אצלי למשל הגדולה (11.5) גם מגיעה עם חברות אבל הן הולכות ב3-4 שאז אני חוזרת.

מה הסיבה שנמצאים ביחד כל כך הרבה שעות? זה ממש לא נוח בעיני גם לבנות עצמן כמה זמן אפשר לארח חברה?

מבינה את העניין עם הגינות, גם לי בתחילה היה מפריע אבל אחר כך קצת למדתי שזה הדרך שלהן ושיחררתי.

לאחרונה בבית הספר יש כלל שחייבים לבוא הבייתה מיד אחרי הפעילות כך שרק אם נפגשות מוקדם זה קורה ובד"כ לא מספיקות.

אז אולי גם אצלן אפשר כך או שזה מראש לפני...

ולגבי הגבולות, גם אני הייתי צריכה ללמוד קצת כי הגבולות בדור הזה השתנו למדי...

בס''ד

כמו מה שתיארת. 

מאידך, אני לא שולחת *רק* לבתים שהם ברמת ההקפדה והפתיחות שלנו. זה משהו באמצע כזה. אז אם יקרה אחד הדברים שהעלית זה כמובן יהיה לי חבל אבל מאידך גם לא סוף העולם... (נגיד אם תהיה שם אחות עם גופיה. או איזשהו ספר פחות מתאים מונח על השולחן. איפה שאני שולחת את הילדים שלי לא נראה לי מאד סביר שיהיה זוג שיתנשק בפומבי, ובטח לא במשך שעות... כנ''ל לגבי מריבות. בית שיהיה לי יסוד לחשוב שזה ככה, אני די בטוחה שלא אשלח אליו).

ולגמרי עניין של גישות 🥰, ושה' ינחה אותנו לקבל את ההחלטות הנכונות בכל בחירה ובחירה!!!

בס''ד

ממש מכבדת את הגישה שלך.

מאמינה שאין מתכון אחד שמבטיח לנו הצלחה.

הלוואי ונשכיל לבחור נכון ולפעול נכון תמיד!

ה' שפתי תפתח

* כל הנושא של ''הגוף שלי הוא ברשותי'' ושות'. חלק מזה זה לשנן להם שאין כזה מצב לראות או להראות מקומות צנועים למישהו אחר. וקל וחומר לגבי נגיעה במקומות האלה. החריגות היחידות הן: אבא ואמא אם יש צורך בעזרה. בגילאים צעירים, אם אנחנו לא נמצאים איתם, אז גם סבא וסבתא או בייביסיטר אם יש צורך *בעזרה* (ילד שעוד לא מתנקה לבד בשרותים נגיד).

* לא עוזרים אף פעם למבוגר ברחוב ללא רשות של אבא או אמא. הכוונה לצבים שבו מישהו יבקש מילד לעזור לו לסחוב קניות למקום קרוב לדוגמה. מבוגר צריך לבקש עזרה כזאת ממבוגר, לא מילד. אלא אם כן זה בתאום עם ההורים והם מרשים (זאת נקודה שלרוב לא באה לנו בקלות כי חשוב לנו לחנך לגבי חסד ועזרה לזולת. אבל כאן זה מצב שהסכנה עולה על התועלת. ולכן חשוב להדגיש שוב ושוב).

* אין כזה דבר שמישהו אחר יאסוף אותך מבית הספר בלי שתיאמתי את זה איתך. אם מישהו (חבר, קרוב משפחה וכמובן אדם זר) ניגש אליך בסוף בית הספר ומודיע לך שהיום הוא מחזיר אותך הביתה, וזה לא משהו תיאמנו ביחד, תבקש ממנו להתקשר אלי ותבדוק מולי.

* נגזרת של הסעיף הקודם (אבל לא רק) היא שחשוב ללמד את הילדים את מספרי הטלפון שלנו ההורים, כמה שיותר מוקדם.

* ממתקים, משחקים ושאר מתנות - אף פעם לא לוקחים ללא רשות של ההורים. אגב זה לא משנה אם האדם 'זר' או 'מוכר'. כי למרבה הצער היו הרבה סיפורים של פגיעות שבוצעו בדרך כזאת ע''י אנשים מוכרים דווקא. נגיד 'מתפללים' מוכרים בבית הכנסת שפיתו ילדים על-ידי סוכריה או כל פרס אחר ותקפו אותם. (מודה שבנוקה הזאת יש לי קושי להבין איך מורידים את זה בפועל לשטח. אני לא חושבת שהצלחנו להנחיל את הכלל זה במסגרת של בית הכנסת. אבל בתיאוריה, זה כנראה מה שצריך לעשות)

* אם אתה מרגיש מאוים - תקרא לעזרה בקולי קולות! (ואם אתה יכול גם תברח). (אפשר לעשות סימולציות [כמובן תמיד להתאים לפי הילד, הרגישות שלו והכל. המטרה היא לא להפחיד חלילה אלא לאט-לאט להקנות כלים ותגובות על יבש כדי שאם חלילה יהיה משהו, הוא יהיה יותר מוכן להגיב]. זה לא צריך להיות קשור לפגיעות מיניות. אלא גם למקרים אחרים כמו בריונות וכו').

* נגזרת של הסעיף הקודם (אבל לא רק) - לשנן כל הזמן ''רוב האנשים הם אנשים טובים והם יבואו לעזרתך אם תקרא לעזרה. יש המון אנשים טובים ואמיצים בעולם ובייחוד בעם הנפלא שלנו. אל תדאג. את הכללים האלה אנחנו לומדים בגלל שיש מיעוט קטן של אנשים לא טובים וחשוב תמיד לדעת איך שומרים על עצמינו. אבל הרוב טוב, ותמיד בע''ה יהיו אנשים טובים שיוכלו לבוא לעזרתך''. סעיף ממש ממש חשוב בעיניי.

* לתרגל את אמירת ה''לא!!'' עם הילדים (סימולציות). שוב, התרגול על יבש מאפשר את השימוש שלו אם הוא יצטרך בזמן אמת. אם יש משהו שאתה מרגיש לא בנוח איתו. או שאתה יודע שזה אסור. ומציעים לך - תענה ''לא!!'' בקול הכי תקיף וחזק שאתה יכול, וגם תעשה תנועה עם היד שמסמלת ''עצור''. אנשים רעים תוקפים בעיקר כשהם מרגישים שלא תהיה מולם התנגדות. ברגע שנשדר התנגדות, הם לרוב יעדיפו לעזוב ולחפש מישהו חלש יותר. מעבר לזה, זה מאפשר לסביבה לשים לב שקורה לך משהו ולבוא לעזור לך.

* אם קרה לך משהו לא טוב, או אפילו משהו שאתה מרגיש מוזר לגביו, תמיד-תמיד-תמיד תבוא לספר לנו. אם אתה מפחד שנכעס או לא נדע להקשיב, תודיע לנו שיש לך משהו שאתה רוצה לשתף אותנו. בלי נדר אנחנו נקשיב ובעיקר לא נכעס עליך!!! חשוב שתשתף אותנו בכל דבר שמציק או מטריד לך. אנחנו ההורים שלך ואנחנו נוכל לעזור לך בע''ה.

* כמו שהזכירו לפני, להנחות להסתובב כמה חברים ביחד, וכמה שפחות לבד. בעיקר-בעיקר אם מדובר בשעות ערב-לילה. 

* גם כמו שהזכירו, ללכת ברחובות מוארים ואיפה שיש הרבה אנשים. לא דרך רחובות שוממים.

* גם כמו שהזכירו - חשוב שנדע איפה אתה בכל זמן. לא ללכת לשום מקום בלי לתאם מולנו.

* לענות לכל השאלות שלהם, כולל על נושאים צנועים. כמובן לפי הרמה של הילד ולפי מה שהוא רוצה ויכול לדעת. דרך טובה לדעת את זה היא לשאול ''מה אתה חושב?'' או ''מה אתה כבר יודע?'' ולפי התשובה שלו לתת את המידע הכי בסיסי. אם יספיק לעת עתה, מה טוב. ואם הוא ירצה לדעת יותר, הוא כבר ישאל שאלת-המשך, וככה נדע שצריך להסביר עוד קצת. וכן הלאה. (משרשורים קודמים, אני יודעת שלא כולן מסכימות עם הגישה הזאת. אני באופן אישי חושבת שהיא חשובה מאד בנושא של מוגנות. כי היא משדרת לילד שאנחנו לא נבהלים משום שיחה ומשום נושא. ולכן הוא יכול לברר וכמובן גם לספר לנו הכל).

שנזכה ללמד אותם בלי להפחיד אותם, 

כל ילד לפי רמתו, לפי הבנתו ולפי רגישותו

ושבע''ה הם לעולם-לעולם לא יזדקקו לכלים האלה. אמן.

בס''ד

ולכן נראה לי חשוב לקרוא ולשמוע מפי מנחים שמומחים בנושא. כדי לגבש לעצמינו תפיסת עולם לגבי כל הנושא הזה קודם כל. כדי לקבל כלים ולדייק את הכלים הכבר קיימים שלנו. וכדי שיהיה מקום לכל השאלות והדילמות שלנו בנושא.

*

חוץ מזה, באופן כללי, אני למדתי שהמפתח הוא - טפטוף הדברים (ואני רואה במציאות כמה זאת גישה חכמה). מגיל 0 בגדול (כלומר 3-4 כזה, כשהם כבר מדברים ברמה טובה).

- זמן מקלחת? לשאול את הילד: ''אתה יודע למי מותר להראות את החלקים האלה של הגוף? רק לאמא ואבא, ולגננת כשהיא עוזרת לך בשרותים, ואם יש צורך אז גם רופא''.

- הילד יוצא פעם ראשונה למכולת? ''אני רוצה ללמד אותך משהו חשוב. לא הולכים אחרי אף אחד וגם לא עוזרים לאף אחד ללא הרשות שלי''.

- הילד חוזר פעם ראשונה לבד מהסניף? ''תדאג לחזור עם X (החבר שלו) ותעברו רק דרך הרחובות כך וכך כי שם יש הרבה אנשים''.

איפה שזה יעלה אצל הילד שאלות, נענה לו.

איפה שבלי קשר לזה הוא יעלה שאלות מעצמו, נענה לו.

וככה, טיפה אחרי טיפה, מתגבשת אצלו הבנה מסוימת של העולם.

*

ובמקביל לטפטוף הזה, להוריד על הילדים ליטרים של זיהוי הטוב בעולם. להראות להם כל הזמן עד כמה בני האדם יכולים להיות טובים, והיהודים במיוחד. להדגיש את מעשי החסד והטוב שוקרים כל הזמן, הקטנים כמו הגדולים. להדגיש את העזרה לזולת. לספר כמה אנחנו עם מדהים שבו כל אחד הוא כמו אח, כמה אנחנו דואגים אחד לשני באופן כללי וכו'.

אני ממש לא אומרת שזה קל ופשוט. צריך הרבה תפילות וסיעתא דשמיא לדעת מה להגיד, מתי להגיד ואיך להגיד את הדברים. יכול להיות שגם נטעה חלילה פה ושם... ושכן, נפחיד אותם, למרות שכל-כך השתדלנו שלא 😥... זאת באמת 'מלאכת מחשבת' וזה המון אחריות. אבל איך שאני מסתכלת על העולם היום, כשאני עושה שקלול עלות מול תועלת, הסיכונים לדברים כמו פגיעה פשוט גדולים מדי ואני מרגישה שהדרך הטובה ביותר היא להשתדל לחנך גם על זה וללמד אותם כלים...

המון הצלחה לכולנו!!! ❤

ובשמחה רבה ❤❤

בס''ד

לגבי הסימולציות, זה אכן חלק מורכב. צריך המון רגישות ותפילות. ולעשות את זה בצורה של כיף, לא בצורה מאיימת מדי או מפחידה מדי.

אצלי אני חושבת שהכנסתי את זה אחרי שהלכתי בעצמי לסדנה של ''אל הלב'' על הגנה עצמית. הילדים ידעו לאן אני הולכת וכשחזרתי סיפרתי להם מה עשינו (הסדנה בנויה בחלק גדול ממנה על סימולציות). שאלתי אותם אם הם רוצים לנסות והם אכן היו מעוניינים. כמובן שלקחתי מקרים פחות מפחידים ממה שעשינו שם. העיקר בשבילי היה התרגול של ה-''לא!'' + בריחה + לספר להורים.

לא כ''כ מזמן, ילד גדול קצת הציק לבן שלי ברחוב. הבן שלי שאל אותי אם הוא יכול להתאמן איתי על התגובות שלו. שיחקנו סיטואציה מסוימת, כשהוא הילד ואני ילד גדול יותר וקצת ביריון, שמתקרב כדי להציק לו. באיזשהו שלב, כשכבר הייתי קרובה לבן שלי, הוא בחר לתת לי כאילו מכה בין הרגליים. כדי להעצים אותו מחד ולקליל את האווירה מאידך, עשיתי כאילו אני מתקפלת ומתפתלת מכאבים, ממש בהגזמה ובצורה מצחיקה. הילדים נקרעו מצחוק וביקשו לחזור על הסימולציה הזאת שוב ושוב. זאת נראה לי דרך טובה של לימוד בצורה שהיא לא מאיימת מדי.

מסכימה איתך במיליון אחוז לגבי הסוכריות!!!

ששם החשש הוא לא רק בקטע של מוגנות כמו בכל מקום, אלא הרבה מעבר לזה, מעורב עם חשש ביטחוני. 

עיר שיש בה דתיים וחילונים היא עיר רגילה. 

בס''ד

כל הכבוד שאת כבר מלמדת אותה כלים 💪🏼💪🏼💪🏼

לגבי האירוחים, התחברתי למה ש@יעל מהדרום ו@דיליה כתבו האמת. תעשי את מה שאת יכולה, את מה שמתאים לך... לפי השעות שלך.... זה אכן נשמע לי המוווווווווון שעות מ-1 עד 6-7.

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן

אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.