חיי חברה לבת 10אני זה א
אתחיל מזה שעד השנה ממש לא עניין אותה ללכת לחברות והזמינה ממש פעם ב..
היא כן חברותית ואהובה והשנה ממש מרגישה שעשתה שינוי בצד החברתי עד עכשיו חברות נץהיו רק בבית ספר והחברה בבית היתה האחים וזה מיחא וסיפק אותה.
עכשיו התחילה ללמוד עם חברות בטלפון יש להן גם קו של הודעות של הכיתה כמו ווצאפ קולי כזה וגם התחילה לרצות להזמין חברות.
עכשיו ללכת לבתים אחרים מודה קשה לי לשחרר אני מרגישה שזה לא מתאים בפרט שהאוכלוסיה בכיתה רב גונית ויש כל מיני בתים שפחות מתאימים לנו מבחינה דתית וגם מבלינת מוגנות אני חוששת לשלוח.
עכשיו לארח לא תמיד יש,לי כוח כי אצלם בכיתה נהוג שהחברה מגיעה מהצהרים מיד אחרי בית ספר( 1:10) עד הערב 6-7 בקיצור אני ממש מתלבטת איך לנהוג ואיך לפעול בנושא כי מצד אחד לא רוצה שתיפגע חברתית מצד שני לא מתאים לי האירוח הזה זה אומר ארוחת ערב וצהרים עם עוד ילדה שזה לא האוכל עצמו זה הדינמיקה שלפעמים לא פשוטה גם ככה.ובצהרים זה אומר שאני לבד עם הקטנים שזה פחות מפריע לי אבל גם מקשה.
עכשיו התחילה להם פעילות אחר הצהרים מטעם בית הספר והיא התחילה ללכת ברגל והחברות שלה נפגשות לפני בגינה ומקשקשות וזה פחות הדרך שלנו ולא מתאים לי שתשב בגינות עם חברות וניסיתי להסביר לה שזה לא מתאים שהיא יכולה לקהוע עם חברההאבל אני לא מרשה לשבת בגינה ושבוע שעבר היא הלכה עם חברההועצרה איתה עם עוד בנות שפגשו בגינה ויאמר לזכותה שסיפרה לי אז חיזקתי אותה ממש שכל הכבוד שסיפרה ושפעם הבאה היתה צריכה להתקשר לבקש רשות.והיא אמרההשלא היה לה נעים מהחברההשרצתה להישאר בקיצור מרגישה שאני צריכה כנראה לשנות את הגבולות שהיו מתאימים עד כה כדי שיהיה איזון בריא ונכון .
אני אשמח לשמוע עיצות מכוונות איך לנהוג בעיקר ממי שגרה בעיר או בסוג אוכלוסיה דומה לשלי
אין דרך לקבוע שעות מסויימות לארח אצלך?יעל מהדרום
לק"י.

עם כל הכבוד למה שמקובל
אני לא רואה שום בעיה לשבת בגינה עם חברותמיואשת******
זה ממש דבר טבעבי ורגיל שבנות בגיל הזה עושות
למה זה מפריע לך? למה זה שונה מלשבת בכתה איתן ולפטפט? או ללכת לגינה ? זה סה״כ שילוב של שני הדברים. מציעה לך לחשוב על זה שוב כי זה חלק חברתי מאד חשוב בגיל הזה ותודה להקבה שהבת שלך מסתדרת עם החברה זה לא מובן מאליו בכלל…
בקשר לארח מבינה אותך מאד
אני חושבת שפעם בשבוע זה ממש סבבה להקדיש לזה
אנחנו גרים בעיר מעורבת ואני חוששת שבגיל הזהאני זה א
זה פחות מתאים ללכת לגינה לבד עם חברות.
אז,הצעתי לה שיפגשו בדשא ליד הבית ספר שזה מקום יותר מושגח אבל היא אמרה שהחברות לא רוצות..
ואולי אני גם לא רואה את זה נכון לכן שאלתי לדעת האמהות המנוסות ממני.
היא עוד לא מספיק מודעת לסכנות שיש ואף פעם לא הלכה לגינה בלעדי רק עכשיו התחילה ללכת לפעמים ברגל לבית ספר
אין גינה קרובה לבית שלכם?מיואשת******
בכל אופן אפשר לעשות כללים, בגינה רק ארבע חברות ומעלה, בדרך רק עם עוד חברה תמיד, אין מצב ללכת בהלוך או חזור לבד, רק בשעות האור נגיד עד ארבע גג, לא להתקרב לאנשים אחרים. ולצייד בטלפון
תלוי גם באמת במה שאת מרגישה לגבי איזור המגורים שלכם
סליחה על השאלה,חדשה ישנה
מה רע בלשבת בגינה ולפטפט?
זה בשעות הצהריים, כמו שילדים יוצאים לגן שעשועים, היא עברה את הגיל, ועכשיו רוצות להיפגש בחוץ, בגינה.... לעניות דעתי, לא כדאי לאסור על דברים שלא באמת בעייתיים, זה גיל שהחברה מתחילה להיות מאוד מאוד חשובה להם, וצריך לאפשר לה, בגבולות כמובן.

לגבי שאר הדברים - לא ממש יודעת מה להגיד.
תודה על התגובה אני באמת לא בטוחהאני זה א
שמה שאני עושה נכון לכן באמת העלתי את השאלה בקול.
והיא אף פעם לא הלכה לגינה בלעדי רק השנה התחילה ללכת לפעמים ברגל לבית ספר יחד עם אח שלה
אולי תסבירי יותר למה מגיעים כל כך מוקדם?דיליה

אצלי למשל הגדולה (11.5) גם מגיעה עם חברות אבל הן הולכות ב3-4 שאז אני חוזרת.

מה הסיבה שנמצאים ביחד כל כך הרבה שעות? זה ממש לא נוח בעיני גם לבנות עצמן כמה זמן אפשר לארח חברה?

מבינה את העניין עם הגינות, גם לי בתחילה היה מפריע אבל אחר כך קצת למדתי שזה הדרך שלהן ושיחררתי.

לאחרונה בבית הספר יש כלל שחייבים לבוא הבייתה מיד אחרי הפעילות כך שרק אם נפגשות מוקדם זה קורה ובד"כ לא מספיקות.

אז אולי גם אצלן אפשר כך או שזה מראש לפני...

ולגבי הגבולות, גם אני הייתי צריכה ללמוד קצת כי הגבולות בדור הזה השתנו למדי...

תודה ונכוןאני זה א
הגבולות באמת בדור הזה קצת שונים ולא רוצה חלילה לחנוק אותה כי בנתיים יש לנו קשר די טוב ופתוח היא מספרת לי הכל ולא רוצה להרוס את זה.וכנראה שאצטרך ללמוד באמת איך לנהוג נכון
אני גרה בעיר מעורבתאורי8
ואני חושבת שהבת שלך הגיעה לגיל שאפשר להתחיל לשחרר, מבינה מאוד את החשש. אני גם במקצוע טיפולי ושומעת סיפורים, כך שיש לי חרדות בעניין המוגנות. ובכל זאת אני חושבת שצריך לשחרר קצת ובמקביל לתת כלים.
כמו- לא לדבר עם זרים, מה לעשות כשמישהו פונה אליה, ללכת רק בזמן ומקום שיש אנשים ברחוב, לא לבד, עם עוד חברות. לא רואה בעיה עקרונית בלשבת עם כמה חברות בשעות אחר הצהריים בגינה ולפטפט. זה טבעי ומתאים לגיל, וגם אם תצליחי למנע ממנה עכשיו, עוד מעט תצטרכי לשחרר את זה או להתמודד עם מתבגרת מתוסכלת .
רק אומרת שלבת שלי , שעכשיו בת 16, היתה חברה שההורים שלה מאוד לא שחררו, היא לא הלכה לתנועת נוער, ובכללי, הכללים היו תואמים לגיל צעיר יותר והיה לה קשה חברתית. כמובן כשאת משחררת , תני כללים, תשמרי ערוץ שיח פתוח, תתענניני איך היה. אבל אין לנו בררה אלא לשחרר, וזה רק ילך וישתחרר יותר ככל שהיא תגדל, עדיף ללמד אןתה כלים לחיים במקום להלחם בתהליך הטבעי של הגדילה שדורש יותר שחרור ויותר קשר עם חברות. זה ממש תחילת גיל ההתבגרות, והחברות מתחילות לתפוס,יותר ויותר מקום בחיים שלה, זה הטבעי והבריא.
תודנ על התגובה אכן מרכישה שצריכה לשחרראני זה א
ובהחלט רוצה ללמוד מה האיזון הנכון בדיוק בשביל שלא יפגע בה חברתית או שחלילה תרגיש חנוקה.
ובאמת עשיתי לה שיחה לגבי זרים ולגבי ההתנהלות כשהיא עם חברות בחוץ הסברתי לה גם מה לעשות במקרה שלא בטוחה מה לעשעת למשל כמו פעם שעברה שהלכה עם החברה ועצרה איתה בגינה כביכול בלי להגיד לי לפני.. ואמרתי לה שבמצב כזה הייתי מרשה אם היתה מתקשרת לבקש אבל שאני צריכה לדעת איפה היא ולא לחשוב שהיא בבית ספר ואז לגלות שהיא במקום אחר.היא מאוד אחראית והדגשתי לה שאני סומכת עליה ולכן אני מרשה לה ללכת ברגל( היא נורא רצתה) וזהו אני מקווה שנמשיך להיות באמת בקשר טוב ובריא
נשמע לי מצוין ❤️מיואשת******
רק לגבי העניין של האירוח אצל אחרים והמוגנותקמה ש.
בס״ד

אני ממש התבחבשתי בשאלה הזאת כשהתחילו להגיע הזמנות לגדול שלי. ממש הייתי צריכה לברר ביני לבין עצמי מה העמדה שלי בנושא. וגם אנחנו גרים בעיר ונמצאים בתוך חברה מעורבת. בעיניי יש כאן 2 נושאים: א. נושא המוגנות. ב. נושא ההשפעה של הבתים האחרים על הילדים.

לגבי המוגנות, המסקנה שהגעתי אליה היא שדברים עלולים ח״ו לקרות בכל זמן, גיל ומקום. בבית הספר. בבית הכנסת. אצל חברים. אצל קרובי משפחה. בפנימייה. בצבא. בשרות הלאומי... רוע יכול להגיע חלילה מבייביסיטר, מקרוב משפחה, ממדריך בתנועת הנוער, מהרב בישיבה, מהרכז או הממונה בשרות הלאומי או מהבוס בעבודה. הוא יכול להגיע מגבר או מאישה... זאת המציאות לצערנו.

ככל שהיינו רוצות, אין שום אפשרות שנהיה כאן כדי לשמור מקרוב על הילדים שלנו בכל מצב. והאמת היא שככל שהזמן יעבור והם יגדלו, אנחנו דווקא נהיה פחות ופחות בעמדה שתאפשר לנו לשמור פיזית עליהם.

אז מה כן אפשר לעשות (בנוסף להמון תפילות כמובן)? להעניק להם כלים! לחנך על הנושא הזה!

לדבר על הדברים. לשנן את הכללים. לשדר פתיחות ושאפשר לספר הכל לאבאמא.

לא כדי להפחיד חלילה. ולא הכל בבת אחת מן הסתם אלא יותר לטפטף כל הזמן. שיהיה להם ברור מה עושים ומה לא עושים. איזו התנהגות של האחרים (ושלהם) תקינה ואיזו לא. שאם חלילה קורה משהו שהם לא בטוחים לגביו, שיבואו לספר לנו. ללמד אותם להגיד ״לא!״ חזק וברור. ללמד, ללמד וללמד (ברגישות ולפי האופי המיוחד של כל ילד) עד שכל הנקודות האלה תהפכו למן טבע שני. שכמו שהם יודעים שאף פעם לא מתפרצים לכביש (באיזשהו שלב הילדים מפנימים את זה), הם גם ידעו שאין כזה דבר לתת ל-X, Y או Z לקרות.

ועוד נקודה: אמנם מהרגע שהם יוצאים מהבית, עולים הסיכונים לפגיעה חלילה. אבל מאידך, לא לאפשר לילד להתארח אצל אחרים מעלה סיכונים אחרים של פער חברתי, פגיעה בביטחון העצמי, תחושה של שונות וכו׳. אז כמובן שמדובר בסיכונים שונים מאד באופיים ובחומרתם. אבל בהינתן לכך שאנחנו במקביל לכך שאנחנו נשלח את הילדים גם נחנך אותם למוגנות, הסיכון של הפגיעה ילך וירד. בעוד שהסיכון החברתי-רגשי-נפשי נשאר בעינו. (אלא אם כן יש לילדים עוד הזדמנויות לפיתוח חיים חברתיים כמובן).



(ב) לגבי הנושא של ההשפעות... וואי אני כל-כך מבינה גם! בגלל שאנחנו חיים במקום מעורב ושהילדים מתחנכים בבתי ספר עם אוכלוסיה מגוונת, אני מאמינה שיש בסך הכל מעט הבדל בין לשלוח אותם לכיתה לבין לשלוח אותם לחבר. הפ גם ככה שומעים ונחשפים בכיתה לכל מיני דברים לא הכי טובים לצערי...

ספציפית אני חושבת שלגיטימי לבקש מההורים של הילד המארח שחשוב שהזמן יהיה ללא מחשב / טלוויזיה כי זה חשוב לכם.

ועוד נקודה - אני מאמינה שיש יתרונות וחסרונות בכל אורח חיים שנבחר. החסרונות של חיים במקום מעורב ברורים: יותר חשיפה לתכנים ולהתנהגויות בעייתיות 😪 (זה באמת נורא!). אבל זה מטבע שיש בו שני צדדים. כשילד צעיר נחשף לאורח חיים שונה משלנו, כשהוא נחשף לדברים שליליים, יש לנו הזדמנות לדון איתו על הדברים. להסביר למה זה בעייתי. לתווך לו מושגים מסויימים. להראות לו שאנחנו לא נבהלים משאלות על כל מיני נושאים ואנחנו מוכנים לדבר איתו עליהם. לתקן לו מידע שגוי שהוא קיבל.

ההזדמנות כאן היא שכל זה קורה כשהילד עוד צעיר ומטבע הדברים עדיין משתף אותנו הרבה יחסית. לעומת היחשפות מאוחרת בגיל שהוא כבר יהיה נבוך לשתף אותנו ולשאול אותנו שאלות כאלה. וגם שזה גיל שהם לרוב עדיין מקבלים את ההסברים שלנו, גרסה דינקותא שכזאת...


מקווה שזה עוזר...


המון המון הצלחה ושתזכי לקבל החלטות טובות תמיד בע״ה ❤️
כתבת מהמם מתחברת לגמרידפני11
רק רציתי להאיר
שבנושא של המוגנות בנוגע ל*שינה* אצל חברים לדעתי יש הבדל.
ויש מקום לאפשר את זה רק כשהילדים מספיק גדולים...
אמא שלי שנים לא הסכימה לי לישון אצל חברות והתבאסתי מזה לגמרי.. היום אני ככ מבינה אותה ומודה לה על זה.
אני חושבת שרק מכיתה ו כזה זה רלוונטי, לא קודם...
תודה רבה דפני ❤️. באמת לא חשבתי על הנושא של השינהקמה ש.
בס״ד

הפותחת דיברה גם על זה? כי לא שמתי לב אם כן...

האמת היא שאצלנו הנושא עדיין לא עלה. אבל סתם ככה נוטה להתחבר למה שאת כותבת. זה נשמע הגיוני... תודה על הארה!
לא היא לא דיברה...דפני11
את צודקת
סתם זה עלה לי
וגם בטח זה השלב הבא של הבת של @אני זה א .... אז כבר התייחסתי..
👍🏼👍🏼👍🏼🙏🏼🤍קמה ש.


תודה גם לך דפני על ההתיחסות גם לנושא השינהאני זה א
מבטיחה ללמוד מהתשובות של כולן ולשבת עם עצמי ולקחת מה שמתאים..
בנתיים לגבי ההליכה לגינה עם החברות בעלי ממש התנגד שתשב בגינה עם החברות לפני החוג וכשהיא הלכה לחוג אני הלכתי עם הקטנים לגינה ( אחרת ) ובדרך ראיתי שזה לא בת או שתיים בגינה זה ממש כמעט כולן אז החלטנו בעלי ואני כן לאפשר לה להיות איתן אבל לזמן קצר יותר שזה כביכול בדרך והם נמצאות שם. והתקשרתי לומר לה שאני מרשה לה להישאר היא ממש שמחה מזה ..
כתבת יפה , אבל אני חולקת בנושא האירוח בבתיםמיואשת******
בבית הספר יש חשיפה לחבר עצמו.
עד כמה שזה חשיפה , היא ממש לא דומה בחשיפה לבית שלו. וזה לא דווקא הטלויזיה
זה יכול להיות אחותו הגדולה ואיך שהיא מתלבשת, או אחיו הגדול שמביא חברה הביתה ואיך הם מתנהגים ליד האחים הקטנים.
זה יכול להיות התנהגות של ההורים בינהם וצורת דיבור- לקרבה או לחוסר קרבה, יש הרבה התנהגויות זוגיות שלא מתאים לי שיחשפו אליהן גם בקרבה וגם במריבה ויש אנשים שממש לא מזיז להם מי נמצא בבית שלהם באותו רגע
ספרים שמונחים נגיש וילד יכול לדפדף
ובאמת עוד כל מיני דברים וזה רמת חשיפה שונה לחלוטין.
ממש לחלוטין
ובעיני זה מאד חשוב לא לשלוח לבית שלא סומכים עליו
(ואם מישהו רוצה להעיר משהו על אחדות בעם, תדלג. זו הגישה שלי והודעות אחדות למינהם לא ישנו אותה)


בנוגע לשינה אצלי לא ישנים אצל חברות נקודה. יודעת שאנחנו יוצאי דופן בזה אבל מבחינתי פשוט לא. גם בבת-ים שאני סומכת עליהם לחלוטין. זה לא נראה לי לענין. בינתיים הן בריאות בנפשן ומקובלות חברתית למרות זאת.
אצל דודים את מרשה לישון?....היה כאן איזה סיפורמחכה עד מאוד
על איזה סבתא...
אני גם לא מרשה לישון אצל חברות ולא סומכת לחלוטין על אחים של בעלי..../אחיינים גדולים כבר/אבא שלו .זה מוגזם??
אני תוהה כמה אני פרנואידית?
מרשה אבל לא מחבבתמיואשת******
זה לא משהו שקורה הרבה
אבל בהחלט מבינה את החשש
תודה מיואשת!לקחתי את רוב הדוגמאות שהבאת בחשבון כשכתבתי את זהקמה ש.
בס״ד

תראי אם יש בית שבאופן מובהק עם הרבה אלמנטים כמו שתיארת, אני מניחה שסביר לשקול בשנית ובשלישית. כולל לא לשלוח בכלל.

אצלנו רוב המשפחות של החברים של הילדים שלי שאני חושבת עליהם אמנם פחות מקפידים לגבי כל מיני דברים ויותר ״פתוחום״ לגבי כל מיני דברים אבל זה רחוק מאד מאווירה כללית פרוצה. הנחתי ש@אני זה א דיברה על משהו דומה - משפחות עם סגנון פחות דתי משלהם. לא על משפחות שבהם ברור שיהיו דברים בעייתיים באופן מובהק.

וזה נכון, תמיד יש סיכוי שהם יתקלו באחד הדברים שמנית (אחות עם גופייה חשופה, אחות עם חבר וכו׳). אבל אלה דברים שפוגשים גם ברחוב ובאוטובוס לצורך העניין (איפה שאנחנו גרים לפחות).

🙂
גם אצלינו פוגשים ברחוב מיואשת******
לטעמי זה מאד שונה להיות בבית עם התנהגות כזו כמה שעות מאשר מה שרואים ברחוב
רחוב זה לא בית, ובחורה ברחוב זה לא אחות של חבר. בהרגשה שלי בכל אופן. ודיבורים זה בכלל משהו שאין מה להשוות בין שתי דקות ברחוב לשהיה בבית של כמה שעות.

וכן אני מעדיפה לשמור יותר מאשר לשחרר יותר ואני ממש בררנית בלאיפה הן הולכות. למשל לא אשלח בחיים לבית שאני לא מכירה לפני שהחברה תבוא אלינו פעם אחת ואוכל לתהות על קנקנה… (לא קשור רק לדברים דתיים, גם סתם ככה צורת דיבור והתנהגות של ילדה מלמדים הרבה על סגנון הבית ואם זה בית שמתאים לי שתלכנה לשם)
ענין של גישות
שוב -אני כנראה לא אשלח לכתחילה למקום שאני מנחשת שזה יהיהקמה ש.

בס''ד

 

כמו מה שתיארת. 

 

מאידך, אני לא שולחת *רק* לבתים שהם ברמת ההקפדה והפתיחות שלנו. זה משהו באמצע כזה. אז אם יקרה אחד הדברים שהעלית זה כמובן יהיה לי חבל אבל מאידך גם לא סוף העולם... (נגיד אם תהיה שם אחות עם גופיה. או איזשהו ספר פחות מתאים מונח על השולחן. איפה שאני שולחת את הילדים שלי לא נראה לי מאד סביר שיהיה זוג שיתנשק בפומבי, ובטח לא במשך שעות... כנ''ל לגבי מריבות. בית שיהיה לי יסוד לחשוב שזה ככה, אני די בטוחה שלא אשלח אליו).

 

ולגמרי עניין של גישות 🥰, ושה' ינחה אותנו לקבל את ההחלטות הנכונות בכל בחירה ובחירה!!!

כן אולי אני קצת שרוטה בזה 🤷🏼‍♀️ מיואשת******
מותק שאת ❤קמה ש.

בס''ד

 

ממש מכבדת את הגישה שלך.

מאמינה שאין מתכון אחד שמבטיח לנו הצלחה.

הלוואי ונשכיל לבחור נכון ולפעול נכון תמיד!

כתבת נכון ויפה, מנצלשת-חדשה ישנה
הרבה כותבות פה שהן נותנות כלים למוגנות,
אני לא בטוחה שאני יודעת מספיק אילו כלים ואיך.
אולי תכתבו פה נקודות שנותנות כלים לילדים? לטובת כולנו
מנסה לרכז את הדברים שעולים לי לראשקמה ש.

ה' שפתי תפתח

 

 

* כל הנושא של ''הגוף שלי הוא ברשותי'' ושות'. חלק מזה זה לשנן להם שאין כזה מצב לראות או להראות מקומות צנועים למישהו אחר. וקל וחומר לגבי נגיעה במקומות האלה. החריגות היחידות הן: אבא ואמא אם יש צורך בעזרה. בגילאים צעירים, אם אנחנו לא נמצאים איתם, אז גם סבא וסבתא או בייביסיטר אם יש צורך *בעזרה* (ילד שעוד לא מתנקה לבד בשרותים נגיד).

 

* לא עוזרים אף פעם למבוגר ברחוב ללא רשות של אבא או אמא. הכוונה לצבים שבו מישהו יבקש מילד לעזור לו לסחוב קניות למקום קרוב לדוגמה. מבוגר צריך לבקש עזרה כזאת ממבוגר, לא מילד. אלא אם כן זה בתאום עם ההורים והם מרשים (זאת נקודה שלרוב לא באה לנו בקלות כי חשוב לנו לחנך לגבי חסד ועזרה לזולת. אבל כאן זה מצב שהסכנה עולה על התועלת. ולכן חשוב להדגיש שוב ושוב).

 

* אין כזה דבר שמישהו אחר יאסוף אותך מבית הספר בלי שתיאמתי את זה איתך. אם מישהו (חבר, קרוב משפחה וכמובן אדם זר) ניגש אליך בסוף בית הספר ומודיע לך שהיום הוא מחזיר אותך הביתה, וזה לא משהו תיאמנו ביחד, תבקש ממנו להתקשר אלי ותבדוק מולי.

 

* נגזרת של הסעיף הקודם (אבל לא רק) היא שחשוב ללמד את הילדים את מספרי הטלפון שלנו ההורים, כמה שיותר מוקדם.

 

* ממתקים, משחקים ושאר מתנות - אף פעם לא לוקחים ללא רשות של ההורים. אגב זה לא משנה אם האדם 'זר' או 'מוכר'. כי למרבה הצער היו הרבה סיפורים של פגיעות שבוצעו בדרך כזאת ע''י אנשים מוכרים דווקא. נגיד 'מתפללים' מוכרים בבית הכנסת שפיתו ילדים על-ידי סוכריה או כל פרס אחר ותקפו אותם. (מודה שבנוקה הזאת יש לי קושי להבין איך מורידים את זה בפועל לשטח. אני לא חושבת שהצלחנו להנחיל את הכלל זה במסגרת של בית הכנסת. אבל בתיאוריה, זה כנראה מה שצריך לעשות)

 

* אם אתה מרגיש מאוים - תקרא לעזרה בקולי קולות! (ואם אתה יכול גם תברח). (אפשר לעשות סימולציות [כמובן תמיד להתאים לפי הילד, הרגישות שלו והכל. המטרה היא לא להפחיד חלילה אלא לאט-לאט להקנות כלים ותגובות על יבש כדי שאם חלילה יהיה משהו, הוא יהיה יותר מוכן להגיב]. זה לא צריך להיות קשור לפגיעות מיניות. אלא גם למקרים אחרים כמו בריונות וכו').

 

* נגזרת של הסעיף הקודם (אבל לא רק) - לשנן כל הזמן ''רוב האנשים הם אנשים טובים והם יבואו לעזרתך אם תקרא לעזרה. יש המון אנשים טובים ואמיצים בעולם ובייחוד בעם הנפלא שלנו. אל תדאג. את הכללים האלה אנחנו לומדים בגלל שיש מיעוט קטן של אנשים לא טובים וחשוב תמיד לדעת איך שומרים על עצמינו. אבל הרוב טוב, ותמיד בע''ה יהיו אנשים טובים שיוכלו לבוא לעזרתך''. סעיף ממש ממש חשוב בעיניי.

 

* לתרגל את אמירת ה''לא!!'' עם הילדים (סימולציות). שוב, התרגול על יבש מאפשר את השימוש שלו אם הוא יצטרך בזמן אמת. אם יש משהו שאתה מרגיש לא בנוח איתו. או שאתה יודע שזה אסור. ומציעים לך - תענה ''לא!!'' בקול הכי תקיף וחזק שאתה יכול, וגם תעשה תנועה עם היד שמסמלת ''עצור''. אנשים רעים תוקפים בעיקר כשהם מרגישים שלא תהיה מולם התנגדות. ברגע שנשדר התנגדות, הם לרוב יעדיפו לעזוב ולחפש מישהו חלש יותר. מעבר לזה, זה מאפשר לסביבה לשים לב שקורה לך משהו ולבוא לעזור לך.

 

* אם קרה לך משהו לא טוב, או אפילו משהו שאתה מרגיש מוזר לגביו, תמיד-תמיד-תמיד תבוא לספר לנו. אם אתה מפחד שנכעס או לא נדע להקשיב, תודיע לנו שיש לך משהו שאתה רוצה לשתף אותנו. בלי נדר אנחנו נקשיב ובעיקר לא נכעס עליך!!! חשוב שתשתף אותנו בכל דבר שמציק או מטריד לך. אנחנו ההורים שלך ואנחנו נוכל לעזור לך בע''ה.

 

* כמו שהזכירו לפני, להנחות להסתובב כמה חברים ביחד, וכמה שפחות לבד. בעיקר-בעיקר אם מדובר בשעות ערב-לילה. 

 

* גם כמו שהזכירו, ללכת ברחובות מוארים ואיפה שיש הרבה אנשים. לא דרך רחובות שוממים.

 

* גם כמו שהזכירו - חשוב שנדע איפה אתה בכל זמן. לא ללכת לשום מקום בלי לתאם מולנו.

 

* לענות לכל השאלות שלהם, כולל על נושאים צנועים. כמובן לפי הרמה של הילד ולפי מה שהוא רוצה ויכול לדעת. דרך טובה לדעת את זה היא לשאול ''מה אתה חושב?'' או ''מה אתה כבר יודע?'' ולפי התשובה שלו לתת את המידע הכי בסיסי. אם יספיק לעת עתה, מה טוב. ואם הוא ירצה לדעת יותר, הוא כבר ישאל שאלת-המשך, וככה נדע שצריך להסביר עוד קצת. וכן הלאה. (משרשורים קודמים, אני יודעת שלא כולן מסכימות עם הגישה הזאת. אני באופן אישי חושבת שהיא חשובה מאד בנושא של מוגנות. כי היא משדרת לילד שאנחנו לא נבהלים משום שיחה ומשום נושא. ולכן הוא יכול לברר וכמובן גם לספר לנו הכל).

 

 

 

 

שנזכה ללמד אותם בלי להפחיד אותם, 

כל ילד לפי רמתו, לפי הבנתו ולפי רגישותו

ושבע''ה הם לעולם-לעולם לא יזדקקו לכלים האלה. אמן.

 

 

 

 

 

מוסיפה - מוגנות ברשתקמה ש.
בס״ד

לא ממש הגעתי לשלב הזה עדייין אז כדאי שמשהי מנוסה יותר תכתוב על זה.

ומוסיפה גם שיש היום כל מיני קורסים, סדנאות וספרים בנושא. שם שעולה לי הוא גליה סברסוב. ולגבי סדנאות יש את הסדנאות של עמותת אל הלב.
וואו. ממש תודה על כל הפירוט! תבורכיחדשה ישנה
זה ממש מלחיץ להעביר את כל המידע הזה, כי יש תחושה כזאת שאנחנו רוצים לתת לילדים שלנו חוויה שהעולם טוב... וזה כזה לחשוף אותם קצת לרוע.. ברור שצריך ללמד את כל זה, אבל זה ממש קשה לי רגשית.
ההורים שלי בחיים לא אמרו לי את כל הדברים האלה, חוץ מ- לא מדברים עם זרים.... (וכידוע היום , שזה ממש לא עניים של זרים..)
שה' ישמור לנו עליהם תמיד!!
אני ממש ממש ממש מבינה את הדברים שאת כותבת!!!קמה ש.

בס''ד

 

ולכן נראה לי חשוב לקרוא ולשמוע מפי מנחים שמומחים בנושא. כדי לגבש לעצמינו תפיסת עולם לגבי כל הנושא הזה קודם כל. כדי לקבל כלים ולדייק את הכלים הכבר קיימים שלנו. וכדי שיהיה מקום לכל השאלות והדילמות שלנו בנושא.

 

*

 

חוץ מזה, באופן כללי, אני למדתי שהמפתח הוא - טפטוף הדברים (ואני רואה במציאות כמה זאת גישה חכמה). מגיל 0 בגדול (כלומר 3-4 כזה, כשהם כבר מדברים ברמה טובה).

 

- זמן מקלחת? לשאול את הילד: ''אתה יודע למי מותר להראות את החלקים האלה של הגוף? רק לאמא ואבא, ולגננת כשהיא עוזרת לך בשרותים, ואם יש צורך אז גם רופא''.

- הילד יוצא פעם ראשונה למכולת? ''אני רוצה ללמד אותך משהו חשוב. לא הולכים אחרי אף אחד וגם לא עוזרים לאף אחד ללא הרשות שלי''.

- הילד חוזר פעם ראשונה לבד מהסניף? ''תדאג לחזור עם X (החבר שלו) ותעברו רק דרך הרחובות כך וכך כי שם יש הרבה אנשים''.

 

איפה שזה יעלה אצל הילד שאלות, נענה לו.

איפה שבלי קשר לזה הוא יעלה שאלות מעצמו, נענה לו.

וככה, טיפה אחרי טיפה, מתגבשת אצלו הבנה מסוימת של העולם.

 

*

 

ובמקביל לטפטוף הזה, להוריד על הילדים ליטרים של זיהוי הטוב בעולם. להראות להם כל הזמן עד כמה בני האדם יכולים להיות טובים, והיהודים במיוחד. להדגיש את מעשי החסד והטוב שוקרים כל הזמן, הקטנים כמו הגדולים. להדגיש את העזרה לזולת. לספר כמה אנחנו עם מדהים שבו כל אחד הוא כמו אח, כמה אנחנו דואגים אחד לשני באופן כללי וכו'.

 

אני ממש לא אומרת שזה קל ופשוט. צריך הרבה תפילות וסיעתא דשמיא לדעת מה להגיד, מתי להגיד ואיך להגיד את הדברים. יכול להיות שגם נטעה חלילה פה ושם... ושכן, נפחיד אותם, למרות שכל-כך השתדלנו שלא 😥... זאת באמת 'מלאכת מחשבת' וזה המון אחריות. אבל איך שאני מסתכלת על העולם היום, כשאני עושה שקלול עלות מול תועלת, הסיכונים לדברים כמו פגיעה פשוט גדולים מדי ואני מרגישה שהדרך הטובה ביותר היא להשתדל לחנך גם על זה וללמד אותם כלים...

 

 

המון הצלחה לכולנו!!! ❤

 

 

ובשמחה רבה ❤❤

מהממת את.חדשה ישנה
את הטפטופים האלה אני תמיד עושה, אבל אף פעם לא התאמנתי איתם על 'לא!' וכד',
בעיקר, הגוף הפרטי שלי, ואף אחד לא רואה/נוגע באברים פרטיים,
לא לוקחים סוכריות... אחח.. נושא כאוב.
צריך לעשות חוק שאסור לחלק לילדים ממתקים בבית כנסת אם אין הורה צמוד אליהם, גם בגלל הבריאות, בבן שלי חוזר עם ערימות, זה כבר איבד את הטעם מזמן.

תודה רבה רבה!!
תודה אהובה! באהבה! ומעולה!!! את כבר עושה המון!!!קמה ש.

בס''ד

 

לגבי הסימולציות, זה אכן חלק מורכב. צריך המון רגישות ותפילות. ולעשות את זה בצורה של כיף, לא בצורה מאיימת מדי או מפחידה מדי.

 

אצלי אני חושבת שהכנסתי את זה אחרי שהלכתי בעצמי לסדנה של ''אל הלב'' על הגנה עצמית. הילדים ידעו לאן אני הולכת וכשחזרתי סיפרתי להם מה עשינו (הסדנה בנויה בחלק גדול ממנה על סימולציות). שאלתי אותם אם הם רוצים לנסות והם אכן היו מעוניינים. כמובן שלקחתי מקרים פחות מפחידים ממה שעשינו שם. העיקר בשבילי היה התרגול של ה-''לא!'' + בריחה + לספר להורים.

 

לא כ''כ מזמן, ילד גדול קצת הציק לבן שלי ברחוב. הבן שלי שאל אותי אם הוא יכול להתאמן איתי על התגובות שלו. שיחקנו סיטואציה מסוימת, כשהוא הילד ואני ילד גדול יותר וקצת ביריון, שמתקרב כדי להציק לו. באיזשהו שלב, כשכבר הייתי קרובה לבן שלי, הוא בחר לתת לי כאילו מכה בין הרגליים. כדי להעצים אותו מחד ולקליל את האווירה מאידך, עשיתי כאילו אני מתקפלת ומתפתלת מכאבים, ממש בהגזמה ובצורה מצחיקה. הילדים נקרעו מצחוק וביקשו לחזור על הסימולציה הזאת שוב ושוב. זאת נראה לי דרך טובה של לימוד בצורה שהיא לא מאיימת מדי.

 

מסכימה איתך במיליון אחוז לגבי הסוכריות!!!

וואו תמצות מעולה! תודה רבהאורוש3
בשמחה! תודה יקרה 🧡קמה ש.
מאיזה גיל היית מלמדת את זה?עלה למעלה
כנו שכתבתי, מגיל שהם מדברים, בטפטוף...קמה ש.
בס״ד

תלוי מה בדיוק (לא את כל הרשימה בגיל 3 כמובן)
לגבי האיך ומתי כל דבר - תלוי ילד, תלוי מה הוא שואל, תלוי באופי שלו וברמת העצמאות שלו כמובן...

שוב, בטפטוף, מילה פה, משפט שם. וכשהם גדלים וכבר שואלים אז הסברים לפי רמתם.
ואו תודה על התשובה הארוכה והמפורטתאני זה א
ולגבי המוגנות אכן נותנת כליםאני זה א
או לפחות משתדלת וזה באמת בלינקשר להליכה לחברות..
והאמת מרגיש לי שכל העניין של הליכה לחברות יצא קצת מפרופורציה אצלן בכיתה או שאולי אני לא זוכרת את עצמי בגיל שלה חחח
ואגב אני מספרת לה הרבההדברים מהילדות שלי שלפעמים היה לי קשה עם משהו והתגברתי או שלא והיא ממש אוהבת לשמוע חחח
ותודה ממש לכולן על כל ההתייחסות והשיתופיםאני זה א
קחי בחשבוןבת 30
כשאת היית בת עשר, זה היה מאוד שונה מאשר גיל עשר היום. היום גיל עשר זה ממש גיל ההתבגרות. יש כאלה שיותר, יש שפחות.
וחשוב גם לראות את הילדה בהקשר הזה.
הצד החברתי הופך להיות מאוד מאוד מרכזי ומשמעותי, העצמאות גם חשובה ויחד איתה גם היכולת והמודעות.
אין ספק שעיר מעורבת, בטח אחרי מה שהיה פה בקיץ האחרון, זה נתון שמשפיע מאוד על נושא השהות בחוץ, ובכל זאת, כדאי לשים לב שהילדה מקבלת מענה לצורך החברתי שלה ולא מרגישה חנוקה.
לגבי השעות ה''מקובלות''. מה זה הדבר הזה??
זה המון זמן..
מה יקרה אם תגידי ''תבחאי בשמחה, משלוש וחצי עד חמש וחצי, שש? ''
עיר מעורבת למה הכוונה?אורי8
רק עכשיו הבנתי שאת מתכוונת לעיר מעורבת של ערבים ויהודים. חשבתי שהכוונה, מעורב - דתיים וחילונים, לא מקום דתי.
האמת, אחרי כל מה שקורה בתקופה האחרונה, נראה שלצערי שאין מוגנות בשום מגזר, ובשום מקום, ומה שנשאר לנו זה רק ללמד את הילדים להזהר, ולא לפחד לפנות אלינו אם קרה משהו לא תקין.
אכן התכוונתי לעיר מעורבת שיש בה גם ערביםבת 30אחרונה

ששם החשש הוא לא רק בקטע של מוגנות כמו בכל מקום, אלא הרבה מעבר לזה, מעורב עם חשש ביטחוני. 

עיר שיש בה דתיים וחילונים היא עיר רגילה. 

בשמחה רבה!!קמה ש.

בס''ד

 

כל הכבוד שאת כבר מלמדת אותה כלים 💪🏼💪🏼💪🏼

 

לגבי האירוחים, התחברתי למה ש@יעל מהדרום ו@דיליה כתבו האמת. תעשי את מה שאת יכולה, את מה שמתאים לך... לפי השעות שלך.... זה אכן נשמע לי המוווווווווון שעות מ-1 עד 6-7.

אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

מתואמת

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מנסה לענותפילה

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

לפני הכל שולח חיזוקזיויק

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.


אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

פארק אפק?טארקו

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי 
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

הם אוהבים רכבת?אנוני.מית

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון

פחות אטרקציה ללכת לשם

אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

 

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

 

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם. 
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)


את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?


אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי. 
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש


רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.


ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?


הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.


תעזרו לי ברעיונות לקראת החופשבארץ אהבתי

השנה בעז"ה תהיה לי תקופה של כמה שבועות שרק הגדולים בבית (בני 7.5, 10 ו-12.5), והקטנים עדיין במסגרות.

רוצה לעשות להם 'קייטנה' עם תוכן, ולא סתם לקום בבוקר ולחפש מה לעשות (בעיקר לשני הבנים הקטנים יותר. הגדולה אולי תצטרף למה שיהיה מספיק מעניין, אבל זה לא חייב להיות מתאים גם לה).


בשנים קודמות הם רצו שיהיה להם גם זמן מסך, ניסיתי לתת זמן מוגבל כל יום ובפועל זה תמיד התארך יותר ממה שתכננתי ולא עבד לנו טוב.

לכן הפעם חשבתי לנסות פורמט אחר:

לכל שבוע יש נושא כללי שבו אנחנו עוסקים. בכל יום יש פעילות/לימוד שקשור לנושא. כל יום יש 'חוג' קבוע (נגיד - יום ראשון זה חוג ציור, שני - חוג מוסיקה, וכו'), וביום חמישי יהיה חוג מחשב שבו אפשר ליצור משהו במחשב (מצגת או משחק) שמסכם או מתייחס לנושא של השבוע.


אשמח לרעיונות -

- לחוגים שאפשר לעשות כל שבוע

- לנושאים שאפשר להעביר את השבוע סביבם

- לסתם רעיונות לדברים נחמדים לעשות עם ילדי בית ספר חמודים

- לעוד כיווני חשיבה

וואי אני רקDoughnut
איזו אמא משקיענית! הציפיות שלי הן רק לעבור את החופש בשפיות😅
כמה רעיונות שעשיתי שנים קודמותעל הנס

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.


נושאיםמדברה כעדן.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

כמה רעיונות:הגברת מהירח

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון


נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל


וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

חוג ברייקדאנס למתחילים ביוטיובביו
יש לי 2 מקורות - מקווה שיעזורhameiri13
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך ט"ו בתמוז תשפ"ו 16:11

 

 

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

 

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

 

 

הפורום הזה נועד לנשים בלבד.מתואמתאחרונה

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

שאלה על בטיחות ברכבכל היופי

יש לי שכנה שאני די מחבבת והחיים שלה לא קלים.

היא לקחה את הבת שלי טרמפ בתוך היישוב לא מזמן, והבת שלי אמרה שהיא לא מפסיקה לסמס תוך כדי נהיגה, והילדים שלה לא חגורים ולא תמיד יושבים.


אמרתי לה לא להגיד שום דבר אבל לא לנסוע איתה יותר, כי זה לא בטיחותי בעיניי (מצאתי לה חלופה).


א. מי שנוסעת בתוך היישוב עם ילדים לא חגורים, אנא האירו את עיניי כדי שאוכל לדון לכף זכות... מאוד קשה לי עם הרעיון.

ב. האם לדעתכן כדאי להעיר? בעלי חושב שכן, אני בתפיסה שאין טעם ואני לא אחנך אותה, לדבר שנראה לי כל כך בסיסי בבטיחות (נסיעה של 10 דקות, לא 2)

לא רואה טעם להעיראורי8אחרונה

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

מה אתםחושבות על הנקה?אליה דבורובסקי

אני חושבת להפסיק להניק ולעבור למטרנה מה אתם חשובות על זה?

זאת שאלה שמתאימההשם שליאחרונה

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.


זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.


לא כתבת באיזה גיל התינוק.


תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.

אולי יעניין אותך