חביבתי,
מאיפה להתחיל?
אולי מלראות את האור בקצה המנהרה-
לא, זה לא חיב להיות ככה ובגיל הזה בטח שלא.
למה זה האור בקצה המנהרה?
כי הידיעה שזה לא חייב להיות ולא "אצל כולם זה ככה" אומרת שזה לאחייב להיות ככה והיום שלך ושלכם יכול להיות אחרת.
סליחה ממש על החריפות.
בגיל הזה יש לנו (לך ולי) כבר ילד מתוק ומבין
וכן, הכל יכול להיות בנחת.
ולתכל'ס,
רעיונות לישום:
בעניין הגבולות (למשל כשזורק חפצים מורח גבינה ומה שלא יהיה) אני למשל שלחתי אותו לחדר להרגע ונכנסתי אחריו שם עבדנו ביחד על רעיונות להרגע (השתוללות על המיטה, נשימות (הלך פצצה), ספר, שירים וכל רעיון שעולה לך בראש)
כמובן כל זה תהליך ולא בפעם הראשונה
אחר כך (אחרי שהוא נרגע) הוא צריך לקרוא לאמא(או למי שהתקל היה מולו) לשיחה.
זה דורש ממנו כהורים את הזמן לזה כל פעם אבל לנו זה היה שווה ואז בשיחה אפשר להעלות מה שהכי משמעותי כרגע ממה שהיה (למשל: כל הכבוד איך הצלחת לבד להרגע בצורה נעימה או כל הכבוד שהלכת לחדר מייד כשאמא אמרה וגם- גם כשאתה כועס על אמא אני לא מרשה לדבר אלי ככה במקום זה אתה יכול... וכו) הרעיון הוא לפתוח לו אופציות ורעיונות אחרים ולגיטימים שמתאימים לו (ולא רק לנו) לתגובות כשהוא כועס משועמם וכו
רק אחרי שיחה ששנינו הגענו למשהו משותף שטוב לנו איתו אז הוא מורשה לצאת מהחדר (למשל אמאלא מרשה למרוח גבינה על השולחן ודני מבקש שאמא תזכיר לו בעדינות)
אגב בהתחלה בעיקר (ולא רק) כשאמרנו לו ללכת לחדר הוא לא ממש שם עלינו אז בעצה מאישה חכמה קיבלנו:
א. אין צורך לחזור על הוראה יותר מפעמיים. הבחור חכם, לא חירש וגם מבין עברית אם הוא לא מקשיב זה בד"כ בגלל שהוא לא רוצה להקשיב. (ולכן גם אין צורך לספור וכד')
ב. אם הוא "לא שם" עלינו כשאומרים ללכת לחדר, פשוט בלי כעס לקחת אותו ולשים אותו בחדר ממש לא כעונש אלא כחלק מהתהליך ש'דיברנו' עעליו קודם
חוץ מזה, לגבי תעסוקה-
לא יודעת אם אצל כולם זה יעבוד אבל אצלנו תקופה ארוכה שיחקנו איתו (משחקי קופסא, כדור, בובות אצבע וכו') עד שזה מספיק גרה אותו לעבוד ולשחק לבד.
גם את שלב לאסוף את המשחק אספנו ביחד ולפעמים אספתי אפילו לבד וזה שידר לו שזה חלק מהמשחק וגם יכול ילהיות בכיף.
דבר אחרון (וסליחה על האורך פשוט המכתב שלך מאוד נגע...
לגבי הביית המסודר...
אז זהו שלא...
אבל בשביל זה מתי שהוא הם הולכים לישון והסדר צ'יק צ'אק משתלט על הבית (טוב, לא כ"כ בצ'יק צ'אק) ובנתיים זה מורידהרבה מהלחצים ביננו (בין אמא והילדים)
ובנתיים נשיקות למתוק.
