כמובן גם אחים. אבל אצלי זה אחיות 
המריבות הן רגילות, הכל בסדר
אבל מרגישה שיש בין הגדולה לאלו שאחריה המון מתח שלילי.
הלימודים שלה השנה מאד קשים. היא חוזרת ממש מאוחר, מטבע הדברים עושה פחות בבית.
פשוט נמצאת בו פחות. והלימודים. חשובים לנו אז אנחנו מכילים יותר .
הסברתי לאחיות שלה כשיגיע זמנן גם הן תקבלנה פטור
ומעשית, רב מה שהיא לא עושה נופל עלינו, לא עליהן.
ממש השתדלנו שלא תהיה יותר עבודה להן אבל בגלל שהיא לא בבית הן מרגישות כאילו הם עושות יותר אפילו שבחיי אפשר לרשום על לוח ולראות זה הוסיף להן נגיד שעת עבודה בשבוע. מקסימום.
ניסיתי לדבר איתה גם ולבקש ממנה שתנסה להיות יותר נחמדה אליהן. יותר קשובה, מחמיאה, אמרתי לה תקשיבי מתוקה את עוזרת לחות בבית ובשמחה כי באמת את עובדת קשה בלימודים, אז תנסי להתאמץ בהארת פנים, במילה טובה
לא עובד. היא מגיעה הביתה עייפה ועצבנית חצי מהשבוע, וכשהיא לא אז היא סתם. רגילה. לא מנסה להיות נחמדה במיוחד ולהן יש בטן מלאה עליה וביחד שתי הדברים האלו כל מילה הופכת לפיצוץ.
לא פיצוץ מריבה אלא עקיצות, חילופי דברים לא נעימים. אוירה לא טובה
מרגישה קצת אבודה
בעצמי בעומס גדול בחיים
ובדכ היא ילדה מהממת שמדברים איתה על נושא והיא ממש מקשיבה ומיישמת ופה לא הולך! היא מבינה מה אני אומרת אבל בפועל לא מיישמת כלום.
אני מנסה לחשוב על איזה פעילות יזומה שתרבה שיתוף ואהבה בינהן.
עברנו את הגיל של מבצעים או פרסים
ממש אשמח לעצת היצירתיות בינכן
איך גורמים פה לנתינה ואהבה
כי עכשיו יש לנו המום מרמור ו״היא חושבת את עצמה מלכה״ ו״את מעצבנת אחת ״ וכאלו…
וקשה לי
המריבות הן רגילות, הכל בסדר
אבל מרגישה שיש בין הגדולה לאלו שאחריה המון מתח שלילי.
הלימודים שלה השנה מאד קשים. היא חוזרת ממש מאוחר, מטבע הדברים עושה פחות בבית.
פשוט נמצאת בו פחות. והלימודים. חשובים לנו אז אנחנו מכילים יותר .
הסברתי לאחיות שלה כשיגיע זמנן גם הן תקבלנה פטור
ומעשית, רב מה שהיא לא עושה נופל עלינו, לא עליהן.
ממש השתדלנו שלא תהיה יותר עבודה להן אבל בגלל שהיא לא בבית הן מרגישות כאילו הם עושות יותר אפילו שבחיי אפשר לרשום על לוח ולראות זה הוסיף להן נגיד שעת עבודה בשבוע. מקסימום.
ניסיתי לדבר איתה גם ולבקש ממנה שתנסה להיות יותר נחמדה אליהן. יותר קשובה, מחמיאה, אמרתי לה תקשיבי מתוקה את עוזרת לחות בבית ובשמחה כי באמת את עובדת קשה בלימודים, אז תנסי להתאמץ בהארת פנים, במילה טובה
לא עובד. היא מגיעה הביתה עייפה ועצבנית חצי מהשבוע, וכשהיא לא אז היא סתם. רגילה. לא מנסה להיות נחמדה במיוחד ולהן יש בטן מלאה עליה וביחד שתי הדברים האלו כל מילה הופכת לפיצוץ.
לא פיצוץ מריבה אלא עקיצות, חילופי דברים לא נעימים. אוירה לא טובה
מרגישה קצת אבודה
בעצמי בעומס גדול בחיים
ובדכ היא ילדה מהממת שמדברים איתה על נושא והיא ממש מקשיבה ומיישמת ופה לא הולך! היא מבינה מה אני אומרת אבל בפועל לא מיישמת כלום.
אני מנסה לחשוב על איזה פעילות יזומה שתרבה שיתוף ואהבה בינהן.
עברנו את הגיל של מבצעים או פרסים
ממש אשמח לעצת היצירתיות בינכן
איך גורמים פה לנתינה ואהבה
כי עכשיו יש לנו המום מרמור ו״היא חושבת את עצמה מלכה״ ו״את מעצבנת אחת ״ וכאלו…
וקשה לי
