בכל מקרה כאן תוכלי לקרוא על ההשתקה שניסו ליצור כאן בכל המדיות בימים האחרונים:

בעקבות התחקיר על תקיפות מיניות: חיים ולדר הושעה מ"רדיו קול חי" - מקור ראשון

לשמחתי היום ובזכות אנשים ונשים אמיצים שלא ויתרו, חומת ההשתקה נפרצה,

אולי עכשיו סוף סוף המשטרה תתחיל לעשות את עבודתה

אגב, לכל הטהרניות שטוענות שהמשטרה צריכה לחקור וכו', אז שימו לב שהמשטרה לא מתחילה לחקור כל עוד קיימת השתקה, רק כשנוצר לחץ ציבורי אז למשטרה אין ברירה, ואולי היא תעשה את עבודתה סו"ס

כמובן לומר שזה ספק

כולם כאן מדברות על ספק

אבל ספק רוצח?. יש יותר חמור מזה??

אני גם לא מחליטה, אבל חובה לחקור את האמת ולא לעצום עיניים בטהרנות

לצערי חקירת האמת תעשה רק כשיהיה מספיק לחץ ציבורי

ולחץ ציבורי זה בדיוק ההפך ממה שאת עושה כשאת משתיקה את זה בטענות של רכילות זולה

איך בכלל אפשר להוכיח דבר כזה כל עוד הוא לא מוכח, ואסור גם לדבר עליו מחשש לשה"ר כפי שאת אומרת

אולי את תמימה ובאמת לא מבינה לאיך לצערי המערכת עובדת- חקירה תיפתח רק אם תהיה דרישה ציבורית, והשתקה בדבר הספק, זאת ההשתקה שאני מדברת עליה

כ"כ הרבה נזק נעשה במעטה של חשש לשה"ר שלא במקום

לא קשור ללחץ ציבורי

כל עוד לא הוגשה תלונה רשמית אין חקירה

זה מה שקרה גם אצל אוחובסקי

גם בלא תלונה, כשיש חשד ממשי לביצוע עברה, ובעיקר כשיש בזה עניין ציבורי.

וכשמדובר בהקף כ"כ רחב של חשדות

המשטרה יכולה לפתוח בחקירה גם כשאין מתלונן/ת וברור שכשיהיה לחץ ציבורי לעשות כך, המשטרה לא תוכל לטעון ש'אין עניין לציבור' כמו שהיא נוהגת לצערי לעשות לעיתים...

הנה לינק שיסביר לך את זה:

פתיחת חקירת משטרה ללא תלונת מתלונן

מכירה סיפור על ראש של אולפנה ממש רציני שהתלוננו עליו.

היה במעצר בית כשנה וחצי!!

ואז הוכח בבית משפט שהמתלוננות אפילו לא זיהו אותו במסדר זיהוי!!!!

מכיה עוד סיפורים של אנשים שישבו גם בכלא ואחר כך הוכחה חפותם,

אב זה לא מעניין ולא בתקשורת

לצערי יש גם עלילות והמון מתלוננות שפשוט משקרות.

זה לא סותא את הצורך להוקיע אנשים כאלו.

במקרה הספציפי הנוכחי אני נוטה לא להאמין,

כי אן אבין של הכתב בסכסוך מאוד רציני עם הנ"ל.

וכן הוא כתב המון נגד הפרקליטות...

אז מה לעשות שאנחנו חיים במדינה הזוייה שכשכמה אנשי שמאל מתגלים כאנסים חייבי מיד להאיר את החברה החרדית ככזו.

ובלי קשר זה כואב לי מאוד הסיפור הזה, כי התיאורים האלו עושים כאב בטן אמיתי בלי קשר לדמויות, אלא כי מקרים כאלו קיימים לצערינו...

גם אם מה שקרה זה נכון, ספציפית מה שהבאת זה שטויות והבלים

מבינה שזה מזעזע אבל גם דברים מזעזעים זה לא פותר מלשון הרע.

אני לא שמעתי על זה, וגם לא רציתי לשמוע.

הדיון שיתפתח פה יהיה לשון הרע - או על הנושא או על החברה החרדית.

אני לא חלק מהחברה החרדית ולכן זה לא קשור המשפט ש"אני מעדיפה לא לדעת ובעקיפין להשאיר את הרע בינינו". זה פשוט לא שייך אליי. כמובן ששייך אליי הנושא, אבל לא כשזה מגיע למישהו מסויים שאין לי שום קשר אליו. הוא לא הגורו שלי בענייני חינוך או הכל עניין וזה לא מטלטל אותי מהמקום הזה.

אני לא חושבת שהכל טהור, ואני לא נופלת מהרגליים מהפרסום הזה. לא קראתי את הכתבה כי אני לא מעוניינת, אבל אם יש שם השתקה של מתלוננות זה משהו אחר לגמרי כמובן ואני לרגע לא מסכימה עם זה.

את כותבת שבזכות העלאת המודעות נוכל לצמצם פגיעות מיניות בחברה שלנו וזה נכון, ואת אכן מעלה את המודעות, אבל יש לזה עוד צד וזה שנעשה פה משפט שדה.

הלכות לשון הרע או לא הלכות לשון הרע, לפי התורה דינו של אדם נפסק בבית הדין עם עדויות ולא בעיתון, בטח לא עיתון הארץ.

אני לא אומרת שהוא צודק, אני אומרת שאני לא יודעת. עיתון הארץ זה המיץ של המיץ של הזבל ומקור לכל כך הרבה שקרים, אז בוודאי שאני לא מאמינה גם אם זה כתבת תחקיר.

אני מכירה אדם שנעשה לו משפט שדה בנושא הזה, מכירה מקרוב מאד, כל המגיבים והטוקבקיסיטים יודעים טוב מאד מה קורה בחדרי חדרים. ב"ה הוא לא מפורסם ולא היה כלום אז זה שקע.

אז אני רק רוצה להעלות את המודעות לצד השני.

אני פגשתי את הצד השני במקרה שסיפרתי ובמקומות אחרים, אז רק רציתי להדגיש את הנקודה הזאת...

אף פעם בנושא מיניות לטוב ולרע

ככה שזו לא התעלמות

טרי טרי

אני לא מאמינה לאף אחד, אני לא פוליגרף מהלך...

כשישפטו והוא יורשע, אאמין לצד הצודק

ושוב, בכל מיקרה זה לא סותר את החינוך של מוגנות שחובה עלינו לתת לילדינו..

ואפילו התלוננו שוב ושוב במשטרה ואפילו כמעט הרגו אותו פעם אחת במכות

היה לו המון כוח ועזרה שתוך המשטרה עצמה, ככה שלא היה הרבה מה לעשות עם זה.

דווקא בסיפור שלו מקומם אותי לשמוע שוב ושוב , למה החרדים לא עשו כלום, הם עשו ואף אחד לא הקשיב להם.

האשמה היא על השחיתות במשטרה.

שימו לב שמשי זהב כבר לא במיינסטרים החרדי הרבה שנים, וזה לא במיקרה..

נשים לא יכולות לשקר?

אולי שילמו להן המון כסף בעד התלונה, אין להן מה להפסיד, לא מעמידים לדין נשים שמשקרות

והחיים של הסופר ובני משפחתו יכנסו במחי מקלדת לפח הזבל של ההיסטוריה

כמה נשים מתלוננות סתם על גברים

אני מכירה מקרוב מישהי שלא החזירה חוב של עשרות אלפי שקלים למישהו, כשביקש ממנה אמרה לו אני אתלונן שפגעת בי מינית, ולא היתה לו ברירה אלא לוותר לה.

כבדהו וחשדהו

צריך לזכור את 2 הצדדים, גם את הקורבנות שאם המיקרה נכון, חייהן נהרסו

וגם את חיי המואשם, שאם זה לא נכון, חייו יהרסו

זה משנה מה קרה כאן

ושוב, אין לי ולך מושג מה היה מאחורי הקלעים

ייתכן והוא בן אדם מושחת וייתכן ויש מישהו שרצה בעבר ובהווה לסגור איתו חשבון.

ולכן, חשוב להיזהר ולהזהיר, אבל להיזהר לא פחות מלהכפיש חיים של בן אדם שניבנו בעמל.

אנחנו לא שופטות ואין לנו את כל העובדות מול העיניים, כשבית משפט יחליט שהוא אשם

אוקיע אותו מכל הכיוונים..

אבל מול אדם מפורסם, אפשר לסחוט אותו בהרבה כסף, או להרוויח כסף ממישהו שישלם לה בכדי שתלשין

לא אומרת שזה המיקרה, ייתכן והסופר הנ"ל הוא אדם מסוכן, אבל צריך להיזהר מלהאמין לכל אחד ואחת

אם הייתי מכירה את המתלוננות מקרוב, סביר שהייתי מאמינה להן, אני לא חסרת רגשות ואפשר לשים לב אם מישהי משקרת, או שיש לה סיבה לשקר

אצל משי זהב למשל הכרתי מישהו שאמר שבילדות שלו כולם ידעו שצריך להתרחק ממנו. וזה גרם לי להאמין למתלוננות, כי הכרתי מקרוב מישהו שהכיר את הסיפור ואימת לי אותו.

זו בעיה שהחברה שופטת, כשאין לה את הכלים לזה

הלוואי והאמת תצא לאור

חיים נהרסו פה בכל מקרה, או של המתלוננות או של המואשם

רק עם הטכנולוגיה של היום, הכול מתפרסם מהר

פעם לא אנסו נשים?

ייתכן ואפילו להיפך, פעם זה היה מנורמל יותר ואפילו לא קראו להטרדה-הטרדה

שמתחתנת חייבת לשכב בלילה הראשון עם הקיסר/המלך

מלחמת החשמונאים התחילה מהתנגדות אחת מנשות המשפחה למהלך, וביום חתונתה כשהגיע לבית הקיסר רצחו אותו, וככה פרצה המלחמה

אולי אני לא ממש מדייקת בפרטים, אבל כך בערך היה

שאלתי את זו שמעליי שטענה שפעם לא היו כאלה דברים

וזה בגדול תפקיד ההורים לחנך את ילדיהם לזה ולא לצפות שאחרים יעשו בשבילו את העבודה

וכבר כל החברה החרדית נשפטת לחובה

לא שאני אומרת שאין מה לתקן בחברה החרדית בנושא, אבל לשפוט כי מישהי אחת אמרה שאצלם לא מדברים על זה?

אז אני חרדית ואצלינו העבירו שיעורים על זה, ויש שינוי לטובה וזה נכנס לאט לאט..

בתור מורה חרדית, בבית ספר בית יעקב בישוב חרדי מובהק

אנחנו מחויבות להעביר סדרת שיעורים על מוגנות בתחילת כל שנה, בכל כיתה מא' עד ח'

ויש לנו על זה ביקורת ממשרד החינוך

וכל המורות עברו סדנאות כיצד ללמד את הנושא בצורה הכי פתוחה ונכונה שיש.

רק השבוע קבלנו עוד חומר מהחינוך העצמאי ודרשו מאתנו להוסיף עוד שיעורים ולהכניס נושאים נוספים.

גם בחיידר של הבן שלי הרבנים העבירו שיעורים על מוגנות

ואנחנו לא ישוב חריג מהנוף!!!!!!

כמובן שבתור הורים התפקיד לחנך ילדים בנושא מוגנות מוטל עלינו!!!! בלבד!!!!

ומי שמחכה שהצוות החינוכי בביה"ס יעשה זאת במקומו- פשוט מפקיר את הילד שלו!

אך מה שהכי כואב-

כואב, פשוט כואב לי לקרוא פה כאלו תגובות

כואב לי לקרוא כאלו הכללות

כואב לי לראות שאפשר להרוג בנ"א רק עם שמועות

לא מצדיקה אף אדם

ואדם שחלילה פגע, בעיקר איש חינוך- זה זוועת עולם

אך-

חכמים, הזהרו בדבריכם

בואי תראי את הכח שיש לאשה בתוך הליך גירושין, איך כל גבר פתאום הופך אלים.

מספרים הזויים ולא נתפסים של נשים שמונחות ע"י עו"ד וסביבתן להתלונן ולצייר את הגבר כאלים,

כדי לשפר עמדות בדרך למזונות/ משמורת/ גט...

והמשטרה לוקחת ברצינות (רק כשאשה מגישה תלונה! ולעולם לא להיפך), ועוצרת וחוקרת והרבה פעמים גברים באמת נקיים מוצאים את עצמם מבלים לילה במעצר עם "מיטב" עברייני ישראל.

זה לא מאיין את החובה שלנו לעודד נשים שנפגעות באמת- להתלונן, אבל צריך לשים לב טוב למחיר שמשלמים בדרך

לשם...

ע"י גרושתו, ומנגד אין סוף נשים כולל אני עצמי שעברנו לכל הפחות הטרדות מיניות!! שלא לדבר על פגיעות עד כדי אונס- וזה אני מכירה באופן אישי נשים מסביבתי הקרובה!

אני גם מכירה לצערי לא מעט גברים שנוצלו/הוטרדו/נפגעו מינית בילדותם, ע"י גברים כמובן...

אבל לומר שהיית פוחדת בתור גבר לא פחות מאשר אישה???

אני שמחה מאד בשבילך שאת לא מכירה כנראה את הצד הנשי הנפגע מאד, ואני מאמינה לך שחווית כנראה בסביבתך גברים שנפגעו מנשים בד"כ אגב הליך גירושין שאגב גם בו יש המון המון נשים שנפגעות, 

אבל האמירה שלך כ"כ סותרת את המצב בשטח שזה מקומם ומכעיס ומרגיש כאילו מנסים לגמד ולעוות את ההצגה של עדויות כנגד אלימות מינית. וזאת המילה אלימות מינית.

אגב, ההשוואה בין מצב קשה שבו גבר שנפגע באופן אישי ע"י אישה אחת- לא מזכיר אפילו את מה שהתחקיר הזה מנסה לחקור- תלונות על פגיעה מתמשכת וסדרתית בהרבה נפגעות (ואולי גם נפגעים אגב) אגב יחסי תלות של מטפל- מטופל שאלה היחסים שצריכים להיות תחת המטריה הכי רחבה של הגנה שלנו כחברה אחרי יחסי הורים וילדים, כי אם הפגיעה קורית ביחסים כאלה היא קשה ואכזרית לאין ערוך מאשר ביחסים אחרים, בפרט כנגד ילדות/ים! 

לא בטוח שהמקום לשתף בו הוא שירשור על פגיעה מינית של נשים בידי גבר

כמו שהמקום לשיתוף שאני פוחדת מגברים כללית בגלל מה שעברתי ועברו סביבי, זה לא המקום הנכון שמישהי משתפת על מקרה כואב בו גבר נפגע מתלונת שווא.

אני לא אקפוץ ואומר לה תשמעי אבל אני פוחדת מגברים כי סטטיסטית הרבה יותר נשים נפגעו מגברים. זה נכון, אבל לא זה המקום לומר את האמת הזאת.

ולכן אמרתי שלכתוב את זה כאן נותן תחושה של הקטנת הסבל של הנפגעות. האזכור במקום הזה מקטין. יש משמעות לקונטקס הכללי בו נאמרים דברים. 

אגב, לגבי מה שגברים מרגישים או לא- לא לזה התכוונתי. התכוונתי לסטטיסטיקה הנ"ל

יש המון גברים שנפגעו מנשים, אבל עוד יותר המון נשים וילדים שנפגעו מגברים

אני כבר מיואשת משרשורים כאלה

הכי עצוב לי שמי שבסוף מדברות בעד השתקה ומפקפקות בעדות הקרבנות אלו נשים

גם בשרשור על נשים מוכות בנשואים טריים וגם בשרשורים על הפדופיל הנוכחי

פשוט מייאש ועצוב

מתפללת שהשם יפקח את עיניהן

וכל הכבוד שכתבת!

ולכל מי שכתבה פה @תוהה לי תודה!

 ו@מיואשת****** היקרה על מה שכתבת בשרשור על אלימות ונשים מוכות

העדפתי לא להתערב שם

אבל מחזקת אותך בכל מילה! זה לא יאמן איך נשים ואנשים מרשים לעצמם להתבטא מבלי להיות ולו מעט מעורים בנושאים האלה

והכי עצוב שנשים עושות את זה (פורום נשואים טריים מזמן לא במה נעימה ונורמלית לטעמי..אבל זה כבר נושא אחר)

אני אישית מאמינה לו וחושבת 

שזה נראה ממש לא אמין.

כל אחד שטיפה הולך לו המזל - מחפשים אותו. ואחרי שגמרו עליך - לך תוכיח אחרת

אבל חבל לנו בואו נסיק את המסקנות בנושא מוגנות בצורה יותר בוגרת ולא על גבו של אדם שכנראה חף מפשע

אף אחת לא אמרה שגברים הם המסכנים

אלא שכיום לא פשוט גם להיות גבר, בלי קשר למיקרה הנ"ל, כי אפשר להרוס חיים של גבר בכמה שורות בפייסבוק.

אף אחת לא אמרה שהיא מאמינה למואשם ולא לנשים, נשים כתבו כאן שא"א לדעת למי להאמין.

בלי קשר למה שנשים עוברות

כואב לי על מה שעברת, וזה חמור שזלזלו בך

נשים מוטרדות יותר כנראה

אבל תקראי כמה תלונות שווא נפתחות על גברים, ולא רק בהטרדות, אלא באלימת במשפחה במהלכי גירושין שזה גורר ניכור הורי וכו'

אז כן, גם גבר קשה להיות. 

מבלי לשקול מי סובל יותר.

אני מניחה שנשים מוטרדות הרבה יותר מאשר גברים שנהרסו להם החיים כי נשים העלילו עליהם שהטרידו אותם.

ועדיין האם מישהי פה היתה רוצה שאיזה עובדת של בעלה תכפיש את שמו כי היא רוצה לסחוט ממנו כסף?

אני מכירה מקרה כזה מקרוב, של בחורה שסחטה מישהו.

בהליך גירושים.

איזה גהנום הוא עבר.

יש להם קלף מיקוח רציני ביד

די רציניות (קצת יותר ממה שתיארת) ובכל אופן אני מסכימה מאוד עם מה שנאמר שמפחיד בימינו להיות גברים. 

גברים מותקפים כל הזמן על דברים פשוטים ולא רק בהקשר הזה, אישה יכולה בכיף להגיד לכל גבר שהיא מתעצבנת עליו - בא לי לתת לך סתירה, או כל מיני ביטויים אחרים והכל יסלח לה, אבל אם גבר יגיד - מיד יאשימו אותו בדיבור אלים.

אותו דבר גם במישפחה - אישה שתתען למישטרה שבעלה איים אליה - ירחיקו אותו מייד מהבית והילדים - אפילו בלי לבדוק את זה, לעומת זאת גבר שיגיש תלונה שאישתו אלימה כלפיו או כלפי הילדים - בקושי יתייחסו אליו.

באופן כללי במישפט של אישה נגד גבר - בעיקר בנושא של אלימות במישפחה - יאמינו הרבה יותר לאישה.

העולם שלנו (במדינת ישראל בעיקר) הוא באמת עולם שקצת שונא גברים - וזאת מציאות.

כל מה שכתבתי לא סותר בכלל את זה שלגבי המקרה הזה - ורוב מקרי התלונות על פגיעה מינית - אני מאמינה מאוד למתלוננות, ושהמעשים שלו מזעזעים, ושחובה להציף לדבר ולהוקיע אותו, ושכל אדם שמעיז לעשות מעשים כאלו יתן על זה את הדין.

הסברת מעולה, ואני באמת חושבת שאת צודקת - זאת ממש לא אמורה להיות המסקנה הפרשה הספציפית הזאת.

זה פשוט איכשהו עלה תוך כדי השירשור.

ואני מתנצלת שלא הבעתי גם הזדהות והתייחסות לפגיעה שלך - בסופו של דבר כל פגיעה היא פגיעה, במיוחד שזה משהו שממשיך ללוות אותך. חיבוק גדול 

הם נכנסים בו בגלל שהוא מביע את דעתו בנחרצות ובאומץ נגד כל הפרות הקדושות של "הארץ", זה היה ברור שזה עיניין של זמן עד שינסו לתפור לו גם כל מיני תיקים .. לא מאמינה למילה שלהם!

צריך לזכור ששלושת הנשים שהעידו הם נשים הזקוקות לטיפול נפשי שלפי עדותם גם לא הצליח כל כך, אז קחו את הדברים בערבון מוגבל.

שבאמת יש נשים שמאמינות לו

קרה באמת

וכרגע רק כואב לי הלב עליו ועל נשים שעוברות דברים כאלה לא משנה ע"י מי

ו

אבל באמת יש מחלות נפשיות שונות שמייצרות בעיה של אמינות.

למשל- בתי חולים פסיכיאטריים מלאים באנשים שהם המשיח או רבונו של עולם, כמובן שכאן אין בעיה להבין את הקיצוניות ולדעת שאין מדובר בדברי אמת. אדם כמספר שהוא משיח אף אחד לא יעמיד לדים עם הוא מספר על פגיעה מינית שעבר. אמממ שכאן יש בעיה אם אדם כזה באמת נאנס. מכון, במקרה כזה יצטרכו עדויות חפציות, או שאריות זרע וכד'.

אני לקחתי את הדוגמא הקיצונית הזאת כדי להסביר אבל אכן יש מחלות אצל נשים מסויימות (ולמרבה הצער הן נפוצות ביותר אצל נשים שהיה להם אונס קודם!!) ואז מבחינה פסיכאטרית עדותן אינה נחשבת אמיתית. הבעיה היא שוב מה קורה אם נשים כאלו חוות אונס נוסף וזה החלק הנורא בעניין הן יכולות לחוות כאונס גם דברים רחוקים מזה. וגם לסבול סבל רב.

זה בעיה כנשים כאלו מעידות על אדם כי הן מאמינות באמת ובתמים שנפגעו והעדות שלהן נתפסת כאמיתית וכואבת ורק בתוך טיפול נכון (וגם אז לא תמיד) הן מסוגלות להבין את ההבדלים. 

אז כן זו בעיה אמיתית התחום של פגיעות. וזה הסיבה שיש בעיה להיות גברים בעולם הזה, וזה גם הסיבה לריבוי תלונות שוא. 

זה נורא מכל כיוון שלא נסתכל על זה, אך משאיר את חזקת החפות לכל הנוגעים בדבר.

וד' ישמור.

תפקידינו כהורים זה כמובן להגן על ילדינו. ואם זו מכרה שלנו עלינו להאמין לכל מילה שהיא אומרת!! ולטפל בכול החומרה, אין דרך אחרת לשמור על בנות ככה!!!

אני לא אסביר יותר בהרחבה אבל רק איש מקצוע יכול לקבוע את האמינות.

ולפעמים באמת נראה כי הן דוברות אמת.

מכירה סיםורים כאלו פשוט ברמה האישית.

עד שפסיכיאטר לא כתב חוות דעת מסבירה אדם היה במעצר...

אני מרגישה 50-50, באותה רמה שאני מאמינה שאותן נשים נפגעו אני גם לא מאמינה שאותו אדם עשה את זה.

אי אפשר לדעת מה האינטרסים של כל גורם ולא מתפקידי לעשות משפט שדה (לשני הצדדים אגב) לאף אחד!

ושום דבר לא יצדיק את הלינץ' התקשורתי הזה, שבהינף מקלדת כל אחד יכול לחרוץ גורלות.

רק לחשוב על בני המשפחה שפשוט לא מסוגלים לצאת לרחוב (ועוד בני ברק: )

ועוד משהו קטן- גם אני נפגעתי מינית. מאדם מסוים, שהוא גם בן משפחה.

וכשאני חושבת לעצמי האם הדבר יעשה לי טוב להפיץ את המקרה ולפרסם אותו- חד משמעית לא! אין לי עניין, וגם לא היה לי עניין לגרום רוע לאותו אדם. טיפלתי בעצמי, לא הזנחתי את  המקרה, לא מדחיקה וגם לא מסתירה. אבל אני מרגישה עדיין אנושית כלפי הסובבים אותי. ומי שצריך להיזהר כבר הוזהר.

מאידך לפעמים יש אפשרות לדעת את האמת גם ללא בית משפט

עיין ערך "משי זהב"

של נפגעות, מילא היתה אחת מול אחד אז הספק הוא 50-50

אבל כשיש עשרות עדויות של קרבנות מול עדות של אדם אחד שמכחיש- למה כל העדויות הללו במצטבר שוות ערך בדיוק למילה היחידה שלו???

אולי זאת לא ממש אובייקטיביות כי מתמטית זה בטוח לא 50-50

וכמו שאותן בנות טענו שפגעו בהן מבחינתי הן צודקות ב50%

כך הטענות של אותו פוגע הן 50% צודקות

ואין אפשרות לדעת אם אותן בנות צודקת. יש המון אינטרסים בעולם הזה, אנחנו אפילו לא יודעות כמה.

ואם הסביבה שלי יודעת להיזהר (כולל הורים ועוד כמה גורמים רלוונטיים)

לא אפיץ את הדבר ואגרום למשפחה שלו להתפרק ולילדים שלו ללכת עם אות קין כל החיים.

יש לך מושג בכלל על הרמה של האנשים שכותבים שם? אנשים רדודים מאד שחיים על לשון הרע ורכילות עושים הכל בשביל רייטינג 

לא חסר אנשים שנפגעו על לא עוול בכפם

ודי למבין

את הספרים של אורי הוא לא כתב....

מכירה את מי שכתבה אותם עבור אהובה רענן.

שמו הופיע עליהם כקידום מכירות

לכן את אוהבת אותם יותר...

נכנסתי לכאן כדי לפתוח שרשור על הבת שלי ראיתי והזדעזתי היתי חייבת להגיב

לא מאמינה..

עיתון הארץ לא מקור אמין בכלל הוא אנטי חרדי ונגד העם היהודי בכלל

ופייסבוק זה גם לא משהו אמין

מצטערת שראיתי את זה

פשוט מה שעושים לו זה הלבנת פנים ושפיכות דמים להאשים עוד לפני שיודעים אם בוודאות קרה משהו

לשון הרע לא קבלתי

ברור שאמין אבל בדרך כלל רבנים שיש להם חשבון פייסבוק מנוהל דרך אנשים אחרים

להם אין אינטרנט או גישה לאינטרנט

אם הוא באמת עשה את זה זה נורא ואיום ואין מילים שיוכלו לתאר את הזעזוע

ואם לא אז זה ככ כואב ככה לגמור בנאדם יש לן אשה וילדים ומפעל חיים שלם שיהרס במילים של אנשים

ותקשורת שגועשת ורועשת ומנפחת

די אני לא מצליחה להרגע  איזה עולםםםםם

שהיה (ובאיזה שהוא מקום עודנו... ) בתוך ההפגיעה הבלתי נתפסת הזאת!!!

חיבוקים ענקיים יקרה!!!!!!!!!!!!

זה כ"כ מובן וברור שכזה סיפור צף, כל כך הרבה נפגעים שותקים עוברים שוב את הסיוט הפרטי שלהם.

חיבוק ענק!!

אני מאד מאד  מקווה שלפחות מבחינת תמיכה וטיפול זכית לאיזה מענה שהוא...

ורק רוצה להזכיר לך ולמלא אחרות פה שמתייחסות לשמו הטוב ולמשפחתו של חשוד כזה או אחר- מי שפגע במשפחתו ובשמו הטוב שלו עצמו, הוא כמובן הפוגע. האלים. לא הקרבן שמתלוננת או מספרת את הסיפור שלה

הלוא שתמצאי נוחם וריפוי לנפשך ברפו"ש מן השמיים רפואת הנפש ורפואת הגוף!! חיבוק ענק!!!!

@ממעלממש

אין כל היתר להאמין לדבר כזה, מותר רק רק לחשוש

את יודעת הרי כמה שקרים יש בתקשורת

אני מכירה אישית מקרה דומה בסדר גודל קטן יותר (כלומר איש חינוך שהואשם בתקיפה) ולא היו דברים מעולם ובסוף גם התביעה נסוגה והתיק נסגר

בינתיים אנשים שהאמינו שרפו את הבן אדם הצדיק

פתאום בסיפורים כאלה, מתחילים מאוד להקפיד על הלכות לשון הרע

לא שזה לא חשוב

זה משעשע אותי

מי שלא בודק מחשש לשון הרע הוא פושע ודמם של הנפגעים על ידיו

מה השאלה בכלל?

זה לא מתיר את דמו של הנחקר במהלך הבירור

זו ההלכה, עיינו בחפץ חיים שמירת הלשון

נשמע שאת אובססיבית לגבי הסיפור הזה...בלי קשר לממצאים

"אני לצורך העניין שותקת ועל המצפון שלי יושבות הנפגעות שלו בנתיים. זה מביא לי חרדות שאין לתאר..
אבל זה מחיר שאני משלמת כי אני יודעת שגם ככה אין ערך לתלונה שלי.
נפתחו נגד מי שפגע בי תיקים ונסגרו מחוסר ראיות"

את חייבת לומר לעצמך שהאשמה העצמית הזאת היא גם סוג של מנגנון הגנה, שנותנת לך הרגשה כאילו יש לך  אפשרות לעשות משהו- להחזיר לך איזו שהיא שליטה לידיים בקשר לטראומה הנוראית הזאת.

כשבעצם באמת את יודעת כמו שאת כותבת שכרגע אין טעם להתלונן כי זאת מסכת ייסורים שלא בטוח תביא לתוצאה הרצויה ובעצם המעשה הנכון מצידך כרגע הוא להגן על עצמך מפני פגיעה נוספת שעלולה להיות בהגשת תלונה שתידחה.

אולי אם תוכלי לומר לעצמך שזה הדבר הנכון מצידך לעשות כרגע, והרצון להגן על נשים אחרות הוא יפה וטוב אבל באמת שזה לא באפשרותך אלא רק באפשרות ה' יתברך, אולי זה יכול לעזור לך למצוא מעט שלוה.

ואני חוזרת שוב על מה שכתבתי לך כבר- מקווה שאת מוקפת באנשים טובים תומכים ואוהבים ושאת בטיפול או שהיית...

חיבוק גדול יקרה!! תחזיקי מעמד!!!

@ממעלממש

חיבוק גדול!! מקווה שזכית לתמיכה ראויה מסביבתך הקרובה בהתמודדות הקשה הזאת!

אני מאמינה לכולן

אבל כ"כ קשה לי שבחברה שאני בה רוצים לא להאמין

ויש לה עדות בידיים כתובה שהוא שלח והטריד

היא חיבת אבל חייבת לעשות את זה 

ולסתום לו את הפה שהכל שקר

היא חייבת את זה למי שאין לה איך להוכיח

ולא מאמינים לה

יחסית כמובן

ולא מדובר בנאשם- נאשם זה הליך פלילי שבו נטל הראיה גבוה הרבה יותר

בתביעת דיבה פשוט צריך להוכיח שזה שקר ולא היו דברים מעולם

במקרים כאלה- בפרט שהאדם הנ"ל הכחיש הכל מכל וכל, לטענתו לא היו דברים מעולם,

דוקא במקרה כזה אם אכן הוא צודק- הצעד המתבקש מבחינתו היה להגיש מיידית תביעת דיבה

אז נכון שאי הגשת תביעת דיבה לא אומרת שכל השמועות עליו נכונות,

זה כן אומר שיש מספיק אמת בשמועות כדי שהוא לא יצליח בתביעת דיבה שכזאת ולכן לא הגיש אותה עד לרגע זה, למרות שגם הנזק במקרה שלו קל מאד להוכחה, הועיקר בתביעת דיבה אפילו לא צריך להוכיח נזק ממשי!! בודאי כשיש נזק ממשי כמו השעיה מכל תפקידיו, הסרה של ספריו מן המדפים ועוד ועוד, נזק שכזה יכול לזכות בפיצוי אדיר של מיליוני שקלים אילו היה מצליח להוכיח שאין אמת בשמועות או בכתבה! זה שלא הגיש תביעה שכזאת בהחלט מוכיח שיש אמת בנאמר.

אולי את באמת לא בקיאה בהליכים המשפטיים כמו רוב האנשים, ואולי נוח לך יותר להיצמד להכחשה.

דבר אחד גם אני תוהה ושואלת- איך זה שהכל שקע???? כמה השתקה עוד יכולה להיות במערכות הצדק והמשפט???!!!! 

למה בית דין צריך להתערב בעניין של ולדר?

ואולי זה לא באמת ולדר? אולי זה חיים ו. אחר?

ואולי הוא כן הגיש דיבה?

לידיעתך מקווה בעז"ה שח"ו לא יקרה כמובן!!

זה לא כשיש הטרדה אלא רק אונס מלא ח"ו

ומשהו שחשוב לדעת והוא נוראי ביותר, 

אם הבעל לא יודע מזה אז אין בעיה להישאר ביחד,

לכן אם ד' ישמור קורה דבר כזה לאשת כהן מומלץ לפנות לרב ולא לבעל לברר את ההלכה.

אויש זה נורא לכתוב את זה אבל נראה לי עדיף לדעת.

מכירה מקרה נוראי של משפחה עם 8 ילדים שנאלצו להתגרש וככה התוודעתי לעניין, סיפור נוראי ביותר.

כי מחר אפשר להאשים אותי או אותך ולתלות אותנו בכיכר בעיר? למה?

כי למישהו בא לסחוט אותנו או לנקום בנו, וזה ממש מפחיד אותי.

רק אתמול התפרסם מקרה כזה על עיתונאי מ"ישראל היום" שסחט מישהו בצורה כזו על מקרה שלא היה ולא נברא.

אז אני לא אאמין לכל אחד שיפרסם כל דבר, זה נושא מורכב.

לא אומרת שחיים ו. לא עשה את מה שעשה, אבל לא ממהרת להאמין לכל דבר..

את מדהימה

ובהירות שלמי שמתקשה לראות את האמת הזועקת

הרבנית רחל בזק נכדה של הרב מרדכי אליהו

מדברת על האור שבאישה בהקשר של נס חנוכה

האור שגורם לכך שהנקודה הפנימית הזו

של כבוד האישה והילד\ה יהיה נהיר וברור לה בפנימיות. 

ולכן הזעקה הכי גדולה נגד תופעות והשתקות כאלה צריכה להשמע קודם כל מנשים

ועצוב עצוב שדוקא נשים הן אלו שמפקפקות ומכסות ונותנות יד להמשך ההרס והפגיעה הנוראיים האלה.

היא מזכירה שם באופן מאוד חד וברור את המקרה של הפדופיל עליו נכתב כאן.

וזועקת נגד התגובות הרפות המפקפקות שיש לנשים רבות

 בדיוק כמו שקרה פה.

משמח ומבהיר וברור.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

לפי מה שזכור לי, מקום הדלקת הנרות צריך להיות במקום שבו הולכים לישון.

אז אם נשארים לישון שם - אפשר להדליק שם, או לצאת ידי חובה בחנוכיה של המארח.

אבל אם חוזרים אחר כך הביתה, אז זה לא פתרון נכון הלכתית. ועדיף באמת להדליק בבית אחרי שחורים.

אפשרות נוספת זה להדליק לפני הזמן ואז לצאת - מותר להדליק החל מפלג המנחה, רק צריך לדאוג שהנרות ימשיכו לדלוק מספיק זמן שיישארו דולקים עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים (וכמובן צריך לדאוג שזה יהיה בצורה בטוחה, שלא תהיה סכנה להשאיר את החנוכיה בלי השגחה. בתוך אקווריום לדעתי צריך להיות מספיק בטיחותי).

זה בכללי גישה לתורה..

נכון לפעמים נבחר את מה 'שמותר'..אבל ראוי שלא

אבל מבחינתנו זה שייך רק למצבי אין ברירה קצת ...ולא לכל מצב

בחנוכה או שננסה לקבוע דברים לבוקר-צהרים

ואז יאפשר להפגש לפני ההדלקה

או אחרי אם זה לא רחוק

ואם לא אז בזאת חנוכה שזה בלי הדלקה

ואם לא אז לא

אז נבוא לבקר בלי קשר

לק"י

ולכן להפגש בבוקר פחות רלוונטי.

זה גם משהו שצריך לחשוב עליו.

במקרים מסויימים אולי אפשר לקחת את החנוכיה ולהדליק בבית של המארחים (כתבתי "מקרים מסויימים", כי אני לא בקיאה בהלכות של כל עמ"י).

אבל זו בהחלט אופציה בעיניי ואין שום בעיה של גישה לתורה לפי הרב ששאלתי בכל אופן

מה ראוי ומה לא הוא אינדיבידואלי לכל סיטואציה בפני עצמה ואם יש מורכבות כזו או אחרת זה יכול להיות ראוי למהדרין

על גישה לתורה

קל להסתכל מהצד ולחשוב שיש גישה כזו או אחרת לתורה ובוחרים מה שמותר.

את אף פעם לא יכולה לדעת כמה אדם מוסר נפש על מצווה כזו או אחרת ואי אפשר לדעת מה הגישה של כל אדם אז ראוי לכתוב בזהירות לענ"ד שמגיעים לנושאים כאלה

קשור לגישה לתורה.

אם ההלכה מאפשרת הדלקה מאוחרת יותר, גם אם במצב לא אידיאלי, אני אשתמש בזה כדי שאוכל ללכת למפגש משפחתי ולשמח את סבא וסבתא.

מפגשים משפחתיים זה גם מהנה, אבל לא רק.

אצלנו למשל זה מאתגר, יש חצי מהחג מפגשים ב"ה, וזה נסיעות ארוכות, מיד אחרי העבודה.

ועדיין, חשוב לנו לעשות את זה בשביל המשפחה.

בשביל סבא וסבתא שלא תמיד יש הזדמנות לפגוש ובכללי מפגש עם משפחה שלא תמיד יוצא לנו להיפגש.

יש לזה לגמרי ערך גם בפני עצמו

ואם ההלכה מאפשרת את זה, מצויין.

כן, במצב אידיאלי הייתי שמחה להדליק נרות בדיוק בזמן.

אבל נגיד אצלנו זה לא כל כך מצב שואלים כל אחד מתי נוח לו. פשוט קובעים ואין לנו יכולת להשפיע על זה.

אז אני אעשה את המאמץ שלי, גם אם זה אומר להדליק מאוחר.

והדמעות בעיניים של סבתא שרואה את כל המשפחה יחד, שוות את זה בעיניי.

המשפחה שלי מאוד כזאת, ואני רואה את זה מתבטא בדברים בכל החיים, לא רק חנוכה. אם ההלכה היא X ואפשר להקל במידת הצורך, הם לא יקלו אלא בצורך מאוד מאוד גדול וגם אז יעשו הכל בשביל להקל כמה שפחות. וכן, כשבאים בגישה כזאת יש הרבה אנשים שמפגש משפחתי הוא לא צורך גדול מספיק. ויש בזה גם משהו מאוד יפה בעיני, שלקיים מצוות הדלקת נרות בהידור ובזמן מלכתחילה חשוב לנו יותר. ההתייחסות היא לא שאם יש מצב אידיאלי אתה מדליק בזמן (ובעצם כמו שצריך. חשוב להדגיש שהאופציות של להדליק בבית המארחים או אחרי/לפני זה להקל. רוב מוחלט של הרבנים יגידו שזה מותר, אבל ההלכה היבשה היא להדליק בזמן) אלא שאתה עושה הכל בשביל להדליק כמו שההלכה קבעה מלכתחילה, בלי קולות

יודעת על איזה הרכב משפחתי את מדברת, ומה הגודל של המשפחה.

יש מצבים שבהם את לא יכולה להשפיע על הבחירות ההלכתיות של המשפחה שלך או על התכנון שלהם.

אם המשפחה קבעה מפגש בחמש, כי זה מה שנוח להם וזה מה שנוח לסבתא רבא, אני לא זו שאזיז את זה בשביל להדליק נרות בדיוק בזמן.

האם זה קצת מצער אותי? כן

אבל מי אמר שהשיקול ההלכתי של להדליק חנוכיה בדיוק בצאת הכוכבים, גובר על כבוד לסבתא? או על הערך של לשמח את מבוגרים במשפחה שכבר פחות נמצאים עם כולם, והם יותר לבד?

אני חושבת שיש בזה משהו מאוד מתנשא או מאוד צר, להסתכל על זה מהפרספקטיבה ההלכתית של ההדלקה בלבד, בלי התייחסות למכלול הדברים.

כשהייתי ילדה, והמשפחה הייתה קטנה יותר, באמת קבעו את המפגש בצורה שאנשים ידליקו בבית ורק אז יצאו.

היום המשפחה מגוונת יותר, והאילוצים אחרים.

זה לא הופך אותנו לפחות טובים ואני באמת לא יודעת מבחינה הלכתית להגיד האם מה שאת אומרת הוא נכון או לא. 

בכלל לא ברור לי שהחלוקה ההלכתית שלך כאן מדוייקת

את מייחסת את אותה הרמה להדלקה אצל המארחים, ולהדלקה לפני / אחרי. ואני בכלל לא בטוחה שזה נכון

אלו שני מצבים שונים

ובעוד שאני מכירה של של להדליק אצל מארחים בבית שאתה לא ישן בו זה באמת ממש ממש עדיף שלא

להדליק מאוחר יותר בבית שלך, במיוחד אם זו עוד שעה שאנשים מסתובבים ברחוב, זה באמת בסדר.

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

ואפשר להדליק בזמנים אחרים כשיש צורך. אני מכירה הרבה אנשים (דרך אגב, לרוב זה בא בעוד תחומים בחיים, העניין הזה של מה אתה מגדיר צורך שניתן להקל בו) שלא מקלים בזה אלא אם ממש אין להם ברירה, ומפגש משפחתי לא תמיד נכנס לקטגוריה הזאת. אני מדברת על אנשים שגם הופכים עולמות בשביל להדליק נרות בזמן ומשנים תוכניות שלמות בשביל זה, שנה שעברה התארחנו בשבת חנוכה ונשארנו לישון במוצ"ש למרות שזה פחות נוח לנו, בשביל להדליק נרות בזמן ולא באיחור של כמה שעות

לק"י

לא נתקלתי בבעיה בנוגע לזה.

זכור לי שאפשר להשתתף בתשלום בשמן/ נרות.

לק"י

ולמה להשאר לישון?

אי אפשר להדליק ואז לחזור הביתה?

שאני מכירה המצווה היא להדליק בבית שלנים בו

מי שמקפיד להדליק בזמן ידאג לישון איפה שמדליקים

וגם אז לא בטוח. לי אמרו פעם שאם הבית שלי במרחק הליכה סביר ואני יכולה ללכת להדליק שם נרות, גם אם אני ישנה בבית אחר אני צריכה ללכת להדליק שם כי זה הבית שלי. כמו שכתבתי, לרוב זה סגנון מסוים של אנשים, שנוהגים לא להקל אלא אם אין ברירה (בתור נערה קבעו לי טסט רגע לפני הדלקת נרות, אז הלכתי, אבל חזרתי כמה שיותר מהר להדליק, וזאת הפעם היחידה לדעתי עד שהתחתנתי שלא הדלקתי בזמן). זה אנשים שבאמת מוכנים גם לשלם מחירים בשביל להקפיד על ההידור ההלכתי, וזה מתבטא בהמון דברים

בדיעבד.

הכי טוב להדליק בבית שלכם

להשתתף עם מישהו בתשלום זה לא לכתחילה הלכתית

תמיד מעניין אותי לקרוא איך כלות מתיחסות שונה לחמה ולאמא.ולפעמים הסיטואציות זהות..

1.לגבי ההגעה המאוחרת שלכם- זו החלטה שלכם.אפשר להדליק אצל הסבא והסבתא ואחר כך בבית.אי אפשר גם לרצות להדליק בבית לחכות חצי שעה ואחר כך להתלונן שמגיעים לקינוח.הם גרים רחוק.מה לעשות?

2.ביקשו לא להגיע ביידים ריקות- מבינה שיש הרבה אנשים.טרחה גדולה והרבה עבודה וטרחה לפני ואחרי להורים, מקובל שכל אחד מביא משו.אפשר לקנות.לא ביקשו רק מכם.

3.שינה- כאשר מארחים עם הרבה אנשים, המארחים בעיקר אם הם יחסית מבוגרים, זקוקים קצת לשקט.לינה של משפחה עם ילדים מקשה מאוד- מצעים, ארוחת בוקר, רעש.ממש לא פשוט. את אומרת שבכל אופן הציעה לך לישון, למרות הקושי- אז על מה את מתלוננת? שלבעלך אמרה שקשה? כי עם הבן שלה היא מרשה לעצמה להגיד שקשה.ובשבילך היא מתאמצת.האמת? ראוי להערכה גדולה מצידה.הכי קשוח להורים שילדים קטנים נשארים לישון אחרי ערב מורכב, בטח כמו פורים.

3.אין לה בעיה שהבת תישן? זה מעצבן אותך....כן, מה לעשות, בת זה משהו אחר מכלה.הבת גדלה בבית .מניחה שאמא לא מרגישה בנח שיש בלאגן  כאשר הכלה בבית ומרגישה נח עם הבת.טבעי.

4.ביביסיטר- הסבתא לא אמורה להיות ביביסיטר.היא אמורה להינות מהנכדים.

5.המפגש הוא לאו דווקא שהסבא והסבתא יראו אותך- זה מפגש גם שבני דודים נפגשים, אחים נפגשים.יש לזה ערך חשוב.

6.בעלך לא רוצה לרצות אותם. בעלך אוהב את המשפחה שלו ורוצה להיות במחיצתם.

סליחה אם כתבתי קצת קשה.מאוד מעצבן לראות את העין הרעה שיש לכלות על החמיות ואת התמיכה שהן מקבלות על זה מבנות הפורום.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.