אני ממש עצובהמשמעת עצמית
הבת שלי (4.5) אוברררר רגישה.
היא מהממת
ומצחיקה
וחכמה
ומלאת חיים
ונשמה טהורה
אבל
היא חווה כל דבר בפול ווליום. מה ששמח לה ש מ ח בטירוף
ומה שרע - פשוט אסון.
גם פיזית היא חווה כל דבר קטן ככואב מאודדד
פרפקציוניסטית
מתוסכלת
בוכה המון
מעומק הלב
גם בבית וגם בגן.
זה אפילו דופק אותה חברתית

ואני לא יודעת איך לעזור לה😞

כמורה בחנ"מ אני מצליחה עם הרבה ילדות
ללמד הרגעה עצמית
לווסת רגשות
ועם הילדה האהובה שלי - פחות.

המון סימני שאלה.
אנחנו בבירור בדרך להתפתחות הילד
עשינו בדיקת שמיעה (יש ירידה מינורית באוזן אחת)
וזה תהליך שלוקח ככ הרבה זמן
ובינתיים היא סובלת.

ועוד משהו - אני לא רוצה לייצר לה תווית של ילדה עם בעיה.
לא בעיני אחרים - פחות מעניין אותי.
בעיני עצמה.
אני רוצה לקחת אותה לטיפול רגשי
תרפיה כלשהי
מקום מכיל ומבין
ולא יודעת איך ואיפה.

עצות מעשיות
הבנה
והזדהות
יעזרו לי...

💔

חיבוק. רק לגבי האיפהאורוש3
כשאת מגיעה לאחד האבחונים בהתפתחות הילד תבקשי שיכתבו בהמלצות טיפול רגשי. ואז צריך למלא שאלונים וכלמיני כדי לקבל אישור. המזכירות בהתפתחות הילד יסבירו לך הכי טוב.
הבנתימשמעת עצמית
למשל לבקש מהגננת שתמלא בטופס לכיוון הזה?
כן. אבל לדעתי צריך קודם הפניה מאחד מאנשי המקצועאורוש3
וואו מבינה אותך ממשעלה למעלה
גם הבת המהממת שלי כזו
עוקבת
תודה על ההבנה🤗משמעת עצמית
יכול להיות שהיא משתייכת להגדרה של "ילד רגיש מאוד"?מתואמת
אפשר לתמוך בילד בצורה מותאמת למצב הזה.
לא מספיק בקיאה, אבל אולי ריפוי בעיסוק יכול לעזור. וגם טיפול רגשי באומנות כלשהי/בבעלי חיים וכדומה - מניחה שיוכל לעזור...
ואולי גם כאמא אפשר לקבל כלים לתמיכה. אולי תחפשי את הספר על הילדים הרגישים, ש @@קמה ש. המליצה עליו?
הספר "ילד רגיש מאד" בהוצאת פוקוסנפש חיה.
@בת 30 המליצה.
אני מזמן קניתי לעצמי גם את הספר של המבוגריםנפש חיה.
"אדם רגיש מאד"
שניהם ספרים טובים
נכון.בת 30
וואי אני בשוק.משמעת עצמית
חשבתי על זה אתמול מיד אחרי שפתחתי את השרשור הזה.
עשיתי קצת חיפוש על זהוהיא "מתאימה" להרבה מהפרמטרים שם.

מצד אחד זה טוב כי הגדרה עוזרת למקד טיפול
ומצד שני זה בדיוק מה שמפחיד אותי כשאני כותבת שלא בא לי לשים עליה תווית.

מבולבלת...
אני דווקא חושבת שאולי זה יקל עליה.לא מחוברת
אחותי היא ״ילדה רגישה מאוד״ . ומגיל קטן היא הבינה את זה לבד .
ילדים קולטים ככ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים . היא הייתה זורקת משפטים על זה , כמה כולם לא מבינים אותה וכזה.
עד שהיא הלכה לטיפול ואמא שלי ״אימצה״ את התווית וככ הרבה יותר קל לה .
היא יודעת שהיא כזאת וזהו.
אצלנו מאוד מעודדים טיפול אז אולי זה שונה .. כולם הולכים וכולם עם ״תוויות״
אני חושבת שאם תסבירי לה בדרך נכונה היא בכלל תקח את זה מצוין.
בדיוק ראיתי הסדרה של עולם הסודי של בני ה4 , איך ילד לקח את ה״חולשה״ שלו לעוצמה .
וחיבוק על האתגר ❤️
גם לי אישית מאוד מקל לתת שם לדברים שיש ליטארקו
(יש לי כמה לקויות שגם משתלבות קצת בינהן.. גם רגישות יתר, גם הפרעת קשב וגם עוד שני דברים שהם אאוטינגים מידי)
ואז כשאני מצליחה לעשות את ההפרדה שזה לא כי אני קטנונית/קטנה/טיפשה/קיצונית/וואטאבר אלא זה הלקות הזו שגורמת להתנהלות הזו, זה גם מקל עליי רגשית להכיל את זה, ובעיקר בעיקר מאפשר לי להתמודד.
ממש ! הגדרת את זה מדויק!לא מחוברת
אני גם הרגשתי ככהבת 30
כשהבנתי שהילדה שלי כזו. כאילו כל התכונות והקשיים והעניינים, הכל התחבר פתאום לפאזל אחד.
אני לא חושבת שזה להדביק תווית .
זה לתת שם לסוג מסוים של אישיות.
אישית, הפעם הראשונה שבכלל הבת שלי שמעה ממני את המושג הזה היה לפני כמה שבועות בלבד.
הענין העיקרי הוא לא המושג, אלא היכולת שלך בתור אמא להבין טוב יותר את הבת שלך בתור מכלול אישיות ולדעת איך להתייחס בצורה נכונה יותר
קשה וחיבוק אבל גם בא לי לעודדדיליה

ילדים שיש להם שפע מהרגשות ומצליחים לנתב את זה זה יכול להיות הרבה טוב

זה גודש כשה ששופע, טוב לב אהבה ואובר נתינה.

כתבתי פה שרשור על הבת שלי עם הרגשי עם קראת 

גם היא כזאת שבעבר היה ממש קשה שהכול היה סופר קיצוני. ב"ה היינו בריפוי בעיסוק פחות הרגשתי שצריכה רגשיץ

וגם הייתה בכמה חוגי שחייה והתעמלות. אצלה זה גם ישב על ויסות חושי...

היום היא גם שופעת שמחה ואור ב"ה

וגם רגשית עשיין

אבל באמת יש לה אופי מהממם וטוב וזה יכול להגיע למקומות מאלפים!!

מלא הצלחה!

תודה נשמה!משמעת עצמית
גם היום היה ממש קשה.
בכי רצוף
וזה ממש נדיר אצלינו בבית.

חושבת שזה ויסות כללי - חושי,רגשי, שמיעתי...
ממש בא לי לקחת אותה לאיזה חוג שבועי של שחרור.
מנסה לברר כאן באיזור.

תודה!
אולי רכיבה על סוסים?חיים של
אם את מאזור מודיעין / ירושלים, ראיתי שבכפר רות יש רכיבה טיפולית לילדים.
בטח יש בעוד מקומות, פשוט פעם הייתי שם וראיתי איך מטפלים בילד מסוים והתרשמתי לטובה.
חשבתי על זהמשמעת עצמית
אבל היא קצת קטנה והרבה פחדנית...
פחדנית זה בעיהחיים של
אבל היא לא קטנה בשביל רכיבה על סוסים
כבר אין בכפר רותבת 30
נסגר, לפי מה שאני יודעת..
איזה מאמידבורית
היא נשמעת ממש מהממת!!!
גיל 4.5 זה לא גיל פשוט היסטרי אצל כולם?
גם הבת שלי בוכה מלאא
וככה גם כל האחיות שלה היו
אני בטוחה שזה יתמתן עם השנים
והיא תנתב בעז"ה את הכוחות והרגישות שלה לשפע של ברכה.
אולי לעשות לה איזו קופסאת שלווה? עם פלסטלינה וחומרי יצירה שהיא אוהבת?
וואי רעיון מקסיםמשמעת עצמית
קופסת שלווה
לקחתי לי!
וואי הרבה הצלחהרשש

מנסיון הילדים האלו שצריכים את האקסטרה השקעה יוצאים בסוף מוצלחים בהרבה מאחרים

לגבי החשש מהצמדת תווית:

נתקלתי בעבר בחברה שכינתה את הטיפול הריגשי של ביתה חוג ("ביום שני יש לבתי חוג") וזה ממש מצא חן בעייני. כל ילדיה בגיל הרלוונטי היו בחוגים וגם הילדה הזו היתה בחוג והרגישה רגילה לחלוטין. לא היה לה מושג שזה טיפול בכלל.

והעיקר - זה נשמע יחסית דבר פתיר שבטיפול נכון לא ישאר איתה לנצח (בניגוד להרבה מאוד תחומים במסגרת התפתחות הילד שמלווים את הילדים להרבה מאוד שנים) - אני מקווה שזה קצת מנחם אותך

את נשמעת אמא משקיעה וטובה וקשובה - את בטוח תצליחי בעז"ה להצמיח את הילדה הזו לתפארת!

נראלי לא הסברתי את עצמימשמעת עצמית
אין לי בעיה עם כל המושג של טיפול רגשי.
אני באה מהעולם הזה
ובעיני חלק מהתהליך הטיפולי שילד יודע מה מטרת הפגישות ולא סתם חושב שזה חוג.
מה שמטריד אותי שאולי היא סתם ילדונת קצת רגישה וכו ואין לה איזה קושי ספציפי
אבל העיסוק בזה והנסיון לפתור את הבעיה ייצר לה תווית או מחשבה על עצמה שיש לה בעיה .
כן הבנתי והחשש הגיוני ומוכררשש

ועל זה ציינתי את הרעיון של חברתי שלא לקרוא לטיפול בשמו בתוך המשפחה ומחוצה לה

בכללי אני מקווה שאין כבר אנשים בימינו שיש להם בעיה עם טיפול ריגשי....

רק יכולה להגיד לך שאני קצת כזאת וזה לא סוף העולם...אור123456
ניסיתי כל מיני טיפולים שעזרו קצת ..בסוף מה שעוזר לי זה המון למידה ועבודה עצמית..
זה לא הפריע לסביבה שלי אלא יותר לי..
( אני אמא ל5 הגדולה בת 19 )
כן אני לגמרי מאמינהמשמעת עצמית
שאפשר לחיות חיים טובים גם כאנשים רגישים.
רק שעכשיו היא ממש קטנה
והרבה יותר קשה לה להביע את הרגישות ומה מפריע לה
ולי להסביר לה מה קורה לה ואיך להצליח להתגבר...

תודה על השיתוף💗

בתור אחת רגישה מאודבית חלומתי
כדאי לטפל
החיים הרבה הרבה יותר קשים ככה
עם זאת שהרגישות זה מה שמיוחד בנו.אבל העולם לא קונה ולא אוהב את זה בכלל
אוף, זה כ''כ נכוןבת 30
העולם לא מבין את זה בכלל.
אני גם חושבת שהטיפול לא מוחק את הרגישותטארקו
היא חלק מהאישיות והיא לא תיעלם ולא תימחק

אבל טיפול יכול לעזור להכיל את עצמנו, להכיל את הרגישות ולתת כלים בריאים לחיות את הטוב שברגישות יתר בלי שהרע ישתלט על כל ההוויה שלנו..
הייתי ילדה כזאתד"ר מוצרלה

אובר רגישה 

אובר רגישה גם לזולת

מבחינה בכל פיפס של תחושה רגישה אצל זולתי 

ומנגד חווה כל דבר בפול ווליום

הן הדברים הטובים והן הרעים....

היום למדתי לווסת 

וב"ה יעידו האנשים שסביבי רק טוב יוצא מאופי כזה 

אדם עם שמחת חיים עומק מחשבתי ויכולת רגישות עצומה 

אבל מנגד כבר ממש מווסתת , יודעת לאבחין בין עיקר לטפל , ובין דברים שעליהם נכון להשקיע אנרגיה לבין אלו שלא

 

כל מה שכתבתי בא רק להראות לך , שאל תתעצבי ,

זה מסע עבור ילד כזה

אבל מחכים לו חיים מלאים שמחים  ומווסתים אם יתמיד בכך.

וזה לגמרי אפשרי 

וואי בעז"ה!משמעת עצמית
תודה שסיפרת. נתת לי כח🤗
מזדהה גם ומסכימהיערת דבש

@משמעת עצמית

יכולה לספר לך גם שזה מסע חיים

רגיש כואב

אבל גם מלא בעוצמה ועומק שזר לא יבין

 

היום אני קוצרת את הפירות

אני במקצוע שהרגישות הזו היא מתנה עצומה בו

מקצוע שכולו לב

והלב הזה רגיש ופועם  בשביל אח או חברה במצוקה

בשביל משפחתי וילדיי

בצורה שרק מי שליבו רגיש יכול לזהות להקשיב ולהבין

 

היום אני יודעת למה אני זקוקה

וגם יודעת מה ייטיב איתי

ומה יתן לי כוח ויכולת לווסת עוד יותר את הרגישות הזו.

וממשיכה ללמוד על עצמי ועל זה כל הזמן.

 

אני יודעת שאני כזו..מזמן

בלי לקרוא את הספר

רק מהכותרת

ויכולה לומר לך שדוקא היה עוזר לי מאוד לדעתי,

אם בתור ילדה היו מספרים לי שזו אני ומגדירים לי את זה ככה.

חושבת שהיה עוזר לי להכיל את זה

וגם אולי להורים שלי היה יותר קל להבין את כל זה

למרות שהם היו ועדין הורים נהדרים

 

חושבת שילדי הם גם כאלה

מי פחות ומי יותר

למרות שהם ילדים יחסית זורמים ולא קשים

ילדים שמחים ומלאי חיים..

אבל זה מתבטא בצורות שונות

ובעיני זה הרגיל.. לא מכירה משהו אחרקורץ

רואה גם כמה הם מיוחדים בדרכם

עם הלב הטוב והענק

עם הרגישות העצומה לעוולות ולאי צדק

עם היכולת להבין ולהרגיש דקויות ורגישויות

 

וגם

עוזר לי מאוד שאני מכירה את מה שהם מרגישים לעומק

אני נזכרת בילדות שלי מרגישה את התחושות,

ולפעמים אפילו מספרת להם אנקדוטות שונות מאז,

מה עזר לי אז או מה יכל לעזור לי

ומראה להם כמה אני מבינה אותם ועוזרת להם לחשוב מה יוכל לעזור

הנה אפילו יש לי דוגמא טריה מהערב משיחה עם בתי בת השמונה

שלקחה קצת קשה ענין משמעתי בבית הספר

נזכרתי בסיפורים שקרו לי בבית הספר ובתיכון

ליבי נכמר ונזכר

ויכל להרגיש ולחבק אותה עד בלי סוף

ספרתי לה  חלק.. זה הרגיע אותה

יכלתי להבין כמה קשה לה ויכלנו לחשוב מה יעזור לה

 

זה באמת דברים ומסקנות שבחלקן אני עדין בהתהוות איתןחצי חיוך

אם בא לך לשאול עוד אני פהמנפנף

 

 

תגובה ממש יפה ומדוייקתבית חלומתי
השאלה מה עושים באמת
שהמשפחה הקרובה לא מסוגלת לקבל ולאהוב את זה????
ממש נלחמים ברגישות
כשבעבודה רק מקבלת מחמאות על הרגישות לאחים ולהורים זה כמו קללה
לא מסוגלים להבין ובטח לא לקבל
הלוואי ובעברי מישהו היה מסביר לי את מה שכתבתן פה
כמה סבל עברתי
היום הדבר היחיד שבו קיבלתי אומץ
זה להגיד למשפחה הקרובה שזאת אני עסקת חבילה
אני פלוס הרגישות
בלי הרגישות אני לא אני
הילדים שלי אומרים שזה מה שגורם לי להיות האמא שאני
אבל במשפחה המורחבת אני ממש 0
כותבת בכאב עמוק
ומשבר עצום עם עצמי
דיי איזה כואבמשמעת עצמית
מכירה את הדבר הזה
שבחוץ מעריכים ורואים בך משו מיוחד
ובמשפחה מזלזלים. (בדברים אחרים אבל אותו עיקרון)
זה כואב מאוד!
והם פשוט מפסידים אותך.
אוף.
תודהמשמעת עצמית
כתבת מדהים ותודה ששיתפת.
אני בהחלט לוקחת את האפשרות לשאול...

תבורכי😘
אז היום היתה לנו שיחהמשמעת עצמית
שיחה כיפית כזאת תוך כדי המקלחת.
אחרי ערב שהיה בו בכי חזק (שנגמר ברגע שבעלי הגיח מהחדר)
ואמרתי לה שכנראה היא מרגישה הכל חזק
גם בגוף
גם בלב
ונתנו דוגמאות איפה וכמה
ואמרתי: ככה את וזה טוב. ואני אוהבת אותך מאוד מאוד!
ולפי החיוך הקטן
והעיניים המביעות תודה
והקלה
הבנתי שזה היה לה למרפא
ההבנה הזו.

ורציתי להודות לכן...
על חכמה ועצה שקיבלתי פה.

עוד ארוכה הדרך אבל משהו בי נרגע.

תודה!
וואו, מדהימה! עשית לה משהו גדול מאודמתואמת
נתת לה מקום והבנה בחיים האלה, שכנראה קצת קשים לה.
וגם תמללת לעצמך את מה שעובר עליה, וכך נתת לעצמך מקום והיכרות עם סגנון החיים הזה.
את אמא מדהימה!
תודה💗משמעת עצמית
מקווה.
כל כך רוצה להיות שם בשבילה
ללמד אותה להתמודד
ולהצליח
ולאהוב את מי שהיא.

הלוואי שאצליח!
וואו רק עכשיו רואה את השרשור המדהים הזהנגמרו לי השמות

ואת התגובה המדהימה שלך לבתך!!!

 

קודם כל מיש, עם יד על הלב - התרגשתי כ"כ כ"כ לקרוןא אותך

ממש הרגשתי לרגע כאילו הייתי שם וראיתי כמה עוצמות ואהבה והכלה וחמלה עברו ביניכן - האמא והבת...

איזה מדהים זה וואו!

 

איזה מילים מדויקות ומלטפות נתת לה!

איזה מקום ונוכחות וחשיבות נתת לה!

אילו כלים נפלאים נתת לה!

איזה מסר מעצים ומקבל נתת לה!

 

וואו.

"ככה את

וזה טוב

ואני אוהבת אותך

מאוד מאוד!"

 

אין אין, פשוט ה-מילים ה-כי טובות שיכולות להיאמר!!!

 

ומסכימה איתך לגמרי, החיוך וההקלה והעיניים המתוקות - ברור שזה עשה לה כ"כ טוב

 

פשוט ריגשת אותי 

אמא מדהימה שאת ❤

יאאא איזה פידבק מרגשמשמעת עצמית
תודה רולי.
באמת תודה💗💗
וואי העלת בי דמעות....דפני11
איזה אמא מדהימה את!
ואיזה בת מתוקה יש לך!
ורק המשפט שלך שלדפני11
ככה את
וזה טוב


הזכיר לי שיר שפעם אמא שלי היתה משמיעה לנו הרבה ..
מצרפת...
בעיקר את הפזמון, כי זה מה שחשוב


תודהה מאמוש💗משמעת עצמית
איזה מרפא, מילים של רחםדבורית
ככה בפשטות
עשה לי טוב לקרוא
אולי גם אני צריכה לומר ככה לבת שלי
הרגישה והמתוקה ♥️
תודה מותקמשמעת עצמית
היום המשכנו את השיחה (באמבטיה)
ואמרתי לה שהיה נעים איתה היום
היא: אה חחח כי לא צרחתי
אני: נכון והרגשתי שאני מבינה אותך.
אני: מה את מרגישה כשאת צורחת חזק?
היא: עצוב בלב
אני: אז למה את לא מפסיקה?
היא: כי אני לא מצליחה פשוט (עם שתי ידיים ככה🤷‍♀️)
אני: ומה לא עוזר לך?
היא:שאת אומרת לי תרגעי מיד! וגם כשאת אומרת לי ללכת לחדר זה בכלל לא עוזר.
אני: ומה כן יעזור?
היא: שתחבקי אותי
אני: אבל לפעמים אתבכלל לא רוצה וזה לאעוזר
היא: אה חחח פשוט תתני לי לשתות. נראלי זה יעזור!

טרפתי אותה!!
לא לא זה לטרוף אותה מידדבורית
אני זוכרת שגם הבת הגדולה שלי אמרה לי לפני שנים
בערך בגיל הזה
שהיא פשוט לא מצליחה להפסיק לבכות
מסכנות קטנות
זה גדול עליהן 🤭
יואו איזו אהבבההה
וואו, באמת ילדה מדהימה!מתואמת
ראית בשידור חי איך עם הרגישות הגופנית והנפשית באה גם רגישות רגשית ודקות הבחנה שאין להרבה ילדים...
נכון!משמעת עצמית
זו ממש עסקת חבילה...
קראתי אותך והזכרת לי נשכחותעץ ובית
הייתי בדיוק כמו הבת שלך,
ילדה מלאת דמיון ושמחה ואנרגיות ורגשות,
שמחתי-הכי
התרגשתי-הכי
אהבתי-הכי

אבל גם
כעסתי-הכי (ואוו! כמה כעסתי!)
צעקתי -הכי
נעלבתי-הכי
בכיתי-הכי

ערב אחד כשהייתי בערך בגיל של הבת שלך, אחרי עוד סצנה של צרחות שלי על אחותי הקטנה והעדינונת אמא שלי קילחה אותי והסבירה לי שלכולנו יש רגשות ולכל אחד יש רגשות שהוא מרגיש יותר ודברים שהוא רגיש אליהם יותר וכו וכו (וכאן היא פירטה למה אני רגישה, למה אחותי רגישה ואיך המודעות שלנו לרגישות אחת של השניה יכולה לעזור לנו להבין ולהתנהל נכון יותר זו מול זו).

שנים בודדות מאוד אחרי אותה שיחת מקלחת אמא שלי נפטרה, ונשארתי עם זכרונות מעטים ובודדים של ילדה קטנה, אבל השיחת מקלחת הזאת נשארה חקוקה בי לתמיד ולימדה אותי כל כך כל כך הרבה.

שתזכי לעוד עשרות שנים של נחת מביתך המתוקה, לראות איך היא לוקחת ולומדת להפוך את הרגישות הזאת לעוצמה וכוחות גדולים. כמה העולם שלנו צריך לבבות כאלה רגישים ומרגישים.
וואו.קמה ש.
בס״ד

איזו תגובה מטלטלת. תודה על מה שסיפרת ❤️
יאאאאמשמעת עצמיתאחרונה
איזה מטורף.
סיפור כזה קשה
אבל איזו מתנה היא העניקה לך.

מעריכה מאוד ששיתפת 💗
עשית לי מחשבות...
מרגש לשמוע!!! איזה אמא מקסימה את !לא מחוברת
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמתאחרונה

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...