כוח
אנרגיה
מין דבר רוחני שזורם בתוכך, מניע אותך, מעלה אותך...
ואתה עומד להתפוצץ.
פעם הרב דני סיפר על מורה שלימד אותו בתיכון. מין זקן קפדן שלימד את ספר יהושע .תמיד היה נדמה לרב דני שכל רצונו הוא לכבול את תלמידיו למושבים ולהוציאם מהכיתה כשהם מבוגרים חמורי סבר המדקדקים על קלה כחמורה ושומרים בהקפדה רבה על הגבולות.
הרב דני לא היה כזה. אצלו הגבולות היו הנורמה והמוסר.
"לשאול האם זה רצון ה' שנכבוש את הארץ זו לא כפירה. לערוך מופע ליצנות בשורה האחורית- בשום אופן".
וכולם הבינו.
יצחק תהה לעצמו האם ברגעים האלו, חסרי הגבול כמעט, היו חבריו מאחלים לעצמם לרגע מורה קפדן שירסן אותו. שיגרום ליצחק להנמיך את דיבורו ולהירגע באמת.
לפני יומיים הם הגיעו לביתו של אליה, "החברותא הבוגר של כל המחזור". אליה, כרגיל, הניח כמה פופים על רצפת הדירה וכולם התקבצו בסלון, שאף פעם לא היה מרווח מספיק.
אליה סיפר משהו על הגאון מווילנא, אבל יצחק איבד את הריכוז כעבור רבע שעה.
"יצחק" יהודה תקע בו מרפק "אם לא תפסיק לסובב את הראש לכל הכיוונים תנקע את הצוואר ואת השכל יחד איתו".
"מה אני אמור לעשות, לטפס על האורגן?"
"לא, שב בשקט"
"לא יכול!"
"למה?"
"לא יכול וזהו!"
"יצחק, תירגע!"
הוא חזר למציאות רק כדי להתבייש. צורה לו, יושב בשיעור ומשתגע כמו ילד בגן.
בערב הוא יצא להליכה ביישוב.
השקיעה היתה יפה, כמו תמיד, והספסל הריק, כרגיל, חיכה לו.
הוא התיישב.
כשהיה בן חמש הוא סיפר לכל החברים בגן שעל העץ ממול יש ציפור ענקית. הוא כל כך התלהב, והם לא הבינו במה העניין. שעתיים לאחר מכן הגננת ביקשה מכולם ללכת במעגל והם התחילו למלמל מילים ולבצע תנועות שהוא לא הכיר עדיין, והוא הפך להיות.. ריק.
איך אפשר.
איך אפשר לרבוץ על הדשא ולהתעצב במשך שעה, ובערב לאחר מכן לרוץ מהחדר עד לבית המדרש ובחזרה רק כדי להוציא כוח.
איך אפשר להסתובב ולחפש איזה ספסל מבודד ושעה אחר כך להשתגע מרוב כוח?
הוא חשב שהעצבות מרוקנת, אבל אפילו בזה הוא לא היב בטוח. הרי היא בכל זאת גורמת משהו.
הא חשב שערנות זה דבר נפלא- עד שכמעט בכה מרוב כוח.
'כאשר לא תהיה לי עוד תכלית כאן, הנשמה תבוא אליו ותספר, ואני אגיד שאמת דיברה'
גלוי וידוע לפניך, אלוקי, שלא הבאתי עלי את הכוח הזה.
אני ממך, חי עדיין.
ובידיך הכול.
אנרגיה
מין דבר רוחני שזורם בתוכך, מניע אותך, מעלה אותך...
ואתה עומד להתפוצץ.
פעם הרב דני סיפר על מורה שלימד אותו בתיכון. מין זקן קפדן שלימד את ספר יהושע .תמיד היה נדמה לרב דני שכל רצונו הוא לכבול את תלמידיו למושבים ולהוציאם מהכיתה כשהם מבוגרים חמורי סבר המדקדקים על קלה כחמורה ושומרים בהקפדה רבה על הגבולות.
הרב דני לא היה כזה. אצלו הגבולות היו הנורמה והמוסר.
"לשאול האם זה רצון ה' שנכבוש את הארץ זו לא כפירה. לערוך מופע ליצנות בשורה האחורית- בשום אופן".
וכולם הבינו.
יצחק תהה לעצמו האם ברגעים האלו, חסרי הגבול כמעט, היו חבריו מאחלים לעצמם לרגע מורה קפדן שירסן אותו. שיגרום ליצחק להנמיך את דיבורו ולהירגע באמת.
לפני יומיים הם הגיעו לביתו של אליה, "החברותא הבוגר של כל המחזור". אליה, כרגיל, הניח כמה פופים על רצפת הדירה וכולם התקבצו בסלון, שאף פעם לא היה מרווח מספיק.
אליה סיפר משהו על הגאון מווילנא, אבל יצחק איבד את הריכוז כעבור רבע שעה.
"יצחק" יהודה תקע בו מרפק "אם לא תפסיק לסובב את הראש לכל הכיוונים תנקע את הצוואר ואת השכל יחד איתו".
"מה אני אמור לעשות, לטפס על האורגן?"
"לא, שב בשקט"
"לא יכול!"
"למה?"
"לא יכול וזהו!"
"יצחק, תירגע!"
הוא חזר למציאות רק כדי להתבייש. צורה לו, יושב בשיעור ומשתגע כמו ילד בגן.
בערב הוא יצא להליכה ביישוב.
השקיעה היתה יפה, כמו תמיד, והספסל הריק, כרגיל, חיכה לו.
הוא התיישב.
כשהיה בן חמש הוא סיפר לכל החברים בגן שעל העץ ממול יש ציפור ענקית. הוא כל כך התלהב, והם לא הבינו במה העניין. שעתיים לאחר מכן הגננת ביקשה מכולם ללכת במעגל והם התחילו למלמל מילים ולבצע תנועות שהוא לא הכיר עדיין, והוא הפך להיות.. ריק.
איך אפשר.
איך אפשר לרבוץ על הדשא ולהתעצב במשך שעה, ובערב לאחר מכן לרוץ מהחדר עד לבית המדרש ובחזרה רק כדי להוציא כוח.
איך אפשר להסתובב ולחפש איזה ספסל מבודד ושעה אחר כך להשתגע מרוב כוח?
הוא חשב שהעצבות מרוקנת, אבל אפילו בזה הוא לא היב בטוח. הרי היא בכל זאת גורמת משהו.
הא חשב שערנות זה דבר נפלא- עד שכמעט בכה מרוב כוח.
'כאשר לא תהיה לי עוד תכלית כאן, הנשמה תבוא אליו ותספר, ואני אגיד שאמת דיברה'
גלוי וידוע לפניך, אלוקי, שלא הבאתי עלי את הכוח הזה.
אני ממך, חי עדיין.
ובידיך הכול.
