לשרוד זה לברך על עוד יום שחלף הטוב והמיטיב
לקום בבוקר, אחרי אינספור נשימות עמוקות לפני שמרימים את הראש מהכרית, ואז כמובן לזנק לכיור, הוא לא באמת ימתין או ידלג עלי, הקיא.
זה להתארגן במינימום מינימום של זמן, כמה שפחות זמן בית/ריח מטבח/ריח בעל/ ריח ילדים (נוראי, כן, יותר משזה נשמע), מה טוב.
להתלבש לשים עלי קצת צבע (כי גם ככה כל אדם ראשון שואל אותי בעבודה למה אני חיוורת ואם אני מרגישה טוב) ולצלוח חדר מדרגות, לאוטו, או יחי ממציא האוטו (בעלי לא מבין למה רק שם אני נרגעת, גם אני לא).
עכשיו להתפלל שהנסיעה לא תגמר, זה אשכרה הדקות היחידות שאני נושמת רגיל ביום.
ואז יום עבודה: ריח של כולם/ריח של מטבח/ריח של שירותים/ ריח של ריח של ריח/אנשים צריכים אותי (והרבה, ב"ה, אבל עכשיו היה מתאים לי לסגור את הדלת של המשרד ושלא ידעו שאני פה בכלל) ולעבור עוד יום.
להתגלגל בסופו אל האוטו, שוב להתפלל שהנסיעה לא תגמר
ואז איסוף הילדים.
אין באמת גישה נורמלית אצלנו ביישוב לאיסוף ילדים עם רכב, כולם פשוט עושים את ברגל, גם מי שגר לא במרכז היישוב, מגיע עם הרכב עד נקודה מסןיימת ומתחיל להסתובב רגלית.
פעם הייתי נהנת מזה, קצת ללכת מה רע
מה רע? שהרגליים לא מחזיקות את עצמם, הם לא
כל יום מחדש זה נס, נס קיומי.
20 פעם לעצור נשימה בדרך ולהתחנן לקיא שיחכה קצת, קצת תכף אנחנו בבית, נשתחרר, מבטיחה.
מדרגות, ילדים עייפים, תעלו מהר נו אני לא יכולה עם הריח
גם לא שלכם, למה ילדים בסוף יום לימודים צריכים להריח ככה?
והבית, למה הוא צריך להיות בריח של בית?
לאיפה אני אברח?
טוב שיש מרפסת
אבל אי אפשר יותר מכמה דקות
הילדים צריכים אותי
שוטפים ידיים, חולצים נעליים לא משנה הסדר
מניחה להם משהו לאכול על השולחן, קורסת לספה
אה הספה, אבוי למי שישב עליה, אני אריח את זה לעולם ואז גם את זה לא יהיה לי!!
היא רק שלי וזהו, עד הלידה
באמת, אבל באמת, אני לא קמה מהספה עד שבעלי מגיע הביתה (בין 6 לא בערב, וגם זה רק תודות לתקופה שבין פרוקייטים שהוא נמצא סה עכשיו).
הילדים?
טוב שיש ילדה בת 3 וחצי גדולה, ענקית
שפסיכולוגית ילדים עוד תתעשר ממנה
מזה שאמא שלה הורסת לה את הילדות עם כל הסמכויות שהיא מאצילה עליה בטיפול באחיה הקטן
היא כבר יודעת שאמא לא מרגישה טוב, והיא צריכה להעסיק אותו, לתת לו לשתות וכו עד שאבא מגיע
איזה נס שיש לנו אבא
משיח
גואל צדק
ארוחות ערב, מקלחות, מארגן קצת את הבית
אני? התקלחתי ונרדמתי כבר
(היום שנתי נודדת מבחילה איומה שלא נותנת לגופי המותש לישון
תודה למי שהגיעה עד כאן)
זה נקרא לשרוד?
לקום בבוקר, אחרי אינספור נשימות עמוקות לפני שמרימים את הראש מהכרית, ואז כמובן לזנק לכיור, הוא לא באמת ימתין או ידלג עלי, הקיא.
זה להתארגן במינימום מינימום של זמן, כמה שפחות זמן בית/ריח מטבח/ריח בעל/ ריח ילדים (נוראי, כן, יותר משזה נשמע), מה טוב.
להתלבש לשים עלי קצת צבע (כי גם ככה כל אדם ראשון שואל אותי בעבודה למה אני חיוורת ואם אני מרגישה טוב) ולצלוח חדר מדרגות, לאוטו, או יחי ממציא האוטו (בעלי לא מבין למה רק שם אני נרגעת, גם אני לא).
עכשיו להתפלל שהנסיעה לא תגמר, זה אשכרה הדקות היחידות שאני נושמת רגיל ביום.
ואז יום עבודה: ריח של כולם/ריח של מטבח/ריח של שירותים/ ריח של ריח של ריח/אנשים צריכים אותי (והרבה, ב"ה, אבל עכשיו היה מתאים לי לסגור את הדלת של המשרד ושלא ידעו שאני פה בכלל) ולעבור עוד יום.
להתגלגל בסופו אל האוטו, שוב להתפלל שהנסיעה לא תגמר
ואז איסוף הילדים.
אין באמת גישה נורמלית אצלנו ביישוב לאיסוף ילדים עם רכב, כולם פשוט עושים את ברגל, גם מי שגר לא במרכז היישוב, מגיע עם הרכב עד נקודה מסןיימת ומתחיל להסתובב רגלית.
פעם הייתי נהנת מזה, קצת ללכת מה רע
מה רע? שהרגליים לא מחזיקות את עצמם, הם לא
כל יום מחדש זה נס, נס קיומי.
20 פעם לעצור נשימה בדרך ולהתחנן לקיא שיחכה קצת, קצת תכף אנחנו בבית, נשתחרר, מבטיחה.
מדרגות, ילדים עייפים, תעלו מהר נו אני לא יכולה עם הריח
גם לא שלכם, למה ילדים בסוף יום לימודים צריכים להריח ככה?
והבית, למה הוא צריך להיות בריח של בית?
לאיפה אני אברח?
טוב שיש מרפסת
אבל אי אפשר יותר מכמה דקות
הילדים צריכים אותי
שוטפים ידיים, חולצים נעליים לא משנה הסדר
מניחה להם משהו לאכול על השולחן, קורסת לספה
אה הספה, אבוי למי שישב עליה, אני אריח את זה לעולם ואז גם את זה לא יהיה לי!!
היא רק שלי וזהו, עד הלידה
באמת, אבל באמת, אני לא קמה מהספה עד שבעלי מגיע הביתה (בין 6 לא בערב, וגם זה רק תודות לתקופה שבין פרוקייטים שהוא נמצא סה עכשיו).
הילדים?
טוב שיש ילדה בת 3 וחצי גדולה, ענקית
שפסיכולוגית ילדים עוד תתעשר ממנה
מזה שאמא שלה הורסת לה את הילדות עם כל הסמכויות שהיא מאצילה עליה בטיפול באחיה הקטן
היא כבר יודעת שאמא לא מרגישה טוב, והיא צריכה להעסיק אותו, לתת לו לשתות וכו עד שאבא מגיע
איזה נס שיש לנו אבא
משיח
גואל צדק
ארוחות ערב, מקלחות, מארגן קצת את הבית
אני? התקלחתי ונרדמתי כבר
(היום שנתי נודדת מבחילה איומה שלא נותנת לגופי המותש לישון
תודה למי שהגיעה עד כאן)
זה נקרא לשרוד?
איזה כיף שזה לא קרה 
