יש חיה כזאת? או שמחכים 15/ 20 שנה שהילדים יגדלו?
בתור רווקה הייתי נשארת המון עם אחיינים / בני דודים כשההורים בחופשה.
הייתי נשארת איתם לבד כמה ימים (לפעמים משפחות של 5/6 ילדים).
זה היה קורה כמה פעמים בשנה (לא אותה משפחה) הייתי ״הדודה״ הילדים אהבו אותי, הייתי בחורה אחראית שהתביישה להגיד לא, כמעט אף פעם לא סרבתי והאחיות והבני דודים ניצלו את זה, (מניחה שלא חשבו יותר מידיי ואני בתור בחורה מרצה נתתי הרגשה טובה).
עכשיו נשואה ובקרוב אם ל2.
החופש האחרון שיצאנו אליו היה לפני ההריון הראשון ואנחנו ממש ממש זקוקים אחד כזה, עברנו תקופה לא פשוטה בכלל מהרבה כיוונים בו זמנית ולא מצליחים להרים לרגע את הראש.
הבעיה שזה פשוט לא אפשרי, כל האחייניות הגדולות שהייתי כמו אמא שניה בשבילן לא יכולות או לא רוצות לעשות את זה.
רוב המשפחות התפזרו ולא גרות באזור,
אפילו ביביסיטר לא יוצא שהן עושות.
הסבתות גרות קרוב, אחת ממש לא בקטע ואחת עובדת מאד קשה.
אין לי ציפיה שמישהו יעשה את זה בשבילי, אלה הילדים שאני בחרתי להוליד וב״ה קיבלתי ואלה הויתורים שבדרך.
מודה שגם קשה לי לבקש בגלל ה׳ניצול׳ שאני חוויתי (אפילו תשלום סמלי לא תמיד היה) אבל גם כשמבקשת מאחייניות דברים קטנים פה ושם בתשלום אין ממש היענות.
ממש צובט לי, לא בגלל שאני עשיתי את זה בשבילם, אבל אין לי אפילו מישהו שם כשאני נתקעת בלי ביביסיטר ( מאד קשה למצוא אצלינו) וגם מי שיש היא לא אחת שאני סומכת עליה ליותר מכמה שעות.
קצת מייאש לחשוב שחופשה לא תקרה בשנים הבאות..
מרגישה סתם מתלוננת, אבל אנחנו באמת במצב לא משהו וזקוקים לזה נואשות, ואותם הורים שיצאו לחופשה צעירים כשאני נשארתי לשמור עכשיו יוצאים לחופשה כשהגדולים שלהם שומרים..
שולחים תמונות ולא מוצאת אפילו כח לפרגן..
בתור רווקה הייתי נשארת המון עם אחיינים / בני דודים כשההורים בחופשה.
הייתי נשארת איתם לבד כמה ימים (לפעמים משפחות של 5/6 ילדים).
זה היה קורה כמה פעמים בשנה (לא אותה משפחה) הייתי ״הדודה״ הילדים אהבו אותי, הייתי בחורה אחראית שהתביישה להגיד לא, כמעט אף פעם לא סרבתי והאחיות והבני דודים ניצלו את זה, (מניחה שלא חשבו יותר מידיי ואני בתור בחורה מרצה נתתי הרגשה טובה).
עכשיו נשואה ובקרוב אם ל2.
החופש האחרון שיצאנו אליו היה לפני ההריון הראשון ואנחנו ממש ממש זקוקים אחד כזה, עברנו תקופה לא פשוטה בכלל מהרבה כיוונים בו זמנית ולא מצליחים להרים לרגע את הראש.
הבעיה שזה פשוט לא אפשרי, כל האחייניות הגדולות שהייתי כמו אמא שניה בשבילן לא יכולות או לא רוצות לעשות את זה.
רוב המשפחות התפזרו ולא גרות באזור,
אפילו ביביסיטר לא יוצא שהן עושות.
הסבתות גרות קרוב, אחת ממש לא בקטע ואחת עובדת מאד קשה.
אין לי ציפיה שמישהו יעשה את זה בשבילי, אלה הילדים שאני בחרתי להוליד וב״ה קיבלתי ואלה הויתורים שבדרך.
מודה שגם קשה לי לבקש בגלל ה׳ניצול׳ שאני חוויתי (אפילו תשלום סמלי לא תמיד היה) אבל גם כשמבקשת מאחייניות דברים קטנים פה ושם בתשלום אין ממש היענות.
ממש צובט לי, לא בגלל שאני עשיתי את זה בשבילם, אבל אין לי אפילו מישהו שם כשאני נתקעת בלי ביביסיטר ( מאד קשה למצוא אצלינו) וגם מי שיש היא לא אחת שאני סומכת עליה ליותר מכמה שעות.
קצת מייאש לחשוב שחופשה לא תקרה בשנים הבאות..
מרגישה סתם מתלוננת, אבל אנחנו באמת במצב לא משהו וזקוקים לזה נואשות, ואותם הורים שיצאו לחופשה צעירים כשאני נשארתי לשמור עכשיו יוצאים לחופשה כשהגדולים שלהם שומרים..
שולחים תמונות ולא מוצאת אפילו כח לפרגן..
