שאלת אולפנותבת 30
השאלה שלי היא בעיקר עקרונית, כדי להבין את תמונת המצב...בסוף, נחליט בע''ה על אולפנה שאני מקווה שתהיה מתאימה.
אז ככה, זאת שאלתי.
האם יש כזו אולפנה, שבה מצד אחד לבנות אין סמארטפון (לא כי זה התקנון והמכשיר נשאר בבית. אלא כי אין להן. כי זה הסגנון ואלו המשפחות)
רוב הבנות לובשות חצאיות ארוכות (כנ''ל, לא כי זה התקנון אלא כי זה הסגנון)
אבל מצד שני האולפנה היא לא בראש חינוכי מסוים במיוחד, ולא מעוניינת ליצור בידול בין הבנות שלה לבנות בסגנון אחר?

יש כזה דבר?
בינתיים, אני שומעת רק על מקומות שהם עם ראש פתוח יותר ולא סגור מבחינה מחשבתית, ושם החצאיות עולות אל על והסמארפונים נוכחים מאוד
או מקומות שבהם יש צניעות ואין סמארטפון אבל יש גישה סגורה ומתבדלת.
אני אשמח לשמוע.
כי בינתיים, אני נרתעת מהסוג הראשון ונחנקת מהסוג השני, ואנה אנחנו באים?
מעניין..מותק 27
אני אגיד לך משהו שמנחה אותימיואשת******
ובטח שמעת את זה כבר
לקלקל תמיד אפשר
אני מעדיפה שיהין במקום שנותן יותר חינוך דוסי. עוד לא שמעתי על מישהי ש״התקלקלה״ לכיוון החונק…
מקסימום הן יהוו יותר דוסיות ממני. עדיף בהרבה על האפשרות השניה
אבל ממה שראיתי מסביבי, אחרי כמה שנים זה מתנרמל כזה… משלבים את הסגנון של הבית עם זה של האולפנה (בטווח הארוך הכוונה)
הבת שלי יודעת שלמוסד הלימודים יש את הכללים שלו. לא בהכרח אנחנו מסכימים עם הכל בגישה שלנו, אבל זה לא משנה. בחרנו את המקום, אלו הכללים שלו, את תכבדי אותם עד הסוף. בדיוק כמן שלאוניברסיטה יש כללי נוכחות ואחרת אין ציון, גם פה ככה.
אם יש משהו שממש מרגיש לא מתאים- מדברים עליו בבית, למה הוא ככה שם, מה אנחנו חושבים באופן פרטי וכו.
בינתיים טוב לנו עם זה
יפהבת 30
אני דווקא שמעתי ומכירה בנות שסביבה פתוחה יותר עודדה אותו להתחזק ולהיות מי שהן ממש.
ומצד שני מכירה לא מעט רואה סביבי הרבה כאלה שנפגעו מהחנק ובסוף העיפו הכל או חלק.
מכירה הרבה ''פליטי'' חינוך דתי חונק
מעניןמיואשת******
הפליטי חינוך חונק זה חינוך רק במוסד? לא בבית?
אלן שאני מכירה זה כשהחונק היה גם בבית
בסופו של דבר אני מאמינה שרב החינוך הוא בבית וזהו. מוסד לימודים הוא רק מוסד לימודים.
ואם לא מאתגרים את הכללים שלו כי מבינים שזה פשוט המוסד שבחרנו ואלו הדרישות שלו וידענו אותם לפני זה וחשבנו והחלטנו ששמה טוב למרות זאת. אז מקבלים את הדרישות בתוך המוסד גם אם לא מאמינים בהן
כשהגישה היא כזו אז כל ה״מרד״ די מאבד מטעמו ולא נכנסים לפינות מולם. זה הנסיון שלי
אין ספק שעיקר החינוך הוא בביתבת 30
בדיוק לכן לא בא לי מוסד שישב עליה חזק עם אידאולוגיות מסוימות או עם כובד תורני מעיק.

לגבי הפליטים- כן, בעיקר מהמוסדות.
מסכימה איתך מאדסבלנות 12
עיקר החינוך הוא בבית. תמיד כשחיפשתי מוסד לימודים לבנות שלי אמרתי שאני מחפשת מוסד שהכי פחות יהרוס. כלומר, אין משהו מושלם ואמן משהו בדיוק כמו שאני מחפשת. הבנות הולכות לפי התקנון של בית הספר ואם יש קונפליקטים דנים עליהם בבית. מצד שני, המוסד צריך להתאים פחות או יותר לבת כדי שלא תזרוק הכל. (הציעו לנו בזמנו מקום מאד סגור לאחת הבנות וטענתי שברגע שיחייבו את הבת שלי ללכת עם גרביונים וכו' וישימו על זה דגש כבד היא תזרוק הכל, זה לא התאים לה)
וואו...אז הנה אצלינו כנראה החברה שהתקלקלו מאובר דוסהאור שבלב
גרה במקום שיש בו כמה זוגות שהאמא הולכת ללא שום גדרי צניעות- כלום.

שנאה קרה כנגד מקום לימודיה(אולפנא דוסית) שישב על העניין החיצוני.

הבת שלי- כרגע עם גינס- מכנס, כן, וב"ה באולפנא שמשחררת- אחרי שהיתה באולפנא דוסית מרובעת שאפתנית הישגית- פיכס!
מי שלא בריבוע- בחוץ.
כמה חוסר הקשבה לבנות...
העיקר צוות דוס למהדרין.
העיקר בחיצוני יושבים עליהן על צניעות וחלילה בלי סמרטפון- במקום לחנך איך להתמודד איתו נכון.
כל כך לא מסכימה לדרך חינוך הזו.
גרם לכל כך אנטי
לא הבנתי מה את מנסה לומר האמתמיואשת******
אנחנו כנראה ממש לא מסכימות על כיווו חינוכי בחיים
ו פותחת דיברה על זה שחשוב לה שלא יהיה לכולם סמרטפון ולא חצאיות קצרות. אז עניתי לה את השקפתי שכנראה תואמת לשלה. מניחה שמקום עם סמרטפונים ובנית על מכנסיים זה לא הכיוון שלה. ולא כל דוסיות זה איכס
נכון שמקום שמחנך רק על חיצוניות זה מקום לא טוב
אבל לגזור מזה שכל מי שמחנך ״גם״ לחיצוניות זה לא טוב זה הגזמה ממש. יש מקומות מצוינים שמחנכים גם וגם
האמת הגבתי למשפטהאור שבלב
"עוד לא ראיתי מישהי שהתקלקלה מהכיון החונק.. "

האמת לדעתי האולפנא צריכה להיות מדוייקת לנערה לפי רמתה.
ולא לפי מה שההורים רוצים..היו מאחלים...
מסכימהבת 30
החנק מקלקל לא פחות מפתיחות יתר.
לגבי סמארטפון, הבת שלי בעצמה אמרה שהיא רוצה מקום בלי, בגלל האווירה והתרבות שזה יוצר- כולן בפלאפון כל הזמן, כל החוויות שלהן קשורות לאינסטגרם, לטיק טוק וכו', והיא פשוט לא שם.
האמת לא מסכימה בכללמיואשת******
נכון שיש בהחלט גם קלקול בגלל חנק
אבל הוא לא קרוב במספרים לקלקול בגלל פתיחות וחוסר חינוך
לא בטוחה שאת צודקתבת 30
זו עובדה ידועה שיש ישובים מסוימים שבהם מאוד הקפידו על חינוך סגור, ואחוזי מורידי הכיפה שם מאוד מאוד גבוהים.
מממ.....44444
יש הרבה דוגמאות בחינוך החרדי שיותר סגור....

בתכל'ס יש המון דוגמאות לכל כיוון מכל חינוך....
יש הבדל בין חינוך חרדי לדתיבת 30
חינוך חרדי הוא סגור בהתאמה לחיים החרדיים שהם יותר סגורים ופחות חשופים לתרבות הכללית.
חינוך דתי סגור מאוד הרבה פעמים הוא לא בהתאמה לחיים שאח''כ הילדים יחיו או לחיים שמתנהלים בצמוד לחינוך המאוד סגור.
ובגדול, חנוך לנער ע''פ דרכו, זה תמיד נכון וזה האתגר הגדול שלנו
זה היה ״לכיוון״ ולא ״מכיוון״ מיואשת******
התכוונתי שלא ראיתי מישהי שהתקלקלה לכיוון האובר דוסיות (והפכה בגלל אולפנה דוסית מדי לכת השאלים, נגיד)
מניחה שכוונתי לא היתה מספיק ברורה.
אני בטוחה שיש כאלו שהתקלקלו בגלל דוסיות חונקת, אבל הפתרון בעיני הוא למצוא את המקום הדוסי הנכון יהלא חונק, ולא למצוא מקום לא דוסי ולא חונק לכיוון של תעשו מה שבא לכן העיקר שאתן מאושרות.
מה שבאתי לומר שזה לא או-או. יש מקומות נפלאים של גם וגם. אפשר גם להיות לא חונק וגם לא להתפשר על עקרונות.
זו הגישה שלי ויש המון גישות שונות בחינוך וזה בסדר 🌹
אני מכירה..טארקו
אני מכירהלפניו ברננה!
מישהי שלמדה באולפנה לא מאוד חונקת ולא מדי דוסית, אולפנה איזורית רגילה כזאת..
והפכה לדוסית באופן קיצוני
וגם מישהי שלמדה איתי באולפנה מהאלו שנחשבת ממש דוסיות וגם הלכה לקיצוניות דוסית ממש, שלא כמו רוב חברותי לכיתה (והיא לא התאימה לקו של האולפנה בכלל מבחינה מחשבתית - רעיונית).
ומישהו שלמד בישיבה "חונקת" ויצא חילוני, ומישהו אחר שאם לא היה לומד בישיבה "חונקת" היה יוצא פרחח...
בקיצור - דברים כאלו יכולים לקרות לכל אחד מכל מיני סיבות וגורמים.
כמובן שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות ולחפש לילדים שלנו את המקום הכי טוב לפי הבנתנו - "חנוך לנער על פי דרכו".
ברגע שעשינו את זה - החישובים האלו הם פשוט לא משהו שאנחנו יכולים לחשב ולנבא מראש, וכאן נכנסות התפילות שלנו. 🤷🏼‍♀️

(אגב - אנחנו מתייחסים למקרים בודדים מתוך כיתות שלמות, סך הכל נראה שבמקומות שמחנכים בקו מסויים רוב החבר'ה יוצאים פחות או יותר באותו כיוון/בכיוון המקורי של הבית)
תכלס את צודקת 🌷מיואשת******
תכל'סבת 30
וזה גם מה שאני מחפשת, אולפנה שלא מנסה לעצב את הזהות של הבת שלי ולחנך אותה אלא מבינה שעם כל הכבוד, יש דברים שההורים צריכים לעשות...
יש לי אחיינית שבגלל ההרגשה הזאת של ''מנסים לחנך אותי כל הזמן'' לא מצאה אף אולפנה לרוחה. בסוף עשתה בגרות דרך מסגרת בסגנון הילה וניצלה את רוב זמנה לעבוד, לעשות רשיון ובסוף גם להתחתן...אחלה בחורה, למרות שלא עברה באף אולפנה...
אני חושבת שהיום רוב האולפנות מבינות שיש שת"פ בין הבית לאולפנתהילה 4
פעם היו מחנכים את הנות רחוק מהבית כי כל החינוך היה באולפנה. ולכן היו בקןשי שבתות חופשיות. היום זה התהפך ואני חושבת שהאולפנות יודעות את מקומן.
יותר מזה, כתבת על נערים שירדו מהדרך בגלל חינוך חונק- הרבה פעמים זה לאו דווקא המוסד הלימודי אלא הבית שלא היה דווקא חונק אבל כן יישר יותר מידיי קו עם המערכת המחנכת. או לא היה מספיק בטוח בדרך שלו כדי לשחרר את הילד. סליחה על הסטיגמה אבל קורה הרבה בזוגות חזב"תים שרוצים שהילד לא יעבור את מה שהם עברו ויגדל הכי קדוש וטהור כמו בחלומות שלהם. ומזה הילדים נחנקים. לא מהמוסד הלימודי אלא מהבית.
טובבת 30
אני חושבת שאלו ניואנסים עדינים.
מבחינתי, 3 ימי פנימיה בשבוע זה כבר הופך את האולפנה למרכז החיים של הילדה. ויש הבדל גדול בין יומיים שלושה בפנימייה.
ברור שזה גם קשור באופי האולפנה ובאופי של הילדה,
אבל בכל אופן, חשוב לי שמרכז החיים שלה יהיה הבית.

לגבי החנק, אני מניחה שזה נכון לגבי חלק מבעלי התשובה, אבל אנחנו לא כ''כ בקטגוריה הזאת בכל אופן.
ולגבי החנק בבית או במוסד הלימודים - אם השקפת מוסד הלימודים היא שצריך להיות תיאום בינו לבין הבית, אז זה בעייתי בעיני. אם המוסד מבין שהבית של התלמידה לאו דווקא מיישר קו עם כל מה שיש באולפנה, ונותן לזה מקום, אז זה בסדר גמור וכך יותר ראוי בעיני.
דוקא כבוגרת רעיהאמא לאוצר❤
זה ממש הראש של האולפנא.
האולפנא ממש אומרת שאין לה דרך חינוכית מסויימת אלא שכל אחת תעשה מה שחנכים בבית. וזה ממש בולט. רוב המורות לא מביעות דעה לגבי הרבה דברים, הרב חיים אפפעם לא מביע דעה ברורה ואפילו כששואלים אותו, אז הוא עונה שנעשה כמו בבית ושהרבה דברים בחינוך הם תפקיד של ההורים ולא של אף אחד אחר....
ואני יכולה להמשיך לפרט אם מעניין אותך..
צודקת. לדעתי צריך השתדלות ללכת למקום ששואף לטוב רוחניתאחתפלוס
ולא רק טוב גשמי.
אבל צריך בעיקר הרבה תפילות. וחינוך בבית!
גם אני לא הבנתי. אם המקום דוסי ובכללים שוללים פלאפון וחצאיתאורין

אז מי שזה חונק מבחינתה, לא אמורה להיות שם. לא נראה לי שהמוסד אמור לוותר למי שלא מתחברת לכללים, כי זה פוגע במי שבאה לשם כדי להיות במקום ללא השפעה המדיה ועם לבוש צנוע מסביב. והאמת, בעיני, אשה בוגרת לא מוותרת על הכל רק כי שנאה את המקום בו למדה. בכל מקרה יש לה בחירה חופשית לבחור בקיום מצוות.

מסכימה לגמרי. אבל גם הגישה שלי זה כמו לאוניברסיטהמיואשת******
באוניברסיטה חייבים שמינים אחוז נוכחות בשיעורים אחרת לא מקבלים הכרה בקרוס וציון. נכון? נכון.
באמת מישהו יבוא ויגיד- אוי אוי אוי לא מבינים אותי פה לא מכילים אותי פה המקום הזה לא לענין זה אל בסדר אני זונח את הלימודים וזהו כי אין פה גמישות?
נכון שלא?
אותי הדבר מוסד לימודים מבחינתי
בחרנו אותו (יחד) כי הןא לדעתי ו המקום הטוב בשבילך. ידענו מראש בדיוק מה הכללים, הם לא הומצאו אחרי שנכנסנו. אז הסכמיו לכללים ובחרנו את המקום.
גם אם לא את כל הכללים אנחנו אוהבים עדיין זה המקום והכללים שבחרנו ועל כן צריך לעמוד בהם בשביל ללמוד בו.
להתעצבן על הכללים זה פשוט לא הגיוני בעיני. למה הלכת לשם?
מה פתאום משהו מפתיע? לא ידעת שאסור טלפון? ידענו. החלטנו שככה טוב. עכשיו החבאת טלפון מתחת למדרון ותפסו אותך וזרקו הביתה, לא נעים ומבאס אבל לכעוס על המוסד? מה הקשר?
לדעתי הדברים האלו נובעים מבתים שמכריחים ילדים ללכת למוסד שמתאים להורים ולא לילד. וזה באמת בעיה. אבל ברגע שהילד בוחר ללכת למקום מסוים חמודה לכללים שלו אז כל הכעס הזה לא רלוונטי.
ככה אני מחנכת בכל אופן
ומזכירה לבת שלי כשהיא מתעצבנת לפעמים שבחרנו את המקום וזה עסקת חבילה. אנחנו אוהבים בו אלף בית , פחות אוהבים גימל דלת. לכעוס על המקום או אנשי הצוות שלו כי הם אוכפים גימל דלת זה לא רלוונטי
החלטנו ביחד שגימל ודלת הם מחירים הולמים כדי לקבל אלף ובית. אז זהו, צריך לעמוד בהם
בדיוק כמו בלימודים גבוהים שם נהיה נוכחים, או נגיש עבודות או כל שאר דברים שלא תמיד נאהב ונסכים איתם- כי אלן התנאים של מקום הלימודים הזה. ידענו אותם בקבלה אליו. הסכמנו אליהם. נעמוד בהם. זהו.
לי אין שום בעיה שהמוסד מבקש משהו שהיא לא סטנדרט בבית שלנו, אז בזמן הלימודים שם תעמדי בכללים שלהם, כי הדברים שהם נותנים שווים את זה. אחרי שתצאי משם תחליטי לבד אם את רוצה להישאר עם ההרגל/בגד ששם היה דרוש או שלא.
אני חושבת שהמון מהאנטי, והמריבות עם מקום הלימודים קשורות גם לגישה של ההורים לכל הנושא
🤷🏼‍♀️
ממש מסכימה שזה קשור גם לגישה של ההוריםאמא לאוצר❤
ושזה עסקת חבילה...אין מה לעשות
כמו בכל דבר בחיים יש לכל מוסד יתרונות וחסרונות
לא חושבתבת 30
מה שחונק זה לא שאין סמארטפון.
מה שיכול להיות חונק זה חינוך לאיזה משהו מסוים, אחיד, חד משמעי.
הבעיה במצב כזה שיש לילד התנגשות בין ביה"ס לבית שיכול44444
להביא לסלזול בשניהם.
אני לא יודעת כל כךחדשה ישנה
אם הבנתי מה את מחפשת, מזתומרת גישה סגורה ומתבדלת? בדר''כ כל אחד מתחבר לסגנון שלו, והגיוני שדוסיות יתחברו בעיקר לדוסיות שמבינות את השפה שלהן, זה לא שהן מתבדלות מתוך התנשאות או סנוביות...
מכירה את אולפנת תהילה, בלי פנימיה בירושלים, שזה ממממש דוסי, לא מכירה אישית אבל מכירה כמה וכמה בוגרות של האולפנא וקלטתי את הסגנון... תנסי לברר אם זה מעניין אותך.
ויש את אולפנת רעיה, עם פנימיה, יכול להיות שזה סגור ומתבדל, לא יודעת מה ההגדרה בדיוק... יש שם בנןת נגיד שיוצאות להיות מדריכות בסניפים מאתגרים, אם זו הכוונה...
תודה רבהבת 30
גם תהילה וגם רעיה לא מתאימות לנו.
תהילה, לפי מה שאני מכירה, זה בדיוק ה''חונק'' הזה שהתכוונתי אליו. וגם לא רלוונטי לי ירושלים בלי פנימיה.
רעיה, זה בדיוק מה שהתכוונתי ''חינוך למשהו מאוד מסוים''. זה , לפי ההתרשמות שלי, מאוד מעצב זהות דתית לאומית קלאסית. ואנחנו לא לגמרי שם...

ברור לי שאין מקום מושלם...לא מחפשת כזה. רק רוצה לדעת, ברמה העקרונית, מה טווח הבחירה שלנו, והאם יש מין יצור כלאיים כזה שנותן עומק תורני ויראת שמיים, בלי לחנוק ובלי אידאולוגיה מגזרית מסויימת.

התבדלות, כוונתי, שאמא, למשל, אומרת לי ''אני לא רוצה שהבת שלי תיצור שום קשר עם בנות מאולפנה צמודה שיש להן סמארטפון וחצאית קצרה''. זה הכיוון.
אוליחדשה ישנה
מעלה לבונה, בם פתוחים שם להמון סגנונות, יש להם מדוסיות ממש ועד לא בכלל...
זה דווקא מסתדר לי איתך, ברסלביות יש שם הרבה
. אולפנא חסידית כזאת
כן, זו אפשרותבת 30
אני לא מכירה מספיק.
יש במגדל העמק משהו, לא זוכרת את השםטארקו
אולי תפארת?

לא מכירה ממש בעצמי אבל לקחתי טרמפ כמה בנות שלומדות שם ועפו על האולפנה ממש..
תפארתבת 30
מכירה. אם נניח היה לי משהו כזה במרחק סביר מהבית, זו אכן היתה אפשרות.
אבל אני לא מתכוונת לשלוח אותה לפנימיה, והיא גם לא רוצה
אולפנת טהר ביד בנימין קיימת עדיין?טארקו
זה נראלי פחות או יותר אותו הסגנון...

אני מבינה שאתם איזור בנימין?
אין הרבה אופציות באיזור.. לאט לאט האולפנות נהיות אזוריות כאלה ופחות מחולקות לפי סגנון


שמעתי מלא טוב על האולפנה בהר ברכה אם יכול להיות רלוונטי לכם.... היא מגוונת מאוד אבל המשיכה היא לכיוון דוס.

לא מכירה אבל אולפנת שילה בדקתם?

בבית אל יש גם את תאיר(אולי המצאתי שם?) בזמנו זה היה הלא דוסיות שלא הולכות לרעיה, אבל אני מעודכנת ללפני כמעט עשור....
וכמובן מעלה לבונה..טארקו
גם על זה חשבתיבת 30
מענין אותי, האם האולפנה קשורה, טכנית ורעיונית, למוסדות תורת החיים?
זה באלגאן שםמחכה עד מאוד
אני לא מאוד מכירהטארקו
בעיקרון כן היא הוקמה כחלק מהמוסדות
(מה קורה היום אין לי מושג כי בכללי המוסדות השתנו מאוד כידוע..)
כבר לא קשורהאורי8
למיטב ידיעתי. אולפנת טוהר לא קשורה כבר למוסדות תורת החיים
כבר לא. הפכה להיות אולפנת צביהאמא יקרה לי*


יודעת לספר לי עוד קצת עליה?בת 30
לא מכירה מספיק מבפנים...אמא יקרה לי*

כן יודעת שעברה תהפוכות. חלק מהבנות הן ממשפחות חסידי הרב טל.

יכולה לקשר אותך עם חברות שהבנות שלהן לומדות שם...

אשמח, בפרטי, תודהבת 30
תאיר היה, נסגרה כבר.נפש חיה.
תאיר כבר לא קיימתשמעונה
יש אולפנת בית אל שהיא המשך של היסודי, ויש טל תחיה שהיא יחסית חדשה בפסגות...

יש דם את עפרה באזור, רעיה, מעלה לבונה , שילה...
סתם לידיעתךרחל=)
מי שהקימה את תפארת זאת מי שהקימה וכעת עומדת בראש אולפנת ראשית. כך שלמרות ששמעת כל מיני, הייתי ממליצה לבדוק את האופציה ברצינות אם תפארת זה כיוון שנשמע לך.
אבל תפארת זה רחוק לי...בת 30
תודה
כן הבנתירחל=)
התכוונתי שאם תפארת מתאים- לבדוק ברצינות את ראשית כי יש מצב שזה סגנון דומה. כי מי שהקימה את תפארת הקימה גם את ראשית
אה, הבנתי...בת 30
יש מצב שנבדוק בראשית, תודה!
מה עם קומי אורי?עלה למעלה
שמעת עליה?
שמעתיבת 30
תודה
בהר"ן?בימבה אדומה
מעדיפה כמו שאמרה @מיואשת****** (שאני לא אתייאש מלומר לה להחליף את הניק)....
לא לאבת 30
אולפנת רננה בגבעת שאול?בימבה אדומה
לא מכירהבת 30
היא מיועדת גם לבנות לא ירושלמיות?בת 30
אנחנו גם באותו שלבפליונקה
אולי אולפנת רעייה בבית אל? מה בת שלך רוצה?
יש ראשית בירושליםמחכה עד מאוד
חצי פנמייה.
דוס ממש,אבל לא כבד אש ....
שמעתי חוות דעת חלוקות על ראשית.בת 30
אולי ננסה. למרות שירושלים רחוק לנו
תבדקי בעיניםמחכה עד מאוד
היא מתחילה אז התנאים לא וואו,
אבל מכירה מישהי מקרוב, שממש נהנת
כן, חשבתי על זה, תודה רבהבת 30
כתבתי למעלה על רעיהבת 30
לא מתאים לנו
סליחה, לא ראיתיפליונקה
מה בת שלך רוצה?
אנחנו די לייט אבל בן שלי רצה מקום תורני יותר אז זרמנו איתו כי הוא זה שילמד שם בסופו של דבר.
זה פחות ענין של מה שהיא רוצהבת 30
לפחות בשלב זה. היא לא באמת יכולה להבין ולשפוט כי היא לא מכירה ולא מבינה השלכות של נושאים שונים.
היא רוצה מקום בלי סמארטפונים ועם בנות שלפחות עם חלקן היא תרגיש בנוח.
ובלי לחץ בלימודים.
הבנתי, עוד נקודהפליונקה
אם אולפנה בעיר גדולה ואתם בישוב אז יש אוטובוס בין עירוני ואז אוטובוס עירוני. זה בטח איזה שעה וחצי כיוון אחד כל יום ובתחנה מרכזית תמיד מסתובבים כל מיני טיפוסים, אז עדיף שתהיה קבוצה מיישוב כדי לא להסתובב לבד.
נכוןבת 30
אני חושבת שהחידוש הגדול של עולם האולפנות הוא האמון בבנותתהילה 4
ו- גם לבית יש מקום חשוב בחינוך. כשהבת שותפה בבחירת האולפנה אליה היא בוחרת. היא עם מוטיבציה מאד גדולה להצליח במקום. ולכן השאלה של מה הבת רוצה מאד משמעותית בעיני. נשירה וירידה ברמה הדתית יש בכל האולפנות ומכל הסיבות. אני חושבת שאת טועה בהבחנה שיש יותר ירידה ברמה דתית מאולפנות דוסיות מתוך בעיטה. להיפך, לדעתי השיח באולפנות הדוסיות כמו עטרת רחל, ראשית, תפארת ושות' )אנינלאנכוללת אץ תהילה שם הגישה היא יותר חרדית מבחינת מתודץ החינוך) .הוא שיח שמאד מגייס את הבנות לרמה דתית גבוהה ולא כופה את זה כמו שחברה החרדית.
כשהבסיס לשיח הגבוה הוא כללי בסיס שמאפשרים את זה. כמו הקטע של הסמארטפונים וכללי הלבוש. יש לי עוד הרבה הגיגים בעניין אבל צרם לי שאת כותבת שהבת שלך עוד לא מבינה ויודעת. אני חושבת שהשיתוף שלה והאמון בה הם חלק מאד משמעותי בהתבגרות ובגיוס שלה לקבל את העולם החינוכי של האולפנה שבה היא תלמד. ולכן ממש חשוב לתת לזה מקום ולא לבטל את זה כאילו היא ילדה קטנה. היא לא.
לא התכוונתי שהיא לא יודעת כלוםבת 30
ברור שהיא מבינה ויודעת מה היא רוצה.
אבל לפני שהבחירה מגיעה אליה, אני עושה את הבירור, לפי מה שחשוב לי ולפי ההכרות שלי איתה.
מעבר לזה, אני בהחלט חושבת שהיא לא מבינה עד הסוף דברים שאנחנו מבינות בתור אמהות.
ומעבר לזה, יש לי הרבה אמון בה, אל דאגה 🙂. מי כמוך יודעת כמה אני סולדת מחינוך שלא נותן אמון בילדים
טל תחיה בפסגות5+
אולפנה די חדשה. בנות דוסיות. בלי פנימיה. רק יום אחד בשבוע.
עפרה ושילה אולפנות לא דוסיות. רגילות. יש סמארטפונים. כוכב יעקב ביניים כזה.
גם הבת שלי כבר באמצע תיכון ורוצה לעבור למקום יותר דוסי אבל לא חונק מבחינה לימודית ולא ממש מוצאת.
זו נשמעת אולפנה טובהבת 30
אבל היא מאוד לא נגישה עבורנו
אולי תכתבי איזור בארץ?שלומית12345
מעדיפה שלאבת 30
רציתי לדעת גם ברמה העקרונית.
ובכל אופן, נראה לי שכתבו לי על כל האולפנות האפשריות עבורינו
מעלה לבונהאבןישראל
יש גם וגם.
הבת תבחר את החברות שהיא מתחברת אליהם
וזה יהיה כמו בערך מה שתיארת
חצאית ארוכה, בלי סמארפון או עם אבל זה פחות מעסיק אותן .
אם את צריכה עוד מידע אוכל לעזור.
תודה רבה!בת 30
שמעתי שפתיו אולפנה חדשה בפסגותלפניו ברננה!
אולי שווה לבדוק...
מכירהבת 30
נשמעת מתאימה, רק ההגעה תהיה מורכבת.
היא בלי פנימייה?לפניו ברננה!
דיברתי איתם עכשיובת 30
יום אחד בשבוע
למיטב ידיעתי היא מחנכת לקו מסוייםשלומית12345
אבל באמת יש שם צוות מקסים. וגם בנות
יש אלפנה במגדל העמקהרפו ודעו..
לא זוכרת את השם ולא מכירה אישית
ממה שהבנתי שהבנות דוסיות והראש חסידי ולא מקובע
תפארתבת 30
אבל זה רחוק לי ממש. לא נוסעת שעתיים וחצי לאסיפת הורים...
עונה לךכבתחילה
בתור אחת שהיתה בתוך עולם האולפנות עד לפני כמה שנים

לפי התיאור שלך-
חצאית ארוכה, בנות דוסיות, בלי סמארטפון (גם לא בבית)
נשמע קלאסי לאולפנת ראשית ואולפנת תהילה שבירושלים.
תהילה בלי פנימיה, ראשית חצי פנימיה.

לגבי אולפנת תפארת
יש לי 2 אחיות ועוד גיסה שלמדו/לומדות שם.
ולכולן יש סמארטפון, ולא בבית, הן מחביאות בתיק או מתחת למזרון. בוודאות.
לא כולן, אבל רוב רובן.
הן בנות תורניות שמגיעות מכל מיני ערים ברחבי הארץ, סטייל גרעין תורני דוס. כן חצאיות ארוכות.
תודה רבה!בת 30
יש לי רעיון לאולפנאאביול
אבל לא כתבת אזור בארץ
אפשר לכתוב לך בפרטי?לא מחוברת
בוודאיבת 30
אולי מעלה לבונה? או חמרה בבקעת הירדן?נפש חיה.
חמרה זה רחווווקבת 30
ומעלה לבונה לא רלוונטי מכמה סיבות, אבל תודה!!
הלוואי שתמצאו משהו מתאים, אמן . תתפללי על זה בנרותנפש חיה.
אמן!!בת 30
לא הצלחתי להגיב לתגובה מסויימתאמא לאוצר❤
אבל ראיתי שכתבו לך הרבה על מעלה לבונה והיה נראה שזה אופציה בשבילכם
אז רוצה רק להאיר את עינייך
מכירה מקרוב מאד כמה בנות שלומדות שם היום
והאולפנא ממש לא נותנת מקום לבית.
היא ממש מציבה את עצמה במקום הראשון לפני הבית
אם זה בלהוסיף כל הזמן ימי פנימיה, דוג ממש טריה- השבוע, בגלל שחוזרים מחנוכה ביום שלישי, אז החליטו שכולם נשארות משלישי עד חמישי חובה, למרות שעקרונית אין פנימיה בשלישי..וזה קורה כל הזמן!!
או נגיד לא משחררים מהלימודים/הפנימיה באופן חד"פ כי הבת אומרת שהמאמר צריכה אותה בבית...ועוד מלא דוגמאות יש לי.
מי שרוצה פירוט בפרטי....
לא באה ללכלך, רק שתדעו..
מלא בהצלחה!🤍
כתבתי כי היה נראה שחשוב לך מוסד שנותן את הכבוד הראוי לביתאמא לאוצר❤
ומבין שהוא במקום השני.
תודה רבהבת 30
אכן זו אחת הסיבות שבגללה האולפנה ירדה מהפרק. תודה רבה!!
בשמחה💕אמא לאוצר❤
אם את רוצה, מכירה את עולם האולפנות די מקרוב..
יצאתי ממנו רק לא מזמן ועדיין יש לי חברות/אחיות/גיסות וכו שבשלב..
אז יחסית מאד מכירה
מוזמנת לשאול פה או באישי
מלא מלא בהצלחה עם זה, זה באמת החלטה משמעותית ממש, ואני חושבת שלא משנה לאיפה היא תלך, לאולפני יש הרבה השפעה על העיצוב של הבת...
❤
עוד קיימות היום פנימיות כאלה???44444אחרונה
זה מזכיר לי סיפורים מאבא שלי.... (גיל 70....)
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...