובות תמיד בע״ה ❤️
כתבת מהמם מתחברת לגמרידפני11
רק רציתי להאיר
שבנושא של המוגנות בנוגע ל*שינה* אצל חברים לדעתי יש הבדל.
ויש מקום לאפשר את זה רק כשהילדים מספיק גדולים...
אמא שלי שנים לא הסכימה לי לישון אצל חברות והתבאסתי מזה לגמרי.. היום אני ככ מבינה אותה ומודה לה על זה.
אני חושבת שרק מכיתה ו כזה זה רלוונטי, לא קודם...
תודה רבה דפני ❤️. באמת לא חשבתי על הנושא של השינהקמה ש.
בס״ד

הפותחת דיברה גם על זה? כי לא שמתי לב אם כן...

האמת היא שאצלנו הנושא עדיין לא עלה. אבל סתם ככה נוטה להתחבר למה שאת כותבת. זה נשמע הגיוני... תודה על הארה!
לא היא לא דיברה...דפני11
את צודקת
סתם זה עלה לי
וגם בטח זה השלב הבא של הבת של @אני זה א .... אז כבר התייחסתי..
👍🏼👍🏼👍🏼🙏🏼🤍קמה ש.


תודה גם לך דפני על ההתיחסות גם לנושא השינהאני זה א
מבטיחה ללמוד מהתשובות של כולן ולשבת עם עצמי ולקחת מה שמתאים..
בנתיים לגבי ההליכה לגינה עם החברות בעלי ממש התנגד שתשב בגינה עם החברות לפני החוג וכשהיא הלכה לחוג אני הלכתי עם הקטנים לגינה ( אחרת ) ובדרך ראיתי שזה לא בת או שתיים בגינה זה ממש כמעט כולן אז החלטנו בעלי ואני כן לאפשר לה להיות איתן אבל לזמן קצר יותר שזה כביכול בדרך והם נמצאות שם. והתקשרתי לומר לה שאני מרשה לה להישאר היא ממש שמחה מזה ..
כתבת יפה , אבל אני חולקת בנושא האירוח בבתיםמיואשת******
בבית הספר יש חשיפה לחבר עצמו.
עד כמה שזה חשיפה , היא ממש לא דומה בחשיפה לבית שלו. וזה לא דווקא הטלויזיה
זה יכול להיות אחותו הגדולה ואיך שהיא מתלבשת, או אחיו הגדול שמביא חברה הביתה ואיך הם מתנהגים ליד האחים הקטנים.
זה יכול להיות התנהגות של ההורים בינהם וצורת דיבור- לקרבה או לחוסר קרבה, יש הרבה התנהגויות זוגיות שלא מתאים לי שיחשפו אליהן גם בקרבה וגם במריבה ויש אנשים שממש לא מזיז להם מי נמצא בבית שלהם באותו רגע
ספרים שמונחים נגיש וילד יכול לדפדף
ובאמת עוד כל מיני דברים וזה רמת חשיפה שונה לחלוטין.
ממש לחלוטין
ובעיני זה מאד חשוב לא לשלוח לבית שלא סומכים עליו
(ואם מישהו רוצה להעיר משהו על אחדות בעם, תדלג. זו הגישה שלי והודעות אחדות למינהם לא ישנו אותה)


בנוגע לשינה אצלי לא ישנים אצל חברות נקודה. יודעת שאנחנו יוצאי דופן בזה אבל מבחינתי פשוט לא. גם בבת-ים שאני סומכת עליהם לחלוטין. זה לא נראה לי לענין. בינתיים הן בריאות בנפשן ומקובלות חברתית למרות זאת.
אצל דודים את מרשה לישון?....היה כאן איזה סיפורמחכה עד מאוד
על איזה סבתא...
אני גם לא מרשה לישון אצל חברות ולא סומכת לחלוטין על אחים של בעלי..../אחיינים גדולים כבר/אבא שלו .זה מוגזם??
אני תוהה כמה אני פרנואידית?
מרשה אבל לא מחבבתמיואשת******
זה לא משהו שקורה הרבה
אבל בהחלט מבינה את החשש
תודה מיואשת!לקחתי את רוב הדוגמאות שהבאת בחשבון כשכתבתי את זהקמה ש.
בס״ד

תראי אם יש בית שבאופן מובהק עם הרבה אלמנטים כמו שתיארת, אני מניחה שסביר לשקול בשנית ובשלישית. כולל לא לשלוח בכלל.

אצלנו רוב המשפחות של החברים של הילדים שלי שאני חושבת עליהם אמנם פחות מקפידים לגבי כל מיני דברים ויותר ״פתוחום״ לגבי כל מיני דברים אבל זה רחוק מאד מאווירה כללית פרוצה. הנחתי ש@אני זה א דיברה על משהו דומה - משפחות עם סגנון פחות דתי משלהם. לא על משפחות שבהם ברור שיהיו דברים בעייתיים באופן מובהק.

וזה נכון, תמיד יש סיכוי שהם יתקלו באחד הדברים שמנית (אחות עם גופייה חשופה, אחות עם חבר וכו׳). אבל אלה דברים שפוגשים גם ברחוב ובאוטובוס לצורך העניין (איפה שאנחנו גרים לפחות).

🙂
גם אצלינו פוגשים ברחוב מיואשת******
לטעמי זה מאד שונה להיות בבית עם התנהגות כזו כמה שעות מאשר מה שרואים ברחוב
רחוב זה לא בית, ובחורה ברחוב זה לא אחות של חבר. בהרגשה שלי בכל אופן. ודיבורים זה בכלל משהו שאין מה להשוות בין שתי דקות ברחוב לשהיה בבית של כמה שעות.

וכן אני מעדיפה לשמור יותר מאשר לשחרר יותר ואני ממש בררנית בלאיפה הן הולכות. למשל לא אשלח בחיים לבית שאני לא מכירה לפני שהחברה תבוא אלינו פעם אחת ואוכל לתהות על קנקנה… (לא קשור רק לדברים דתיים, גם סתם ככה צורת דיבור והתנהגות של ילדה מלמדים הרבה על סגנון הבית ואם זה בית שמתאים לי שתלכנה לשם)
ענין של גישות
שוב -אני כנראה לא אשלח לכתחילה למקום שאני מנחשת שזה יהיהקמה ש.

בס''ד

 

כמו מה שתיארת. 

 

מאידך, אני לא שולחת *רק* לבתים שהם ברמת ההקפדה והפתיחות שלנו. זה משהו באמצע כזה. אז אם יקרה אחד הדברים שהעלית זה כמובן יהיה לי חבל אבל מאידך גם לא סוף העולם... (נגיד אם תהיה שם אחות עם גופיה. או איזשהו ספר פחות מתאים מונח על השולחן. איפה שאני שולחת את הילדים שלי לא נראה לי מאד סביר שיהיה זוג שיתנשק בפומבי, ובטח לא במשך שעות... כנ''ל לגבי מריבות. בית שיהיה לי יסוד לחשוב שזה ככה, אני די בטוחה שלא אשלח אליו).

 

ולגמרי עניין של גישות 🥰, ושה' ינחה אותנו לקבל את ההחלטות הנכונות בכל בחירה ובחירה!!!

כן אולי אני קצת שרוטה בזה 🤷🏼‍♀️ מיואשת******
מותק שאת ❤קמה ש.

בס''ד

 

ממש מכבדת את הגישה שלך.

מאמינה שאין מתכון אחד שמבטיח לנו הצלחה.

הלוואי ונשכיל לבחור נכון ולפעול נכון תמיד!

כתבת נכון ויפה, מנצלשת-חדשה ישנה
הרבה כותבות פה שהן נותנות כלים למוגנות,
אני לא בטוחה שאני יודעת מספיק אילו כלים ואיך.
אולי תכתבו פה נקודות שנותנות כלים לילדים? לטובת כולנו
מנסה לרכז את הדברים שעולים לי לראשקמה ש.

ה' שפתי תפתח

 

 

* כל הנושא של ''הגוף שלי הוא ברשותי'' ושות'. חלק מזה זה לשנן להם שאין כזה מצב לראות או להראות מקומות צנועים למישהו אחר. וקל וחומר לגבי נגיעה במקומות האלה. החריגות היחידות הן: אבא ואמא אם יש צורך בעזרה. בגילאים צעירים, אם אנחנו לא נמצאים איתם, אז גם סבא וסבתא או בייביסיטר אם יש צורך *בעזרה* (ילד שעוד לא מתנקה לבד בשרותים נגיד).

 

* לא עוזרים אף פעם למבוגר ברחוב ללא רשות של אבא או אמא. הכוונה לצבים שבו מישהו יבקש מילד לעזור לו לסחוב קניות למקום קרוב לדוגמה. מבוגר צריך לבקש עזרה כזאת ממבוגר, לא מילד. אלא אם כן זה בתאום עם ההורים והם מרשים (זאת נקודה שלרוב לא באה לנו בקלות כי חשוב לנו לחנך לגבי חסד ועזרה לזולת. אבל כאן זה מצב שהסכנה עולה על התועלת. ולכן חשוב להדגיש שוב ושוב).

 

* אין כזה דבר שמישהו אחר יאסוף אותך מבית הספר בלי שתיאמתי את זה איתך. אם מישהו (חבר, קרוב משפחה וכמובן אדם זר) ניגש אליך בסוף בית הספר ומודיע לך שהיום הוא מחזיר אותך הביתה, וזה לא משהו תיאמנו ביחד, תבקש ממנו להתקשר אלי ותבדוק מולי.

 

* נגזרת של הסעיף הקודם (אבל לא רק) היא שחשוב ללמד את הילדים את מספרי הטלפון שלנו ההורים, כמה שיותר מוקדם.

 

* ממתקים, משחקים ושאר מתנות - אף פעם לא לוקחים ללא רשות של ההורים. אגב זה לא משנה אם האדם 'זר' או 'מוכר'. כי למרבה הצער היו הרבה סיפורים של פגיעות שבוצעו בדרך כזאת ע''י אנשים מוכרים דווקא. נגיד 'מתפללים' מוכרים בבית הכנסת שפיתו ילדים על-ידי סוכריה או כל פרס אחר ותקפו אותם. (מודה שבנוקה הזאת יש לי קושי להבין איך מורידים את זה בפועל לשטח. אני לא חושבת שהצלחנו להנחיל את הכלל זה במסגרת של בית הכנסת. אבל בתיאוריה, זה כנראה מה שצריך לעשות)

 

* אם אתה מרגיש מאוים - תקרא לעזרה בקולי קולות! (ואם אתה יכול גם תברח). (אפשר לעשות סימולציות [כמובן תמיד להתאים לפי הילד, הרגישות שלו והכל. המטרה היא לא להפחיד חלילה אלא לאט-לאט להקנות כלים ותגובות על יבש כדי שאם חלילה יהיה משהו, הוא יהיה יותר מוכן להגיב]. זה לא צריך להיות קשור לפגיעות מיניות. אלא גם למקרים אחרים כמו בריונות וכו').

 

* נגזרת של הסעיף הקודם (אבל לא רק) - לשנן כל הזמן ''רוב האנשים הם אנשים טובים והם יבואו לעזרתך אם תקרא לעזרה. יש המון אנשים טובים ואמיצים בעולם ובייחוד בעם הנפלא שלנו. אל תדאג. את הכללים האלה אנחנו לומדים בגלל שיש מיעוט קטן של אנשים לא טובים וחשוב תמיד לדעת איך שומרים על עצמינו. אבל הרוב טוב, ותמיד בע''ה יהיו אנשים טובים שיוכלו לבוא לעזרתך''. סעיף ממש ממש חשוב בעיניי.

 

* לתרגל את אמירת ה''לא!!'' עם הילדים (סימולציות). שוב, התרגול על יבש מאפשר את השימוש שלו אם הוא יצטרך בזמן אמת. אם יש משהו שאתה מרגיש לא בנוח איתו. או שאתה יודע שזה אסור. ומציעים לך - תענה ''לא!!'' בקול הכי תקיף וחזק שאתה יכול, וגם תעשה תנועה עם היד שמסמלת ''עצור''. אנשים רעים תוקפים בעיקר כשהם מרגישים שלא תהיה מולם התנגדות. ברגע שנשדר התנגדות, הם לרוב יעדיפו לעזוב ולחפש מישהו חלש יותר. מעבר לזה, זה מאפשר לסביבה לשים לב שקורה לך משהו ולבוא לעזור לך.

 

* אם קרה לך משהו לא טוב, או אפילו משהו שאתה מרגיש מוזר לגביו, תמיד-תמיד-תמיד תבוא לספר לנו. אם אתה מפחד שנכעס או לא נדע להקשיב, תודיע לנו שיש לך משהו שאתה רוצה לשתף אותנו. בלי נדר אנחנו נקשיב ובעיקר לא נכעס עליך!!! חשוב שתשתף אותנו בכל דבר שמציק או מטריד לך. אנחנו ההורים שלך ואנחנו נוכל לעזור לך בע''ה.

 

* כמו שהזכירו לפני, להנחות להסתובב כמה חברים ביחד, וכמה שפחות לבד. בעיקר-בעיקר אם מדובר בשעות ערב-לילה. 

 

* גם כמו שהזכירו, ללכת ברחובות מוארים ואיפה שיש הרבה אנשים. לא דרך רחובות שוממים.

 

* גם כמו שהזכירו - חשוב שנדע איפה אתה בכל זמן. לא ללכת לשום מקום בלי לתאם מולנו.

 

* לענות לכל השאלות שלהם, כולל על נושאים צנועים. כמובן לפי הרמה של הילד ולפי מה שהוא רוצה ויכול לדעת. דרך טובה לדעת את זה היא לשאול ''מה אתה חושב?'' או ''מה אתה כבר יודע?'' ולפי התשובה שלו לתת את המידע הכי בסיסי. אם יספיק לעת עתה, מה טוב. ואם הוא ירצה לדעת יותר, הוא כבר ישאל שאלת-המשך, וככה נדע שצריך להסביר עוד קצת. וכן הלאה. (משרשורים קודמים, אני יודעת שלא כולן מסכימות עם הגישה הזאת. אני באופן אישי חושבת שהיא חשובה מאד בנושא של מוגנות. כי היא משדרת לילד שאנחנו לא נבהלים משום שיחה ומשום נושא. ולכן הוא יכול לברר וכמובן גם לספר לנו הכל).

 

 

 

 

שנזכה ללמד אותם בלי להפחיד אותם, 

כל ילד לפי רמתו, לפי הבנתו ולפי רגישותו

ושבע''ה הם לעולם-לעולם לא יזדקקו לכלים האלה. אמן.

 

 

 

 

 

מוסיפה - מוגנות ברשתקמה ש.
בס״ד

לא ממש הגעתי לשלב הזה עדייין אז כדאי שמשהי מנוסה יותר תכתוב על זה.

ומוסיפה גם שיש היום כל מיני קורסים, סדנאות וספרים בנושא. שם שעולה לי הוא גליה סברסוב. ולגבי סדנאות יש את הסדנאות של עמותת אל הלב.
וואו. ממש תודה על כל הפירוט! תבורכיחדשה ישנה
זה ממש מלחיץ להעביר את כל המידע הזה, כי יש תחושה כזאת שאנחנו רוצים לתת לילדים שלנו חוויה שהעולם טוב... וזה כזה לחשוף אותם קצת לרוע.. ברור שצריך ללמד את כל זה, אבל זה ממש קשה לי רגשית.
ההורים שלי בחיים לא אמרו לי את כל הדברים האלה, חוץ מ- לא מדברים עם זרים.... (וכידוע היום , שזה ממש לא עניים של זרים..)
שה' ישמור לנו עליהם תמיד!!
אני ממש ממש ממש מבינה את הדברים שאת כותבת!!!קמה ש.

בס''ד

 

ולכן נראה לי חשוב לקרוא ולשמוע מפי מנחים שמומחים בנושא. כדי לגבש לעצמינו תפיסת עולם לגבי כל הנושא הזה קודם כל. כדי לקבל כלים ולדייק את הכלים הכבר קיימים שלנו. וכדי שיהיה מקום לכל השאלות והדילמות שלנו בנושא.

 

*

 

חוץ מזה, באופן כללי, אני למדתי שהמפתח הוא - טפטוף הדברים (ואני רואה במציאות כמה זאת גישה חכמה). מגיל 0 בגדול (כלומר 3-4 כזה, כשהם כבר מדברים ברמה טובה).

 

- זמן מקלחת? לשאול את הילד: ''אתה יודע למי מותר להראות את החלקים האלה של הגוף? רק לאמא ואבא, ולגננת כשהיא עוזרת לך בשרותים, ואם יש צורך אז גם רופא''.

- הילד יוצא פעם ראשונה למכולת? ''אני רוצה ללמד אותך משהו חשוב. לא הולכים אחרי אף אחד וגם לא עוזרים לאף אחד ללא הרשות שלי''.

- הילד חוזר פעם ראשונה לבד מהסניף? ''תדאג לחזור עם X (החבר שלו) ותעברו רק דרך הרחובות כך וכך כי שם יש הרבה אנשים''.

 

איפה שזה יעלה אצל הילד שאלות, נענה לו.

איפה שבלי קשר לזה הוא יעלה שאלות מעצמו, נענה לו.

וככה, טיפה אחרי טיפה, מתגבשת אצלו הבנה מסוימת של העולם.

 

*

 

ובמקביל לטפטוף הזה, להוריד על הילדים ליטרים של זיהוי הטוב בעולם. להראות להם כל הזמן עד כמה בני האדם יכולים להיות טובים, והיהודים במיוחד. להדגיש את מעשי החסד והטוב שוקרים כל הזמן, הקטנים כמו הגדולים. להדגיש את העזרה לזולת. לספר כמה אנחנו עם מדהים שבו כל אחד הוא כמו אח, כמה אנחנו דואגים אחד לשני באופן כללי וכו'.

 

אני ממש לא אומרת שזה קל ופשוט. צריך הרבה תפילות וסיעתא דשמיא לדעת מה להגיד, מתי להגיד ואיך להגיד את הדברים. יכול להיות שגם נטעה חלילה פה ושם... ושכן, נפחיד אותם, למרות שכל-כך השתדלנו שלא 😥... זאת באמת 'מלאכת מחשבת' וזה המון אחריות. אבל איך שאני מסתכלת על העולם היום, כשאני עושה שקלול עלות מול תועלת, הסיכונים לדברים כמו פגיעה פשוט גדולים מדי ואני מרגישה שהדרך הטובה ביותר היא להשתדל לחנך גם על זה וללמד אותם כלים...

 

 

המון הצלחה לכולנו!!! ❤

 

 

ובשמחה רבה ❤❤

מהממת את.חדשה ישנה
את הטפטופים האלה אני תמיד עושה, אבל אף פעם לא התאמנתי איתם על 'לא!' וכד',
בעיקר, הגוף הפרטי שלי, ואף אחד לא רואה/נוגע באברים פרטיים,
לא לוקחים סוכריות... אחח.. נושא כאוב.
צריך לעשות חוק שאסור לחלק לילדים ממתקים בבית כנסת אם אין הורה צמוד אליהם, גם בגלל הבריאות, בבן שלי חוזר עם ערימות, זה כבר איבד את הטעם מזמן.

תודה רבה רבה!!
תודה אהובה! באהבה! ומעולה!!! את כבר עושה המון!!!קמה ש.

בס''ד

 

לגבי הסימולציות, זה אכן חלק מורכב. צריך המון רגישות ותפילות. ולעשות את זה בצורה של כיף, לא בצורה מאיימת מדי או מפחידה מדי.

 

אצלי אני חושבת שהכנסתי את זה אחרי שהלכתי בעצמי לסדנה של ''אל הלב'' על הגנה עצמית. הילדים ידעו לאן אני הולכת וכשחזרתי סיפרתי להם מה עשינו (הסדנה בנויה בחלק גדול ממנה על סימולציות). שאלתי אותם אם הם רוצים לנסות והם אכן היו מעוניינים. כמובן שלקחתי מקרים פחות מפחידים ממה שעשינו שם. העיקר בשבילי היה התרגול של ה-''לא!'' + בריחה + לספר להורים.

 

לא כ''כ מזמן, ילד גדול קצת הציק לבן שלי ברחוב. הבן שלי שאל אותי אם הוא יכול להתאמן איתי על התגובות שלו. שיחקנו סיטואציה מסוימת, כשהוא הילד ואני ילד גדול יותר וקצת ביריון, שמתקרב כדי להציק לו. באיזשהו שלב, כשכבר הייתי קרובה לבן שלי, הוא בחר לתת לי כאילו מכה בין הרגליים. כדי להעצים אותו מחד ולקליל את האווירה מאידך, עשיתי כאילו אני מתקפלת ומתפתלת מכאבים, ממש בהגזמה ובצורה מצחיקה. הילדים נקרעו מצחוק וביקשו לחזור על הסימולציה הזאת שוב ושוב. זאת נראה לי דרך טובה של לימוד בצורה שהיא לא מאיימת מדי.

 

מסכימה איתך במיליון אחוז לגבי הסוכריות!!!

וואו תמצות מעולה! תודה רבהאורוש3
בשמחה! תודה יקרה 🧡קמה ש.
מאיזה גיל היית מלמדת את זה?עלה למעלה
כנו שכתבתי, מגיל שהם מדברים, בטפטוף...קמה ש.
בס״ד

תלוי מה בדיוק (לא את כל הרשימה בגיל 3 כמובן)
לגבי האיך ומתי כל דבר - תלוי ילד, תלוי מה הוא שואל, תלוי באופי שלו וברמת העצמאות שלו כמובן...

שוב, בטפטוף, מילה פה, משפט שם. וכשהם גדלים וכבר שואלים אז הסברים לפי רמתם.
ואו תודה על התשובה הארוכה והמפורטתאני זה א
ולגבי המוגנות אכן נותנת כליםאני זה א
או לפחות משתדלת וזה באמת בלינקשר להליכה לחברות..
והאמת מרגיש לי שכל העניין של הליכה לחברות יצא קצת מפרופורציה אצלן בכיתה או שאולי אני לא זוכרת את עצמי בגיל שלה חחח
ואגב אני מספרת לה הרבההדברים מהילדות שלי שלפעמים היה לי קשה עם משהו והתגברתי או שלא והיא ממש אוהבת לשמוע חחח
ותודה ממש לכולן על כל ההתייחסות והשיתופיםאני זה א
קחי בחשבוןבת 30
כשאת היית בת עשר, זה היה מאוד שונה מאשר גיל עשר היום. היום גיל עשר זה ממש גיל ההתבגרות. יש כאלה שיותר, יש שפחות.
וחשוב גם לראות את הילדה בהקשר הזה.
הצד החברתי הופך להיות מאוד מאוד מרכזי ומשמעותי, העצמאות גם חשובה ויחד איתה גם היכולת והמודעות.
אין ספק שעיר מעורבת, בטח אחרי מה שהיה פה בקיץ האחרון, זה נתון שמשפיע מאוד על נושא השהות בחוץ, ובכל זאת, כדאי לשים לב שהילדה מקבלת מענה לצורך החברתי שלה ולא מרגישה חנוקה.
לגבי השעות ה''מקובלות''. מה זה הדבר הזה??
זה המון זמן..
מה יקרה אם תגידי ''תבחאי בשמחה, משלוש וחצי עד חמש וחצי, שש? ''
עיר מעורבת למה הכוונה?אורי8
רק עכשיו הבנתי שאת מתכוונת לעיר מעורבת של ערבים ויהודים. חשבתי שהכוונה, מעורב - דתיים וחילונים, לא מקום דתי.
האמת, אחרי כל מה שקורה בתקופה האחרונה, נראה שלצערי שאין מוגנות בשום מגזר, ובשום מקום, ומה שנשאר לנו זה רק ללמד את הילדים להזהר, ולא לפחד לפנות אלינו אם קרה משהו לא תקין.
אכן התכוונתי לעיר מעורבת שיש בה גם ערביםבת 30אחרונה

ששם החשש הוא לא רק בקטע של מוגנות כמו בכל מקום, אלא הרבה מעבר לזה, מעורב עם חשש ביטחוני. 

עיר שיש בה דתיים וחילונים היא עיר רגילה. 

בשמחה רבה!!קמה ש.

בס''ד

 

כל הכבוד שאת כבר מלמדת אותה כלים 💪🏼💪🏼💪🏼

 

לגבי האירוחים, התחברתי למה ש@יעל מהדרום ו@דיליה כתבו האמת. תעשי את מה שאת יכולה, את מה שמתאים לך... לפי השעות שלך.... זה אכן נשמע לי המוווווווווון שעות מ-1 עד 6-7.

המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמתאחרונה

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...